ים של שלמה על קידושין עט

שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב א"ר נחמן וי"ו דשלום קטיעא היא ע"כ. פי' הריצב"א שכרות' בנתיי' דאי לא הל"ל זמירת' היא ונ"מ לס"ת וי"ס להגי' כל הספרים שכ' כדרכו

כו מתניתין כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואיזה זו כהנת לויה וישראל' שנשאו לכהן ולוי וישראל. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזה זו אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרי' הולד ממזר ואיזה זה הבא על א' מכל העריות האמורות בתורה והלכה כהאי סתמא דיש ממזר מחייבי כריתות ולא כר' יהושע דאמר אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ואין הלכה כר"ע דעושה ממזר מחייבי לאוין וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה ואיזו זה ולד שפחה ונכרית. ומה שבכל עריות שבתורה לא תפסי בהו קידושין ילפינן בגמרא מהיקשא מאחות אשה דכתי' בה ואשה אל אחותה לא תקח והא דהולד מהם ממזר נפקא לן ביבמות דלא יקח איש את אשת אביו וסמיך לי' לא יבא ממזר ומוקי לה בשומרת יבם של אביו דהוה אשת אחי אביו שהיא בכרת ושאר כל העריות ילפינן מיני' מהיקשא. כל מי שאין לה עליו ועל אחרים וכו' שפחה כנענית מנלן אמר רב הונ' דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמותה מנלן אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלי' קרוי בנך ואין בנך הבא' מן הגויה קרוי בנך אלא בנה האי בשבעה גוים כתיב שאר אומות מנלן אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מ"ט דכתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קידושין אשכחן דלא תפסי קידושין בה ולדה כמותה מנלן אמר קרא כי תהיין וגו' וילדה לו כל דקרינן בי' תהיין לאיש קרינן בי' וילדה [לו] כל היכא דלא קרינן בי' כי תהיין לאיש פי' לשום אדם לא קרינן בי' וילדה לו פי' ואין בנו כלל לא ליורשו ולא לטמאו לא אביו ולא לזקוק ליבם ולא לפטור מיבם ודין מצרי שני שנשא מצרי ראשונה וכו' דאית' בסוגיא כתבתי בפ' הערל דהלכה כרב דימי דמצרי שני הוי וכן הא דבאומות הלך אחר הזכר כו'. שם כתבתי ודין דבן בנך הבא מישראלית כו'. כתבתי בפ' שני דיבמות סי' ט' ודין כנענית אשר הולידו בארציכם כו'. כתבתי בפ' הערל סי' כ"ה

כז מתניתין ר' טרפון אומר יכולין ממזרים ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין ר' אליעזר אומר ה"ז עבד ממזר. איבעיא להו ר' טרפון לכתחלה קאמר ישא שפחה או דיעבד ואסיקנא לכתחלה קאמר ודוקא ממזר לשפחה אבל ממזרת לעבד לא דעבד אין לו חייס אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר טרפון וכת' הרי"ף וז"ל והיינו דאמר ריב"ל כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף וטהר כסף וכתב עליו הר"ן וז"ל נראה שהרב אלפ"ס ז"ל היה מפרש אותו שהממזר יכול לטהר בכספו שיקח שפחה וישאנה אבל אין נראה משמעתו כן בפ' עשרה יוחסין ע"כ

עשרה יוחסין פרק רביעי

דין דלוי' וישראלים וחללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה אבל כהנים אסור לבא אלא בלוי וישראלי וחללי גירי וחרורי וממזרי' ונתיני מותרי' לבא זה בזה ועבדי' שאינן משוחררין ג"כ בממזרים ונתיני' וגירים אבל הן אסורין בחללין וטרוקי והוא שמכיר את אמו ואינו משיר את אביו ואסופי והוא שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו אסורין מדרבנן לבא זה בזה כמו שמבואר ספ"י טרוקי בטרוקין אסופי באסופות אסור. וכל המתחתן בא' מז' עממים עובר משום לא תקח וגו' ומשום כי יסיר ובגירותן עובר משום לא תתחתן ובשארי אומות בגירותן מותרים ובגיותן אסורים משום נשג"ז ואיסורן של ז' אומות איסור עולם אף אחר כמה דורות לגירותן ונתיני אסור להתחתן בהם שהם ז' אומות וגם משום שדוד גזר עליהם עבדות וגם יבואר בו אב גבוה מכל הארצות. והנודר בא"י לעלות מן הארץ לשארי ארצות נדרו בטל ולוקה משום לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וכן הנודר בירושלים לעלות מן העיר נדרו בטל והנודר בבבל לעלות מן הארץ אין צריך לעלות לא"י אלא לשאר ארצות שגבוהים ממנה

א עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לוים וישראלים חללי גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי כאשר נפרש לקמן כהני לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה לוי ישראלי חללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה חללי גירי חרירי מותרין לבא זה בזה גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה ע"כ וכת' הר"ן וז"ל. נתיני גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות שדוד גזר עליהם ולפ"ז איסור נתינים אינו אלא מדבריהם וזו שאמרו בהרב' מקומות בתלמוד ממזרת ונתיני לאו דוקא הוא דאיסור נתינה דרבנן בעלמא הוא אלא דאגב גררא דממזרת שנו נתינה כשם שסמכו חלוצה לגרושה אעפ"י שאיסור חלוצה אינו אלא מדברי סופרים ולפ"ז לא קי"ל כדרבא דאמר התם בפר' הערל דלאו דחתנות דכתיב בז' עממים בגירות' נמי הוא אלא על מי שנתגייר מהן מותר לבא בקהל חוץ מן הנתיני' לפי שדוד גזר עליהם וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' איסורי ביאה אבל אחרי' סוברין דז' עממין בגרות נמי אסירי וכדרבא מיהו דווקא אותן המתגיירין בעצמן. אבל בניהם מותרין שהרי לא מנה הכתוב דורות ובא דוד וגזר על הנתיני' לעולם. ונתינה דכולי תלמודא היא אחת מז' עממין שנתגיירו שאסור' מן התורה בלאו דלא תתחתן בם ואף רש"י ז"ל עצמו כתב בפ"ד מיתות כותי הוא בלא תתחתן בם וכן הנתין דהוא מן הגבעונים וכ"כ בפר' אלו הן הלוקין ע"כ. אבל זה הוא עיקר שלאו דלא תתחתן הכתוב בשבעה אומות הוא דווקא בגירותן דשייך בהו חתנות אבל בגיות אסורה משום לאו דלא תקח וגומר ומשום כי יסיר ודוקא ז' אומות. אבל שארי אומות בגירותן מותרין ובגיותן אסורין משום נשג"ז כאשר כתבתי בפר' שני דיבמות סי' ט'. גם מה שכתב דדוקא דוד גזר על הנתינים ושאר ז' עממים. אבל כשנתגיירו הן בעצמ' הוא דאסירי בו לא מצינו חילוק ומן הסתם איסורן איסור עולם ומצרי ואדומי הוא שחלק הכתוב בדורות ונתן הכתוב טעם למצרי כי גר היית בארצו. אדומי לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ואפ"ה לא התיר אלא דור שלישי ע"כ נראה עיקר החילוק כמו שחילקו התוספו' שדוד לא גזר עליה' אלא עבדות וכאשר כתב הסמ"ג מדבריהם אבל איסור חתנות באיסור דאוריית' קיימי וכאשר כתבתי המסקנא בפ' הערל סי' י"ח ואין הלכה בזה דשתוקי ואסופי מותרין בממזרים או בנתינה או אפי' זה בזה משום דקי"ל לקמן כר' אליעזר דאמר במתניתין דס"ל כל הספיקות אסורין לבא זה בזה ושתוקי ואסופי ספיקא הן ואפי' שתוקי בשתוקי ואסופי באסופי נמי אסורין זה בזה ומדרבנן. ומ"ה אסורי' נמי בנתינה שהם מז' עממין ולקמן במתניתן דכל האיסורים כו' נאריך בזה אי"ה. וכתב עוד הר"ן הא דקתני דחררי וממזרי מותרין לפי דקי"ל כר' טרפון דאף עבדים מותרין בממזרים א"כ לאו דוקא נקט חררי לענין זה אלא משום רישא נקט להכי דקתני חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה ואי אפשר לומר עבדים משום חללי שהוא ישראל ואסור בעבדי' וכת' עוד והא דקתני דגירי וחרורי וממזרי מותרין בנתינ' הא נתינה אסורה אפי' בגירותן משום לא תתחתן בהם וא"כ כל הני היכי שרי בהו. ותירץ משום דלא חששה התורה ליחוס ולאיסור בז' עממין אלא במיוחסי' שבהם. תו דייקינן מיני' בסוגי' מדקתני עלו מבבל ולא קתני הלכו לא"י לאשמועינן אגב דא"י גבוה מכל שארי ארצות ואומר אני דאיכא נפקות' בהלכה היכ' שנדר בא"י לעלות מן הארץ לשארי ארצות שנדרו בטל ולוקה משום לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. וממילא אם נדר בירושלים לעלות מן המקום שנדרו בטל. אבל אם נדר בבבל לעלות מן הארץ אין צריך לעלות לא"י כ"א לשארי הארצות הגבוהים כי בבל עמוקה היא

דין דמשפחה שנתערב בה פסול ודאי אסור לכל אדם להתחתן בה ואם נתערב בה ספק פסולי קהל מותר לישא מהם. אבל אם הוא מוחזק בעצמו שהוא ממשפחה מיוחסת אסור להתחתן בהן. ואם נתחתן בהן אין הקב"ה מעיד עליו ואין שכינה שורה עליו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו וכאלו חרש לכל העולם וזרעו מלח והוויין לו בנים שאינם מהוגנים

ב אמר ר' אבין בר רב אדא כל הנושא אשה שאינה הוגנת פי' הרא"ש שיש בה פסול קהל כשהקב"ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו שנאמ' שבטי יה עדו' לישראל אימתי הוי עדות לישראל בזמן שהשבטים שבטי יה אמר רב חמא בר חנינא בשעה שהקב"ה משרה שכינתו על ישראל אין משרה אלא על משפחות