ים של שלמה על קידושין ח

הוי ככהן המסייע בבית הגרנות וכ"כ הטור להדי' וז"ל ואם ירצה הכהן להחזירם לו אחר שקיבל רשאי ומיהו לא יהא רגיל להחזירם לכל שלא להפסיד לשאר הכהנים שמתוך כך יתנו הכל פדיון בכוריהם לו ולא לכהנים אחרים. אבל לענין דינ' יכול להחזירם אלא שהאידנא נהגו הכהני' פרישות בעצמן ומחזירין החמש סלעים דלא שייך לומ' דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות כו' שהרי כך הדרך בכל הכהני' אבל מ"מ נרא' בעיני ביזוי מצוה הוא על שניהם כי ראיתי בעיני שמקפידי' הבעלים אם הכהן אינו מחזירו ולכל הפחות מחזירו הכהן לצורך הסעודה שעושין לפדיון הבן. והא לך התשובה שמצאתי בתשוב' מהרר"י ז"ל וז"ל יש מרבותינו כתבו אלו הי' ברצוני לא הי' לעשות סעודה אלא לאדם שיש לו סיפק בידו ויכול לעשות שניהם בריווח לעשות סעודה ומעות הפדיון משלם ועכשו הכל עושי' סעודה וסבורי' שהסעודה עיקר המצוה ומתוך כך כבד עליהם לתת כל הפדיון משלם ומתנ' עם הכהן לקבל דבר מועט ואינם יוצאי' ידי חובה ע"כ. תו מסיק אמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך פי' וכשנתן המנה לאותו פלוני אמר הרי את מקודשת במנה שנתתי לפלוני מקודשת מדין ערב. ערב אע"ג דלא מטי הנאה לידי משעבד נפשי' האי איתת' נמי אע"ג דלא מטי' הנאה ליד' קא מקני' נפשה. הילך מנה והתקדש לפלוני ואמר המקדש הרי את מקודשת לי במנה שנתן לך פלוני ועשאו פלו' שליח אלא שנתן המנה משלו וכתב הרא"ש או כשלא עשאו שליח ופי' הנותן אמר הילך מנה והתקדש לפלוני ואמ' המקדש הרי את מקודשת לי במנה שנתן לך פלוני מקודשת מדין עבד כנעני שקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים אע"ג דלא חסר ולא מידי קא קני נפשי' האי גברא נמי אע"ג דלא חסר ולא מידי קא קניא' לי' להאי איתת'. אמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין שניהם פירש מבין שני דיני' הללו דערב ודעבד כנעני אנו למידין. מקודשת מדין ערב דלא מטי הנאה לידי' ומקני' נפשי' ומדין עבד כנעני אע"ג דלא חסר מידי קני כו'. וכת' הטור אמרה תן מנה לפלו' ואקדש אני לו ונתנ' לו ואמר לה אותו פלו' הרי את מקודשת לי באותו מנה שקבלתי מפלו' בשבילך מקודשת כתב הרמ"ה ואי נמי לא אמר פלו' לה הרי את מקודשת וכו'. אלא עשה לבעל המעות שליח לקדש לו אשה ואמרה לו האשה תן מנה לפלו' ואקדש אני לו וענה בתרה הן אי נמי היו עסוקין באותו ענין אפי' לא ענה הן מקודשת ע"כ והרמב"ם כתב בפר' ה' דהיינו דוקא כשקדשה אותו פלוני ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך וכת' המגיד משנה יש מי שפירשה בשאותו פלוני מינה שליח זה לקדש לו אשה הא לאו הכי אפי' הודיע לבסוף ונתרצה כיון שבשעת הקידושין לא הי' יודע בהם אינה מקודש' אלו דבריהם והרשב"א תמה על רבי' למה הוצרך לפרשה כשאמ' מי שנתקדשה לו הרי את מקודשת בהנאת מלוה שקבלתי ברצונך. עוד כת' ואדרבה לכאורה משמע דכל כה"ג קרוב הוא להיות כהילך מנה ואתקדש אני לך דאינה מקודשת אלא באדם חשוב דווקא וצ"ע עכ"ל הרשב"א. ודברי תימא הן דהא ע"כ אם נפרשה שזהו שליח וודאי הוא אמר התקדשי לפלוני בהנאת מתנה זו שנתתי לו ברצונו שאם לא אמר לה השליח כלום היאך יפה כוחו יותר