ים של שלמה על קידושין פג

אסופי. בכנישתא דשכיחי בה רבים אין בו משום אסופי לא שכיחי בה רבים יש בה משום אסופי. שייף משחא מלו כוחלא דמי חומרא פי' קשרים שתולין בצוואר התינוק. קמיע' תלי' בי' אין משום אסופי תלי' בי' דקלא אי מטי בה חיותא יש בו משום אסופי לא מטא בה חיותא אין בה משום אסופי. זרדת' סמיכא למתא יש בו משום אסופי פרש"י אי תליא באילן ששמו זרדת' דאמרינן בערבי פסחים זרדת' דסמיכי למתא לא פחית' משיתן שדי ומ"ה אפי' לא מטי' לי' חיה יש בו משום אסופי והרא"ש לא הביאו ואפשר שלפי שלא נמצא האידנ' בימינו ולא שכיחי מזיקין כללו של דבר כל מקום שלא לדעת מיתה נשלך אין בו משום אסופי צידי רה"י אין בו משום אסופי. צידי ר"ה יש בו משום אסופי ומסיק אמר ר' יהודא אמר רב אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו לומר שלהן הוא נאסף מן השוק אין נאמנין עליו. אמר רב ובשני רעבון אעפ"י שנאסף מן השוק נאמנין עליו לומר שלהן הוא ומפני הרעב הטילו לשם ומפני הבושה לא אמרו ודין אסופי שנמצא בעיר שרובה גוים או רובה ישראלים וכל החילוקי' כתבתי בפ"ק דכתובות ומה שכתב הרא"ש בכאן מה שכתבו ה"ג שאשה נאמנת לומר שבעלה בא בצינעא אליה ממדינת הים ונתעברה הימנו לא קי"ל הכי וכתבתי בפר' הערל סימ' כ"ט

דין דנאמנת חי' לומר על בנים שנולדו בבית א' זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר וגם נאמנת לומ' זה יצא ראשון ובכור הוא וזה אחריו כל זמן שלא יצאה וחזרה ואמו נאמנת על בנה לענין בכור עד המילה ומכאן ואילך אביו נאמן עליו וגם נאמן בעל המקח לומר בזמן שמקח בידו לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אבל שאין מקחו בידו אינו נאמן ועיין בב"מ פר' קמא סימן ו' וגם נא' לומר חד דיין בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו לזה זכיתי ולזה חייבתי אבל אינן עומדין לפניו אינו נאמן אלא א"כ שני דיינים הן. וגם יבואר דאין ערעור פחות משנים אם יש לו חזקה דכשרות

ח תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר בד"א בשלא קראו עליו ערעור אבל קרא עליו ערעור אפי' חד אינה נאמנת דאע"ג דאמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים ה"מ היכא דאית לי' חזקת כשרות אבל היכא דלית לי' חזקת כשרות חד נמי מהימן ונאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בד"א בזמן שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן ופריך ונחזי זוזי ממאן נקיט לא צריך דנקיט מתרווייהו ואמר חד מדעתי' וחד בע"כ ודבר זה כתבתי כל הצורך בפ"ק דב"מ סי' ו'. תו מסיק נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אין נאמן ופריך ולחזי זכות מאן נקיט פי' פסק דין של זכות לא צריכא דקרע לזכותיה וליהדר ונדייני' בשודא דדייני פי' בדין שאינה תלויה בטעם אלא הכל לפי רצון של הדיין כההיא דכתובות דאמר כל נכסי לטוביה ואתו שני טוביה והיו שניהם שכינים שניהם קרובים דאמרו שודא דדייני ושם פירשתי והא דאין נאמן הדיין כשאין בעלי דינין עומדין לפניו בחד דיין אבל בשני דיינים נאמנים לעולם כאשר כתבתי פרק קמא דסנהדרין סימ' ו' תו מסיק אמר רב יהודא אמר רב נחמן ג' נאמני' על הבכור ואלו הן חיה ואביו ואמו חיה לאלתר זה יצא ראשון וזה יצא שני בד"א שלא יצאה וחזרה אבל יצאה וחזרה אינה נאמנת אמו כל זמן שאינו יצא עדיין לבריתו ומכאן ואילך אביו מכיר בו ונאמן לעולם ועיקור נאמנות דאב ובנו נכתו' לקמן במתניתין האומר בני זה ממזר הוא

דין בדין זה יבואר דהא דשתוקי אסור בישראלית דוקא כשאין אמו לפנינו לבודק' או שהיא שוטי' או אלמית ואז הוא תאסור בישראלית אפי' רוב כשרי' אצלה אבל בדקינו אות' אפי' היא ארוסה ואמרה שמן האדום נתעברה נאמנת בדיעבד אבל לא לינשא לכתחלה אבל אין אנו מחזיקין אותו כבנו ודאי לענין ירושה כל זמן שאין אותו איש מודה שהוא בנו ואפי' מודה שנבעלת לו ואם מודה שהוא בנו נאמן ג"כ לענין ירושה ופוטר מן החליצה ויבום ואין האש' נאמנת לומר מאיש פלוני ממזר נתעברת' להשיאו ממזרת אלא ה"ל דין סתם שתוקי בלא בדיקה

ט פסקא אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקי' את אמו דאי אמרה לכשר נבעלתי שהיא נאמנת ואע"ג דאיכא רוב פסולין אצלה. ואמר רבא הלכה כאבא שאול ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא כמו שכתבנו בפ"ק דכתובות ס' מ"א ודוקא בכה"ג שבודקי' את אמו אבל מן הסתם הוי ספק ממזר אפי' ברוב כשרים אצלה וז"ל הטור מדברי הרמב"ם פנויה שנתעברה וילדה אם אמה לפנינו לבודקה או שהיא שוטה או אלמת ה"ז ספק ממזר ואפי' אמרה של פלוני הוא והוא ממזר א"ה אינו אלא ספק אפי' אותו פלוני מודה שנבעלת לו כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר. ואם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת והולד כשר ומ"מ אין אנו מחזיקין אותו בבנו ודאי ליורשו ע"כ. והיינו טעמא דס"ל נאמנת במה שאומרת לכשר נבעלתי להכשירו ולא לפוסלו ולעשותו ממזר ודאי ולהתירו בממזרת משום דלהכשיר היינו טעמא משום דמדאוריית' כל שתוקי כשר אלא דרבנן עשו מעלה ביוחסין ופסולה. וכה"ג שאומר' לכשר נבעלתי אוקמוהו אדאוריית' אבל לא להאמינה לפוסלו והא דקא' אפי' אומרת לכשר נבעלתי שאינו בנו ליורשו דוקא שאינו מודה לה שהוא בנו אעפ"י שמודה שנבעלת לו אבל אם אשתו כשר' מודה לזה בהדיא שהוא בנו הוי בנו ליורשו ועיי' בס"פ אלמנה לכ"ג סימ' י' ואף לפטור מן החליצה ויבום לפי מה שכתבתי לשם סימ' י"א

דין דשתוקי ואסופי וספק ממזר וכותי אסורי' מדרבנן אפי' לבא זה בזה ואם נשאו יוציא והולד הולך כאבותיו ואין להם היתר לישא אלא בת גר והולד הולך אחר הפגום ואם יש באותו עיר או מדינה שנמצא שם האסופי גוי או שפחה שהם ראוים לילד והאסופי נשא גיורת הרי היא בספק א"א ואין הבא עליה נהרג מספק. וכן שתוקי שנש' ישראלית ואביה או אחיה חיין בשעה שנתעברה אמו או אם נשא אשה גרושה שאפשר שבעלה הראשון היה אביו וכן כל כיוצא בזה שיכול שערוה היא עליו ואין קידושין בה הבא עליה אינו נהרג מספק א"א. וכן הפורש מדרכי ישראל ופורץ בעריות ולא כות' כתובה וגיטין מחזיקים בניהם לממזרים

י מתניתין כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה ור' יהודא אוסר. ומפרש רבא בגמרא דה"ק כל האסורין לבא בקהל ומאי ניהו גר עמוני ומואבי מותרין לבא זה בזה ואעפ"י שר' יהוד' אוסר גר בממזרת פי' בממזר ונתין כותי שתוקי אסופי. ה"מ גר דראוי לבא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאינו ראויין לבא בקהל לא וכולי' חד תנא הוא. ר' אליעזר אומר ודאין בודאין כגון ממזרת ונתיני' מותרים ודאין בספיקן כגון ממזרי ונתיני ושתוקי ואסופי וספיקן בודאין כגון שתוקי ואסופי וממזרי ונתיני וספיקן בספיקן אסור שמא זה כשר וזה פסול. ואלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותים פי' אותן שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב ויבא מלך אשור אנשים מאשר כו'. ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב וישלח בם את האריות כו'. ומביא בסוגיא דמ"ה חשבוה כותים ספק משום שנתערבו בהם ממזרים ועבדים ושפחות. וכתב עליו הר"ן וז"ל כך כתב רש"י אבל הרמב"ם בפ' ט"ו מהלכות איסורי ביאה התיר שתוקי ואסופי בנתינים והוא דבר תימא. ואפשר דלטעמי' אזל שכתב בפ' דנתינים אינן אסורין אלא מדרבנן ולפיכך הורה להקל בשתוקי ואסופי שתולין לומר ממזרים הם ומותרי' בנתיני' שהרי' אפי' הם ישראלים גמורים מותרין מן התורה בנתינים ע"כ וכבר כתבנו דלית' דנתיני' אסורי' מדאוריית' וא"כ שתוקי ואסופי אסורי' בנתי' מכח ספק ולא פליגי אלא בשתוקי ואסופי לבא זה בזה או בממזרי' ורבנן סבירי כיון דשתוקי ואסופי מדאוריית' שרי כדפרשינן לעיל ולא אסרו אלא משו' מעלה דיוחסין כי עביד מעלה בכשרין כלו' למיפסלינהו בישראלי' אבל זה בזה מותרין ור"א ס"ל דאפי' בהני עבדי מעלה לאיסור הספיקות והכי קי"ל דאמר רב יהוד' אמר רב הלכה כר"א ואע"ג דשמואל פליגי מ"מ הלכה כרב באיסורין לגבי שמואל ועוד דרבא נמי ס"ל דהלכה כר"א בפ' החולץ גבי ספק בן ט' לראשון כו' והלכה כרבה ע"כ התוס'. ועוד אני אומ' דסתמא ואח"כ מחלוקת הוא דהלכ' כמחלוקת והיינו סתמא דריש פרקין. כתב הטור וז"ל כל אלו הספיקות כגון ספק ממזר ואסופי ושתוקי וכותי אסורין לבא זה בזה ואם נשאו ויצאו הולד כאבותיו ואין להם תקנה אלא שישאו מהגרים והולד הולך אחר הפגום כו'. וכתב הרמב"ם ירא' לי שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה שראויה לילד הואיל והאסופי בנמצא בה ספק גוי או עבד כשישא גיורות הרי זו ספק א"א והבא עליה פטור שאין הורגין מספק וכן נר' לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שתהיה ערוה לו הרי הוא בספק א"א שאין קידושין בעריות ואיזה היא אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו כל אשה שאביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו וכל אשה שנתגרשה או נתארמלה שמא אשת אביו היא או אשת