ים של שלמה על קידושין פד

אחי אביו. כתב הקאר"ו וז"ל שמצא כתו' שהשיב רבינו שמשון על הקראי' שאסור להתחתן בהם לפי שנשותיהן מקודשת להם בכסף או בביאה ומגרשין נשותיהם שלא כדת ומשנין ממטבע שטבעו חכמי' בגטין ונישאו' לאחרי' בחיי הבעלי' ונמצאו הבנים ממזרים מאשת איש עכ"ל ואני שמעתי שחכם גדול בא"י רצה להתיר את הקראים ונקצרה לו השעה מן השמים והלך לעולמו ולא נשא פנים לתורה ברוך המקום. עוד הביא הקאר"ו תשובת רב נטוראי שכת' על אות' שפרשו מדרכי ישראל והם פרוצים בעריות ואין כותבין כתובות ולא גיטין ולא חולצין ולא מייבמין כיון שהיו פרוצים בעריות ולא כתבו גיטי נשים בניהם ממזרים וא"א לקבלם כל עיקר וכת' עוד אם באים אבות וחוזרים בהם ומקבלים עליהם כל מצות כשאר ישראל קבלו אותן שנולדו מטיפ' קדושה ונולדו בכשרות ובדקו בולדותיה' ודקדקו בהם וכל מי שיש בו שמץ פסול הכריזו עליו והפרישוהו ויהיה מובדל מישראל. עכ"ל

דין דבן תשע שנים ויום א' גר עמוני מואבי מצרי ואדומי שני שבאים על בת ישראל פסלה מן הכהונה שאם בת כהן היא אסורה לאכול תרומה ופסולה נמי מלישא שא לכהן אבל הבת כשר' לכהונה וספק חלל שנתער' במשפחה ואין מכירין אותה וכו' ובתן של אותו משפח' מותרין לכתחלה אבל אין מוציאין אותה מיד כהן אם כבר נשא. אבל אלמנה ובת ספק חלל אסורי' ומוציאין מיד כהן

יא ת"ר בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני מואבי מצרי ואדומי כותי ונתן חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל פסלה. ר' יוסי אומר כל שזרעו פוסל פוסל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ת"ק ובין ר' יוסי א"ר יוחנן מצרי שני איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דת"ק סבר ככהן גדול באלמנה מאי כ"ג באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל בה אף כל שביאתו בעבירה פוסל, ור' יוסי אומר ככ"ג באלמנה מאי כ"ג שזרעו פסול ופוסל אף כל שזרעו פסול פוסל לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דאמר קרא בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל רשב"ג אומר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו. מאי איכא בין ר' יוסי ובין רשב"ג אמר עולא גר עמוני ומואבי איכא בנייהו ושניהם לא למדוה אלא מכ"ג באלמנה דר"י סבר מה כ"ג באלמנה שזרעו פסול פוסל אף כל שזרעו פסול פוסל. ורשב"ג סבר ככ"ג באלמנ' מה כ"ג באלמנ' שכל זרעו פסול אף כל שזרעו פסול אפי' נקיבו' לאפוקי גר עמוני ומואבי דנקיבות הוו כשירות לבא בקהל דאמר מר עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והלכת' כת"ק דס"ל פוסלין את האשה לכהונה מאחר שביאתו בעבירה וכאשר כתבנו ביבמות בפ' הבא על יבמתו סי' כ"ז. אבל לפסול את הבת אעפ"י שביאתו בעבירה אינו פוסל בגר עמוני ומואבי ומצרי שני כאשר כתבנו בפ' הערל סי' כ"ב תו מסיק א"ר חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה מאן מיקל בהני תנאי רשב"ג דקאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו למעוטי מאי למעוטי אלמנת עיסה שפסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהוד' בן בתירה על אלמנת עיסה שכשירה לכהונה מאי טעמא הוי ספק ספיק' וס"ס לקולא. ופרש"י אלמנת עיסה אלמנת ספק חלל שהי' מעורבת בספיקות בעלה היה ספק והיא באה מכחו דה"ל ס"ס ודוחק הוא בעיני לפרש דכה"ג הוי ספק ספיקא אלא חד ספק ממש הוא ופשיטא שאסורה אלא אלמנה מן השפחה שנטמע בה ספק חלל דהוי בעלה ס"ס וכדפרי' בפ"ק דכתובות סימ' מ"ג ושם כת' המסקנא שהאלמנה והבת אסורה מכח ספק ספיקא לכתחלה אבל בדיעבד נראה דלא תצא אפי' הבת ולא נימא מאחר שהאלמנה לכ"ג לכתחלה אסורה לר"ג א"כ הבת אפילו תצא לית' דלא עשו מעלה ביוחסין אלא לכתחילה לאוסרה על הכהונה אבל לא להוציא אותה מבעלה מאחר דספק ספיקה מותר בכל התורה

דין כהן הבא לישא אשה כשירה שאינ' תפסול אותו ובנו מעבודה ובתו מלישא לכהן אם כהנת היא צרי' לבדוק אמה ואם אמה ואם אבי אמה של אשה זו שהוא נוש' ואמה של אם אבי אמה ואם אביה ואמה של אם אביה ואם אבי אביה ואמה של אם אבי אביה. ואם היא לוי' או ישראלי' מוסיפין עוד אם א' בכל זוג כגון אמה ואם אמה ואם אם אמה וכן כולן ואפי' לא יצא עליהן קול ערעור אבל לאכול תרומה כבר מבואר בסי' ה' שמותר לאכול בסתמא אפי' אין לו חזקה דכשרו' בלא בדיקה ואם מעידי' ב' עדים שנתערב במשפחתו ממזר או חלל אז לא סגי בבדיקה ד' אמהות אפי' לענין תרומ' אלא כל המשפחה בחזקת פסול קיימי וצריך לבדוק בין נשים ובין אנשים עד שיבררו שעדים שקרנים הם אבל יצא על משפחתו שם ערעור שמץ פסול אז אין צריכין לענין תרומה אפי' בדיקה ד' אמהות אלא בבדיקה כל דהו לבטל הקול סגי וגם יבואר דאשה כהנת מותר' בפסולי כהונה

