ים של שלמה על קידושין עה

לפי פי' הר"ן נסתלקה תמיהתו מכל. ומאחר שלא מצינו להדי' בתלמוד שלנו שחולק על הירושלמי למה לא ניזול בתריה

יז איתמר אמר שמואל קדשתני והוא אומר לא קדשתי' מבקשין אותו ליתן גט אמר רב אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה וכתב הר"ן וז"ל כדי להתיר להינשא מבקשין הימנו ליתן גט ומיהו אין כופין משום דאמר לא ניחא לי דאיתסר והכא איתא בגמרא דכל היכא שנתן גט אעפ"י שהוא אינו מודה בקידושיה אסור בקרובותיה כדי שלא יאמרו שהוא נושא קרובות גרושתו ומ"ה אין כופין הא לאו הכי ודאי כופין דמאי איכפת ליה וכגון זו כופין על מדת סדום ואם נתן גט מעצמו בלא בקשה כופין אותו ליתן כתובה דגלי דעתי' דקדשה ופי' הרשב"א ז"ל דמסתברא דאם הוא חכם ויודע שאסורה לעלמא היא. ופירש שמשום הכי הוא נות' כדי שלא תתעגן אין כופין אותו ליתן כתובה אבל אם לא פירש נראין הדברים שאעפ"י שהוא יודע כופין אותו ליתן כתובה דסתם אמרו ע"כ והר"ן רצה לדקדק בענין ארוסה דיש לה כתובה אפי' לא כתב לה זה כתבתי בפר' נערה סימ' ד'

יח איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד א' אי חוששין לקידושין ואפי' שניה' מודים וכן הלכתא ואי קשיא הא דתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני אסור בקרובותיה התם דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה וז"ל הטור המקדש שלא בעדים ואפי' בפני' עד א' אינן קדושין ואפי' שניהם מודים בדבר ובספר המצות כת' שחוששין לקידושין להצריכ' גט אבל קידש בפני עדים אפי' לא אמר להם אתם עדי שפיר דמי ע"כ וז"ל הסמ"ג אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים אמנם בסוף הסוגי' אמר מאי הוה עלה רב כהנא אמר אין חוששין ורב פפא אמר חוששין ולא נפסק הלכה וראוי להחמיר כך פסק הר"ר אליעזר עכ"ל. וכת' הר"ש בר צמח בתשובה דאפי' לדברי הסמ"ג שחוששין לעדות אחד בעדות נשים לא חייש כלל ואפי' בעד אחד לא חשש החושש אלא בששניהם מודים אבל אם יש הכחש ביניהם לא כמו שכתב הרשב"א וכת' עוד שאין דברי סמ"ג נכונים בזה שפסק כרב פפא וכך כתב הרשב"א לא' מן התלמידים שהיה רוצה לסמוך על הסמ"ג בזה והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך יותר מכל אלו ע"כ ומהררי"ק נמי כתב בשורש ק"א שוו כל הפוסקים לבד הסמ"ג שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואפי שניהם מודים ואעפ"י שכת' סמ"ג והמרדכי שם דיש להחמיר מ"מ חזינ' סמ"ק דהוא בתראה טפי מחמיר טובא ופוסק דאין חוששין לקידושיו אפי' שניהם מודים ע"כ ומהרא"י בת"ה הורה להחמיר מאחר דבסמ"ג ובמרדכי ובהג"ה מיימוני משם חכם אחד כתבו להחמיר לפיכך אין להתיר כנגדם ואומר אני מאחר ששניהם מודים בדבר קשה בעיני ההמון להתיר בלא גט. אבל בהכחש' יש לסמוך על רוב המתירין ולא הצרי' גט ולפוסלה מן הכהונה וכתב עוד אפי' לדברי הגאונים דפסקו אין חוששין היינו במקום דלא הוי רק חד סהדא אצל הקידושין ולא יותר כלל בכה"ג אין חוששין משום גזירת הכתוב הוא דילפינן דבר דבר מממון דאין לך דבר שבערוה פחות משנים ואין קדושין וגירושין גומרין אלא על פי שנים עדים תדע דהא אפי' שניהם מודים אינ' מקודשת אם לא שיאמרו נתקדשה בפני שנים והלכו להם למ"ה אבל אם אמרה שנעשה לגמרי בלא עדים לא מיתסרו אפילו לחומרא כדאית' בהדי' פרק האומר. וא"כ עובדא דידן דהוו תרתי סהדי אצל המעשה ואחד מעיד שנעשו קדושין בפניו ובפני חבירו ואע"ג דאסרו אמרינ' מ"מ לפי דבריו של זה הרי הן קידושין גמורין אם האמת כדבריו אף שחבירו משקר וכה"ג כ"ע מודו דחוששין וראייה מאחד אומר קרוב לו ואחד אומ' קרוב לה דודאי חוששין כדאמרי' בכמה דוכתי. אמנם י"ל דהתם איירי בענין זה דכמה סהדי הוו התם והלכו להם למדינת הים רק אלו השנים לפנינו ונתחלקו זה אומר כל העדים שהלכו למ"ה ראו שהי' קרוב לה וזה אומר קרוב לו. אבל בעובדא דידן שלא היו רק אלו השנים עדים והאחד מכחיש איכא למימר לעולם אין חוששין וכך השיב לי א' מן הגדולים דלעיל דכיון דראובן אינו יכול לקיים עדותו אלא בראיות שמעון דסהדותא וראייות דידי' לחודי' לאו כלום היא וא"כ הואיל ושמעון מכחיש לא מהני ודמיא להא דכתבו האשר"י בפ' הניזקין ומרדכי פרק האשה רבה בביאורי חלוקי דנאמנות דעד אחד דאם אמר עד אחד טבל שלו מתוקן אמרו לו היאך אומר אמרתי לפלוני לתקנו והלכו ושאלו לאותו פלוני ואמ' לא תקנתי הרי זו בחזקת טבל אע"ג דבכל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים כיון שזה מודה שלא תיקנה הוא אלא אמר לזה לתקנו והוא אומר לא תקנתיו הרי זה טבל גמור ע"כ הא קמן דכיון שזה תולה הדבר בחבירו וחבירו מכחיש לו ואמר שלא אמר לו מעולם לתקן מהימנין לזה שהעדות נתלה בו וכה"ג אמרינן פ' המדיר פלוני חכם טהר לי את הכתם ואזל ואישייל ואשתכח שיקרא. וכה"ג אית' נמי התם פלוני כהן תיקן לי' את הכרי ואזל ואשייל ואשתכח שקרי ונראה דמהכא דייקו הגאונים וחולקי' דהתולה תיקונו בחבירו וחבירו מכחיש לו חבירו מהימן. אמנם באשר"י מייתי הירושלמי דכל הנהו אישתכח שיקרא איירי בעדים דווקא שהכחישוהו אבל החכם או הכהן לא מהימנ' כנגד' להכחיש' וכת' האשר"י דהכי מסתברא דאין להפקיע ממון כתובה בעד אחד אלמא שהיתה תולה תיקונה בחכם וכהן הואיל והוא מודה שלא תיקנ' אלא שאמר לחבירו לא מהימנ' כנגדה כדי לאפוקי ממון מחזקתן. ומ"מ שפיר דייקי רבנן לענין טבל דהתם אדרבה העמיד טבל על חזקתו והרי הוא עדיין טבל גמור הואיל והוא מודה שלא תיקנ' אלא שאמר לחבירו לתקנו ובנדון דידן נמי איכא למימר משום חומרא דא"א להאמין לעד אחד שהוא וחבירו ראו ושמעו בקידושין ולא ניחוש בהאי אי חבירו שהוא תולה בו מכחיש כיון דלא סברא ברורה זאת כדמוכח מן הירושלמי דלעיל אמנם כי דייקי בתוספ' פ' שני דכתובות לא צריכא בעובדא דידן לכל הני טעמא אהא דקאמרינן עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנויה קא מסהדי'. ומקשה אמאי לא תינשא לכתחילה דנוקמא אחזקת פנוי' ומתרצי' דמיירי שאנו יודעין שזרק לה הקידושין אלא דלא ידענ' אי הוה קרוב לה. א"נ איירי בנרות דולקות ומטה מוצעת כו' וכה"ג איתרע חזקה ועובדא דידן ליתנהו הני צדדין ולכך מוקמינן אחזקת פנויה ולא הארכתי