ים של שלמה על קידושין עג

מן התרומה ובקדשתי' וגרשתיה אינו פוגם אותה כל כך מ"ה אפי' בבת ישראל אינו נאמן. ואחרים אמרו דכיון מה שהאמינו תורה לאב חידוש הוא שהרי לא היה ראוי להיות נאמן. יותר מעד אחד דעלמא דינו שנאמין אות' באותה טענה עצמה אבל אין אומרים מיגו מחמת ד"א דאין לנו בו אלא חדושו בלבד ע"כ ודבריו של טעם הן

יד מתניתין מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומסיק נמי מתניתין דלא כר' נתן דתניא בשעת קדושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתתו אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואין נאמן לאיסור דברי רבי ר' נתן אומר אף נאמן לאסור אמר אביי מתניתין לא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אמר יש לי בנים נאמן ואפי' אתו סהדי דאית ליה אח מותרת לשוק יש לו אחים אינו נאמן לאו כל הימניה לאוסרה אעלמא פי' שאין עד א' נאמן באיסורין מה שאינו בידו בריית' דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן כי אמר בשעת קידושי' אין לי אחים יש לי בנים מה לו לשקר אי למפטר מיבם פטר לה בגיטא ר' סבר מה לי לשקר כעדים דמי ואתו עדים ועקרוהו לחזקה קמייתא והשתא בשעת מיתה אינו נאמן לומר כנגד עדים ור' נתן סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ועיקרוהו לחזקה קמייתא והשתא בשעת מיתה נאמן לאוסרה כדהוית בחזקה קמייתא. וכתב הרא"ש וז"ל הרי"ף לא הביא כל זאת. וכ' הר"ן הלוי ז"ל מהלכות הרב נראה דהלכה כר' ואינו נאמן לעול' לאסור דקי"ל הלכה כר' מחביריו ולפיכך לא הזכיר הבריית' מחלוקת דר' ור' נתן והקשה עליו הרמב"ן דאדרבה היה צריך להביאו כדי שנדע דר' קאמר אפי' היכא דמוחזק לן באחי ובשעת מיתה מיהדר קהדר בי' ומרע לדיבורי' אפ"ה נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דלא שמעינן למתניתן ממתניתן ופירש הוא דלהכי השמיט הרי"ף ז"ל דהך שינויי דשני אביי לאו דסמכי היא דוודאי היכא דמוחזק לן באחי לא מהימן למימר אין לי אחים להתיר' לשוק ושינויי דחיקא הוא דשנוי בי' לאוקמי מתניתן כר' נתן וליתא להך שינויי אלא ברייתא נמי בדלא מוחזק לן באחי ומ"ה לר' נתן נאמן אף לאסור לחומרא דמלת' דעבידי לאגלויי דחיישינן לדברי הבעל קס"ד מעיקרא. וכן מוכח הסוגיא דיש נוחלין דהיכא דמוחזק לן דאית לי' אחי דלא מהימן למימר דלית ליה אחי דתנן התם זה בני נאמן ואוקמא דצריכא למימר דאע"ג דמוחזק דאית לי' אחי נאמן לומר זה בני ומשמע דווקא זה בני הוא נאמן לומר שאינו סותר לגמרי החזקה אבל לסתור לגמרי החזקה ולומר אין לי אחים אינו נאמן ועוד אמרינן התם ההוא דהוי מוחזק לן דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דלית לי' אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש להתר' דמוחז' לן דלית לי' ועוד הא קאמר בשעת מיתה דלית לי' אחי א"ל אביי והא אמרינן דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית לי' ומסיק התם א"ל רבא לרב נתן בר אמי חייש לה והשתא לקלא בעלמ' חיישינן ועקרינן לחזקה וגם את דבורו שאמר דלית לי' אחי כ"ש היכא דמוחזק לן דאית לי' אחי ואמר אין