ים של שלמה על קידושין עא

התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה כיצד אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומ' על פירות ערוגה זו מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושה לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימין אמר רבה לא אמר ר' אליעזר בן יעקב אלא בשחת אבל באגם לא רב יוסף אמר אפי' באגם פרש"י בשחת אעפ"י שלא שנתבשלו הגרעינין שליש או אפי' עדיין לא לבלבו החיטין שחת מיהא הוי וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה דמידי דמנכר וחשוב הוא אבל באגם שאינו אלא צמחים רכים לא דכיון דלא חשיב לא חייל עליה שם תרומה למפרע כמאן אזלא הא דתני' האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי לא אמר כלום אמר ר' חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין כמאן אי כרבה בשהוכר עוברה אי כרב יוסף אעפ"י שלא הוכר עוברה ואיכא דאמרי אמר רבה לא אמר ר' אליעזר בן יעקב אלא בשחת דבי כיבשא פי' של בית הבעל שדי במי גשמים אבל בשחת דבי שקיא לא פי' של שדה בית השלחין שצריכ' להשקות לא אמר דעבידא דפסידא כי לא משקי לה כדמבעי' ל' הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא. רב יוסף אמר אפי' בשחת דבי שקיא כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי לא אמר כלום א"ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אם אשתו מעוברת דבריו קיימים כמאן כשהוכר עוברה ודברי הכל אמר אביי ר' אליעזר ורבי ורבי מאיר כולהו סביר' להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ר' אליעזר בן יעקב הא דאמרן רבי דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו. ר' אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר היכי דמי א"ר נחמן בר' יצחק כגון דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ר' מאיר דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שמת בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחליץ לך יבמך אינ' מקודשת ר"מ אומר מקודשת כו' ע"כ הסוגיא יראה מהאי סוגיא דלית הלכת' כראב"י משום דקאי בשיטה וקי"ל מקבלת הגאונים דכל שיטה שאין הלכה כמות'. והתוספו' כתבו וז"ל ונראה דאע"ג דהלכה כר"א בן יעקב בעלמא דקב ונקי הכא לית הלכת' כוותי' ולאו ככולה תנאי דאמרי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא פליגי בב"מ רב נחמן ורב הונא במוכר פירות דקל לחבירו רב הונא אמר עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו ואדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורב נחמן אמר אפי' בא לעולם יכול לחזור בו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזה מכרן קודם שבאו לעולם והלכה כרב נחמן בדיני. וא"כ אין הלכה כר' אליעזר בן יעקב ע"כ. ואין זה ראייה דפירות דקל לגמרי לא באו לעולם משא"כ בדברי ראב"י שישנו בעולם לא מיבעיא לרבה דבעי שחת שהוא ראוי לקצור עתה וחשוב כבאו לעולם אלא אפי' לרב יוסף דאמר אפי' אגם. מ"מ הוי ראוי קצת וישנו דבר בעולם משא"כ בפירות דקל. ואע"ג דמוקמינן לראב"י בשיטה וכל תנאי דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויש לנו כיוצא בזה בפ"ק דסוכות דאמרי' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן אע"ג דפליגי אהדדי כמו שכתבתי שם ורבינו שמואל ז"ל מפרש כן כל שיטה האמורה בתלמוד בלשון כולהו ס"ל אבל כששנאה בלשון אמרו דבר א' שווין לגמרי. ויש מי שאומר דבכה"ג לא חשיבי שיטה דאפשר דהוי הלכת' כוותייהו. אבל היכא דאמרי' ר' פלו' ור' פלו' כולהו ס"ל דשיטה הוי שהיא קבלה ביד הגאונים דלית הלכת' כחד מינייהו מפני אעפ"י שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהן שווין ואין מודים זה לזה כי הא דשמעתיה דאמרי כולהו ס"ל ופליגי אהדדי כו'. וכן הוא עיקר דמכח שיטה לא פסקינן כוותיה דראב"י ולאפוקי ממה שפס' הרמב"ם כר' חנינא דכשהוכר עוברה קנה. וכת' הר"ן ולא מחוור דהתם בפר' מי שמת מסקינן גבי ההוא דא"ל נכסאי לההוא דמעוברת דלא קנה דמשמע אע"ג דהוכר עוברה הוה מדקאמר להאי דמעוברת. ואקשינן נמי עלה מדתנן אם ילדה אשתי זכר כו' ואמר לי' משנתינו איני יודע מי שנאה והוינן בהו לוקמ' כר"מ כו'. ואם איתא לוקמה בשהוכר עוברה ודברי הכל ומייתינא נמי הא דתנן תינוק בן יום א' נוחל ומנחיל ודייקינן בן יום א' אין אבל עובר לא. ומשמע דכל עובר ממעטינן דדוקא בן יום א' קאמר אלמא אפי' הוכר לא מקרי בא לעולם ובוודאי דעת הרמב"ם הא דמוקי ר' אליעזר בן יעקב בשיטה דאלמא ס"ל דלית הלכת' כראב"י ולא פליג רבה ורב יוסף בדינא דכולהו מודו דשחת דבי כפשא דבר שבא לעולם הוא ומהני בתרומה ואשתו מעוברת נמי בשהוכר עוברה מקודשת מיהו רבה ורב יוסף טרחא לאוקמי מילתא דראב"י בשחת שהוא דבר שבא לעולם כי היכי דתקום אליבא דהלכת' דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואביי ס"ל דראב"י אפי' באגם ואפי' בפחות מכאן אמר דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומ"ה אוקמיה בשיטה ומיהו כולהו מודו דשחת והוכר עוברה בא לעולם מקרי וליתב דהא רבה ורב יוסף לפרושי מילתא דראב"י בשחת לאו משו' דתקום אליב' דהילכת' אלא משום דמלשנא דר' אליעזר מוכח דבעינ' שהוא בא לעולם קצת דאי לאו ה"ל למימר לכשיבואו בעולם ויבואו שליש ויתלשו דהוה משמע דבשע' הפרשה לא היו כלל בעולם ומדלא אמר הכי ש"מ דראב"י בעי שיהי' קצת בעולם כל זה מדברי הר"ן וז"ל הטור האומ' אם תלד אשתך נקיבה תהא מקודשת לי אינו כלום וכתב הרמב"ם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הבת מקודשת ויראה לי שצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתוליד כדי שיכניסנה בקידושין שאין בהן דופי. והרמ"ה כתב אפי' הוכר העובר אינ' מקודשת ע"כ. וכתב הקאר"ו וז"ל וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שכתב המשנה כצורת' וממילא משמע דבכל גוונ' אינ' מקודש' ע"כ ואינו צרי' לזה דהא אביו הרא"ש מביא דברי הירושלמי דמדקדק במשנתינו אם ילדה אשתך נקיבה הוא דאינ' מקודשת הא בת יום א' מקודשת א"כ ש"מ להדיא דהוכר עוברה לא מהני

י מתניתין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר עליה לשלטון ועשה כפועל מקודשת ואם לאו אינ' מקודש' אמר ר"ל והוא שנתן לה שוה פרוטה אבל בשכיר לא מ"ט משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוה לי' מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת והק' בתוס' מה קמ"ל דבכל הנהו תנאי דלעיל ליפרוך פשיטא ותירצו דקמ"ל דמקודשת וכיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמו כפועל ואינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצה. ובתוספתא שנינו ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה לשלטון כדרך המדברים מקודשת. ואם לאו אינ' מקודשת במה שאדבר עליך לשלטון אם דבר עליה בשוה פרוטה מקודשת. משמע שהדברי' ידועים הן מה יש לו לדבר עליה בשאמר ע"מ כו' וכן השיטה בטור וכת' הקאר"ו ז"ל ונראה שהביא התוספ' לסתו' מה שכת' תחילה דאינ' יכולה לומר לדברי' הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצ' דהא בתוספ' משמע שהדברי' ידועים הם ביניה' מה שיש לו לדבר עלי' אבל אם אינם ידועים ביניהם אפשר דיכולה היא שתאמר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצה ובלאו התוס' נראה שאין הכרע לדברי התוס' שהרי לא כתבו כן אלא משום דקי"ל מאי קמ"ל מתני' והא לאו קושטא היא דהא אתא לאשמועינן דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכדפי' הר"ן ז"ל ע"כ. ומ"מ נראה באתרי דליכא דברים ידועים שמדברי' לשלטון או משום מלאכה פעולה שאינ' יכולה לומר לזו לא הייתי מתרצה דאפי' בלא דקדוק ממתניתין נראה דינא הכי

יא מתניתין על מנת שירצה האב רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מת האב ה"ז מקודשת מת הבן מלמדין את האב שיאמר איני רוצה ופריך מאי ע"מ שירצה אילימא עד דאמר אין אימא מציעתא מת האב ה"ז מקודשת הא לא אמר אין אלא ע"מ שישתוק אבא אימא סיפא מת הבן לאחר ששמע האב מלמדין את האב לומר שאינו רוצה אמאי הא שתיק אלא אמר לה ע"מ שלא ימחה אבא פי' סיפא מיירי כשאמר ע"מ שלא ימחה אבא אבל אם אמר בסתם ע"מ שירצה אבא מפרשינן לי' ע"מ שישתוק אבא הלכך רצה האב ששתק בשעת שמועה ה"ז מקודשת ואם לא שתק אלא מיחה אינה מקודשת. ואם אמר ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה ה"ז מקודשת אבל כל ימיו אינו קידושין דכל ימיו יכול למחות. אבל ברישא לא מתוקמ' בע"מ שלא ימחה דא"כ מה רצה האב מקודשת והלא יכול למחות לעולם ואפי' אמר אין בשעת שישמע מ"מ אם יחזיר וימחה בטלה הקידושין דע"מ שלא ימחה קאמר והרי מיחה ואפי' את"ל דאחר שאמר אין שוב אינו יכול למחות מ"מ לא מצינו לפרושי רצה האב דאמר אין ודומי' דע"מ שארצה אבא דהיינו שלא ימחה יש לנו לפרש רצה האב שלא מיחה וזה אי אפשר דאפי' לא מיחה יכול עדיין למחות ואינו מקודשת ודאי ע"כ. והנה פסק הטור כהאי את"ל דאי אמר אין שוב אינו יכול למחות. וריהטא דסוגיא משמע דגבי ע"מ שלא ימחה לא מהני שום שתיקה ורוצה דכל ימיו יכול למחות וכן אית' במגיד משנה וכן פי' הר"ן להדיא. ומ"מ נראה בעיני שאם קיבל עליו בשבועה שלא ימחה ואם ימחה שתהא המחאה בטילה שאספיק'. וכתב הר"ן דה"ה נמי גבי ע"מ שיאמר אין אפי' מיחה תחלה אם אמר בסוף אין (אינה) מקודשת וכ' הטור בשם הרמ"ה ז"ל. מתי שיאמר אין מקודשת אפי' אמר תחלה לא. הלכך לעולם הוי ספק עד שימות האב ואם מת הבן אפי' אמר האב אינו רוצה או חולצת או מתייבמ' אבל לא מפטרי' בלא חליצה