אלא כדי לבאר חילוקי' שיש בהן נפקותא במקום אחר עכ"ל ותכלית התשובה משמע אפי' אם תאמר שחוששין להחמיר במקדש בע"א כה"ג ליכא בזה חששא כלל מאחר שתולה העדות בחבירו וחבירו מכחישו. אלא שיש לו להקשות על דברי מהרא"י מאי הביא ראייה מכל הני עובד' היכא דתולה עדותו בחבירו וחבירו מכחישו דמהימן חבירו היינו היכא שתולה כל הענין בחבירו ובלתו חבירו אינו מתוקן כלל אבל הכא גבי קידושין אם נאמר להחמיר להצריך גט בעד א' נהי דחבירו מהימן לומר שלא היה לפניו זה המעשה ולא ראה הקידושין מ"מ הוא אומר שראה והוי קידושין בעד א' וכן משמע מתשוב' הרשב"א שבכה"ג אין להתירו אלא מכח דאין חוששין לקידושין בע"א שכת' וז"ל אותו העד שהעיד שבפנינו נתקדשה כיון שהאחרים אומרים שלא נתקדשה בפניהם אין חוששין לו דלא הוי אלא חד וקי"ל דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ע"כ ונ"מ לפי מה שכתבתי היכא דשניהם מודים שקשה להתיר בלא גט היכא ששניהם היו מודים בדבר אבל בהכחשה גמורה שבא עד א' ואמר שלא היו שם קדושין כלל אלא דרך צחוק והיתול פשיטא דעד א' בהכחשה לא מהימן כלל דלא גרע מעד א' אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה דמותרת לכ"ע מצד הכחשה אפי' אי הוי חוששין לקידושין בעד א' אבל מצד הכחשה של האשה נראה בעיני דלא איכפת לן מידי בהכחשה שלה ולא כמו שכתב הרשב"א דאפי' למ"ד חוששין לקדושין בע"א היינו דווקא כששניה' מודי' כו' אבל לא בהכחש' האשה. לא נהירא מדאמרינן בסוגיא למ"ד אין חוששין לקידושין אפי' שניהם מודים משמע דבשניהם אינם מודים איכא נמי מאן דס"ל דחוששין ואף שיש לדחות דלעולם כשהיא מכחישו אינה מהימנ' אלא דאיירי בענין שאינה מכחישה וגם אינ' מודית לו ומ"ה נופל שפיר אפי' שניה' מודי' אין חוששי' וכמו שתמצא לקמן בדברי מהרא"י סברא זו וז"ל ועד א' בהכחשה לא מהימן אפי' היכא דליכא סהדי אחריני דמכחיש לי' אלא דהאשה לבד מכחשתו לא מהימן והכי אית' בפ' האומר בקידושין גבי אשה ושני אנשי' וחבילה עמהם וכו'. אלא לאו בעד א'. ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן ופרש"י עד א' בהכחשה דאיכ' חד סהדי דמכחש' לי' מי מהימן ואפי' לא מכחישה לי' איהי ליכא למ"ד והאמר עד א' לא קם באיש אלא לשבועה והכא לא שייכי שבועה הא קמן דאין עד א' נאמן בהכחשה ואף אין שום אחד מן הגדולים השיב על ראיי' זו. דשאני התם דעדות מוכחשת היא דכל חדא מהנהו שני אנשים אית לי' חד סהדי דנתקדשה לו וא"כ ודאי חד מינייהו שקורי קא משקר לכך לא מהימן דל' רש"י לא משמע הכי כלל וק"ל. אמנם בפ' שני דכתובות משמע דעד א' מהימן בהכחשת האשה דקאמר התם תרגמא בעד א' אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה בפנויה קא מסהדי והאי דאמר נתקדשה ה"ל חד ואין דבריו של א' במקום שנים משמע הא לאו הכי צריכה גט על פי עד א' ואפי' אם נשאת תצא כדאית' התם וע"כ איירי התם במכחשתו דאי היא מודה לעד א' האומר נתקדשה אמאי לא תצא דשווי' נפשה חתיכא דאיסור' וכן יש להוכיח מן התוספו' שם. ויש לדחות דלא איירי לא במכחשתו ולא במודה אלא שגם היא מסופקת