ים של שלמה על קידושין עו

באיזה ענין שהוא אם נעשו קידושין כל עיקר ובדרך זה לא איתר' חזקתו בההיא דספק קרוב לה דכיון דודאי נזרקו לה קידושי' אמרי' דאתרע חזקתו וצריך עיון התם בתוס' כו'. ובעיני נראה פשוט דעד א' נאמן אף כשהיא מכחישתו לאוסרה על אחרים אבל להוציאה מבעלה דבכה"ג כ"ע מודו דאין דבר שבערוה פחות משנים וכמ"ש התוס' בשם וכגון שהיא בחזקת א"א וכמו שפי' התוספו' שהיו נרות דולקות ומטות מוצעת שעומדת לקדש כדאית' בתוס' ושאר שינויי כמו שכתבתי לשם בסי' ל"ג. אבל כל שהיא בחזקת פנויה לא מסתבר כלל שיכול לאסור. ומה שמשמע מפי' רש"י דאין עד א' נאמן באיסו' כלל כשהיא מכחישתו. ואעפ"י דהתם ליכא חזקת פנויה כלל שהרי באה עם שני אנשים וכל א' אומר אשתי היא ואנו לא היינו מכירי' אות' ומן הסתם הסברא נותנת שהיא אשת של א' מהן ולא שתהא היא פנויה והן עבדי' שלה ואפ"ה אין עד א' נאמן כשהיא מכחישתו שאמת שכך יראה מפירושו. אבל מ"מ מי הכריחו לפרש כן דל' עד א' בהכחשה משמע כפשוטו שהעדים מכחישתו וכמו שפי' רש"י גופא אלא שלרווח' דמלת' בא לפרש שאפי' בלא הכחשת העד השני לא מהימן בהכחשתו ומניין לו כל זה דלכאורה נר' שמוכח התם בפר' שני דכתובות דעד א' הוי נאמן על אחרים היכא דליכא חזקת פנויה אי לאו עד שני דמכחישו ועוד אני אומר דאפי' נאמ' דדברי רש"י קיימי' וכל דבריו דברי אמת וצדק דאפי' בלא הכחש' העד שכנגדו לא הוי מהימן חד סהדי לאוסרה היינו קמייתא דהתם דהוי שני אנשים וכל א' אומר אשתי היא. מכחשי' הנהו תרי גברי אהדדי והיא מכחשת שניהם א"כ אפי' הוי חד סהדא לא הוי מהימן בהכחשתו אבל היכא שאינ' מוכחש כבר אלא מדידה אפשר דהוי מהימן לאוסרה ולא תינשא עד שתקבל גט היכא דלגבי חזקת פנויה ונ"מ אפי' לפי מה דקי"ל דאין חוששי' לקידושי' בעד א'. אבל איכא עד א' ומעיד שנעשו הקדושי' בהנהו שני' ואין איש מי שמכחישו אלא היא דעתי נוטה שנאסרת לאחרים עד שיתן לה גט אם לא שיש לה חזקת פנויה עיין במה שכתבתי בפרק שני דכתובות סי' ל"ג

יט מסקינן בסוגיא הא דאין חוששי' לקידושי' בע"א אפי' שניהם מודים משום דילפינן דבר דבר מממון דכתיב התם ע"פ שנים עדים יקום דבר וכתיב הכא כי מצא בה ערות דבר ופרכינן מה להלן הודאות בעל דין כמאה עדים דמי דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו אף כאן נימא דהודאות בע"ד כמאה עדים דמי ומהדרינן התם לא קא מחייב' לאחריני. וכתב הר"ן כלומר אינו חב לאחרים בהודאה זאת שאין נפסד אלא הוא אבל הכא קמחייבי לאחריני שהוא אסור בקרובותיה והיא נאסרת בקרוביו כך פירש"י ז"ל ואין צריך אלא משום דאסור לה אם כו'. וחוץ לכבודו לא הבין דברי רש"י שהוא סובר שרש"י קאי אהיכ' שהו' אומר קדשתיך כו' וזה אינו דאין זה קרוי הודאות בע"ד שהרי בעיקר הודאתו אינו מודה על עצמו וחייב שהרי יכול לישא אשה אחרת עליה אלא שנאסר בקרובותיה ועוד מה שפי' שמחייב לאחרים הוא שהו' נאסר בקרובותיה אדרבה זה הוא עיקר מחייב לעצמו הוא אלא רש"י ס"ל הא דקאמרת הודא' בע"ד והיינו כשהיא אומרת קדשתני כו'. דהוי שפיר הודא' בע"ד על עצמו שהיא נאסרת אכ"ע ואפ"ה אינה נאמנת להחזיק א"א ממש שהרי היא מחייבת לאחרים שאם נאמינה הרי הוא יאסר בקרוביה ובמה שהיא אסורה בקרוביו נמי מחייבת לקרוביו במה שאסורים בה אפי' אחר שיגרשנה בעלה או ימות אבל מה שהשתא קודם שיגרשנה אסורה על כל העולם אין זה קרוי חב לאחרים אלא לעצמה וזהו הודא' בעל דין כדפרי' והא דמהימנ' שאין דבר ערוה פחות משנים כתב הר"ן וז"ל ומיהו אמרו בשם הרמב"ן ז"ל דדוקא קידושי כסף וביאה הוא דלא מהני בלא סהדי אבל קדשה בשטר שהוא כת"י אעפ"י שאין עליו עדים מהני דכשהיא מוציאתו כאלו יש עדים בדבר דמי דהא לשוויי' שריא לא בעי עדים לדידן דקי"ל כר' אליעזר אפי' עידי מסירה כרתי ובגירושי' נמי אעפ"י שהוא דבר שבערוה מהני בדיעבד דהא כתב שכת"י ואין עליו עדים היא א' מג' גיטין פסולין שאם נשאת הולד כשר כדאית' בפ' המגרש. וה"נ אם קדשה בשטר מקודשת והביא ראייה מדאמרינן פרק ד' אחים כיצד ספק קידושין זרק לקידושיה ספק קרוב לו כו' ספק גירושי' כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו ספק גירושין ואמר רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין יש בגירושין שאין בקידושי' וזה דקידושי' למעוטי זמן ומדלא מסיק אלא זמן ש"מ דכת"י בלא עדים כי היכי דאיתי' בגירושין איתיה בקידושי' ע"כ ודברים אלו כאלו נתנו מסיני ואיירי כשהיא מודה בדבר אבל כשהיא כופרת פשיטא דלית כאן בית מיחוש אפי' חתום עליו ג"כ עד אחד שהיה במעמד הקידושי'. וכתב הרשב"א על אחד שהוציא קול שקידש את פלונית והוציא שטר חתום בעדים שקידשה כל שטר שלא נעשה ברצון המתחייב אינו אלא כפנקס דעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא וזהו שאומרו מודעא בפני שנים וצריך לומר כתבו ואם כתבו שלא מדעתו אין עדותן עדות כדאית' בפ' זה בורר וה"נ אם כתבו העדים וחתמו שלא מדעת המתקדשת אין סומכין על עדות זה עד שיבואו ויעידו בפיהם ואין אומרים בזה חזקה ידעי ולא חתמי עד שאמר' להם חתימו דאנן סהדי דלא ידעי וה"ל כאידך מודיתא דהתם דלא הוה כתיב בי' במותב תלתא כחדא הווינא כו'. עד כל כה"ג חיישי' לב"ד טועים וצא ושאל לכל מי ידעי הא ובאמת לא ידעי ולפיכך צריכים אלו לבא ולהגיד מפיהם. וכ"ש כאן שרגלים לדבר שהמקדש והעדים עשו שלא כהוגן להתעולל בבנות ישראל עכ"ל. ובעיני נראה קשה להתיר'. בלא גט דס"ס איכא שטרא ואין ראיה בידינו לפוסלו ולב"ה צריכה גט מפני הלעז והמרדכי נמי כתב בפ' דיני ממונות וז"ל נשאל ר"י על אחד שהטעה להעיד עדות שקר והשביע להעיד שקידש אשה אחת ולבסוף חזר בו א' מן העדים והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ולולי כן לא היתה נזקקת לכך כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט כי העדים שבאו לאוסרה צריכי' דרישה וחקירה הואיל והיא מכחישתן וכל זמן שלא נחקרה עדותן יכולין לומר אנוסים היינו כדתניא בתוספו' ועוד כי זה המעשה שייך לדין מרומה וכל דין מרומה צריך דרישה וחקירה ע"כ עוד כתב הרשב"א בתשובה שנינו בפ' האומר האומר לאשה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והיא אומרת לא קדשתני היא מותרת בקרוביו. ואע"ג דמשוה לה חתיכ' דאיסור' בקרוביו אין חוששי' לו כלל לפי שהי' בחזקת היתר להם ואפי' הוציא קול בעיר שהיא מקודשת לו אין חוששין לקול זה וכדאית' בסוף פ' המגרש ואעפ"י שאומר שיש לו חתומים בשטר שהוא קדשה בפניהם אין חוששי' ומתירין אות' מיד להינשא כההו' דאומר לאשה קידשתי' שמתירין אותה מיד ואין חוששין לזה שאומר שיש עדים אלא שהלכו למדינת הים ואמרי' בפרק ב' דכתובות והאיכא עדי' במדינת הים כלומ' עידי טומאה ואומרו עידיה בצד אסתן ותיאסר ואפי' יוצ' זה שטר חתום בעדים ונתקיים השטר עפ"י שנים עדים דעלמ' מחזיקין אותו במזוייף כיון שבאו אותם שנים ואמר שלהם אמר לזייף אותו וכדגרסינן בפ' אלו נערות האי שטרא ריעא לא מגבי' בי' וכו' כיון דמיהדר אזיופא זיופי זייף אותו וכדגרסינן בפ' אלו נערות. וכתב אע"ג דהתם לא אמרינן אלא דלא מגבי בי' דמשמע הא מיקרע לא קרעינן ודכוותיה הכא לא שרינן לכתחלה לא היא דהכא בחזקת להיתר לעלמא היא ואם אתה אוסרה לעלמא הרי אתה מוציא מחזקתה ע"י שטר זה דריע וכאלו נגבה בו ותוציא ממון מחזקת בעליו ועוד דכיון שנתיר אותה עכשיו קודם שיוציא השטר ונשאת בבירור אמרי' לא תצא מהיתר' הראשון וכל שאין מוציאין אות' לאחר שנשאית אפי' נשאית לא תצא מהיתרא הראשון וכדאמרי' בפר' ב' דכתובות ופ' האשה רבה ונ"מ דכל שלא באו עידי השטר ממש נאמנת היא לומר שטר מזוייף הוא דאי בעי אמרה גירשתני ומותרת להינשא על פיה באומרת גירשתני וכדמשמע בשלהי נדרים ופרק התקבל אע"ג דמיגו במקום עדים לא אמרינן אי אתו עדים גופייהו דחתימי בשטר אבל הכא ליכא עדים דאמר מזוייף ולענין גדלותו שאמר שחזר אחריו לזייף השטר מסתברא שחייב נאמן וכאותה ששנינו בפר' האומר בני זה בן י"ג שנים ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין וכו'. אבל לא למכות ולעונשין ועדות זו לא למכות ולא לעונשין היא עכ"ל עוד כתב הריב"ש בסימ' קכ"ג על אשה שיצא קול שנתקדשה והוציאו קול עליה שיש עדים בדבר אלא לא הרחיקו יותר ממהלך ב' ימים ועתידים הם לחזור והיא מכחשת ואומרת שלא נתקדשה והמקדש אומר יבואו עדים ויעידו נראה שקול זה לא הוחזק בב"ד בשום א' מהדרכים שנאמרו בה אלא שהאיש אמר על האשה ההיא שהוא קדשה בפני עדים שהלכו להם והוא המוציא קול והיא מכחשת אותו ולכן אין ממש בדבריו ואין מעכבין אות' מלינשאה והיא תחוש לעצמה. וכ"כ הר"ש בר צמח בתשובה דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים בין מקום קרוב למקום רחוק והיינו ממש ההיא דבפ' קידושין והא איכא סהדי ואמרינן השתא מיהי ליתנהו קמן ואפי' אביי ורבא דחיישי דוקא התם שאינו עדות בקידושין אלא אי שוה פרוטה מיהו למעשה הכל תלוי ומסור לדייני' יראי שמים אם רואים שיש ממש בטענותיו בין כך ובין כך. יכולין ב"ד להחרים כל מי שטוען דבר שאינו א"נ יכולין לכוף אותו מיד לגרש אם רואים שיש צורך בדבר זה וכ"כ הרשב"א בענין אשה שיצא עליה קול מקודשת שמחרימין על הטוען דבר שאינו עוד כת' שכופין אותו לברר טענותיו או לגרש