לי אחים שאינו נאמן להכחיש החזקה לגמרי אעפ"י שנאמן להוציאה מחזקת יבום ולומר זה בני להתירה לשוק. מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמיגו להכחיש החזקה לגמרי לא אמרי' ועוד דקי"ל בפ"ק דבתרא לא אתא מה לי לשקר ועקרה החזקה גבי פרעו לאחר זמנו וכן בפרק האשה מבעיא לן אי אתא מה לי לשקר ומרע לחזקה ולא איפשטא הלכך לא סמך הרי"ף אחר שינוייא להקל ולכך השמיטה ע"כ דברי הרא"ש והר"ן כתב בשם הרמב"ן בשיט' אחרת וז"ל והרי"ף השמיט כל זה וכת' הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שסמך לו על מה שהביא משנתינו דאמר יש לי בנים נאמן שמשם יש ללמוד ג"כ לאומר אין לי אחין שהוא נאמן דליכ' למימר דלא דמי משום דאומר יש לי בנים לא מרע לחזקה דאחים והאומר אין לי אחים מרע לה דלית' שהרי אפשר שהיו לו ומתו שאלו אומר לא היה לי אחים מעולם ודאי לא מהימן והיינו ההוא דפרק יש נוחלין דהמני' דאיכא עדים במדינת הים דאלמ' משום מיגו לא מהימן לאכחושי קלא וחזקה אלו דבריו ז"ל ומ"מ לפי זה מי שהיה מוחזיק שיש לו אחים ואמר בשעת מית' שאין לו אחים נאמן אבל הרמב"ם כת' בפ"ג מהלכות יבום וחליצה שאינו נאמן ונראה שסמך לו על אותו סוגיא שבפרק יש נוחלין דאביי גופי' דאוקי הא אוקימת' הכא אמ' התם הא עדים במדינות הים וכו'. ורבא נמי מסיק ואמר זיל חוש לה ולא הסכימה דעתו ז"ל באלו החלוקים שכתבנו ע"כ והחילוקים אלו שכתב וז"ל ולענין הלכה משמע דקי"ל כר' דאינו נאמן לאסור דהאי מה לי לשקר בעדים דקי"ל הלכה כר' מחבירו ואע"ג דבפר' קמא דב"ב וביבמות פרק האשה שלום איבעיא לן אי אמרי' מיגו ואפי' במקום חזקה או לא התם הוא דמיגו שהיה יכול לטעון טענה אחרת דלא עדיף האי מיגו כולי האי אבל הכא מיגו דבידו הוא שהיה יכול לומר לעדים כתבו גט לאשתי שתהא מגורשת סמוך למיתתי מה לי לשקר כעדים דמי וא"ת והיכי אמרינן דהאי מיגו כעדים דמי והא בפ' יש נוחלין גבי זה בני נאמן מפרשינן טעמא הואיל ובידו לגרשה ואייתי למפשט מיני' דבעל שאמר גרשתי את אשתי חיישי' לה אפי' מכאן ולהבא אין מאמינין אותו שאין אומר מיגו אפי' במה שבידו לחצי טענה אבל הכא הרי בידו לפוטר מן היבום ולא מרוח לה טפי במה דקאמ' השת' ועדיין יש לדקדק הא קיימ' לן כר' נקיטי דאפי' בדמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן לומר אין לו אחים ואלו בפ' יש נוחלין אמרינן ההוא דהוה מוחזק לן דלית לי' אחין ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי' אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן דלית לי' אחי' ועוד האמר בשעת מיתה דלית לי' אחי' א"ל אביי הא איכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי' ומסקנא א"ל רב' לר' נתן בר אמי זיל חוש לה אלמ' כל היכ' דמוחזק דאית לי' אחי' לא מהימן איהו למימר דלית לי'. ונראה לי דהתם שאני דאיכא הכא קלא דאיכא סהדי במדינת הים דכל היכא דאפשר למיקם עלי' דמלתא אפומ' דסהדי נטרינן להו ולא מקילינן באיסור אשת איש אבל בחזקה שאין אנו יודעין שיש עדים בדבר שיהא אפשר להתברר על פיהם נאמן משום מה לי לשקר ע"כ. וכדברי האלו נ"ל עיקר וכמו שכתב