ים של שלמה על קידושין סא

מעובדא דרב גידל דע"כ עשיר היה מדלא רצה לקבלה בחנם וכן פסק הר"ן דבקרקע אין חילו' בין עני לעשיר כדמוכח מעובדא דרב גידל ועוד ראיה מן האשר"י שכתב בפ' האומר וז"ל והא דאמרינן בפ' ח"ה נכסי הגוי הרי הם כמדבר וכל המחזי' בהם זכה כו' ופס' רשב"ם נהי דזכה מ"מ רשע מיקרי כמו עני המהפך בחררה וכו' ע"כ ור"ת אומר אפי' רשע לא מקרי במידי דהפקר ע"כ ומדכתב האשר"י ר"ת אומר משמע דפלוגתא אחריני הוא בין רשב"ם ור"ת גבי נכסי הגוי אם לקרותו רשע ולולי דאמר ר"ת בהדיא התם דאפי' רשע לא מיקרי הייתי אומר שגם ר"ת מודה לדברי רשב"ם מטעמא דיהיב זוזי כו'. כדפי'. וא"ל מאחר דלא הזכיר הרא"ש טעמא דיהיב לוקח ראשון זוזי כמו שכתב הרשב"ם אלמא דעיקר פלוגת' דרשב"ם אינו תלוי בהא דיהיב זוזי אלא בהא דשייך דינא עני המהפך בחררה אף בהפקר ומציאה. ז"א כמו שהוכחתי מלשון הרשב"ם דע"כ תלוי טעמא דיליה בהא דיהיב זוזי ומה שלא הזכירו הרא"ש אי מעיינית בלישנא שפיר הזכירו והזכירו שכת' ופס' רשב"ם נהי דזכה המחזי' מ"מ רשע מיקרי וכו'. מה היה צריך להזכיר זכיות המחזי' דנאמר בהדי' לפנים מיני' בסוגיא כאשר הביא הרא"ש גופא וכך היה לו לומר ופס' רשב"ם ומיהו רשע איקרי כו'. ובזה הלשון כתב הרשב"ם גופא בפ' ח"ה אלא מ"ה כת' בזה הלשון נהי המחזיק אף שיהיב הלוקח ראשון כסף היה לנו לומר שאפי' זכייה לא תהיה לשני וגרוע יותר מעני המהפך בחררה שאין כופין אותו לחזור אבל הכא מ"מ יחזיר בשלמא אי לא הוה יהיב לוקח ראשון זוזי אלא גמר פוסק הדמים ואפי' לוקח השטר מהגוי מאחר שאינו קונה הישראל כ"א בכסף ושטר דשטר לבד אינו קנין בגוי כלל דעיקר קנייתו בכסף ושטר מאמת הדבר וסמכא דעתי' כדמוכח במסכת בכורות וכן פסק הרמב"ם להדיא בפר' ראשון דמכירה והטור סי' קצ"ד הלכך אי הוה קדם השני ובטל מקחו של ראשון וזכה מן הגוי בקנין גמור אינו רשע. מ"מ הוי שפיר קדם וזכה אבל לא כשנתן הראשון הכסף וזה בא לבדו וזוכ' בו ובפרט לפי' רשב"ם ולרא"ש שאפי' הדמים אינו צריך להחזיר לו וזהו כנגד הסברא א"כ מן הדין היה ראוי להחזיר אלא ע"כ מאחר שנכסי הגוי הרי הם כהפקר גמור א"כ לית עליו דין. ה"נ לענין המהפך בחררה לקרותו רשע אין עליו דין אלא הוא כשארי מציאה והפקר דאין בה דין רשע ע"כ כת' נהי דזכה המחזי' כלומ' אף שהלוקח הראשון נתן הכסף מ"מ חשוב כהפקר אפ"ה לענין מהפך בחררה לקרותו רשע מועיל האי טעמא שנתן הלוקח ראשון זוזי א"כ כל בר לבב יראה מה יפה היה מבואר ומרמז הרא"ש בטעמו ובסברא דברי הרשב"ם דלא תימא שסבר אפילו בהפקר ומציאה יש בו דין מהפך בחררה אלא דווקא בטעמא דיהיב לוקח ראשון זוזי כדפירש"י ועוד ראיות מן המרדכי שכתב בפ' ח"ה על האי סוגי' דנכסי גוי כו' וז"ל פסק הרשב"ם דישראל המחזי בה מקרי רשע וכתב רבינו מאיר דאם ישראל מחזיר לקנות וקדם ישראל אחר וקנה אינו נקרא רשע ולא שייך עני המהפך בחררה אלא א"כ שהישראל ראשון גמר פיסו' דמים עם הגוי ולא היו חסרים רק כתיבת השטר ולהעלות בערכאות שלהם ולברר המקח וכה"ג אם קדם שמעון המקח והלך לקנותו נקרא רשע. אבל אי לא גמר ראובן המקח עם הגוי ודוחק אותו שמא יזלזלו הגוי וקדם שמעון וקנאו לא מקרי עני המהפך בחררה ובלוקח מישראל נמי לא מקרי עני המהפך בחררה אלא היכא דגמרו הפיסו' כבר הלוקח והמוכר ונתרצו זה לזה ולא היו חסרים רק הקנין והלך זה וקנאו באותו דמים או הוסיף דמים אז נקרא רשע אבל אם המוכר רוצה למכור בסך אחד והלך אחר וקנאו לא רשע הוא וכו' ומדכתב המרדכי דברי מהר"ם אדברי רשב"ם משמע דס"ל מהר"ם כוותיה ואף שכתבתי שהכל תולה במה שנתן הכסף לגוי דאכתי אסתלק וזה בא ומאבדו היינו בנכסי הפקר מאחר שנתן הכסף לגוי אסתל' הגוי וגם הוא לא קנה א"כ הוי כהפקר וכן פי' הרשב"ם להדיא וכן הר"ן אבל כשלא נתן הכסף לגוי דאכתי לא אסתל' מהאי ארעא א"כ אינו כהפקר ופשיטא מי שקנה וקדם הוי רשע אפי' לפי' ר"ת דנכסי הגוי אינם כהפקר אלא כעין שפי'. וא"כ על זה פסק מהר"ם דמ"מ לא נקרא עני המהפך בחררה אלא בגמר פיסו' הדמים. וא"כ משמע שמהר"ם סבר כדעת רשב"ם ולעיל הבאתי דברי מהר"ם בפ"ק דב"מ שסבר מי שקנה בית אצל מיצר של שמעון כו'. דאין שייך בו דין מהפך בחרר' ודימה אותו למציאה כו'. א"כ משמע שסבר כדעת ר"ת. אלא בע"כ שגם רשב"ם מודה לדברי ר"ת וכן יראה מדעת המרדכי שמביא בכאן דעת רשב"ם ולא דעת ר"ת משמע שסבר כוותיה. ובפ"ק דב"מ כתב על הא דראה את המציאה ונפל עליה ודיי' מיני' דאין שייך בה דין מהפך בחררה לקרותו רשע במציאה או בהפקר ומסי' כן פי' ר"ת ולא הזכיר דעת רשב"ם אלמא דס"ל כר"ת וא"כ אז ראשך והר. אלא בע"כ כדפיר'. וא"ל דהא כתב המרדכי בפ' האומר דעת רשב"ם ודעת ר"ת החול' עליו אלמא דלא הכריע כחד מינייהו הלא כך הוא סוגיות הפוסקים שכותבים כל דיעות החלוקות בגוף השמעתא בלי הכריע דעתו ואח"כ פקח עיניך וראה שתמצא במקומות מיוחדים כל דין ודין לפי הסכמתו שהרי הרא"ש הביא בפר' האומר דעת רש"י שאפי' גבי הפקר שייך בו דין מהפך בחררה ואח"כ מביא דעת ר"ת דאינו שייך אלא במכר או בשכירות ולא במציאה או בהפקר ואח"כ מביא דעת רשב"ם גבי נכסי גוי וכו'. ודעת ר"ת החול' עליו ולשם לא הכריע הלכה כמי אבל בפ"ק דב"מ כתב בסתמא כדעת ר"ת ולא כדעת רש"י וכן בפר' ח"ה כר"ת ולא כרשב"ם. ופלא על הגאון מהררי"ק שרצה להוכיח שהרא"ש סבר כר"ת ולא כרשב"ם. ומביאה ראייה מן הטור שכתב וכן הסכים א"א הרא"ש ז"ל ולא עיין באשר"י פר' ח"ה שלשם הכריע בהדיא כר"ת. ונחזור לדידן דג"כ בההיא סוגי' כתב המרדכי דעת שניהם בפר' האומר והכריע בפ"ק דב"מ כר"ת ולא כרש"י ובפר' ח"ה הכריע כרשב"ם נגד ר"ת כדפרישית. ודוק ותמצא כה"ג כמה פעמים סוגיות הפוסקים. ועוד יש לי ראיי' מן הר"ן שכתב ג"כ גבי נכסי הגוי כו' שמחזי' בה הוא נקרא רשע כו'. ולא מביא שום דיעה לחלו'. ואח"כ כתב ולענין מציאה אית בי' פלוגתא ביני רבוותא כו'. והיינו דעת רש"י ור"ת דפר' האומר דמשמע גבי נכסי גוי כו'. יכול להיות רשע אפי' לר"ת דפר' האומר כדפרי' אף שהתוספו' בפ' לא יחפור קצת אינו משמע כן שכתבו וז"ל. והא דאמרי' בפר' ח"ה נכסי הגוי הרי הם כמדבר כו'. ופי' רשב"ם דישראל המחזי' בהן רשע מיהו מקרי. ולפי' ר"ת אפילו רשע לא הוי כיון שלא ימצא במקום אחר כו'. ומאחר שכתב ולפי' ולא כתב ר"ת אומר כמו שדקדקתי לעיל בלישנא דר' אשר משמע שתלוי בפלוגתא דר"ת עם רש"י בפר' האומר ולכך לא הזכיר ג"כ טעמא דרשב"ם משום דיהיב זוזי כו' כמו שפירשתי לעיל. ז"א. כי התוספו' לא הביאו שם דעת ר"ת לפס' הלכה כלומר שלפירש ר"ת יהי' הפשט בפר' ח"ה דלא כרשב"ם דא"כ היה להם לכתוב. והא דאמרינן בפר' ח"ה ופי' רשב"ם כו'. לפי' ר"ת לא הוי רשע וכתבו ולפי' ר"ת משמע שאינו עומד אלא שרצו להקשות עליו ממקום אחר כמו שמסקינן אח"כ באותו דיבור פוק ודו' ותמצא להדיא כדברי ונלאיתי לכתוב הכל באריכות. ומאחר שהתוספו' לא הביאו דעת רשב"ם ור"ת אלא לדיי' מהם להקשות ולפר' ע"כ הביאו בקצר' דעתם ולא הזכירו טעמ' דרשב"ם משום דיהיב זוזי וכן דרך התוספות. פעמים באריכות ופעמים בקצרה לפי הצורך ועוד הלא נמצא בתוספות ר' פרץ והביאם מהררי"ק סי' קל"ב דריב"א פי' אפי' לר"ת הוי רשע גבי נכסי הגוי ולא דמי למציאה מאחר שלא באה לידו בחנם כדעת רשב"ם אלמא דפלוגתא דר"ת ורשב"ם תלוי בהא אם חשוב נכסי הגוי כמציאה והפקר או לא מאחר דיהיב זוזי כדפרישי' אבל במציאה והפקר כ"ע מודו אף דאנו לא קי"ל בהא דריב"א אלא כתוס' שלנו וכאשר"י ז"ל דסברי בשם ר"ת דאפילו רשע לא מקרי גבי נכסי גוי ולא כרשב"ם וס"ס הבאתי ראיות דטעמא דרשב"ם אינו משום דפליג על ר"ת גבי מציאה והפקר אלא מטעמא דיהיב זוזי כדפרי'. מכל הלין משמע שרשב"ם ורוב הגאונים כאחת הסכימו לפי ר"ת דאין שייך דין מהפך בחררה במידי דהפקר או מציאה וכה"ג. וכן פסק מהררי"ק וכן היכא דשייך בו דין מהפך בחררה אינו אלא לקרותו רשע אבל לא לכוף אותו לחזור ותדע דאי ג"כ אכפיי' קאי למה לא רצה ר' אבא לחזור ולקבל מעותיו משום סי' מאחר שמחוייב לחזור מן המקח. א"כ לא הוי כמכירה כי המכירה הראשונה בטעות היתה מאחר שלא ידע שרב גידל היה מהפך בארעא. ועוד אפי' את"ל שאפ"ה אית בי' קצת סימן למה לא היה רב גידל כופה את ר' אבא בדין שיחזיר לו המקח ויקבל מעותיו ואח"כ יעשה ר' אבא עם המעות מה שירצה מאחר שטע' רב גידל הית' ישרה בהם בימים ההם שהיו בורחין מן המתנות ע"ד הקרא ומכירה של ר' אבא אינה מכירה כדפי' אלא ע"כ כמו שפי' דאין בה דין כפיי' לחזור המקח א"כ הוי כמכירה חדשה וק"ל והר"ן כתב בפרק ח"ה וז"ל והעלו האחרונים ז"ל דבמקום שנקרא רשע מ"מ אין מחייבין אותו ב"ד להחזיר מדאמרי' פר' האומר בקידושין זבינ' לא מזבנינ' כו'. שלא כדברי ר"ת שפי' שמחייבין אותו לחזור ע"כ ותמה אני אם יצא דבר זה מפי' ר"ת ז"ל שאלמלא נשתכח' תורה מישראל החזירה בפלפולו וישג' בזה. וגם אני לא מצאתי רמז בכל הפוסקי' שום צד ה"א לחזור המקח אלא לקרותו רשע וכן פסק מהררי"ק בפשיטות ודיי' מדברי רשב"ם שפס' גבי נכסי גוי כו' שנקרא רשע. ואי הוי פירושו שצריך להחזיר לו הקרקע למאי נ"מ אמר שמואל המחזי' בה זכה ע"כ. ואעפ"י שאין ראיה גמורה רק על דעת רשב"ם אבל לעולם ר"ת לטעמי' שסבר התם דלא נקרא רשע להכי אמר שמואל המחזי' זכה אבל לעולם היכי דנקרא רשע כופין אותו אליבא