ים של שלמה על קידושין נט

הטריפה כמו שפי' התוס' והכי אית' בפ"ק דחולין אח"כ ראיתי בפ' ששי דכריתות דמסקינן שם עגלה ערופה אמתי נאסרת רב המנונא אמר מחיים רבא אמר לאחר טריפ' בשלמא לרבא מעידנא דאיתעביד בה מעשה אלא לרב המנונא מאימתי אמר ר' ינאי גבול שמעתי ושכחתי ירידת' לנחל איתן אוסרת' כו' ומסתמא קי"ל כרבא דהוא בתראי שאינ' נאסר' אלא משעת טריפה ועוד בסוף הסוגיא מסי' כתנאי ורב המנונא דרש מכשיר ומכפר והיינו כר' יוחנן דהכא וכן הלכה. והרמב"ם והסמ"ג לא דקדקו בסוגיא זו ושגגה הוא לפניהם שוב ראיתי בקרית הספר שהשיג נמי על הרמב"ם מסוגיא דכריתות תו מסיק באותו סוגיא איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש שחטה ונמצאת טריפה יקח זוג לשנייה והראשונה מותרת בהנאה ואי ס"ד מחיים אסורה הראשונה אמאי מותרת בהנאה א"ל הב"ע כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים דלא חל עלי' קדושה כלל ע"כ. ומשמע לפי מה דקי"ל כר"י אפי' נמצאת טריפ' בשחיטתה האחרת מותרת אבל אם נמצאו שנקבו הדקין אין האחרת מותרת דאדרבא איכא למימר שמא אחר שחיטה באו ואסורה ותלמודא דקאמר כגון שנמצא טריפה בבני מעיה היינו ר"ל שנטלה או טריפה אחרת שוודאי היה משנולד ואף שמדברי התוס' משמע היכא שניקבו הדקין שנאמר בוודאי שנעשה קודם שחיטה דמ"ה לר"י מותרת אחרת אפשר דאיירי בענין שניכרת שהוא מכה ישנה שלא נעש' כהרף עין אחר שחיטה. אבל לעולם היכא דאיכא מינכרא אף לר"י האחרת אסורה כדפרישית תו מסקינן תניא ושלח את. פני השדה שלא יעמו' ביפו שהוא מקום שחומת' על הים ויזרקנה וגם לא יעמוד בגב' ויזרקנה למדבר ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה לתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנ' חוץ לחומה ופי' רש"י כל שעומד בעיר וכו' דבשדה לא מהני שלוח. וכתב התוס' וקשה שהרי מצורע היה ונטהר חוץ לעיר שהרי אסור ליכנס לפנים מן החומה וי"ל דשמא אחר הכפרה הי' הכהן נושאה או הוא או שלוחו לעיר ומשלחו חוץ לעיר ע"כ. משמע מדבריהם דלגמר' ל"ק מידי דאפשר לפרש דה"ה בשדה נמי יוכל לשלח ולא צריך לעמוד בעיר כשמשלח ציפורי' ועומד חוץ לעיר צריך לשלח' שלא כנגד העיר וכן מצאתי בפסקי תוס'

כח מתניתין המקדש בתרומות ומעשרות ובמתנות כהונה במי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אעפ"י שהוא ישראל. ומסיק אמר עולא טובת הנאה אינה ממון ומתניתין דקתני אעפ"י שהוא ישראל איירי שנפלה לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקסבר מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין וכתב הרא"ש וז"ל כת' הר"ח אע"ג דסלקא שמעתא דטובות הנאה אינה ממון מ"מ קי"ל דממון הוא דהכי מסיק רבא למתניתין דנדרים בפרק א"נ כהנים ולווים כהני' כו' דטובת הנאה כו' ומילת' דרבא עיקר וכן הלכה ע"כ וכן כתבתי בהגוזל קמא סי' ס'. תו גרסינן בסוגיא המקדש במי חטאת ובאפר חטאת כו' ורמיכהי הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להזות כלומ' על הטהור ולקדש כלומ' לתת האפר על המים מימיו מי מערה כלומ' מים מכונסים ולהזאה מים חיים בעינן ואפרו אפר מקלה דהיינו כל סתם אפר שבא מן הקלוי באש ומפרקינן לא קשיא כאן בשכר הבאה כאן בשכר הזאה וקידש. ופרש"י בשכר הבאת האפר ממקום למקום ושכ' מילוי המים דמילת' דטרחא היא ורחמנא לא רמיא עליה דשרי למישקל אגרא ומקוד' ומתניתין דבכורו' בשכר קודש דליכ' טרחא ושכר לימוד מצוה הוא נוטל. והתור' אמרה ראה למדתי אתכם וגומ' מה אני בחנם אף אתם בחנם ומסיק דיקא נמי דמתניתין לאו בהזאה בקידוש קאי דקתני מי חטאת ואפר חטאת שעדיין אינם מעורבין והתם קתני להזות ולקדש ש"מ. ומפירש"י משמע דמקד' אותה בהאי שכר שראוי ליטול ממנה אבל לא בגוף המים והאפר והר"ן כתב וז"ל בשכר הזא' וקידש כלו' דכיון דשכר הבאה ומילוי שרי כשמקדשה בגופן אית לי' הנאה מינייהו שאף היא נוטלת פרוטה ממי שצריך להן מחמת טורח הבאתן ומלוין כן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' חמישי מהל' אישות ולא כפי' רש"י ז"ל ע"כ ואין לי להכרי' עד יבא מורה צדק ויגאלנו במהרה בימינו

הדרן עלך פרק האיש מקדש

האומר פרק שלישי

א האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאו' והלך וקדשי נמי הלך ברמאות ולא שיכול לילך ולעשות. וכתב מרא"ש וא"ת מאי קמ"ל ברישא דמתניתין דקתני דמקודשת לשני וכי בשביל שנהג בחבירו מנהג רמאות לא תהא מקודשת לו ועוד מדקאמר וכן האומר לאשה משמע דומיא דסיפא, וא"ת לאשמעונין דמקודש לשני ולא לראשון מלת' דפשיטא היא היאך תתקדש לראשון. וי"ל דאיירי כשאמר לה תחלה פלוני שלחני לקדשך ותתקדש לראשון קמ"ל דמקודשת לשני ומיירי שהאשה שמעה והבינה יפה קודם הקבלת קידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאל"כ אדעת' דמה שאמר לה תחלה לקדשה לפלוני קבלה הקידושין. אבל אם טעה השליח ואמר מקודשת לי אין כאן בית מיחוש דהקדש בטעות לא הוי הקדש ע"כ וכן הוא בתוס' אלא שלא דקדקו שום דבר מלשון וכן דמתניתין. וכן נראה עיקר דפשטא דמתניתין דקאמר וכן אמלתא דרמאות כמו הלך דרישא שהוא רמאי הכי נמי אי שקדשה עד זמן פלוני ובא השני לקדשה דהוי נמי מקודשת לו והוי רמאי ודווקא קדשה אבל חזר וטרח כדי לקדשה ובא אחר וקדמו וקדשה רשע מקרי ולא רמאי ואינו דומה לעני המהפך בחררה וכו' שיכול לומר לו קנה לך במקום אחר משא"כ בנשיאת אשה שיכול לומ' לו לא ניחא לי באחרת. ואפי' לרש"י שפי' חררה של הפקר אפ"ה נוכל לחלק דבקדשה שרי משום פריה ורביה כמו שחילק רש"י בפרק בתרא דע"ז על מתניתין דהמקדש בערלה והרא"ש הביאו. ומ"מ היכא שקידשה כבר ועשה מעשה פשיטא נקרא רשע ורמאי. תו מסקינן רבין חסידא אתא לקדושיה אתתה לבריה קידשה לנפשה. והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות לא יהבי' ניהלי' לברי' איבעי לאודועי סבר אדהכא והכא אתא אחריני ואקד' לה רבה בר בר חנה יהיב זוזי לרב א"ל זיל זבנה ניהליה להאי ארעתא אזל וזבנה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות באגמי דאלימי הי' פי' בקעה של בעלי זרוע ולא יניחו לכל אדם לקנות הקרקע אצלם ולרב נהגו בו כבוד לרבה בר בר חנה לא נהגי בי' כבוד איבעי לי' להודיעו סבר אדהכי והכי אתא אינש אחריני ומזבין לה

ב מסקינן בסוגיא רב גידל הוה מהפך בארעא למזבין יתה אזל ר' אבא זבנה אזל רב גידל קבליה לר' זירא אזל ר' זירא קבליה לר' יצחק נפחא אמר ליה תמתין עד שיעלה אצלינו לרגל כי סלי' אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטל' מהי. א"ל נקרא רשע. ומר מ"ט עבוד הכי א"ל לא הוי ידענא השת' נמי ניתביה ניהלי' מר א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא הוא ולא מסמנא מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סי' ברכה לעולם אי בעיא במתנה נישקלי' רב גידל לא נחית לה דכתיב ושונא מתנות יחיה ר' אבא לא נחית משום דהיפך בהן ר' גידל לא מר נחית לה ולא מר נחית לה מיתקריא ארעא דרבנן. עני המהפך בחררה פי' רש"י חררה של הפקר. וקשה לר"ת מהא דמסכת פיאה ומייתי לה בפ"ק דב"מ גבי פיאה נפל עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותו ממנה משמע באותו שנטלה לא מקרי רשע ונראה לר"ת דבהפקר ומציאה לא מקרי רשע לפי שאינה מצויה בכל מקום וכל הזריז לקום ולזכות בה מותר ודווקא במכר או שכירות שיכול למצא או להשתכר במקום אחר כי הך עובדא דרב גידל והיינו נמי עני המהפך בחררה שמוציא עצמו אצל בעל הבית לעובדו כדי שיתן לו לפעמים חררה כי זה יכול למצוא גם הוא במקום אחר ובכה"ג אמרינן גבי דינא דבר מיצרא שתקנו במכר ולא במתנה. והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים דנכסי הגוי הרי הן כמדבר וכל המחזי' בהן זכה בהן משום דגוי כי מטא זוזי לידיה מסתל' וישראל לא קני עד כי מטא שטרא לידיה. ופס' הרשב"ם נמי דזכה המחזי' בכל מקום. מ"מ רשע מקרי כמו עני המהפך בחררה ור"ת אומר דאפי' רשע לא מקרי בדבר של הפקר כדפרישי' והא דאמרינן בפ' לא יחפור מרחיקין מצודת הדג מן הדג ופרש"י צייד שנתן עיניו בדג כ' שאר הציידי' הבאים לפרו' מצודותיהם מרחיקין אותו כמלא ריצת הדג אע"ג דהוי דבר של הפקר יש לחלק משום דדמי ליורד לאומנתו של חבירו כדקאמר התם גבי בר מבואה דמוקי ריחיא כו'. דאמר ליה קפסקת לחיותיה ועני המנקף בראש הזית דאמר בפ' הניזקין מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום שאני התם שטרח בהם העני להפילם לארץ וסמכא דעתא עילייהו ע"כ דברי הרא"ש מדברי התוספו' ודע שדברי ר"ת עיקר וכן דעת מהר"ם והארכתי בזה בתשובה. והא לך התשובה אשר כתבתי בימי חורפי על מעשה של השגת גבול וזו נוסחה. ראובן תבע את שמעון איך שהשיג גבולו וקפח מחייתו כי כבר קנה היין שרף מן העירנים על ג' שנים ובעבור זאת עקר דירתו והלך למקום הגליל שקנה בתוכו היין ועכשיו קודם כלות הג' שנים הלך שמעון ורצה לקנות אותו מן העירנים בלי ידיעתו ובשמעו שרצה שמעון לקנות את היין השתדל