הרמב"ן בספר מלחמות ולא כמו שכתב הרא"ש בשמו לומר דשינוי דאביי לאו דסמכי הוא ולומר שהוא דחוק עצמו לאוקמי מתני' כר' נתן כו'. וזה הוא דוחק בעיני מאחר דאביי גופי' לא סבירא ליה הכי ואיך מוקי מתני' בסוגיא דליתא אליבא דהלכת' גם מי דח' לאוקמי מתני' כר' נתן מאחר דהלכה כר' מחבירו אי לאו דשמעינן מיני' מהאי אוקימתא דפליגי ר' ור' נתן אי מה לי לשקר במקום עדים ונ"מ אליבא דר' דס"ל מה לי לשקר במקום עדים קאי וניחא לי' לאוקמי פלוגתייהו בהכי דליתא סתמא דמתני' אליבא דר"ע והא ראיי' שהביא הרא"ש בשם הרמב"ן כולן דחויות גם תימא בעיני על מה נדחקו מהא דאיבעי' לן בפ' האשה שלום אי אמרי' מה לי לשקר מרע לחזקה כו' הלא אינו דומה לנדון זה משום דהתם איכא למיחש אפי' את"ל אמרה אמת מכח אימ' שמא אמרה בדדמי וכמו שפרש"י לשם. אבל מ"מ קושיא זו שהקשה הרא"ש בשם הרמב"ן. מדתנן האומר יש לי בנים נאמן ואפי' מוחזק שיש לו אחים משמע אבל אי הוה מוחזק שאין לו בנים או שאמר אין לי אחים נגד החזקה לא מהימן עדיין אינה מתורצת. ואומר אני דיש לישבו דמתני' רבותא קאמר לא מיבעיא היכא שאומר להדיא נגד החזקה פשיט' דמהימן דאי לאו קושטא קאמר מה לו לשקר ולומר נגד החזקה אלא אפי' כה"ג שאינו אומר נגד החזקה והוא סובר שיאמינו לו בדיבור הקל ולא ניחא לי' לאטרוחי בגיטא או טעה בדבר ואמ' שכבר מתו אחיו ולא להאמין אפ"ה קמ"ל דמהימן להוציא' מחזקת איסו' ולהתיר' לשוק ומ"מ לא מלאני לבי להקל היכא שמחוזק באחי' ואומר שאין לו אחים שיהא נאמן לפוטר' בלא חליצה נגד דעת הרא"ש והמגיד משנה כמו שכתבתי בפ' האשה רבה סימ' כ"ו וגבי צור' דשמעת' דקאמר דמוחזק שיש לו אחים כו'. דמשמע לכאורה למעוטי. או היכא דמוחז' באחי' ואומר אין לו אחים או מוחזק באין לו בנים ואומר שיש לו בנים ונראה בעיני להכריע דבוודאי באומר יש לי בנים שמהימן אפי' מוחזק באין לו בנים לפי שהאמנתו תורה לומר שזה בנו והוא בנו לכל דבר לירושה ולהוציא ממון אפי' שלא ע"י הכרת בכורה וכמו שנכתב לקמן בפרק עשרה יוחסין א"כ כשם שנאמן לומר יש לי בנים לפטור אשתו מן היבום דאית לי' נמי מיגו אפי' אינו נאמן לומר אין לו אחי' במקום חזקה ודווקא שאומר אין לו אחים אבל אם אומר שמתו האחים נאמן במיגו שהרי אינו עוקר החזקה וכמ"ש לשם. והטור כתב וז"ל האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפטור את אשתו מן היבום אפי' הוחזק באחים ואפי' באו אח"כ עדים שיש לו אחים אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים להתיר'. אמר בשעת הקידושין יש לי בני' וחזר ואמר בשעת מיתה אין לי בנים אינו נאמן לאוסרה, והרמ"ה כתב שחולצת ולא מתייבמת ע"כ. ויראה מדבריו דווקא שאמר יש לי בנים אפי' הוחזק באחים נאמן. אבל אי הוחזק שאין לו בנים לא. וכן אם אמר אין לי אחים והוחזק באחים אינו נאמן והיינו כדברי הרא"ש. ואני כבר כתבתי דאין חילוק ומהימן אף בכה"ג. גם מה שכתב נאמן להתירה ואין נאמן לאוסר' ולא כתב דאיירי במוחזק דאית לי' אחים ולית לי' בנים כאוקימתא דאביי כי אזל לשיטת הרא"ש ולית' כדפרישית. גם דברי הרמ"ה ליתא דקי"ל הלכת' כר' לגבי ר' נתן וכן דעת המחברים: