ים של שלמה על קידושין ס

הוא עם השר והעירני' עד שהחזירו לו את היין שרף על ג' שנים אחרים ונתנו לו כתב אורלד"י שהיא גלוייה ומפורסמת לכל ואמר איך שהתרה בשמעון שלא ישיג לגבולו והרא' אורנד"י שלו בב"ה בפני קהל ועדה וכאשר ראה שמעון שלא יכול לחזור ולהזי' בפני השר והעירנים אז צלל במים אחרים והשתדל ע"י סופר המלכה שיפקידו על השר ועירנים שיתנו כתב אורנד"י לשמעון על הי"ש בעד פ' זקוקים כפי אשר העלה בדמים והנה הם היו מוכרחים לעשות על פי המלכה ואין פה להשיב כל זאת אני קיבל. השיב שמעון לראובן מעולם לא עלתה על דעתי להשיג גבול לשום בר ישראל רק שהמנהג הוא מכ"ת מדינה שכך עשו לנו מקדמת דנא שהיה היין תחת ידי עם חבירי ועד הנה לא חזרה רוחי לנדנא שלא יכולתי למחות וזולת זה כך המנהג במדינה במכסים ויין שרף שאחד קונה אותו לזמן קצוב ואח"כ מקדים חבירו ומעליהו בדמים וקונה אותו או מפייס למי שישתדל לידו וכן עשו רבי' וגדולים לפני ואפ"ה לא עלתה בלבי לעשות כזאת ושמתי ידי למופי. אלא שהעירנים והשופט שלחו אלי ולחבירי שנבוא אליהם ושיקנה מהם היין וכך היתה הסיבה בעת שקניתי עם חבירי מן השופט והעירנים מאסטאוו"ע ופארמירנ"י הבטיחו אותנו מעצמם שימכרו לנו ג"כ הי"ש כאשר יש לנו עד מהימן על זאת ששמע זאת מן השופט. והנה היתה הסיבה שרצה איש אחר לקנות היין מן השר ע"י עירי"ן אחד ואמר שיעליהו בדמים ויתן שוחד להשר עד שימכור לו והשיבו העירן שלא יוכל השר למכור אותו בלי רשות העירנים ובכן הגיד זה העירין כל המאורע לעירנים אזי נתקבצו כולם ושלחו לקרוא אותי עם חבירי לבא אליהם והגידו לנו כל המאורע ושאלו אותי אם אנחנו רוצים לקנות אזי הם רוצים למכור לנו כאשר הבטיחו לנו מתחלה כשקנינו מהם מאסטאוו"י ופאמירנ"ע ועל פיהם קנינו מהם היין וכתבו לנו האורנד"י על ג' שנים וחתמו בחותם העיר ונתנו אותה לנו בידינו וכאשר נתנו בידינו אמרו אלינו הראו לנו האורנד"י ונראה בה דבר א' וכאשר נתננו להם אז השיבו לא נחזיר אותה לכם עד שתתנו לכל א' מאתנו ד' מאות לונדי"ש כי כן הוא המנהג לשופט ולעירנים ואז לקח עירין א' את האורנד"י ושם אותה בתיבתו ולא בתיבת העיר באמרו הרי היא ברשותי ביד נאמנים מידיכם ואין עוד כח ביד איש אחד לקנות היין ואם רצה להוסיף רק מיד כאשר תתנו לנו את שלנו אזי אחזיר לכם את האורנד"י וכאשר התפשרנו עמם אזי בא ראובן עם חברותה שלו והיו משתדלי' בכל כוחם ויכולתם עם השר בשחדים גדולים וגם העליהו היין בדמים עד שגזר השר על העירנים שלא יתנו לנו הכתב הנ"ל כי אילו רוצים ליתן יותר מאילו ואז הלכנו והתרינו בהם שלא יעליהו בדמים כי אנחנו לא הוספנו על דמיו בעת שקנינו אותו וכדי שלא יכלה ממונם של ישראל ביד גוים ולהרחי' מחלוקת נעשה זאת ונפריז על שלנו שנחזי' אותו יחד דהיינו להם החציי' ולנו החציי' השניי' ולא שמעו לדברינו עד שעשו כאשר דימו. ועוד התרינו בפני השר לאות' עירנים שפית' אותם השר שלא ימכרו לאיש אחר ולא יעשו לנו כח לבטל מכירה ראשונה כי מוכרחים אנחנו לקבול בפני המלכה על העיוותים שאתם עושים לנו. והשיבו לנו העירנים מה נעשה שאילו היהודים מעלים בדמים. וכה"ג אמר ג"כ השר ולא כפרו לנו מכיר' ראשונה כאשר יש לנו ג"כ עדות על זאת וגם השוחד שלקחו ממנו לא היו רוצים להחזיר לנו והיו דוחים אותנו בלך ושוב עד שנתגלגל הדבר שבא סופר מן המלכה לשמוע כל העיוותים שנעשו בעיר בין מן השר ובין מן העירנים ואז באנו בתוך הבאים וקבלנו על העירנים וסיפרנו לפניו כל העיוותים שעשו לנו ואמר לנו להכעיס נגד העירנים שאם לא יצטרך אדם ליתן כל כך שוחד אזי ראוי היה היין שיחזיקו אותו אפי' בעד מאה זקוקים וזאת עשינו כדי להציל את שלנו מידם. ואז כתב סופר המלכה את כל הדברים וסיפר אות' לפני המלכה וגם הסופר גער בם בנזיפה גדולה באמרו מי הירשה לכם לעשות כזאת. ואז גם בפני הסופר לא כפרו המכירה רק שאמרו יהודים אחרים העליהו בדמים והשר גזר עלינו ליתן להם כתב אורנד"י על זאת מאחר שהם משביחים אוצר המלכה. ומקצת עירנים צווחו ואמרו שהמכיר' השנייה היה בהסתר ובלי רשותינו במבצר שלא כדרך המכירות שנעשו במקום מקדמת דנא וגם החותם של עיר לקחו מתיבת העיר בלי ידיעתנו בהסתר ובלי רשותנו. ובכן הכתב זאת מזוייף ובכן היו העירנים מתקוטטי' יחד בפני סופר המלכה והוא היה כותב כל הדברי' והביאם לפני המלכה. ואז גזרה המלכה על השר והעירנים שיחזרו לנו כל מה שלקחו ממנו בדרך שוחד ושיתנו לנו אורנד"י חדשה על היין ושתהיה נכתבת בשם המלכה וכן עשו ונתנו לנו אורנד"י שנכתבה בשם המלכה ונחתמת בחותם העיר וחותם של שר העיר וחותם של סעמאשק"א בציוו המלכה ע"כ טענות שמעון. וראובן חוזר ואומר המכירה שלך לא היתה מכירה וזכייה גמורה. וג"כ אתה התחלת בראשונה להשיג גבולי ומחייתי בלי ידיעתי ע"כ הטענות אשר באו לפני. והנני אשיב כפי אשר יראוני מן השמים. גרסינן בפר' האומר רב גידל הוה מהפך בההיא חררה פי' ארעא. אזל ר' אבא זבניה אזל רב גידל וקבליה לר' זירא ואזל ר' זירא וקבליה לר' יצח' נפחא א"ל המתין עד שיעלה אצלינו לרגל כי סלי' אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה מהו א"ל נקרא רשע ואלא מר מ"ט עביד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתיבי ניהליה א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא לא מסמני מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם אי בעי במתנה נישקליה רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה. ר' אבא לא נחית לה משום דהפיך בה רב גידל לא מר נחית ולא מר נחית ומתקריא ארעא דרבנן פי' רש"י עני המהפך בחררה חוזר עליה לזכות בה מן ההפקר או שיתננו לו בעל הבית והקשו התוס' מהא דתנן במסכת פיאה פיר' טליתו עליה מעבירין אותו ממנה משמע שהנוטלה אינו רשע מהא דתנן בפ"ק ראה את המציאה ונפל עליה או שפיר' עליה טליתו ובא אחר ונטלה הרי היא שלו ע"כ פי' ר"ת האי מהפך בחררה דנקט הכי לא שייך אלא דווק' כשרוצה העני להרוויח החררה בשכירות של בע"ה או שרוצה לקנות דבר אחד וחבירו מקדי' ומשכיר עצמו לבע"ה או קונה אותה הדבר כעין רב גידל על זה אמרו שנקרא רשע כי למה מחזיר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם הית' החררה של הפקר או מציאה ליכא אסור בדבר שאם לא יקדים לזכות בה לא ימצא אחרת וכל הזריז לקדם ולזכות בה מותר. ומההיא דלא יחפור דקאמר מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג ופי' רש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר הוריו שאר הציידי' מרחיקי' מצודתם ממנו כו'. ואע"ג דהוי דבר של הפקר יש לחל' משום דדמי ליורד לתוך אומנתו של חבירו כעין ההיא דהתם בר מבואה דאוקי רחיא כו' דא"ל קפסקת לחיותא. ועני המנקף בראש הזתים דפר' הניזקין דאמרינן מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אע"ג דהפקר שאני התם מפני שטרח העני להפילם לארץ וסמכא דעת' עילייהו כן סוגי' התוס' לשם וכן בפ' לא יחפור וכן כת' האשר"י בפר' האומר:

והנה רוב הגאונים הסכימו לפי' ר"ת אף שכתב הר"ן בשם הרמב"ן שהסכימו לדעת רש"י הלא הם בטילים במיעוטם נגד בעלי התוס' ר"ת ור"י ומהר"ם. והרא"ש דבתראי נמי פסק כן הלכה למעשה. והמרדכי הביאו על ראובן שהיה מהפך על קרקע של גוי על מצר של שמעון וקדם שמעון וקנה דלא מקרי רשע דהוה כמו מציאה דלאו כל שעתא מתרמי לקנו' הקרקע על מיצר שלו ע"כ. ואפי' לפי' רשב"ם בפ' ח"ה על הא דאמר שמואל נכסי הגוי הרי הם כמדבר וכל הקודם בהן זוכה כו'. ומפר' התם בסוגיא שאם קנה ישראל הקרקע מגוי בכסף ולא נכתב לו עדיין השטר א"כ מאחר שקנייתו של גוי הוא בכסף ומיד אסתל' מן הקרקע וישראל לא קנה עד דמטא שטרא לידי' דלא סמכא דעתי' של ישראל מה שקיבל הגוי הכסף שכל דבריהם שוא ותפל והרי הם כזבים לכל דבריהם. א"כ המחזי' בהן בקניין ממש זוכה. וכת' הרשב"ם וז"ל ומיהו נרא' בעיני דההוא עני נקרא רשע כיון דיהיב לי' זה ראשון זוזי דלא גרע מעני המהפך בחררה כו' ע"כ אלמא אעפ"י שנכסי גוי הרי הם כהפקר אפ"ה שייך בי' דין חררה ולא כפי' ר"ת שכתב גבי מציאה והפקר לא שייך בזה דין רשע דמהפך בחררה מ"מ אי דייקת שפיר תמצא שרשב"ם מודה לדברי ר"ת. ודווקא התם הוא דפליג לפי שהישראל הוציא את מעותיו ומחזיר לגמור מקחו הוא דנקרא רשע אבל בשארי מציאות והפקר מודה וכן מחלק מהררי"ק בשור' קי"ח אבל ראיה לא הביא לדבריו ואני באתי להוסיף בראיות חזקות ואפשר שהוא הניח לי מקום להתגדר בו דהא כת' רשב"ם מאחר דיהיב לוקח ראשון זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה כו'. פשיטא דפשיטא וק"ו שהתינוקת ידעי שיותר ראוי לקרות את השני רשע מאחר שהראשון נתן מעות ומה בא להשמיע בדבריו אלא בא להשמיע לנו אעפ"י דגבי מציאה והפקר כה"ג לא מקרי רשע וא"כ גרע מעני המהפך בחררה כו' מהאי טעמא דיהיב זוזי דאי לא יהיב זוזי אכתי לא אסתל' גוי מקרקע ועכשיו הוא דמסתל' בנתינת מעות ונעשה כהפקר בלא בעלים כאשר אפר' לקמן בע"ה. אפ"ה מאחר שהלוקח הראשון יהיב זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה כו'. דהיא הנותנת לקרותו יותר רשע מאחר שנתן זוזי וא"כ בא זה ומפסידו וא"ל מה שכת' דלא גרע כו' דלא תימא עני המהפך בחררה כו' דווקא קאמר תלמודא עני המהפך בחררה ולא עשיר כמו שכתב הר"ן. וא"כ הכא דלא איירי בעני דאין נקרא רשע ע"כ כתב דלא גרע כו'. מאחר שמפסידי' מעות אפי' לגבי עשיר לא גרע כו'. ז"א דהא לעניין קרקע אין חילוק בין עני לעשיר מאחר שאין הקרקעות מצויין ליקח כדמוכח