ים של שלמה על קידושין סט

בעדים שיש לו מנה מקודשת בוודאי ואם אין ידוע מקודשת מספק דהא דבעי עדים חולק על דברי הר"ן ואני אומר שאינו חולק עליו כי אפשר הטור מדבר בממון שלו שנמצא ביד אחרים אבל במה שנמצא תחת ידו לא בעי עדים ועוד מ"ה אומר בעדים דאז היא מילתא דפסיקא שהיא מקודשת וודאי אפי' הוא אומר שאינו שלו לאו כל כמיניה להכחיש עדים ואמרי' בוודאי נתחרט לאפוקי בממון שנמצא תחת ידו ואומר שאינו שלו הוי קידושין מספק כדפרישית. וכתב ר' ירוחם בשם הרמ"ה ע"מ שיש לי זוז ויש לו והם משועבדי' לב"ח כיון דלא אקני לי' לב"ח מעכשיו מקודשת ודאי ע"כ. עוד כתב הרא"ש והתוס' ע"מ שיש לי ביד פלוני אעפ"י שאמר אין בידי כלום מקודשת שמא עשו קנוניא. ע"מ שיאמר שיש לי בידי אם אמר יש לי בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת עוד שנינו בתוס' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"נ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך בפועל ונתן לה שוה פרוטה ה"ז מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכמים אומרים אם נתקיים התנאים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכתב הרא"ש דבהכי פליגי ר"מ סבר מקודשת מיד דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עד שיאמר לא קיימתי התנאי ונאמן לומר קיימתי התנאי כיון שאין האשה יכולה להכחישו וחכמים סברי דלא נגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים תנאו מקודשת לשני דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא פליגי אהא דאמר ר"מ שהוא נאמן על קיום התנאי דא"כ הוו להו למימר אם נתקיים התנאי בעדים. ומיהו קשיא אמאי לא חיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין ואמר שלא קיים התנאי כי היכא דחיישי' שמא יש לו מאתיים זו אעפ"י שאומר שאין לו הלכך צריך לפרש אם נתקיים התנאי כלומר ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי ואם לאו אינה מקודשת בוודאי אלא ספקה מקודשת ע"כ ואומר אני שיש לחלק בדבר בשלמא גבי מאתיים זוז דתלו במה שיהי' בידו שפיר חיישי' שמא יש בידו אבל הכא גבי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ומגיע לה הנאה כדי הוא שנאמין לו ואם הוא אומר שקיים תנאו מאחר שאינה מכחישתו אבל היכא שהוא מודה בעצמו שלא קיים תנאו פשיטא דלא חיישי' והוי כאלו אמרה להדיא ע"מ שתדבר בעבורי לשלטון ויודע לי בעדות או שתאמר לפני שקיימת תנאה בעני' שלא אוכל להכחישו אבל מ"מ לא מלאני לבי להקל נגד דברי הרא"ש בלי ראיי' אכן קש' לי למה הוצרך הרא"ש לפרש אם נתקיים התנאי בעדים אעפ"י שדוחק הוא קצת שהרי לא הזכיר כלל עדים בדבריו כמו שכת' לעיל א"כ נתרץ מה שלא נאמר שמא נתחרט ומ"ה אומר לא קיימתי תנאי אין הכי נמי אלא שאינה מקודשת ודאי אלא מספק אבל אם אומר שקיים תנאו מקודשת ודאי ונראה בעיני ליישבו דס"ל מאחר שאומר מקודשת ודאי עד שיאמר לא קיימתי תנאי משמע בלשון שאז אין בו שום צד קידושין ואינו דומה ללשון מקודשת ואינ' מקודשת דאיכא למימר מקודשת ודאי ואינ' מקודש' ודאי אלא מספק משא"כ במה שאומר מקודשת עד שיאמר לא קיימתי דמשמע דכשיאמר לא קיימתי תנאי