ים של שלמה על קידושין עח

דביתמי אפי' ר"מ מודה דמטלטלי דידהו לא משתעבדי בכתובה דאי לא תימא הכי נמצא סברת ר"מ ורבנן הפוכה דלר"מ עדיפא כתובה מבעל חוב דמטלטלי דיתמי משתעבד לכתובה ולב"ח לא משעבדי ולרבנן גרוע כתובה מב"ח דמטלטלי דיתמי משתעבד לב"ח ולכתובה לא משתעבדי' אלא ודאי מיתמי כ"ע לא פליגי דלא משתעבדי ולא פליגי אלא מיניה וקשה דהא מטלטלי דמתנה גביא לר"מ כדמוכח בפר' נושאין על האנוסה גבי יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתוב' ומוקי לה כרבי מאיר דאמ' מטלטלי משתעבדי לכתובה אלמא אלים כח יתמי מכח מתנה דמטלטלי דיתמי לא גביא אפי' לר"מ ומטלטלי דמתנה גביא. ובפרק נערה שנתפתתה סימ' כ"ד הארכתי לשם כל הצורך. תו מסקינן בסוגיא מר זוטרא ורב אדא סבא בריה דרב מרי בר איסר פליגו נכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו לי' פי שנים אמר רחמנא דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרי או דלמא לא מקיימי מילתא אלא בסהדי אמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי וכתב הרא"ש בפ"ק דסנהדרין כתבתי דקנין בלא עדים מהני היכא דשניהם מודים והא דאמר בפרק חזקת הבתים קנין בפני שנים לאו דוקא ה"ה בינו לבינו אלא נקט בפני שנים משום דבעי למימר אין צריך לומר כתובו ע"כ. ולא דק כי לא כת' לשם מידי בפר' חזקת הבתים סי' ס"א כתבתי שם כל הצורך

כד איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד ושתק מהו אביי אמר אסורה לו ורבא אמר הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. וכן הלכת'. ואיירי באומר זינת' לפניך או היה לך לידע דאל"כ אפי' אביי מודה דהא שתק ולא מהני כלל וכמי שנפרש בפר' הניזקין בשם הריצב"א ואפ"ה פליג רבא משום דאין דבר שבערוה פחות משנים. וכתבו התוס' וא"ת כיון דשותק ושתיקה כהודא' דמיא למה לא תיאסר עליו וכי לא יוכל לעשות עליו חתיכא דאיסורא וי"ל דקסבר רבא דטעמא דשותק מהימן לאו משום שתיקה כהודאה דמיא אלא משום דאיכא רגלים לדבר מהימני לי' וכיון שאין האיסור מכח עדות הבעל אלא מכח עדות העד לא מהימני ליה דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה. ומ"ה בשאר איסורין כגון אכלת חלב או נטמאו טהרותיך לפניך אפי' רבא מודה דשתיקה כהודאה דמיא וה"מ בדי' אדם אבל בבא לצאת ידי שמים אי מהימן לי' כבי תרי מחוייב לאפוקי ויהיב לה כתובה וכדמוכח מעובד' דההוא סמיא כו' ועיקר הדב' בפ' שני דיבמות סי' וגרסינן נמי בכתובות אין אשה נאסרת על בעל' בעד א' אלא בשני עדים ובקינוי וסתירה אפי' בעד א' ע"ש סימן ט"ז. כתב הרי"ף והרא"ש אחריו תנן התם בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלת כתובה האומר טמאה אני לך השמים ביני ובינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנ' עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תבא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודי' יפיר חלקו ותה' משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. ההיא אתתא דכל יומא דתשמיש הות קיימא ומתי' מיא ומשיא ידה דגברא יומא חד אתיית מיא לי' למימש' אמר לה הדא מילתא לא הוה האידנ' אמר' לי' א"כ חד מן גוים אהלוויי דהוי הכא פי' מוכרי אוהל האידנא אי אנת לא דלמא חד מנהון הוי אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית ממשא במילתא. תו מסיק ההיא אתתא דלא הוי בדחא דעת' בהדי גברא אמר לה האידנא מ"ט אמר' לי' מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא א"ל לא הוית האי מילת' האידנ' א"ל א"כ מן הלין גוים נפטויי פי' מוכרי נפט דהוו הכא האידנ' אי אנת לא דלמא חד מינייהו א"ל רב נחמן לא תשגחון בה עיניה נתנה באחר ההוא גברא דהוה מיהדזק בביתי' פי' נסגר בבית הוא ואיתת' את' מריה דבית' פרטי להוצי' וערק פי' פרץ לגדר של פרצה וערק אמר רבא איתת' שרי' אם אית' דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס. ההי' נואף דעל לבית' דאיתת' אתא גברא סליק נואף יתיב בטול בבא הוה מחת' תומ' ותחלי וטעמינהו חיוא בעא מרי' דבית' למיכול מנהון א"ל נואף לא תיכול מנהון דטעמינהו חיו' אמר רבא איתת' שרי' דאם אית' דעב' איסור הוה ניח' לי' דליכול ולימות שנאמר כי נאפו ודם בידייהו פשיט' מ"ד איסורא מהוה הוה והאי דאמר לי' כן משום דניחא לי דלא לימות בעלה דתיהווי אינתתי עליה מים גנובים יומתקו קמ"ל ע"כ הסוגיא ומעין זה כתבתי לשם בסי' י"ח

כה מסקינן בסוגי' אמר רבא מנא אמינ' לה דתנן אמר ר"ש מעשה במגידה של דסקי' ביבנה שהית' עומד' בחזקת שלימה ומדדו ונמצאו חסירה כל טהרות שנעשו על גבה היה ר' טרפון מטהר ור"ע מטמ' אמר ר' טרפון מקוה זה בחזקת שלום היא עומדת מספק אתה בא לחסרו אל תחסרנו מספק אמר ר"ע אדם זה בחזקת טמא הוא עומד מספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק אמר ר"ט משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהו' בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה אמר ר"ע משל לעומד ע"ג המזבח ונודע שהו' בעל מום שעבודתו פסולה. אמר ר' טרפון אתה דומיתו לבעל מום ואני דומיתיו לבן גרושה או בן חלוצה נראה למי דומה או דומה לבן גרושה או לבן חלוצה נדונינו כבן גרושה או כבן חלוצה אם דומה לבעל מום נדונינו כבעל מום התחיל ר"ע לדון מקוה פסולה ביחיד ובע' מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה או בן חלוצה שפסולו בשנים אמר ליה ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים וכתבו התו' אמר ר' טרפון משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח וא"ת מאי משל הוא זה הרי המשל הוא זה אפי' נודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודה כשירה כדמוכח בסמוך מקרא ובכה"ג גבי מקוה אם נמצאו שמדידתה הית' תחלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע אפי' לר' טרפון. ואומ' ר"י דבתרי פליגי פליגי בטהרות שנעשו על גביו למפרע מר אזל בתר חזקה דמקוה ומר אזל בתר חזקה דאדם ובשלא נודע חסרון המקוה למפרע ופליגי נמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו העדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר' טרפון אומר כשירה העבוד' מידי דהוה אבן גרושה ובן חלוצה ואהא קאי המשל ע"כ והלכה כר"ע בתרוייהו. והריטב"א כתב בשם הרמב"ן דתירץ דבן גרושה וחלוצה לא הכשירה התורה עבודתו למפרע שנמצא וודאי חלל אלא כשנמצא ספק חלל וסבר ר"ט בטעמא דמלתא משום דאזלינן בתר כהן דאמרינן כהן זה בחזקת כשר' עומד מספק אתה בא לפוסלו אל תפסיל מספק למפרע ואע"ג דמכאן ולהבא מיפסל שאין מכשירין ספקות לכתחלה אבל למפרע העמידנו על חזקתו וכי היכי דגבי קרבן אזל בתר כהן ולא בתר המחוייב קרבן ואדם זה חייב קרבן היה בודאי ואל תפסדנו מספק ה"נ במקוה אזלינן בתר מקוה גופיה ולא בתר הטביל' בו. ור"ע מדמי' לי לבעל מום שעבד שעבודתו פסולה למפרע ולא אמרינן עכשיו הומם ה"נ גבי מקוה עכשיו חסר והא דאמרינן בסוגי' ובן גרושה וחלוצה דעבודתו כשיר' כו' כל הסוגי' איירי בספק. וכ"ת הוא בעצמו כת' שזה היה נכון לפרש אלא דלישנא דמתניתן דקתני ונודע שהוא בן גרושה שנודע בוודאי משמע. הכא ריהט' דסוגי' דאמרי' אפי' חללין שבו זה היה כשר ונתחלל ה"נ אית' בירושלמי בהדיא והנכון לפר' דברים כמשמע' ופשוטן כלומ' דר' טרפון ה"ק דאדם טמא שטבל אתמול במקו' זה עד שלא נמצ' חסר אע"פ שלא עלת' טבילתו מכאן ולהבא אין מניחין אותו להתעסק בטהרות עד שיטבול אין לתמוה היא' תעלה לו אות' טבילה לטהרות שנגע אתמול שהרי מצינו כיוצא בזה אפי' בפסול ודאי דכהן שנמצא בן גרושה עבודתו מכאן ולהבא פסול' ולמפר' כשירה ואעפ"י שנודע שאתמול פסול היה שבק הוא דין תורה אשתכח דעיקר טעמא דר"ט היינו משום דאזל בתר מקוה כדקתני בהדי' אלא שבמשל זה מטעים דבריו שמטהר טהרותיו של טובל זה למפרע. ומטמא אותן להבא ור"ע סבר דבתר טובל אזלינן כי היכי דאזלינן בבע' מום בתר חייבי קרבנות ולא נפלוג בספיקא בין להבא ובין למפר' עכ"ל ואין נפקות' לפי' זה לפי' התוס' מאחר שהלכה כר"ע ונחייר לסוגיא האי בעל מום שפסולו ביחיד ה"ד אי דקא מכחיש לי' מי מהימן אלא דשתק ודכוותי' גבי בן גרושה ובן חלוצה דשתק וקתני מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים ואביי אמר לעולם דקא מכחיש לי' ודקאמרת אמאי מהימן דא"ל שלח אחוי ע"כ. וכתבו התוס' שלח אחוי תרגום של והפשיט ושלח. מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר עד א' נאמן עליו ואפי' עד א' מכחיש ואע"ג דאליבא דאביי קאי והלכה כרבא. מ"מ בההיא סבר' לא פליגי ועוד אוקימת' דאביי עיקר דהא תלמודא דייק הכי דמסי' והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים פירש"י והיינו דקתני בעל מום שפסולו בגופו שנוכל לברר הדברים וכן מקוה חסרונו לפנינו. תו מסיק ובן גרוש' ובן חלוצה דעבודתו כשירה מנלן א"ר יודא אמר שמואל אמר קרא והית' לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול, אבוהו דשמואל אמר מהכא ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפי' חולין שבו תרצה ר' ינאי אמר מהכא ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו אלא זה כשר ונתחלל פיר' שאעפ"י שנמצא חלל ודאי מ"מ בחזקת כהן כשר היה בימים ולהכי קרי לי' קרא כהן אפי' השתא שנודע פסולו לפי שעבודתו כשירה ככהן גמור. בעל מום דעבודתו פסולה מנלן א"ר יהוד' אמר שמואל דאמר קרא לכן אמר לי הנני נותן את בריתי