יב מתניתין הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמנה שלא היו ממזרת או אחת מן הפסולין לבא בקהל שתים מצד האב ושתים מצד האם. אמה ואם אמה ואם אבי אמה של אשה זו שהוא נושא. ואמה של אם אבי אמה. ואם אביה. ואמה של אם אביה. ואם אבי אביה ואמה של אם אבי אביה. לוי' וישראלי' מוסיפי' עליהן עוד אחת פי' אם אחת בכל זוג וזוג כגון אמה ואם אמה ואם אם אמה וכן כולן ואין בודקין לא מן המזבח ולמעלה פי' התחיל לבדוק באמהות ומצא שאבי אביה ששמש ע"ג המזבח בידוע שמיוחס הוא ולא מן הדוכן ולמעלה פי' אם העידו עליו שעמד אצל הלויים בדוכן לשורר שיר ולא מן הסנהדרין ולמעלה. וכל שהחזיקו אבותיו משוטרי הרבי' וגבאי צדק' משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן ומפרש תלמודא שוטרי הרבים לאו משום דפסולי' לדון אלא בירושלים היו מקפידים אפי' על שוטרים בעלמא שהיו דנים דיני ממונות שיהיו מיוחסין וגבאי צדקה נמי לאו משום דבעינן מיוחסים אלא משום דמינצו בהדי אינשי דאמר מר ממשכנים על הצדק' אפי' בע"ש ואם אית' דאיכ' פסולה אית להו קלא. ר' יוסי אומר אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של ציפורי פי' מי שהיה חתום בסדר הדיינין שהיו רגילין ליחס את הראויין לדון שיהיו מיוחסין וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן שאין רגילין בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס. ישנה פי' שם מקום שהית' סמוכה לציפורי ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באיסטרטיא של מלך ומפרש תלמודא בחיילו' בית דוד שהיה בהם בחלוקו' חודש בחודש וחוזרין חלילה לעולם והוא לשון איסטרטיא וכותבין בשמות משפחות פלוני ופלוני בחודש פלוני והיו זהירין ליחסן מכל מום כדי שתסייעהו זכות אבותם במלחמה ומפרש בגמר' הא דבנשי בדקינ' ובגברי לא בדקינן פי' שיהו בודקין אביה ואבי אביה שלא היו ממזרים משום דנשי כי מנצו בהדי הדדי בעריות הוא דמנצו ואין זו מגנה את זו בפסול יחוס אלא בזנות ואם אית' דאיכא בהו מילתא לפסול יוחסין לא אית לי' קלא גברי דכי מינצא בהדי הדדי ביוחסין הוא דמינצו בהדדי אם אית' דאיכא מילתא אית לי' קלא והא כשהיא כהנת לא בדקה בדידי' דלמא איכא מילתא בנשי משפחתו ביוחסין מפרש בגמרא דמסייע לי' לרב דאמר רב יהוד' אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים פי' רש"י וכיון דלא קפדה תור' עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עביד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפי' מחמת ממזרת ונתינות אלא כי אתחזק איסורא ביה וכתבו התו' וז"ל ולא נהירא פירושו מדפריך תלמודא ואיהי נמי תיבדוק בדידי' ומשני לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ומאי קאמר הא הוזהרו מיהא ממזרת דהא אפי' מ"ד לא הוזהרו היינו דוקא לינשא לחלל קאמר אבל לממזרת לא לכך י"ל דחששא דמתניתן הוי משום חללין אבל משום ממזרת לא שייך חששא כלל דמכירים ישראל ממזרים שביניהם ומיה' תימא הא קתני לוייה וישראלית מוסיפין עוד א' ואי לא בדקי אלא בפסול חללו' לוייה וישראלית אמאי צריכין בדיקה כיון דאביה לוי או ישראל אי אפשר בשום ענין להיות בה פסול חלל שהרי לכ"ע בבי ישראל מקוה טהרה לחלל וא"כ ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. וי"ל דעיקור הבדיקה ותקנה משום פסולי דחלל' ואגב בדיקה דחללות בדקי נמי היכא דלא שייך אלא פסול ממזרת כגון לוייה וישראלית אבל גבי איהי דליכא פסול חללות דלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין לא צריך לבדוק משום ממזרת ור"ת כתב בספר הישר דהא דצריך לבדו' היינו דווקא להכשי' בניהם לעבודה א"נ להכשיר עצמו לעבודה אבל להאכילו בתרומה אין צריך בדיקה כדאמ' בפ' האשה שנתארמלה אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו בתרומה ואין נאמן להשיאו אשה ע"כ. וכתב הר"ן וז"ל בנוסחאות כתב לויים וישראלים מוסיפין עוד א' ולפיכך פרשו משנתינו כך הנושא אשה כלומר שהוא נושא אשה כשרה לכהונה ובידוע שהוא כהן שהוא צריך לחוש לפסולי כהונה בודק ד' אמהות בלבד דפסול כהונה בהכי סגיא אבל לויה וישראלית שבדיקתן מפני פסולי קהל צריך שיבדק' עוד אחת ואה"נ שהכהן ג"כ צריך להוסיף ולבדוק מפני פסולי קהל עוד אחת ומתניתן ה"ק שהבדיקה