ים של שלמה על קידושין סג

א"כ אסתלק מהאי ארעא והישראל ג"כ לא קנאה דא"כ הוי כהפק' בלא בעלים וכל הקודם זכה כאשר מוכח מתוך הסוגיא להדיא וכמו שכתבתי לעיל. אבל בע"א נכסי הגוי אינו כהפקר ושייך בה דין המהפך בחררה כו'. כמו שפסק מהר"ם היכא דעשה גמר פיסוק דמים כו' כמו שהבאתי לעיל ואין חילוק בין ישראל לגוי אלא הכא מביאין ראיי' שנכסי הגוי הרי הם כמדבר והפקר לעניין זה שזכה ולא נימא דלא זכה בו כלל ויוציאו מידו דמאחר שנתן זה המעות א"כ סמכ' דעת' עילויי' והוי כאלו הוה בידי' מק"ו דדג ואפ"ה אמר כל הקודם זכה לפי שכסף אינה קונה ולא סמכיה דעתיה מאחר שרוב גוים אנסים ושקרנים הם כדפי' לעיל ולכן מביאו ראיי' מר' אבא בר אילעי דשוין כו'. כלומ' שכולן סברי כסוגי' דגמרא כל הקודם בה זכה ואין מוציאין מידו וק"ל. א"כ כ"ש גבי מערופיא דמה שרוצה ליש' וליתן עמו לא חשבינן כאלו בא לידו ולדון עליו ואפי' לכתחלה מתירין יש מקומות כמו התם דסברי כפי' ר"ת דאפי' רשע לא מקרי במידי דהפקר ה"נ האי ריווח של גוי כהפקר הוא. ואותן מקומות שאוסרין ודנין עליו סברי דדמי למצודות דגים שכבר ג"כ מזומן אצלו משא"כ גבי נכסי הגוי דפרק ח"ה דאינו מזומן אצלו קודם שכתב לו הגוי שטר אארעא ולא סמכא דעתי' כלל. ומאחר דיש מקומות חלוקות ויש פנים לכאן ולכאן ראוי לכתחלה לאסור עליו אבל לא לדון עליו כלל בפרט בזמנים האלו. וכן מצאתי שפסק אב"ד וזקן אחד מורה הוראה וז"ל הגאון ובגלילות הללו לא מצאנו ידינו ורגלינו להיותינו דנין בדיני מערופיא ע"כ. ס"ס לא פליגי אותן מקומות אלא אם דמי לדגים או לא. אבל גבי עני המהפך בחררה דנקרא רשע לכ"ע דאין דנין עליו אלא לקרותו רשע. מכל הלין נשמע דאין שייך דין עני המהפך בחררה אלא לקרותו רשע ולא להוציא מידו כלל ואפילו לקרותו רשע ג"כ אינו אלא היכא דהוא התחיל לבטל ולקלקל מקחו או שכירתו כלישנ' דתלמודא ובא אחר ונטלה כו'. משמע שבא מעצמו ליטל אבל אם שמע האחד מן זה המוכר שאינו רוצה למכור או להשכיר לזה המהפך בה וק"ו אם זה המוכר או המשכיר מקדים ומתחיל עם האח' שיקנה או ישכור ממנו ואפי' ידע שהראשון היה מהפך בה מאחר שאינו רוצה זה המוכר למכור לראשון א"כ אין בו דין רשע כלל מאח' שהראשון לא זכה בה כלל רק תקנת חכמים כעין מצרנות משום הטוב והישר כדאיתא במרדכי וגרוע יותר ממצרנות דאפי' לחזור ולבטל מקחו אין מחייבין אותו א"כ היכא דאיכא צד אמתלא שלא בא ליטלה מידו אז הוא שרי ואפי' אין לו עדות בדבר ששמע מזה המוכר. מ"מ מספיק' אין לנו להחזיקו כרשע. ונימא לא שביק היתרא ואכל איסור' כדמוכח בפ' איזהו נשך ובוודאי א"ל ששמע מן המוכר היה מטריח עצמו ליקח במקום אחר ועוד מסתמא דנאמן על עצמו כדי שלא לעשותו רשע דהא אפי' הודה מעצמו אינו נאמן על עצמו להיות בו דין רשע דאוריית' א"כ לכ"ה נאמן דלא ליקרי רשע מספיקא ופשיט' שר' אבא לא הוצרך להביא עדות ואמתלא לדבריו כדי שלא לעשותו ח"ו רשע שלא שמע שום דבר מקניית רב גידל ונאמר אפי' אם זה המוכר כופר ואומר מעולם לא אמרתי לו כדברים האלה. מ"מ נאמן על עצמו שלא נוכל לקרותו רשע ואוקי גברא נגד גברא ואפי' שבועה אין צריך מאחר דאין בו דררא דממונא אך לקרותו רשע ועל זה וכה"ג אין נשבעין עליו כמו שפסק מהר"ם בפרק החובל לענין הוצאות ש"ר וא"ל דלמא יחזור המוכר מדבריו ויחזיר וימכור לראשון שהפך בו וא"כ היה לו לסלק עצמו פשיטא דלא אחמורי חכמים כולי האי מאחר דהראשון לית בי' זכיי' כלל כדפי'. וכן אית' בתוספו' דקידושין על עני המהפך בחררה כו'. לפי שיכול להשכיר עצמו במקום אחר. וז"ל ומכאן נראה לר' יצחק שאסור למלמד להשכיר עצמו לבע"ה שיש מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד בביתו מאחר שהוא שכיר שם ילך זה המלמד להשתכר במקום אחר א"ל שיאמר הבעל הבית דאין רצונו לעכב המלמד שלו כו' ע"כ אלמ' כששמע רק מן בע"ה אחד אמירה בעלמא שרי דאי בע"א פשיטא דשרי מאחר שאינו רוצה אותו הבעל הבית אלא כדפי' והנה מאחר שמדמו התו' מלמד לעני המהפך בחררה כו'. א"כ לא איירי אלא בשכרו לימים או קבלנות לספר כמו שהי' בימיהם כל שכירות מלמד כשכירות פועל וכן דנו אותו הפוסקים דיני מלמד כדין פועל לענין חזרה ואיירי שזה המלמד לא נשתכר לבע"ה אלא לשכיר יום או יומיים ולא עשה עמו עת קצוב עד כמה ימים. א"נ אם בא אחר ליקח מחייתו ולדחותו מאחר שהפך הראשון זה בחררה להיות קשור בזה בע"ה אסור לדחותו. אבל אי שכרו בע"ה לזמן קצוב והקדים זה קודם כלות זמן והשכיר עצמו לבע"ה אין זה דומה לעני המהפך בחררה דעדיין לא הפך בזה בחררה אבל לפי מה שמצאתי בהג"ה סמ"ק בפ' א"ה וז"ל ואר"ת שאין רשות למלמ' מן הדין להשכיר עצמו במקום שחבירו נשתכר שם בתחילה דיש לו לילך במקום אחר. אבל בע"ה מותר לשכור מלמד ששכר חבירו כבר בזמן שעבר חדא שאין דרכו של בע"ה לחזור במקום אחרים לשכור מלמדים ועוד שיש כמה בעלי בתים שהיו רוצים להפסיד הרבה שלא יהיו בניו בטלים עכ"ל תוס' פ' לא יחפור ע"כ ובתוספו' פרק האומר עוד טעם אחר וז"ל אבל בעל הבית יכול שפיר לשכור אותו מלמד ששכר כבר חבירו ולא יכול לומר לו הבעל בית שכור לך מלמד אחר דיכול לומר זה ניחא לי טפי כי כמדומה לי שילמוד בני יפה ממלמד אחר ע"כ א"כ משמע דאיירי אף במלמד אחר ששכר לזמן ואפ"ה אסור לשכור לאותו בע"ה אף שכלה הזמן. מ"מ לא קשה מידי דאיירי במלמד ששכר לבע"ה על הישוב במקום שלא נמצאו לומדים וחבורת אנשים כדמוכח משיטת ה"מ דלעיל להדיא א"כ מסתמא איזה מלמד שהלך לשכור עצמו אצל בע"ה אחר להיות לו למלמד דעתו לאו אזמן אחד היה אלא על כמה זמני' וא"כ דומה לעני המהפך בחררה להיות קשור בבע"ה כמה זמנים וזה בא ונטלה אבל בע"א כגון בקהילות שיש שם קביצות הרבה מישראל ששוכרים מלמדים לזמנים קצובות פשיט' אם בא אחר והשכיר עצמו לבע"ה אחר כלות זמנו אינו נקרא רשע כעני המהפך בחררה כדפי' והנה כמה חילוקים בדברי עני המהפך בחררה אם הוא דבר של הפקר או מציאה אז הוא מותר לכתחלה. ובדבר שאינו הפקר ודומה למציאה אזי נקרא רשע וראוי להכריז עליו בב"ה ברבים שהוא רשע. ואם הוא דבר שטרח בו כגון עני המנקף בראש הזית כדפרישי' אז הוא גזלן מדבריהם ואין יוצאות בדיינים כדאית' בפרק הניזקין ואם הוא דבר המזומן אצלו כגון דגים וכה"ג וחבירו יורד לתוך אומנתו הוה כעין גזלן וחבירו יכול לעכב עליו בדין ולדון עליו. והנה יפרד והי' לארבע' ראשים וא"כ צריכין אנו לבאר כל הד' חלוקים ומתוך כך יבאר שאלותינו ויש להם ד' שמות. שם א' הפקר ומצא'. שם שני מהפך בחררה. ג' טירחא. ד' אומנתו בכך. השם ראשון מציאה והפקר לאו דווקא שיהי' ממש הפקר או מציאה אלא כל שדומה למציאה שלא יכול למצוא במקום אחר חשוב כמציאה. ומ"מ צריך להיות ריוח ברור כגון שזבין שוה מאה כו'. או מעט יותר וכן פירש מהררי"ק הא דכתב במרדכי וז"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע. ה"מ כשקנה דבר בשווייוו כו' ע"כ משמע מיני' כשקנה בזול חשוב כמו מציאה לא איירי אלא בזול המבורר אבל בדבר מועט שאינו מבורר לכל לא דאי לא תימא הכי א"כ בשום סחורה [לא] יהיה שייך בו דין עני המהפך בחררה דרוב סחורה שאדם קונ' קונ' בזול כדי להרוויח בה אלא כדפרישי' והיכא דאין בריווח ברור לכל ונראה לעינים קרוי בשוויו כסתם סחורה וכתב הגאון מהררי"ק בשורש קל"ב דאין חילוק בריוח מרובה או מועט רק שיהא ריוח ברור וגדול קצת שיהא נראה לעינים שלא יכול למצ' ריוח כזה במקום אחר והאריך הגאון הרבה עד שלא הניח לי מקום להתגדר בו. והנה דימה הגאון הלוואת ריבית בחנות כמו שהמנהג ביהודים ביש מקומות בענין הריבית דבר שאין בו קצבה ואין מבורר הריוח אעפ"י שתלוי בו כל מחיתו של אדם בגלות הזה כמו שכתב הגאון עצמו בסוף התשובה ומ"מ נראה בעיני דווקא בענין זה שנוכל לומר שיכול השני אשר רוצה לדחותו להוציא ממונו במקום אחר ובישובים אחרים אבל מי שלא יכול למצא כעין זה במקום אחר אפי' אינו מבורר הריוח וקצוב. מ"מ חשוב כהפקר או מציאה כגון שנים שדרו בעיר א' מכמה שנים ולא היה להם חנות עד הנה. והנה אחד מהפך לקנות החנות מן שר ואדון של העיר והקדימו האחר דאינו נקרא רשע דהוה לו כמו מציאה מאחר שלא יכול למצוא עוד חנות באותו העיר כי אין המנהג רק להשכיר החנות להלוואת ריבית רק לאדם אחד ולא נימא שיחפש לו מקום אחר למחייתו דמסתמא לא גרע ממה שפסק מהר"ם והבאתיו לעיל שאם קנה על המיצר כו'. שיכול להקדימו מאחר שלא יכול למצ' כל פעם קרקע העומד על המיצר שלו ק"ו הכא שמצא מחייתו בביתו מה טוב ומה נעים שבת אחים שלא נאמר שיכול למצוא מחייתו במקום אחר ודומה קצת לזו פסק מהררי"ק גופא בשורש קי"ח אף שהוא לא כתב אלא היכא שהיתה לו כבר אותה מחיה ואם יצטרך לצאת יהי' הפסדו מרובה. מרובה. מ"מ אומר אני מעשה כך היה שפסק הלכה וג"כ היה ריעות' לשם שב"ה אחד הפקידו לשם והבעל הראשון היה המוחזק מכמ' שנים ואח"כ כשמ' אדון העיר בא זה ודחה אותו לגמרי וקנה אות' חנות מן אדון אחר אשר נתמנה תחתיו. וזהו לכאורה אין לך השגת גבול יותר מזה ע"כ דקדוק להוסיף שריותא. אבל בנדון שכתבתי כה"ג שרי אפי' לא יצטר' לילך מן העיר רק שלא ימצא מחייתו בהשקט ומנוחה מענין אחר כמו זה שפי' חשוב כמו מציאה ולא כתב הגאון בשורש קל"ב שיכול לחפש לישוב אחרי' כזה דזוזי דאינשי עבדי ספסרנות' ולכן קרוי שפיר עני המהפך בחררה היינו