ים של שלמה על קידושין פב

דין דכל הארצות בחזקות כשרות הן עומדת ואין צריך לבדוק אחר לוי או ישראל הבא לישא אשה שמא ממזר או אחד מן פסולי קהל הוא אלא משיאין אותו בלא בדיקה אפי' אין לו חזקת כשרות. וגם האומר כהן אני מותר לאכול אפי' בתרומה דאורייתא מסתמה בלא בדיקה וכמו שאבאר ג"כ בסי' י"ב וגם שם יבאר דין כהונה לענין נישואין ולענין ערעור

ה מסקינן בסוגיא אמר שמואל משמיה דסבא בבל בחזקת כשרה עומדת עד שיודע לך במשפחה שאתה בא לבדוק במה נפסלה שארי ארצות בחזקת פסול הן עומדות עד שיודע לך במה נכשרה ארץ ישראל מוחזק לפסול פסול מוחזק לכשר כשר. הא גופא קשיא אמרת מוחזק לפסול פסול הא סתמ' כשר והדר תני מוחזק לכשר כשר הא סתמא פסול אמר רב הונא משמי' דרב ל"ק כאן להשיאה אשה סתמא בעי בדיקה כאן להוציא אשה מידו שנשא כבר אשה מסתמא לא מפקינן. ופי' התוספ' כאן להשיאה אשה פי' מיוחסות מד' אמהות דאז משום ישראל לא צריך להיות בחזקת כשר דבלאו הכי מותר בישראל' כדאמ' בעלמא גבי גו' הנולד מגוי הבא על בת ישראל דא"ל זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא משמע דבמקום שאין מכירין אות' נותנין לו ישראלית ומותר לישאנה. תו מסיק אמר רב יודא אמר שמואל זו דברי ר"מ פי' מתניתין דקתני דעלו פסולין לא"י ומשמע דכל הארצות אינן בחזקת מיוחסות חוץ מבבל בלבד ר"מ הוא דס"ל הכי אבל חכמים אמרו כל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות ומסיק אמימר שרי לי' לרב הונא בר נתן למינסב איתת' מחוזיית' אבל רב אשי מאי דעתיך דאמר רב יהודא אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אמרו כל הארצ' בחזקת כשרות הן עומדת והאי בי רב כהנא לא מתני הכי ובי רב ספרא לא מתני הכי ובי רב זביד לא מתני הכי אפ"ה לא קבלה מיני' משום דשמעי לי' מרב זביד מנהרדעא וכתב הרא"ש לכאורה נראה דאע"ג דעביד אמימר עובדא לקולא דלית הלכתא כוותי' דרב אשי דהוא בתראה פליג עליה. ועוד דכלהו אמוראי דלעיל איירי בפסול' יוחסין לשארי ארצות ואפי' בא"י אמרו להשיאו אשה צריך בדיקה וכן פי' רש"י בפר' ב' דכתובות ואינו נאמן להשיאו אשה דמשום מעלה דיוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאו אשה והקשה עליו ר"ת מהא דאמרינן בפרקין לקמן במתניתין דקתני הנושא אשה צריך שיבדוק בד' אימהות דדוקא כהן בודק אבל אשה אינה בודקה דלא הוזהרו כשרות להינש' לפסולין ופי' ר"ת להשיאו אשה דקתני התם בפ"ב דכתובות היינו להשיא אשה מד' אמהות כדתנן לקמן הנושא אשה וכו'. ואז אין צריך לבדק אחר בתו ומותרת לכהן המשמש ע"ג המזבח ובנו משמש ע"ג המזבח בלא בדיקה וה"ק אינו נאמן להשיאו אשה בדוקה להתיר בנו ובתו אבל ליוחסין בעלמ' שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה והביא ראיי' מהא דאמרינן בפ' החולץ זיל גלי פי' למקום שאין מכירין אותך או נסיב בת מינך ואי ליוחסין בעי בדיקה מאי יועיל לו הגלות והלא לא יתנו לו אשה עד שיבדקו אחריו. ועוד קאמ' התם נאמן אתה לפסו' את עצמך ואינ' נאמן אתה לפסול את בנך אלמא דבנים ממילא כשרים ולא בעי ראיה ע"כ והיינו כדברי התוס' דלעיל ולפ"ז אשתכח שפיר הלכה כאמימר דעבד עובדא ולא אישגח ברב אשי אף דהוא בתראי משום דסוגיא דהחולץ נמי קאי כוותי' וממילא נמי נתבטלו דברי הרמ"ה שכתב הא דאמרינן כל המשפחות בחזקות כשרות היינו מאן דאית לי' כבר חזקות כשרות כו'. דההיא עובד' דהחולץ לית לי' חזקות כשרות כלל גם הטור השיגו משום דלישנא דכל המשפחות בחזקות כשרות לא משמע הכי עוד דקדק הטור מלשון ר"ת שכתב אבל ליוחסין בעלמא שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה משמע מדבריו דליוחס' כהונה בעי בדיקה וכ"כ הרמב"ם ז"ל כל הכהנים בזמן הזה בחזקת כהנים הן ואינו אוכלין אלא בקדשי הגבול והוא שיהי' תרומה מדבריהם כגון חלה ותרומה בזמן הזה אבל תרומה של תורה אינן אוכלין אותו אלא כהן מיוחס ואיזה הוא כהן מיוחס שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני כהן ובן פלוני בר פלוני עד איש שאין צריך בדיקה והוא ששימש ע"ג המזבח שאלו לא בדקו ב"ד הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד ע"כ ונראה דאפי' ליחוסיה כהונה אין צריך בדיקה דהא מסיק על ההיא משנה דהנושא אשה צריך לבדוק בד' אמותיה אמר רב יודא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אמרו כל המשפחות בחזק' כשרות הן ואמר רב אחא בר גוריא אמר רב אם קרא עליו ערעור צריך לבדוק אחריו אלמא דמסתמ' אין צריך שום בדיקה. ומיהו אפשר אע"ג דלפעמים אין צריך בדיקה הלכה כסתם משנה שצריך בדיקה לכהונה באשה עכ"ל והנה מה שדקדק בדברי ר"ת כו'. בוודאי לא ראה מה שכתב בספר הישר להדיא ולקמן בסימ' י"ב אביאהו דאפי' לתרומה לא בעי בדיקה ולא כדברי הרמב"ם והדין עמו כמו שמשמע מר' יודא אמר רב דאמר זו דברי ר"מ כו'. ומה שרצה הטור ליישב דשמא הלכה כסתם משנה כו' בע"כ הרמב"ם אינו מיושב בזה דהא בדיקה דמתניתין בד' אימהות קאמרו ובדיק' של הרמב"ם לענין כהונה היינו שבודקין אחריו שהוא מזרע כהונה ואדרבה הרמב"ם מוקי למתניתין בקרא עליו ערעור דווקא ואיירי בין ערעור דממזרת ובין ערעור דחלל כמו שהביא הטור גופא אח"כ בשמו ודווקא לר"ת לחוד הוא דמוקמי מתניתן לענין כהונה ולישא אשה בדוקה ובזה אמרי' שהלכה כסתם דמתניתן וכמו שנפרש לקמן בסימן י"ב

דין דגר מותר בכהנת וגם מותר בממזרת עד עשרה דורו' וגר שנשא בת ישראל הולד ישראל גמור הוא לכל דבריו ואסור בממזרת וכהנת מותר בחלל יתבאר ג"כ בסי' י"ב

ו תנו רבנן גר נושא ממזרת והולד ממזר דברי ר"י ר' יודא אומר גר לא ישא ממזרת וחלל מותר בכהנת והלכתא גר מותר בכהנת ומותר בממזרת. מותר בכהנת שלא הוזהרו כשרת להינשא לפסולין ומותר בממזרת כר' יוסי ודווקא עד י' דורת אבל מכאן ואילך אסור משום דנשתקע שם גירות ממנו אמרי ישראל הוא דנסיב ממזרת כדתניא גר עד י' דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור בממזרת. וכת' הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה דווקא בגר שנשא גיורת הוא דאמרינן הכי אבל גר שנשא בת ישראל הולד ישראל גמור ואסור בממזרת וכתב הר"ן לא ידעתי מניין לו דאע"ג דגוי הבא על בת ישראל הולד ישראל גמור ואסור בממזרת התם היינו טעמא משום שאין אפשר לו להתיחס אחר אבא ר"ל אביו דלמשפחותם לבית אבותם בישראל הוא דכתיב אבל זה שאביו ישראל גמור למה לא יתיחס אחר אביו ויהא נידון כגר דמותר בממזרת והרי כאן יש קידושין ואין עבירה והולד הולך אחר הגר וצ"ע ולי לא קשה מידי דגר שנשא ישראלי' לאו משום איסור הוא אלא משום דנשתקע שם גיורת ממנו ומיחלף בישראל וכן פסק הטור. ועוד נראה לי להוכיח דישראל גמור הוא ואסר בממזרת דהא מסקינן לקמן מסוגיא דאמר לי' רב אדא בר אהב' לרב יוסף אפי' אמו מישראל א"ל אמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' ש"מ דחשיב לי' כישראל גמור

דין דשתוקי ואסופי מותרין בישראלים ובממזרים אלא שרבנן אסרו בשניהם וכל מקום שיש להבין שלא לדעת מיתה הושלך לשם אין בו דין אסופי כגון שמצאו מהול או שנמתחו ונתקנו איבריו או שמצאו בכנישתא דשכיחי בי רבים או בצידי ר"ה או דשייף משהא או מלי כוחלא או שיש בצווארו קשרים שרגילין לתלות בצוואר התינוקת או קמיע או שמצאו על אילן שאין חיו' יכולין ליגע שם. וכל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו לומר בנינו הוא ואנו השלכנו מפני רעבון ובשני רעבון אפי' כבר נאסף לבית נאמני' עליו ואין בו דין אסופי ואשה אינ' נאמנת לומר שבעלה בא בצנעא עליה ממדינת הים ונתעברה ממנו

ז מתניתין איזהו שתוקי כל שהוא מכיר אמו ואינו מכיר את אביו. אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו. אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ולקמן נפרש ואמרינן בסוגיא אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרין אצלה ומיעוט פסולין אצלה כלומ' דכיון דמכירין את אמו ופנויה היא רוב העולם כשרין אצלה שאין הרוב ממזרים וקרובים שהולד מהן ממזר ואף גוי ועבד אם בא עליה אין הול' ממזר ומיעוט פסולין כגון ממזרי או קרובין ואף לגבה כל דפריש מרובה פריש מאי אמרת דאזלה איהי לגבייהו הוה לי' קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. והתורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא אלא מעלה עשו ביוחסין פי' ואסור מדרבנן וממזר בשתוקה נמי מדאורייתא שרי דהא ר' יוסי דקי"ל כוותיה דרש בגמרא דלעיל ומיהו בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ולא מיתסר אלא משום מעלה עשו ביוחסין ע"כ ואף דבסוגי' לא משמע שאסור אפי' מדרבנן בא' משתוקי בישראל אבל דשתוקי אסור בממזרת לא שמענו. מ"מ סומך אמה דפסקינן לקמן הלכה כר' אליעזר דאוסר ספיקו בודאי ואף ספיקו בספיקו והיינו מדרבנן ומסיק אמר רבה בר רב הונא מצא מהול אין בו משום אסופי אמר אביי משלטי הדמי' פי' נתקנו ונמתחו איבריו כמו שעושין לילדים אין בו משום