ים של שלמה על קידושין סז

דחיילי קידושי לית' בעולם וכדאמרינן לקמ' בגמרא לעניין גט איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד ואפי' איתי' בעיני' נמי דווקא בישנו בידה או ברשותה אבל עומד בר"ה לא ומיהו כתב הרשב"א ז"ל דאם יש בנייר שוה פרוטה שמין את הנייר אם יש בה שום פרוטה מקודשת דהוה לי' כמקדש בכסף דבקדושי שטר דעתי' נמי אניירא והכא מוכח בפ' האיש מקדש בשטר ר"מ אומר אינ' מקודשת כו' וחכמים אומרי' שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה ואוקימנא התם בשטר אירוסין שאין עליו עדים א"נ שנכתב שלא לשמה דלא מהני מדין שטר ואפ"ה אם יש בה שוה פרוטה מקודשת מדין כסף אלמא בקידושי שטר נמי דעתייהו אנייר והרי היא כמקודשת בכסף הלכך אעפ"י שנשרף מקודשת כדין מקדש בכסף דמקדש בשטר נמי דעתייהו אשווי דניירא כו' כתב הרא"ש וז"ל ראיתי מן המפרשי' שדקדקו מן המשנה דקתני התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני. ומדלא קתני אינה מקודשת לראשון רוצים לדקדק דלא פקעי לגמרי קידושי ראשון אלא אם מת שני או גירשה בתוך ל' יום חלו קדושי ראשון והכי אית' בירושלמי לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עליה קדושי ראשון אם מת אחר שלשים יום אז לא חלו עליה קידוש' ראשון ודבר תימה הוא דכי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר דאתי מעש' ומבטל דבור כדמתרץ שכבר חזרה בו מקידושי ראשון ואפי' לר"ל דאמר אינ' חוזרת דאין דבור מבטל דבור מוד' הוא דאם קבלה קידושין מאחר דאתי מעשה ומבטל דבור כדמפ' לקמן בשתרם בע"ה את כריו דהוה לי' מעשה וכיון שחזרה היאך יחזרו ויחלו קדושי ראשון ודיוק' דמתניתין לאו כלום דניחא לי' טפי למימר מקודשת לשני דממילא שמעינן דפקעי קידושי ראשון אבל אי הוה תני אינ' מקודשת לא ידעינן שפיר מה דין השני ע"כ ואומר אני דבוודאי דיוק' דמתניתן ליכא למיסמך עלי' אכן הירושלמי כתב להדי' כן וז"ל הר"ן כתב הרמב"ן ז"ל מדלא קתני ואינ' מקודשת לראשון שמעינן אם מת שני או גרש תוך ל' יום חלו קדושי ראשון וכך הוא בירושלמי בריש פירקין לפיכ' אם מת או גירש בתוך שלשים חלו קדושי הראשון לאחר ל'. לא מת אחר שלשים ולא גירש לאחר ל'. לא חלו עליה קידושי ראשון וכן נרא' מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מהלכות אישות שכתב בא שני וקדשה בתוך ל' הרי זו מקודשת לשני לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קדושי שני ונעשית אשת איש ולאחר ל' יום כשיבא קידושי ראשון מצאו אות' אשת איש ונמצא הראשון כמו שקיד' א"א שאין קידושין תופסין בה ע"כ. וגרסינן תו בירושלמי שאם מת השני והיה לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליה קדושי הראשון וכתב הרמב"ן ז"ל דההיא דירושלמי אתי' כרב דאמר ביבמות פרק האשה רבה שאין קידושין תופסי' ביבמה ואנן דקי"ל כשמואל דאמר התם יבמה שנתקדש' צריכ' גט הא נמי צריכ' גט מראשון משו' דזיקתה אינה מונע' שלא יחולו קדושי הראשון ע"כ ואף שהרשב"א השיג וחולק בכל זה ואמר שכיון שקבל' קדושי שני נתבטלו קדושי ראשון לגמרי והביא ראיי' מדאמרי' בגמ' על ההיא פסקא לא בא אחר וקדשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אומר חוזרת דאתי דבור ומבטל דבור ור"ל אומר אינה חוזרת דלא אתי דבור ומבטל דבור ובוודאי כשחוזרת בה בדבור' פקעי קדושי ראשון לגמרי. וכ"ש כשפשטה ידה וקבלה קדושיה משני דהוה בטל אלים טפי ע"י מעשה דאמרינן דאתי מעשה ומבטל דבור דהיכי נימי דלר"ל לא עדיף דיבור טפי ממעשה ולר' יוחנן דבור טפי ממעשה הא ודאי לא אפשר ע"כ והר"ן השיב עליו וז"ל ואין זו אצלי ראיי' של כלום דנ' דמעשה ודאי עדיף טפי מדיבור היינו למה שהמעשה מוכיח. אבל יתר מכאן וודאי אי אפשר ולפי' נהי דכשחזרה בה בטלו קידושין הראשונים לגמרי לפי שחזרה בהן בפירוש אע"פ כן כשקבלה קידושי משני סובר הירושל' שאין מעשה שלה מוכיח לחזור מקידושי ראשון לגמרי אלא עדיין דעת' שאם יהא אפשר להם לחול שיחולו דהא בגמרא לקמן סברינן אליבא דשמואל מעיקרא טפי מהא דכי אמרינן מקודשת לשני דווקא על ל' יום אבל לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון ואע"ג דלאו סלקי היינו בחייו של שני אבל אם מת דחילי קידושי משמע שאין הדיבור פשוט שתהא קבלת קדושי שני חזר' גמורה מקדושי ראשון ועוד הביא ראיי' מדאמרי ביבמות כיצד היא ממאנת אומרת איני רוצה בקידושין שקדשוני אמה ואחי' שאלינן התם עמדה וקדשה עצמה מהו ומסקינ' דהן הן קידושין והן הן מיאונין ואף ראיה זו אינו מוכר' דהת' שקדשה אמה ואחי' לאלתר ואח"כ קדשה עצמה שחזרת' מקדושין הראשוני' חזרה גמורה שכיון שעקרתן משעה ראשונה היאך יחולו לאחר מכאן דהא לאלתר קדשוה ולא לאח' זמן אבל שנתקדשה לאחר בתוך ל' יום אפשר שלא חזרה בה מן קדושי ראשון שלא יחולו בעונתן אי אפשר וכדברי הירושלמי. ועוד סמך דבריו מדאמרי' לקמ' בגמרא אמר אביי ולטעמי דרב כלומ' דמספקא ליה המקדש מעכשיו ולאחר ל' יום אי תנאי הוי או חזרה הוי בא אחר וקדשה לאחר ל' ובא אחר וקדשה מעכשיו ולאחר כ' ובא אחר וקדשה לאחר י' ימים מראשון וגם מאחרון צריכה גט מאמצעי אין צריכה גט. ממ"נ אי תנאי הוה דקמא קדושין דהנך לאו קדושין. אי חזרה הוה דבתרא' קדושין דהנך לאו קדושין. אלמא מדקא' אי חזרה הוי דקידושין דקדושי קמאי לאו קדושי ש"מ דנתבטלו קדושי ראשון לגמרי משעת קדושי שני ולא שיהיו תלויין ועומדין וגם בזה איני רואה סמך של כלום דכיון דאמר אביי דצריכה גט מאחרון אלמא דכשלא מת עסקינן ומסתמא אף כששלמו ל' יום לא מת וכיון שקדושי קמאי לית בהו מששא ודאי חזרה הוי ועוד סמך דבריו במה שאין בו סמך אלא שאינו רוצה להאריך והיאך נקל לדחות הירושלמי מפני ראיות הללו אלא ודאי לחוש לו ולהצריכה גט ע"כ. ודבריו ישרים ואמתיים ואם הוא מצא ירושלמי שלו משובש אחרים שמצאוהו כהוגן מי ימחוק אותו להקל כנגדו. תו מסקינן לא בא אחר וקדשה וחזרה מהו. וכתב הרא"ש ה"ה דמצי למבעיא מדידיה אלא משום דמתניתין איירי בדידה שבא אחר וקדשה מיבעיא לי' בדידה אם לא בא אחר וקדשה ועוד דריש לקיש הוה מודה בי' דדוקא באשה קאמר משו' דנתינת המעות לידה חשוב כמעשה להאי לישנא. וכן פסק הר"ן דידה כדידי' ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור. ריש לקיש אמר אינו חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור רב זביד מתני לה להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמה קדושיה קדושין ואם שלו קדמו קידושיו קדושין לא קדשה עצמה וחזרה בה מהו פי' חזרה בה שלא בפניו ועדיין לא קדשה שלוחה ר' יוחנן אומר חוזרת דאתי דבור ומבטל דבור וריש לקיש אמר אינה חוזרת דלא אתי דבור ומבטל דבור והלכת' כר' יוחנן בתרתי

ד פיסקא מקודשת כו'. אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום ולאחר ל' יום פקעית קדושין שני וגמרו קדושי ראשון ופליגי נמי בסיפא מקודשת ואינה מקודשת רב אמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם ולא פקעי קדושי אלא בגט ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום ולאחר שלשים יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון. וכתב הרי"ף והרא"ש והלכתא כרב בתרתי אמר אביי לטעמיה דרב בא אחד ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה יום מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט ממ"נ. אי תנאה הוי דקמ' קדושין דהנך לאו קדושין אי חזרה הוי דבתרא הוי קדושין דהנך לאו קדושין פשיטא מהו דתימא הך לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותיבעי גיט' מכל חד וחד קמ"ל. ורב אלפ"ס ז"ל לא כתב הך דאביי וגם הרמב"ם ז"ל כתב דצריכה גט מכל חד וחד מפני שהיא מקודשת לכולן מספק וכתב הרא"ש ותימה הוא בעיני למה לא יהא הלכה כאביי דהא ליכא מאן דפליג עליה פי' אליבא דרב: עולא אמר ר' יוחנן אפי' מאה תופסין בה מ"ט שוו נפשייהו כי שרגא דליבנה פי' כאחת מונחת על שתים וכסדר הזה יכולין כולן לסדר שלא יפלו החיצונות וכל חד וחד רווחא לחברי' שביק. וכבר פסק הרי"ף הלכה כרב בתרווייהו מקודשת ואינה מקודשת לכולהון מכח ספק וכ"כ הרא"ש וק"ל. ר"ח פסק כר' יוחנן וטעמא דידי' משום דאמר במסכת יום טוב דהלכה כר' יוחנן כנגד רב ושמואל ומסתבר הכא כפסק רב אלפס ז"ל פי' שהיא מקודשת מספק ולא שכולהון תופסין בה בוודאי משום דפריך לר' יוחנן ממתניתן דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואיצטרך לשנויי אליבא. דהא דאמרינן מהיום ולאחר מיתה חולצת ואינ' מתייבמת גזירה אטו מהיום אם מתי וסוגיא דתלמודא בכל דוכתא משמע דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי ועוד דפרק בתרא דגיטין דדחיק תלמודא למצא אשת שני מתים ולר' יוחנן משכחת לה בכה"ג ע"כ וכל דבריו הוא דברי הרמ"ה כאשר כתב הר"ן וכתב עוד הר"ן בשמו וז"ל וכתב הרב דהלכת' כאביי אליבא דרב דהא ליכא מאן דפליג עלי' ומה שהשמיטה הרב אלפ"ס ז"ל מפני שלא רצה לפרסם בה קולא לחוש לדברי מי שפוסק כר' יוחנן והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ז מהלכות אישות אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר לה וכו'. אפי' הם מאה על הסדר הזה כולן תופסין בהן וצריכה גט מכל אחד וא' מפני שהיא מקודשת לכולן מספק ודבריו תמוהים הם הרבה שכיון שהוא פוסק כר' יוחנן שאפילו מאה תופסין בה למה כתב שהיא מקודשת לכולן בספק והרי סוגיתנו מוכחת דלר'