ים של שלמה על קידושין פא

כר' יוסי דהוא מפיק לי' מואטהר אתכם והוא אומר שכסף מטהר ממזרים גם הלשון עתידי' ממזרים להיטהר לא משמע כלל דאיירי בנטמעה כ"א בוודאי כדברי הרמ"בן גם מ"ש הר"ן וז"ל ואפשר עוד לומר דר' יוסי אפי' בודאין קאמר ומיהו מאן דפסק כוותי' ורב יוסף דאמר דאי לאו דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי הוה אתי איהו ומפיק מיני' צוורני צוורני לית לי' בנטמעה מידי אלא לדברי המכשיר מכשיר אפי' בודאין ולדברי הפוסל אליבא דרב יוסף פוסל אפי' מטומעין. ומיהו מאן דאמר כסף מטהר ממזרי' דמשפחה שנטמעה נטמעה לא ס"ל כר' יוסף שפוסל אפילו במטומעין פי' לדבריו לר"מ וה"ה לר' יוסי גופי' בזמן הזה מאחר דר' יוסי משוה ודאין לנטמעין א"כ כשם שידאין אינ' כשרין בזמן הזה ה"נ מטומעין אינ' כשרים אלא לעתיד וס"ל כר"מ דודאין פסולין לעולם אבל מטומעין אין אליהו עתיד לגלותן וכיון דחזינא אמוראי טובא דאזלי כה"ג בהך שיטתא ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן ואביי דהוא בתראי דאמר אף אנן נמי תנינא נקטינ' כוותיה. ונראה שזה הוא דעת הרמ"בם ז"ל שכתב בסוף ספר שופטים בימי מלך משיח וכו'. ואינו מיחס ישראל אלא לשבטיהם אבל אינו אומר על בשהן בחזקות כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"כ וכיון שאין אליהו עתיד לגלותן אף הידועים בהם אין מגלין אות' שאין בין עולה הזה לימות המשיח לענין זה כלום עכ"ל. וכל זאת דוחק ואינו שוה לי ונראה בעיני דבר המחוור דר"י ור"מ פליגי בוודאי ממזרים וריב"ל איירי במשפחה שנטמעה שכבר היא מותר שאינו עתיד לגלות' ואתי' אף לר"מ שפיר ואיכא נמי לר' יוסי אף שעתידים לבא בקהל ולהטהר. מ"מ הבא להתדבק ביוחסין לא ניחא ליה להתדבק בהן וניחא להתדבק ביוחסין ועוד דלא עדיפי מגרים שמותרי' לבא בקהל מ"מ אמרו בפ"ב מפני מה לא זכו בניו של משה כו'. מפני שלא התדבק ביוחסין שנשא בת יתרו אעפ"י שגר צדק היה והיא צדקת מ"ה עשה הקב"ה צדקה עמהם כיון שנטמעה נטמעה ואינ' מגלה אות'. ורב יוסף אמר אי לאו דהלכה כר' יוסי כו' הקב"ה מגלה הפסולי' לבא בקהל שלא יהיו משפחות מעורבים בפסולי דאוריית' שהם ידועים אבל מאחר שבלאו הכי יהיו טהורי' כל הפסולים עושה צדקה עמהם שלא לגלות דנהי שיהיו בחזקת מיוחסין ומה שאמר כגון אלו בא אליהו לרחק ולקרב כו' לא נראה בעיני לדחוק ולפרש דפסול עבדות וחללי' קאמר דמ"ש ועוד ממזרים גרועים טפי לפי דקי"ל אין ממזר אלא מחייבי כריתות אלא נרא' בעיני לפרש שאות' שבא אליהו לגלות לענין יחוס קאמר דומיא משפח' שנטמע' דעל' קאי דאיירי בענין היחו' כדפרי' וזה נמי לרח' ולקר' ר"ל לרחק מן המיוחסי' ולקרב אל המיוחסי' מסקנת ההלכ' בזמן הזה משפח' שנטמעה באופן שהיא כשרה אפי' הוא כח בידינו לבא על הבירור מי הוא הפסול ואסור לנו לברר והיא כשרה מכח הספק באופן שפיר' והיכא שאנו יודעי' בוודאי מי הוא הפסול אין לגלות אם היא משפחה גדולה דאי אפשר שלא יבא ח"ו חרב' גדול' מזה ומגלי' לתלמידי' הצנועין נרא' בעיני וכאשר יבא מורה צדק יאיר ענינינו בתורתו