דאז אין לחוש לשום קידושין וזהו נגד הלכה ע"כ בתוספ' שנראה לפרש דבהכי פליגי רבנן עליה דר"מ סובר אם הוא אומר שקיים תנאו אז יש קידושין ודאי ואם הוא מודה שלא קיים תנאו אין כאן קדושין כלל וחכמי' פליגי וס"ל אם יש עדים שנתקיים התנאי אז הוא ודאי ואם לאו בין הוא אומר שקיים תנאו או אומר שלא קיים תנאו לעולם אינה מקודשת ודאי אלא מספק והשתא אתיא חכמי' אליבא דהלכת' ממה שנאמר דפליגי בע"מ כו' וז"ל הר"ן והיכ' שלא ידענו אם קיים הבעל תנאי הקידושין אם לאו כתב הרשב"ם ז"ל שכל התנאים שהוא מתנה עמה שהן תנאים שלו בלבד כגון שאומר ע"מ שאדבר עליך לשלטון או ע"מ שאלך למקום פלוני אם אמר עשיתי והיא אינה יודעת נאמן ואינו צריך עדים וכן אם אמר לא קיימתי התנאי נאמן וכל תנאי שהוא תנאי שלה כגון שתעשה דבר פלוני היא נאמנת כל זמן שאינה מכחישתו וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון ע"מ שתתן לי מאתיים זוז או ע"מ שאתן לך מאתיים זו בקידושין היא נאמנת ומותרת לשוק בגירושין הוא נאמן ואסורה ע"כ ונחלקו עליו האחרונים ז"ל דכל תנאי שהוא בקום עשה אפי' הוא תנאו שלו בלבד כגון שאדבר עליך לשלטון דכל היכא דלא מייתי ראיה אינו בדין שתהא מקודשת דהא מוצי' מחבירו הוא ועליו הראיה וה"ל כאומר מנה הלוויתיך וא"ל איני יודע אם הלוויתני אם לא וחנווני על פנקסו שאני דהתם אינו מן הדין אלא מן התקנה ונראין דבריהם ואי' בתנאי שהוא בשב ואל תעשה מצוי בין בקידושי' בין בגירושין כל א' נאמן כשאין חבירו מכחישו אבל במכחישו כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שלא תשתי יין עד יום פלוני כת' הרמב"ן ז"ל שנראין הדברים שאעפ"י שאמר לה עברת על תנאך מקודשת ולא כל כמינ' לאוסר' שכל תנאי שהוא בביטול מעשה אין חוששין שמא ביטלתו וכ"ש לפי מה שהסכימו הגאונים ז"ל שכל תנאי שהוא בביטול מעשה מתירין אותה להינשא מיד ואין חוששין שמא תבטלנו כמו שכתבתי בפ' מי שאחזו שהדבר מוכרע שאין הבעל יכול לומר עברת על תנאך שא"כ היאך מתירין אות' לינשא לכתחלה והלא צריכה להיו' עמה עדים כל היום שלא יטעון עליה עברת על תנאיך ביום פלוני ויקלקלנ' בב"ד אלא וודאי היא נאמנת ע"כ ועיין לשם בפרק מי שאחזו

ו פסקא כתב הר"ן וז"ל המקדש על תנאי ונאנס ולא קיים התנאי מצאתי שנחלקו בה בירושלמי ר' אבהו בשם רבי יוחנן סדר הסמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש לך פלונית בדת פלן ע"מ ליתן לך מיקמת פלן כלומר ממון פלוני שנקרא יקום לפי שמעמיד אדם על רגליו וכנסיך ליום פלן דאי אתא יום פלן ולא כנסתי' ר"ל אם לא אקח לך לא יהוי לי עליך כלום אירע לו אונס ר' יוחנן אומר אונסא כמאן דלא עבר ר' שמעון בן לוי אמר אונסא כמאן דעבר. ר' יוחנן דמך פקד לבנתיה דיהווין עבדין כר"ש אי שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור דעתיה ונמצאו בניו באין לידי ממזרות ומשמע לי דבהא פליגי רשב"ל מדמה לה למגרש ומתנה אם לא באתי דכי פסקיא מברא שמא מתיא ואי לאו משום תקנתא שהתקינו שלא יהא אונס בגיטין כדאית' בריש כתובות וה"נ אונסא כמאן דעבר ור' יוחנן אומר דלא דמי דהתם שאין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אלא אם יעבור על תנאו ברצון אבל באונס לא אבל הכא שהאשה אינה אלא מדעת' הרי אינה מסכמת בקידושין אלא א"כ יקיים תנאו אבל כל שלא נתקיים אעפ"י שנאנס אינה מתרצה בקידושין ומשמע דקי"ל כר' יוחנן דאע"ג דכד דמך פקד לבנתי' דיהיו עבדין כר"ל לא עבד הכי משום דחש לה אלא שמא יבא ב"ד ויסב' כר"ל ויחזיקנה במקודשת לראשון ולא יחו' לקידושי שני ויבואו בניה' לידי ממזרות אבל בעיקר הקידושין לא חשש כלל. ומ"ה נראה אונס דלא שכיח דאפי' בגיטין מהני כ"ס בקידושין עיין שם בריש כתובות סי' ג'. עו' כתב הר"ן וז"ל ומוכח בירושלמי שמי שקידש על תנאי וכנסה בתוך זמן התנאי שנתבטל התנאי לענין שאין הקידושין תלויין אעפ"י שלא קיים אות' בזמנו מקודש' אבל הדמי' נעשי' עליו מלוה וחייב ליתנם לה כדגרסינן הת' בריש פירקין הגיע זמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי אמר ר' בון מכיון שמבקש להוציא סמפון מידה עליו להביא ראיי' פי' סמפון שטר התנאי הגע עצמך דלא הוי סמפון אלא ספק כלומ' שלא היה שם שטר על התנאי אלא שהתנאי הוא על פה אמר ר' יוסי כיון שמבקש לאוסרה עליו להביא ראיה כלומר בתנאי שהוא בקיום מעשה הגע עצמך שכנסה בתוך סימפון כלומר שנשא תוך זמן זה שאמר לה שיתן לה מאתיים זוז אתא עובדא קמיה דר' אבהו ואמר לה זיל הב לה כלומ' בא מעשה כזה לפני ר' אבהו באחד שכנס תוך זמן התנאי והוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי והיה מחייבו ר' אבהו לבעל להשלים תנאו ואמר לי' כלומר הבעל אשה לא קניתי ואת אמר ליה זיל הב כלומ' לדבריך שאי אתה מאמין לי שנתתי אשה לא קניתי דכל זמן שלא קיימתי התנאי אף היא אינ' מקודשת ובידי לחזור וא"כ למה תחייבני להשלים תנאי אמר ר' אבהו מימי לא שחק לי אדם אלא זה כלו' הודה לדברי הבעל ואמר שהדין עמו חזר ואמר אין חזר בי' יתן ואין היא חוזרת בה תתן ולא דא היא קדמית' חזר ועשה מעשה ב"ד פי' חזר בו ר' אבהו ואמר שהדין כדבריו הראשונים שכיון שכנסה לא כל הימנו לחזור בו שמשעת כניסה מסתמא בטלי התנאי לענין שלא יהו הקידושין תלויין בו כדי שאם לא יתקיים לא תהא בעילתן בעילת זנות. ומיהו נעשו הדמים מלוה על כל אחד ואחד ולפיכך אפי' אם חוזר בו בתוך זמן הסמפון יתן על כרחו ואינו נאמן לומר שקיימו דה"ל כאומר פרעתיך בזמנו ומ"ה אם הוא חוזר בו כופין אותו ליתן ואם היא חוזרת בו ואינו רוצה להשלים תנאה תתן מה שהיא התנה עמו והקשו ולא דא היא קדמית' כלומר שאמר ר' אבהו זיל הב לה ואעפ"י כן חוזר בו מפני טעות הבעל ומפרקי חזר ועשה מעשה ב"ד כדבריו הראשונים וחזר בו מדבריו האחרונים ומיהו כי אמרינן דאינו נאמן לומר נתתי דווקא תוך זמן התנאי דה"ל כאומר פרעתיך תוך זמנו אבל לאחר זמן התנאי כיון שאינו אלא כחוב אצלו נאמן לומר פרעתי כך כתבו ולי נראה אפי' בתוך זמן התנאי אם אמר נתתי מכיון שכנסה נאמן דלא שייך למימר הכא לא עביד אינש דפרע בגו זמניה דמכיון שרצה לכנוס זמניה הוא דומיא דמאי דאמרינן בריש בתרא שאני הכא דכל סיפה וסיפה זמניה הוא וכשחזר ר' אבהו ועשה מעשה ב"ד לא שחייבו לבעל ליתן אלא שפסק הדין שאם אמר לא נתתי אלא שרוצה לחזור שכופין אותו להשלים תנאי ע"כ ונראה דוקא בתנאי ממון הוא דהוי דינא הכי שמקידושין קלין: