ים של שלמה על קידושין עז

ומוכח לה מדאמרינן בפר' בתרא אבא פסק ילי או כנוס או פטור ה"נ אומרת איני מודה בדבר אתה ברור או גרוש וכ"ש בענין זה שאין כאן קול כלל אלא טענותו בלבד. וא' שעומד בדיבורו וקבל עליו החרם כופין אותו לברר טענותיו או לגרש תוך זמן קרוב או לפטור מיד והכל מסור לב"ד יראי שמים

כ פסקא כתב הרא"ש והרשב"א בפ' הזורק מסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל אם ראו אותו שנים מן החלון והם רואים ואינם נראים לו אינ' צריכה ממנו גט לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אעפ"י ששניהם מודים אינ' מקודשת הלכך כשבעל זה לא לשם קידושין בעל אלא לזנות בעלמא. וכ"כ בשמו הר"ן בפ' מי שאחזו והרב המגיד בפ"ג מהל' אישות ובפ' י' מהל' גירושין וכ"כ הריב"ש בסימ' רס"ו על עדים שהעידו שהכמין אותם המקדש בחדר אפל ומשם ראו מעשה הקידושין כיון שהאשה לא ראתה שם עדים בשעת הקידושין אין לחוש להם דכל שאינו רואה שיש שם עדים אינ' ראייה שהיא מקבלת אותה לשם קידושין ואף אם שמעו מפיה שהיא מקבלת אותם לשם קידושין אינה ראייה שנתרצית בקידושין אלא שאומרת כן מפני שסבורה שאין שם עדים ויודעת שהמקדש בלא עדים אין חוששי' לקידושין וכ"כ הרשב"א בפ' האיש מקדש גבי ההיא דאמרי' דלא בעי' אתם עדי בעידי קידושין וז"ל ודוקא כשקדשה בפני שנים שהיא אצלם אבל בבאין לה עדים מאחורי הגדר והיא אינ' מרגשת בהא לא דדלמא אי ארגשיה היא בהו לא מקבלה קידושין אלא השתא דסברה דליכא סהדי מקבלתן משום דמידע ידעי דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו ורצתה לשחק בו וכן הסכימו האחרונים ז"ל ובסימ' ו' כתב על דברי הרשב"א הללו שהודו לו כל המפרשים הבאים אחריו. וכתב הרשב"א בתשובה בסי' תש"פ בשנים שהיו עומדים מאחורי הגדר בבית א' ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש ואפי' ראו האתרוג יוצא מתחת ידו אין כאן חשש כלום ואפי' היא מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראייה ממש בעינן. ובסימ' אל"ף קע"ט כת' על אשה שהעידו שהכניסה ידה בחור שבכותל החוצץ בינה לבין מקום שהמקדש והעדים עומדי' שם ונתן המקדש מעות בידה וקדשה בהן והאריך בדבר. אבל אם קידש בפני עדים אפילו לא אמר אתם עדי שפיר דמי וכן כתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות אישות והכי איתא בפרק האיש מקדש

כא גרסינן בפ' זה בורר אמר רב נחמן חשוד על העריות כשר לעדות אמר רב ששת עני מריה מ' בכתפי' וכשר אמר רבא ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהו' פסול בין לאפוקי בין לעיולי כך היא גירסת הרא"ש והרי"ף והיא עיקר ולאפוקי מגירס' העיטור דגרס לא אמרן אלא לאפוקי אבל לעיולי לית לן בה כאשר כתבתי לשם בסימ' י"ד. מצאתי כתוב תשובה והקאר"ו הביאו וז"ל מעשה בא שקידשו בפסולי עדות והתירה ר' חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טלטו"לא וגזרו עליו נידוי שיחזר בו מפני מה שהעידו על אותם עדים שעברו על שבועתם אם היה שבועות ביטוי בענין כשנשבעו לא יצתה שבועה מפיהם לשקר לדעת הרי"ף והרמב"ן והרמ"ה כשרים הם ואפי' לר"ת שפוסל גם בזו מודה הכא שצריכה גט שאינו פוסל מן התורה אלא מי שעבר עבירה דשייך בה מלקות ואעפ"י שלא התרו בו אבל שבועו' ביטוי שנשבע לפרוע ולא פרע לא שייך בה מלקות דהתראות ספק היא שיכול לומר עדיין יש לי שהות לקיי' שבועתי וכ"כ הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל וסמ"ג איזה רשע כל שעובר עבירה שחייב עליה מלקות זהו פסול לעדות מן התורה וכו' וגם על חילול שבת אם עבר על מוקצה או אפי' על הוצאה בזמן הזה אין פוסלין אלא מדבריהם וצריך הכרזה וכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חילל שבת אלא בשל דבריהם ואפי' הכריזו עליהם המקדש בפסולי עדות של דבריהם מקודשת ועוד אפי' פסולי עדו' דאוריית' אם לא נתקבלה העדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטילה ומי שהורה להתירה אם ידע שלא נתקבלה עדות פיסולם בפניהם ראוי לנדותו ולהחרימו ולקללו ולהענישו אם לא יחזור בו כיון שיצא קול שנתקבל עדות פיסולם שלא בפניהם היה צריך לחקור אחר הדבר. ע"כ והנה מה שכתב משבועות ביטוי כתבתי לשם המסקנא בסי' י"ח. ועיקר התשובה אמיתיות היא שלא להתירה בלא גט אם לא בדקדוק יפה שהם פסולי דאורייתא ממש. עוד מצאתי בתשובה בשם הר"ש בר צמח וז"ל מי שקידש בת קטנה שלא בפני אביה והעדים קרובים זה לזה מצד האם שאפי' הרמב"ם שסובר שפוסל קורב' האם אינו אלא מדרבנן יודה שעדות בטילה משני טעמים הא' שאפי' יהי' פיסול זה כשארי פסולי עדות דכבנן ונאמר שחוששי' לקידושיו הכא כיון שהיתה קטנה שלא לדעת אביה אין כאן חשש קידושי תורה. ואפי' לרש"י שסובר שאם נתרצה בפירו' חוששי' לקידושין אפ"ה אין כאן חשש קידושי תורה שאנו צריכי' לשמוע מפיו שנתרצה וכיון שאין כאן קידושי תורה אפי' יודה לרבים לכה"ג דתקנו רבנן קידושין לקטנה אפ"ה יאמר כאן שאין זו מקודש' לפי שקידושי דרבנן בפסולי עדות דרבנן הם וליכא מאן דחייש להו. והטעם השני שמה שכתב הרב דפסולי קרובים הבא מדרש' הוא מדרבנן מפני שסובר בכל מדרש חכמים שאינם קרויים דאוריית' אינו שהם מדרבנן אלא שהם קרוים מדרבנן לעניין שאינו נכללים בדברי ר' שמלאי לענין מנין המצות. אבל מ"מ דין תור' הם וא"כ המקדש בפניהם אינה מקודשת ע"כ. ואנו כבר כתבנו בפרק זה בורר דלית' לדברי הרמב"ם כלל שחולק בין קרובי האם לקרובי האב

כב פסקא להפקיע קידושיה בענין שלא תבא בנות ישראל לידי תקלה וקלון כת' רבינו ירוחם בשם הרשב"א שכל ציבור יש להם כח לעשות הסכמה ביניהם דכל מאן דמקדש בלא עשרה שלא יהיו קידושיו קידושין והריב"ש כתב בתשובה סימ' שצ"ט שיכולים הקהל לתקן שכל מי שקידש שלא בידיעת נאמני הקהל ובפניהם ובפני עשרה יהיו קידושיו מופקעים ובטלים ומעתה ובאותה זמן מפקיעים הקהל כסף או שוה כסף שיקדש בו. והמקדש כנגד תקנתם זו אין קידושיו קידושין ואינה צריכה גט זהו היתר אומר להלכה אבל למעשה הייתי חוכך להחמיר ולא הייתי סומך על דעתי זה לחומר הענין להוציאה בלא גט אם לא בהסכמת כל חכמי הגלילות כי היכי דלימטין שיבא מכשורא עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' אלף ר"ו ששורת הדין רשאין לעשות כן ובלבד שיסכימו בכך אנשי העיר. ואם יש ת"ח שם צריך לעשות מדעתו ומעשה בעירינו ודנתי בדבר לפני רבותי ומורי הרמב"ן הודה לדברי. ומ"מ צריך עוד להתיישב בדבר עכ"ל. והקאר"ו כתב בשם הר"ש בר צמח וז"ל בתקנות הפקעת הקידושין לא נעשה בה מעשה וכ"כ א"א בתשובה. והרשב"א בסימ' תקנ"א כתב וז"ל אילו רצו לתקן הקהילות או כל קהלה וקהלה לגדור בפני תקלות שלא יעשו תקנה במעמד כולם ויפקיעו מעתה ועד עולם או עד זמן שירצו כל ממון שינתן לשום אשה מקהלם הפקעה גמורה הפקר גמור אלא אם כן תקבלם האשה מדעתה ומדעת אביה או בפני פלוני ופלוני וכן מצאתי לרב שרירא גאון שכן נהג הוא ואבותיו ואמר לצבור אחד לנהוג כן וכן ילמוד אדם בתוך ביתו וילמוד לנערותיו לאסור על עצמן ע"ד המקום וע"ד הרבים בלא שום פתח היתר וחרטה כל ממון שינתן לה בתורת קידושין אפי' תקבלם מדעתם אם לא בפני פלוני ופלוני וכן אני הודעתי פעמים לבנות עירינו עכ"ל הרשב"א. ובסי' תר"ב כתב אשה שנדרה הנאה מראובן ואמרה כל נכסי פלוני עלי כקרבן ואח"כ בא אותו ראובן וקדשה נראה בעיני פשוט שאינה מקודשת וכן הנהגתי אני במקומי להסיר המכשלות מפני הרמאין. ומה ששאלת אם אמרה כל שיגיע לידי משל פלוני באיזה צד הרי הקדש תכף שיגיע לידי בזה אני חוכך לאיסור וה"ל ספיקא בדאורייתא וצריכה גט עכ"ל. והנה משמע מדבריו האחרונים שאפי' למעש' יש תיקון לפוטרה בלא גט וכן נר' עיקר דנהי דאין כח בידינו להפקי' קידושי' מכח הפקר ב"ד דלא אלימי וחשיבי בתי דינין דידך (אין כח) ויש כמה בתי דיני' מקולקלים שיבואו להתיר הערוה שלא כדין אבל כל מה שאסר עלי' הנאה פשיטא שאינה מקודשת אם לא כשאמרה שיהא הקדש תכף בבואה לידה בזה נפל הספק באולי מדידה מקדשת ובהנאת ממון זו כשיכולה להקדיש היא מתקדשת

כג מסקינן בסוגיא שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר זו אשתי וזה עבדי וזה חבילתי וזה אומר זו אשתי וזה עבדי וזה חבילתי והאשה אומרת אלו שנים עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה. ה"ד אי דאית לי' סהדי להאי ואית לי' סהדי להאי מי מצי אמרה אלו שני עבדי וחבילה שלי אלא לאו בעד אחד ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן ופי' רש"י שאינו נאמן אפי' לא מכחישה וי"מ דווקא מה שהעד מכחישו כתבתי הכל באריכות לעיל סי' י"ח ומדפריך אעד א' ולא פריך היכא דאיכא תרי ותרי ומכחישו אהדדי משמע דבכה"ג לכ"ע אסור וצריכה גט משניהם אפי' היא נמי מכחישתה ועיי' בפ' שני דכתובות סי' ל"ד. ומשני אלא למישרי לעלמא דכ"ע לא פליגי דשרי והכא ה"ק צריך שני גיטין לגבות מן החבילה ור"מ היא דאמר מטלטלי משעבד לכתובה וכת' הרא"ש מדברי התוספו' ונראה