ים של שלמה על קידושין ע

ז מתניתין ע"מ שיש לי בית כור עפר ה"ז מקודשת ויש לו ע"ת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"ת שאראך בית כור עפר ה"ז מקודשת ויראנה ואם הראה לה בבקעה אינ' מקודשת (ע"מ שיש לי במקום פלוני כו') פשיטא מ"ד מצי אמר לה מאי נפקא לך מינה אנא טרחנא ואייתנא קמ"ל. וכתב הרא"ש בהא מסתברא שאם אין לו באותו מקום אפי' קידושי ספק אין כאן דאי אפשר שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום שלא היה ידוע וכתב הרמב"ם ז"ל דה"ה במאתיים זוז אם אמר שיש לי במקום פלוני והיה לו במקום אחר דאינ' מקודשת ונחלקו עליו משום דזוזי בקל להוליכם ממקום למקום ומצאתי בתוספ' כדבריו ע"כ וכתב הרשב"א ז"ל דמדקאמרו אנא טרחנא ואייתיני משמע דדוקא בשאין לה קרוב באותו מקום אלא רחוק ממנה ולפיכך היא מקפדת לפעמים שהיא רוצה ליהנות בו וטורחת בהלוכה אבל יש לה מקום אחר בקרוב מקום כמוהו מקודשת ואעפ"י שהתנה עמה בפי' ע"מ שיש לי במקום פלוני כיון דליכא קפידא מקודשת שאין לומר קפידא במה שאין בו הפסד כלל ומ"ה איצטרך תלמודא לומר גבי הלך וקדשה במקום אחר דהיינו טעמא משום דההיא דוכתי רחמי לי ובגיטין משום דההיא דוכתא רחמי ליה כדאית' לעיל בפרק האיש מקדש בגמרא משמע דכל היכא דליכא טענה כלל בכדי לא קפידא אינשי ובפרק המדיר נמי אמרו מידי דקפדי אינשי הוי קפידא מידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידא ובפר' התקבל נמי אמרינן האומ' צא וערוב לי בתמרים והלך וערב לו בגרוגרת תניא חדא ערובו ערוב ותניא אידך אין ערובו ערוב אמור רבה הא רבנן והא ר' אליעזר הא רבנן דאמרי קפידא הא ר' אליעזר דאמר מראה מקום הוא לו. רב יוסף אמר הא והא רבנן ולא קשיא כאן בשלו כאן בשל חבירו כלומ' בשלו הוי קפידא אבל בשל חבירו לא הוי קפידא דמאי איכפת לי' ובירושלמי נמי הוצרכו לתת טעם בכל השינויין במשנתינו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי כו'. אלמא כל שאין קפידא בדבר אין משגיחין בקיום התנאי אלו דבריו ז"ל ואינן מחוורין דהא תנן ע"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב אינ' מקודשת ויהבינן עלה טעמא בירושלמי דיכלה למימר בעיא הווינא מיטרפסא אזלא מטרפסא ואתיא ואף כאן אפי' יש לו במקום אחר קרוב ממנה היא יכולה לומר שרצונה היה לילך באותו מקום. ועוד דמדקאמר בפר' האיש מקדש אמר ר' שמעון אם הטעה לשבח ה"ז מקודשת מכלל דלת"ק דקי"ל כוותיה אפי' לשבח כל שלא נתקיים התנאי' אינה מקודשת ע"כ ואיני מבין דברי הר"ן שהשיג על הרשב"א מהא דביתי רחו' מן המרחץ כו'. דס"ס הירושלמי נותן טעם לדבר שרצונו שיהא רחו' כדי שיכולה לילך לחוץ ולטייל בתוך העיר ולראות שווקים ורחובות אבל בלא טעם לא. גם נראה בעיני לפרש הא דמטרפסא אזלא כו'. הוא מלשון כעין שקליה ר' למטרפסיה וה"פ כלומ' הייתי נוטל שכר ממה שהייתי מוליכ' נשים ובתולות למרחץ ובזה הייתי מרוויח משא"כ לענין שדה שלו. ומה שהשיג מהא דר' שמעון אם הטעה לשבח כו'. הלא לשם נמי כתבתי בסי' י"ד דבשבח גמור אפי' הת"ק מודה בו דמקודשת ונמצא דברי רשב"א ישרים אף שדברי הר"ן הן דברי הרמ"ה. ומסי' ואם הראה בבקעה אינ' מקודשת פשיטא לא צריכא נקיט לי' בדיסתורא פי' באריסות וכתב כלומר אפי' בא לו מאריסות כמו מבית כור עפר. ומ"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסילוקיה וכדאית' בב"מ אבל כתבו דמי שיש לו קרקע שמעלת מס כיון שהוא שלו לגמרי מקודשת ובלבד שיהיה לו בכדי שיהי' בית כור עפר אף שאינו מעלה מס שע"מ שיש לו בית כור עפר שלו גמור משמע

ח מסקינן בסוגיא גבי הקדש תנן המקדיש שדהו בשעת היובל נוהג שכל שדה אחוזה שוה אחת טובה ואחת רעה נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף היו נקעים פי' גומות עמוקות י' טפחים או סלעים גבוהים י' טפחים אין נמדדין עמה להיות נגאלין כדין חומר שעורים אלא ליגאל בשוין ומוקי לה מר עוקבא בר חמא בקעים מלאים מים דלאו בני זריעה הלכך אין נמדדין אבל בפחות מי' אע"ג דלאו בני זריעה נינהו כאגני דארעא מקרי שדרי דארעא מקרו ואין להם שם לעצמן אלא על שם הקרקע הן נקראים וגבי מכר תנן האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים י' טפחים או סלעים גבוהים י' טפחים אין נמדדין עמה פחות מכאן נמדדין עמה ואמר מר עוקבא בר חמא אעפ"י שאין מלאים מים מ"ט אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים ושלשה מקומות גבי קדושי אשה נמי אם היו בו סלעי' ונקעי' של י' טפחי' ואינן מליאין מים להקדש מדמינן ונמדדין עמה או למכ' מדמינן לה ואין נמדדין. מסתבר' להקד' מדמינן לה דאמ' לה אנא טרחנ' זורענא ומייתינאי. וכ' הר"ן וז"ל אע"ג דלעיל גבי אמר לה ע"מ שיש לי במקו' פלו' לא בא בהאי טעמא התם הוא משום דכיון שהתנה בפירוש ואיכא למימר דקפידא הוא ואע"ג דאמר אנא טרחנא ומייתינא לא משגיחינן בי' אבל הכא שלא התנה אלא בבית כור סתם מסתמ' אמרי' דלאו קפידא הוא דהא יכול למימר דאיהו טרח ומייתי. וכתב עוד בשם הרשב"א. דנהי דהללו מצטרפין לבית כור ואעפ"י שנראין בב' או בג' מקומות אפ"ה אם היה בית כור מוחל' לגמרי בב' וג' מקומות אינה מקודשת דהני אעפ"י שחולקין רשות לעצמן מ"מ מכלל השדה הן והיינו דאמרינן לפי שאין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה אחת ויראה לו בב' וג' מקומות ולא אמרי' ויתנו לו בב' וג' מקומות ומיהו כי מלאים מים דאמרי' דלא מצטרפי דווקא לבית כור הוא דלא מצטרפי אבל אם היה שם בית כור עפר חוץ מאלו מקודשת דאע"ג דנראין בשנים ושלשה הא אמרינן דלא איכפת לן ובור מלא מים אעפ"י שאינו בר זריעה נראין הדברים דנמדד עמו דצורך השדה ותיקונו הוא ודווקא בנקעים מליאין מים אמרי' שאין נמכרים לפי שאין מספיקים להשקות השדה ואינו שבח השדה אל' קלקלו אלו דבריהם ז"ל עכ"ל. שיעור הוא של נקעים כתבתי בפ' בית כור ע"ש

ט מתניתין ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמ' ויאמר משה אליהם אם יעברו בני ראובן ובני גד אתכם את הירדן וגו'. ואם לא יעברו חלוצים וגו'. ר' חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמעו שאף בארץ כנען לא הונחלו והלכה כר"מ דבעינן בכל דוכתא תנאי כפול בין בממון ובין באיסורין ולפעמים אפי' בגילוי מילת' סגי נמי ההיא גברא דזבין ארעא אדעת' למיס' לארעא דישראל לעיל בפר' האיש מקדש סי' ט"ז. והא דבעינן תנאי כפול ע"מ ובמעכשיו ויתר דיני תנאי' כת' בפ' מי שאחזו סי' ט' תו שנינו המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנות והרי היא לויה לויה והרי היא כהנות עניה והרי היא עשירה. עשירה והני היא עניה הרי היא מקודש' מפני שלא הטעתו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגיי' או לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחר או לאח' שתשתחררי לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודש' וכן האומ' לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה ה"ז מקודש' לי אינ' מקודש' ומסי' תנן התם אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה בעי מיני' רב אשי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו. א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמו איתיביה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעלך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחליץ לך יבמך אינ' מקודשת בשלמא כולהו לאו בידו אלא גר הוי בידו גר נמי לאו בידו דאמר ר' חייא בר אבין א"ר יוחנן גר צריך שלשה מ"ט משפט כתוב בה כדין מי ימר דמזדקקו לי' הני תלתא מתקיף לי' ר' אבא בר ממל אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחריך ה"נ דהוי קידושי'. הכי השתא התם מעיקרא בהמה השת' דעת אחרת ואלא הא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך אינ' מקודשת ה"נ לר' יוחנן דהוי קידושין נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה תפשוט דבעי ר' אושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה באחד אמר לה התקדשי לי היום ובא' אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשיך תפשוט מיני' דלא הוו קידושין דלמא כי היכי דתפס קידושי השתא נמי תפסי לאחר כן ע"כ. וכת' הטור וז"ל נתן לה שתי פרוטות ואמר לה באחת התקדשי לי עתה ובאחת אחר שאגרשך הרי זו מקודשת עד שיגרשנה פעם שנית מקדושי פרוטה שניי' אבל אם נתן פרוט' לאשת איש ואמר לה תהא מקודשת לי לאחר שתגרשך או אם נתן פרוטה לאשתו ואמר לה תהא מקודשת לי לאחר שאגרשך אינו כלום. והרמ"ה כתב דהוי ספק קידושין פי' אשתי פרוטות קאי ויפה כתב דהא בעיא דר' אושעיא לא נפשטה ותחלת דברי הטור שכתב מקודשת הוא דברי הרמב"ם. והרשב"א בא לישבו דאיפשטא ממקום אחר אע"ג גבי מוכר שדהו לחבירו ואומר לכשאקחנה ממך תקדש כו'. שחוכך הוא להחמיר דלא הוי להתוס' וכו'. ולי אין ספק בדבר כל היכא דלא איפשטא להדיא בתלמוד והכא מסי' א"כ תיפשוט הא דר' אושעיא כו' משמע להדיא דלא נפשטה כו'. תו מסקינן תניא כוותי' דר' יוחנן אין תורמין מן