ממשלחו וכבר נתבאר בפ"ג שנתן הוא ואמרה היא שאינם אלא קידושי ספק כ"ש בכה"ג אלא וודאי כשאמר לה השליח הוא א"כ יפה פי' רבי' שאין כאן צורך שליח וזהו שלא נזכר בגמר' אלא שאותו פלוני א"ל כן ולא הוצרכו להזכיר מפני שכבר ידוע שהמקדש צריך שיאמר הרי את מקודשת והקושי' שהקש' הוא ז"ל דלכאור' משמ' דכה"ג אם אינו אדם חשוב אינ' מקודשת אני אומר לדבריו א"כ יפה כח השליח ממשלחו שכשהשליח מקדש בכה"ג מקודשת וכשהמשלח אומר כן לא תתקדש וזה תימא אלא וודאי בין ההיא דבעי אדם חשוב הילך מנה משלה והיא חסר' ממון ולפיכ' בעי אדם חשוב בדווקא ושלא בחשיב במה תתקדש אבל כאן אינ' חסר' ממון כלל והיא נהנית שמתקיימת מצותה בממון של אחרים כך צ"ל עכ"ל המגיד משנה ודברי' של טעם הן והנרא' בעיני שבשני הענייני' מקודשת בין אומר השליח או בין שאומר הוא בעצמו וכמו שפי' הרמב"ם. וכתב הרשב"א בתשובה דה"ה אם אמרה הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודש. אבל א"ל הרויח לפלו' זמן מלוה ואתקדש אני לך אינ' מקודשת ע"כ ואיני יודע לחלק ביניהן כי לפי הנראה מתקדשת בשתיהן. תו מסיק בעי רבא הילך מנה ואקדש אני לך ואמ' הרי את מקודשת במנה שנתת לי אמ' מר זוטרא משמי' דרב פפא מקודשת וה"מ באדם חשו' דבההי' הנאה דקא מקבל מינה מתנה גמורה ומקנ' נפשה. וכבר כתבתי לעיל בשם הרא"ש שצריך חקירת חכם מי הוא נקרא אדם חשוב ומסיק בסוגי' אתמר נמי משמי' דרבא וכן לענין מממונא כלומר הנך שמעתא דרבא דילפינן קידושין מדין ערב ומדין עבד כנעני כן לעניין ממונא. מכר לו שדה ואמר לו תן הכסף לפלו' ושדי מכורה לך בו קנה מדין ערב הילך מנה ותהא שדך מכורה לפלו' קונה אותו הפלוני השדה מדין עבד תן מנה לפלני ותקנה לו שדה בו קונה מדין שניהם וכתב הר"ן וז"ל כך פי' רש"י ולפיכך לא פי' דקאי נמי אהילך מנה ותקנה לך שדי באדם חשוב דסמכא להך מימרא טפי משום דבקידושין גופייהו ספוקי מספקא לי' לרבא ולא איפשט' לי' ואם כן היכא לימא תו וכן לענין ממונא. אבל לדידן שכן באדם חשוב מקודשת משמע דה"ה נמי לענין ממונא וכן דעת ר"ח ז"ל שכתב והילך לך מנה ויהיו לך נכסי ואמר דבההי' הנאה מיחשבה ככלי דיהיב' הקונה למקנה וקנה בו בתורת חליפין אותן נכסים ולפי זה אף מטלטלין קנה בה ולא תטעה בדבריו לומר שהוא סובר דההיא הנא' מדין חליפין ולא מדין דמים שאם כן שאשה שאינ' נקנית בחליפין היאך נקנית באותו הנאה אלא כך דעתו ז"ל דההיא הנאה דאדם חשוב חשיבא לי' כנותן חליפין וכדמי' ולפיכך אשה נקנית בה מדין דמים מטלטלין מדין חליפין קרקעות שהן נקנין בשניהם מדין שניהם ולא נודע למה השמיט' לזו הרב אלפסי ז"ל. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' שמיני מהלכות מכיר' האומ' לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך כיון שנתן קנה הבית מדין ערב ולא ידעתי למה לא כתב ג"כ מדין עבד כנעני ומדין שניהם שמא סוב' הוא דוקא לגבי קידושין גמרי' מעבד כנעני משום דעבד ואשה בהדדי נינהו דעבד גמר לה מאשה אבל לענין ממון אין למדין מן עבד כנעני אבל אין זה מחוור וצ"ע

ח אמר רבה התקדשי לי לחציי מקודשת. חצייך מקודשת לי אינ' מקודשת והיינו טעמא דכי אמר התקדשי לחציי ה"ק דאי בעינן למינסב אחריתי נסיבנא. אבל באיתת' לא שייך למימר הכי הלכך שייר בקניינו ולא הוי מקודשת. בעי רבא חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה מהו כיון דאמר לה חצי פרוטה פסיק למילת' א"ד מונה והולך הוא ואת"ל מונה והולך הוא חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מהו כיון דאמר חצייך בפרוט' פסק' למילתי' א"ד כל ביומיה מונה והולך הוא. ואת"ל כל ביומי' מונה והולך הוא נתן לה שתי פרוטות ואמר לה חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר כיון דאמר לה למחר פסק' למילתיה א"ד ה"ק לה קידושי מתחלי מהאידנא ומוגמר לא נגמרו עד למחר והר"ן כתב וז"ל והך בעיא קמייתא לא בשאמר לה עכשיו חצייך בחצי פרוטה ושתק וחזר ואמר לאחר שעה חצייך האחר בחצי פרוטה בכה"ג פסק לי' למילת' ולאו כלום הוא אלא כשאמר לה כן זה אחר זה תוך כדי דיבור וכן הא דאמרי' כל ביומי' מונה והולך לא בשאמר לה חצי הדיבור בבוקר וחצי הדיבור בערב אלא שנתן לה שתי פרוטות כאחד ואמר לה התקדשי לי עכשיו חצייך בפרוטה אחת וחצייך האחר התקדשי לי בערב בפרוטה אחרת וקא מבעיא לן א"א דגמרא בדעתיה לקדשה פלגא השתא ולא מהני א"ד מונה והולך. וה"ק ניתחלו מהאידנא ולא נגמרו עד לאורתא כך פרש"י ע"כ:

והנה מה שכתוב כך פרשו היינו כתוספו' שפרשו דכל הני בעיות איירי שאומר הכל בפעם אחת. אבל מה שפרשו דחצייך בפרוטה כו'. דאיירי בבוקר ובערב לא כתב מזה מידי אבל מ"מ לישנא דכל ביומי' מונה והולך משמע אפי' אמר מתחל' מהאידנא ולא נגמר עד לאורתא שפיר דמי ואין חילוק אם אמר למחר וכך משמעות הסיגי' וכן עיקר. וכן דעת התוספו' דאיירי דווק' שאומ' בפעם א' עוד כת' הר"ן ולי נראה כי אמרי' מונה והולך היינו בסתם ולמעוטי חצייך בפרוטה למחר אתינו. וה"ה לאומר וחצייך בפרוטה לערב דחד טעמא הוא ונקט למחר לרבות' דאפי' בכה"ג איכא לספוקי דמקודשת. א"נ דהכא אורחא דמלתא טפי ע"כ ואין נפקותא בזה כ"א לדבריו דס"ל הני תרי בעיות קמאי איפשטו כדעת הרמב"ם. והך בעיא דחצייך בפרוט' היום וחצייך בפרוט' למחר דווקא סלק' בתיקו ע"כ וכתב דה"ה וחצייך בפרוט' לערב נמי סלקו בתיקו אבל לפי מה דכתוב לקמן בכולהו סלקי בתיקו אין נפקותא בדבריו הללו. תו מסיק שני חצייך בפרוטה מהו. הא וודאי בחד זימנא קאמר לה או דלמא אין אשה לחצאין כלל תיקו בעי רבא שני בנותייך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן ואיכא ממונ' א"ד בתר דידהו אזלינן וליכ' ממונא בעי רב פפא בתך ופרתך בפרוטה מהו מי אמרי' בתך בחצי פרוט' ופרתך בחצי פרוטה א"ד בתך בפרוטה ופרתך במשיכ' כ' בעי רב אשי בתך וקרקעך בפרוטה מהו מי אמרי' בתך בחצי פרוטה וקרקעך בחצי פרוטה א"ד בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה תיקו פרש"י לא מבעיא גבי פרה מאחר דאינה נקנית אלא במשיכה ולא בכסף להכי שדינן פרוטה בתר בתי. אבל קרקע דנקנית בכסף וכו'. להכי שואל בתך וקרקע וכו'. וכת' הרא"ש וז"ל כתב ר' חננאל ז"ל דכל הני בעיו' עלו בתיקו ועבדינן בהו לחומרא. והרמב"ם כתב דחצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה. או חצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה מקודשת וודאי וסברתו