דין דכל הפוסל משפחות וקורא אותן עבדים או ממזרי' חוששין לו משום ממזרת או עבדות ואסור להתחתן עמו אבל הוא ובניו אסורין ג"כ להתחתן בפסולי' וכן שני משפחות המתגרו' זו בזו שמץ פסול יש בא' מהן וראוי להתרחק מהן ועכשיו שהדור פרוץ אין חוששין להם וגם הפוס' משפחו' אין חוששי' אל' לו ולא למשפחתו וכל דאמ' מבי' חשמונאי אנא בידו' שעב' הוא ומות' להתחתן בעבדי' ובפסולי' וגם יבואר שאסור לשלוח שלום לאשה אפי' ע"י בעלה אבל מותר לשאול לבעל על שלומה וניהוג' וגם אסור לשמוע קול שיר וזמר מאשה אבל לדבר עמה דברי' בעלמ' מות' אם מוש' ביצרו וכדמבוא' סוף הפרק סי' כ"ה. ות"ח שנתמנה דיין על הציבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה ומאן דמצער שלוח' דרבנן מנגדינן לי' ואם העיד שביזה את הרב יכול הרב לשמתו ואם בא מעשה לפני הדיין ואמר א' שקיבל מרבו כך דין על מעשה זה אין שומעין לו אלא א"כ ידענו שאמר כן בשם רבו קודם לכן

ד מסקינן בסוגיא תני כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם ואמר שמואל במומו פוסל פי' כל מגדף תמיד את המשפחות הוא עצמו פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם אין דרכו של פסול לדבר בשבח של הבריות לעולם ומסיק ההוא גברא דעל לבי מטבחי' בפומבדית' אמר להו הב לי בשרא א"ל נטר עד דשקל לשמעי' דרב יהודא בר יחזקאל וניתיב לך אמר מאן יהודא בר שוויסקאל פי' לשון גנאי גרגרן אוכל שוויסקי צלי כדאמרי' בפסחי' באימרי פסח מצרי' מאן לימא לן דלא שוויסקי עבדינהו דקדים לי' דשקל קמאי אזלו אמרו ל' לרב יהודא שמתיה אמרו רגיל דקרי אינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא אזמני' לדינא לקמי' דרב נחמן אייתי פסקא דהזמנ' אזל רב יהודא לקמי' דרב הונא אמר איזל או לא איזול א"ל לא מיבעיא לך למיזל משום דגברא רבא את אלא משום יקרא דבי נשיא' קום זיל אתא אשכחי' דקעבד מעקה א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה א"ל פורתא דגונדריא הוא פי' היינו מעקה בא' הלשונות הא דקאמר פרנס לאו פרנסים שלנו דהיינו מנהיגי הקהלה אלא ת"ח שהוא דיין לרבים לדון את הציבור ועיי' בפ"ק דסנהדרין סי' ומסיק אמר שמואל אין משתמשין באשה בין גדולה בין קטנה א"ל נשדר לי' מר שלום לילתא פי' שם אשתו א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמוא' אין שואלין בשלום אשה אפי' ע"י בעלה כך גירס' רש"י א"ל הכי אמר שמואל אין שואלין בשלו' אשה כלל אפי' ע"י בעלה דשמא מתוך שאילת שלו' יהו רגילין זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה וכתבו התוס' והא דאמר בהשוכר את הפועלים איה שרה אשתך ששואלין בשלו' האשה ע"י בעלה היינו דווקא בשאילת שלום איך שלומה וניהוגא כההיא דמלאכי השרת אבל לשלוח לה שלום ע"י בעלה אסור וכן כת' הרא"ש וההיא דקול באשה ערוה דקאמר. משמ' שאסור לדבר עם האשה כמו שפי' רש"י אם אשאול בשלומה תשיבני ונר' דדיחוי הוא דקא מדחי' לי' דלא אסרו אלא לשמוע קול שיר ע"ד המקרא השמיעני את קולך כי קולך ערב גם לא מצינו שנזהרו גדולי' הראשוני' מלדבר עם האשה בכמה עובד' שבתלמוד גם במחברים לא הזכירו פה אלא שאין שואלין בשלו' אשה והיינו משום חיבה ולאפוקי מהרב ר"א מזרחי שאוסר לדבר עם האשה ולומר אפי' איה בעלך וכבר הוכחתי לדבריו דלית' עיין בפ' השוכר את הפועלים סי' ו' ודין דאין משתמשין באשה כלל בין גדולה בין קטנה נכתוב אי"ה לקמן בס"פ דסומכין האידנא אאידך דשמואל דאמר הכל לש"ש שרי ע"ש תו מסיק א"ל מ"ט שמתיא מר לההי' גברא ציער שלוח' דרבנן פי' ביזה את שלוחי לפני ונגדי' מר דרב מנגיד על מאן דמצער שלוח' דרבנן דעדיף מיני' עבדי' לי' פי' חמור' ממנה עשית לו לקונסו כסו א"ל מ"ט אכריז מר עלי' דעבדא הוא א"ל דרגיל דקרי אינשי עבדי ותניא כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבח לעולם ואמר שמואל במומו פוסל אימ' דאמר שמואל למיחש לי' ספק פסול וכן פי' הר"ן וז"ל אם רגל לקרו' לאחרי' ממזר חוששין לו שמא ממזר הוא ואם הוא אומר עליהם שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא לאכרוזי עלי' מי אמר אדהכי והכי א"ל ההיא בר דינא לרב יודא לדידי קרית לי עבדא דאתינא מבי חשמונאי מלכא א"ל הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא א"ל לא ס"ל מר הא דאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל ת"ח שמורה הלכה ובא. אם קודם מעשה אומרה שומעין לו ואם לאו אין שומע' לו פי' אם קודם שבא מעשה לידו אמרה להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעש' ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו אמר כן א"ל הא איכא רב מתנה דקאי כוותיה רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא א"ל דכיר מר מה דאמר שמואל כי קאי חדא כרע' אגודא וחדא כרעא במברא א"ל הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמי' קלא ואמרה כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבדא הוא נפלה מאיגרא ומתה אכרוזי על' דעבדא הוא פי' עכשיו הכריז עליו ודאי שהוא עבד אבל הכרזה ראשונה הית' שלא כדין ואינו אלא למיחש אבל מ"מ הוא ובניו אסורי' להתחתן בעבדים כדגרסינן בסוגיא א"ר יהושע בן לוי אם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו שמץ פסול יש באחת מהן ואין מניחין לבדוק בחברתה וכתב הר"ן וז"ל ופרש"י לפיכך הטילו מן השמים מריבה ביניהם. והרמ"בם ז"ל כתב בפ' י"ט מהלכות איסורי ביאה לומר שחוששין להם וראוי להתרחק מהם ואני אומר אם בזמנינו באת' להחמיר במשפחות מתגרות זו בזו לא הנחתם משפחה לאברהם אבינו שתהא בחזקת כשרות כי בעו"ה הדו' פרוץ ואין מורה ולעולם מתגרים משפחות זו בזו ומ"ה נראה אפי' מי שדרכו לפסול משפחות ולומר עליהם פסולים אין חוששין עליו כי הוא הפסול כי הדור פרוץ בעו"ה ומורגל בכך ואין חוששין למשפחתו אלא הוא חומץ בן יין לבד תו מסיק ואמר שמואל שתיקות' דבבל היינו יחוסתא כי האי דבמערבא כי הוו מנצי בי תרי בהדדי חזי הי מינייהו דקד' ושתק אמר האי מיוחס טפי להידבק בו ואפילו האידנא: