ים של שלמה על קידושין נח

יחזרו דמים למקומן כי הא דלעיל ומוקי לה. כשברח. אבל לא ברח לעולם קנסינן למוכר דהוא עביד איסורא ולא לוקח כי לא עכברא גנב אלא חורא גנב והקשו בתוס' לפ"ז דאוקמינ' לי' בברח א"כ איך יכול הלוקח לחללם ולאכול כנגדן והרי אין אדם מחלל דבר שאינו ברשותו כדאמר בפרק מרובה בשמעתא דצנועין דפרי' לר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ופריך מהא דצנועין שהיו אומרים כל הנלקט מזה יהו מחוללין על מעות הללו אלמא דמשוה חלול להקד' ומשני כל המתלקט ופי' ריב"א דאין זה אלא קנסא דקנסינן ללוקח אבל לעולם המעות קדושים ביד המוכר והרב ר' מאיר מפ' שאני הכי שהלוקח יכול לחלל המעשר ביד המוכר משום דזכות הוא לו למוכר וזכין לאדם שלא בפניו דהא זכייה מטעם שליחות והרי כמו שליח הכי נמי אמרינן בנדרים דבעי התם התורם משלו על חבירו צריך דעת בעלים מי אמרינן זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו א"ד ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' ע"כ לא מיבעיא לי' התם אלא משום דאמר ניחא לי' לאינש למיעבד בממוני' אבל היכא דלא שייך כי אם זכות כי הכא עבדינן זכות' אבל בההיא דצנועים ליכא למימר הכא שהרי הגזלנים עצמן אינן יכולין לתקן כלו' מה שביד' שהרי אינו שלה והוי גזל ולא נתייאשו הבעלי' וכיון דאינהו לא מצי עבדי והשתא ניחא שכשהמעות ביד המוכר יצאו לחולין אם יאכל הלוקח כנגדו אעפ"י שאין בידו דכיון שהוא זכות למוכ' יעשה לוקח שלוחו ויחללנו ע"כ ואף שאין בידי להכריע מ"מ פשטא דסוגיא משמע שאם לא ברח יחזירו הדמים למקומן ואם ברח מחללין על המעות והן יוצאין לחולין גם התוס' כתבו לקמן דסוגי' מוכחא טפי לפי' הרא' ולפירש ריב"א

כו מתניתין המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל אפי' אם קדם ושחטו קודם שנסקל ובעגלה ערופה ובציפורי מצורע ובשער נזיר ובפטר רחם חמור אפילו קודם עריפה ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה ולפי מה שהוכחתי במרוב' סי' ב' דחולין שנשחטו בעזרה דרבנן הן כר"ש א"כ לא קי"ל כהאי סתמא דאינה מקודשת וכתב הרא"ש מדברי התוס' במסכ' ע"ז פ' ישמעאל פי' רש"י דאיהו אסור לאתהנויי מהנך דמים לפי שהן דמי ערלה בידו אבל אשה שרי לאתהנויי שאינן דמי ערלה לגבי דידה ואעפ"י שנהנה במה שמתקדשת לו באלו גבי קדושי אשה לא החמירו כל כך ולא אסרו לוקח מהדמים מהני אלא כגון כלים ופירות שהוא דבר הניכר ונראה א"כ גבי קדושי אשה התירו משום ביטול פריה ורביה מודה רש"י דלדידי' נמי שרי מדאוריית' כיון דלא תפשי דמיהן וכן משמע בפ"ק דחולין גבי אומצא של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין ומסיק משום דלא שביק היתרא ואכל איסורא ואם היו מחליפין אסורין אף מדאוריית' מה היו מרוויחין בחילוף וכן פרש"י התם דאע"ג דבחמץ של גוי דנחלף משלהם נמי איכא איסורא שהוא משתכר באיסורי הנאה מכ"מ כל מה דאשכחו היתרא טפי שקלי ונראה שדקדק רש"י לאסו' מדרבנן מהא דאמרינן בנדרים פר' השותפין בעי רמי בר חמא קונם פירות הללו על פלוני מהו בחילופיהן וכו'. ת"ש המקדש בערל' ובכלאי כרם וכו'. ודייק מדקתני בסיפא מכרו וקידש בדמיהן מקודשת. אלמא חליפי איסורי הנאה מותר ודחי דלמא לכתחלה הוא דלא הא אי עביד עביד. ותמ' א"כ מאי פריך בריש פרק בתרא דע"ז גבי השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור מ"ט אלימא משום דאסירי הנאה שכרו אסור והרי ערלה וכלאי הכרם דאסירי בהנאה ותנן מכרו וקידש בדמיהן מקודשת. ומאי קשיא לי' הא אמרינן לכתחלה אסור ליהנות וי"ל דמשמע לי' דאסור בין לדידי' בין לאחרים כמו ביין נסך הלכ' פריך ולאחרינ' אמאי אסור מ"ש מחליפי ערל' דשרי לאחריני כדאשכחן בהדי' גבי חמץ של נכרי שמותר לאחר הפסח מיד מפני שהן מחליפין ומה שמחלק רש"י בין כלים ופירות ובין קדושי אשה משום דכלי' ופירות הוא דבר הניכר ונראה או שהקילו בקידושי אשה משום מצות פרי' ורביה נראה לי שלא היה צריך לזה דקדושי אשה נמי לא שרו לכתחלה לקדושי בדמי ערלה אלא אם בדיעבד קידש בדמיהן מקודשת וכן פירות וכלים נמי אסור לקנות מדרבנן בדמי ערלה דאעפ"י דאסירי בהנאה לא תפסי דמיהן גזרו רבנן שלא יהנה מחליפיהן גזירה אטו הן עצמן אבל אם בדיעבד לקח בדמי אסורי הנאה פירות וכלים חליפים לא גזרו רבנן ושכרו אסור כמו יין נסך דאף חליפי שכר אסורין לכך פריך לי' ממכר וקידש בדמיהן מקודשת. וא"ת הא הני זוזי לאו דידי' נינהו שצריך להחזיר בדמים כיון שמכר לו אסירי הנאה. וי"ל דמיירי כשמכרו לגוי או לישראל והכיר בהו דהוי מעות מתנה ירושלמי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר' חגי בשם ר' זירא אמר שאין תופסין דמיהן א"ר חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזל פי' לפיכך היא מקודשת לפי שאין תופסין דמיהן לאיסור ודייק מינה ר' חנינא שמקדשין בגזל דמאחר שאין דמיהן נכנסין תחתיהן לאיסור נשארו הן אסורין והמותר גזל הן בידו ואנן דקי"ל דקדשה בגזל לפני יאוש אינה מקודשת צריך לאוקמי כדפרישית שמכרה לגוי או לישראל והכיר בהו וכו'. ואי לאו הירושלמי דמחשיב לי' גזל לא הוי קשיא לי מידי דלאו גזל הן בידו כי בתורת מקח בא לידו דאע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה ניתנו ע"כ, והא דאין חליפין אסורי הנאה נתפסי' בדמים פריך בתלמוד' מנלן ומשני מדגלי רחמנא בע"ז והיתה חר' כמוהו כל שאתה מהייה הימנו הרי הוא כמוהי. מכלל דכל איסור שבתורה שרי וניליף מינה משום דהוו ע"ז ושביעית שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין ע"ז הא דאמרן. שביעית מאי היא דתניא כי יובל היא קוד' תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו. וכתב. הרא"ש וז"ל ומוכ' בשמעתין דהמקדש באיסורי הנא' דרבנן מקודשת מדאמרינן תניא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה ר"ש אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא מיהו אשכחן בפ"ק דפסחים א"ר גידל המקדש בחיטי קרדנייתא משש שעות כו' אבל חולין שנשחטו בעזרה כל איסור' מדרבנן כו' והארי' וקצרתי וכתבתי כל הצורך בפ' אלו נערות מ"ה

כז מסקינן בסוגיא עגלה ערופה מנלן אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בי' כקדשים ציפורי מצורע מנלן דתנא בי' ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר מבפנים בכל הקרבנות ונאמר מכשיר ומכפר מבחוץ מכשיר מבחוץ פי' מכשירי מבחוץ הן שהרי חוץ לעיר נעשית מצותה ולהכשיר את המצורע לבא במחנה מכפר בחוץ עגלה ערופה מה מכשיר ומכפר האמור בפנ' עשה מכשיר כמכפר פי' לא חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר תו מסיק איתמר ציפורי מצורע מאימתי אסורים ר"י אומר משעת שחיטה נאסרת פירש השחוטה והמשולחת מותרת ור"ל אומר משעת שחיטה נאסרת שתיהן עד שישלח המשולחת וניתרת בשליחה ור' יוחנן אומר משעת שחיטה. שחיטה הוא דאסרה ור"ל אמר משעת לקיחה מעגלה ערופה נפקא מה עגלה ערופה בחיים אף ציפורי מצורע מחיים ועגלה ערופה מאימתי נאסרת אמר ר' ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי ונסבין חבירי לומר ירידת' לנח' איתן היא אוסרת ופריך אי מה עגלה ערופה משעת לקיחה לא מיתסרא אף ציפורי מצורע נמי משעת לקיחתה לא מתסרי ומשני הכי השתא התם אית לי' גבול אחרינא פי' ירידת' לנחל איתן היא הגורמת לה שם עריפה ואוסרתו הכא מי אית לי' גבול אחרינא פי' וכיון דילפינן לה איסו' מחיי' מעגלה ערופה ע"כ קיחה היא דגרמה. איתיבי' ר' יוחנן לרי' לקיש כל ציפור טהורה תאכלו לרבו' את המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ואי ס"ד מחיים אסורה לאחר שחיט' מבעיא ושקלו וטרו עד דמסיק כתנאי היא דתנא דבי ר' ישמעל נאמר מכשיר ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כו'. פי' סבר כתנא דבי ר' ישמעאל דיליף מכשיר ממכפר סבירא ליה דמתסר מחיים כמכפר. ור"י ס"ל דלא יליף האי היקשא ויליף איסור לשחוטה כתנא דלעיל מזה אשר לא תאכלו וקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל דצפור השחוטה אינה נאסר' מחיים ומ"מ כתבו התוס' דס"ל דמשולחת נמי איסור משחיטת חברתה עד השילוח ואין לפרש משעת שחיט' בשחוטה ובמשולחת ליכא איסור כלל דהא תנא בציפורי מצורע דמשמע תרווייהו ע"כ ולענין עגלה ערופה פסק הרמב"ם והסמ"ג אחריו כר' ינאי דאמר ירידה לנחל איתן היא אוסרת וס"ל דר' ינאי קאי לכ"ע בין לר"ל בין לר' יוחנן דבעגלה ערופה כ"ע מודים שנאסרת מחיים ומדברי התו' לא משמע הכי שכתבו בסוגיא אהאי תנא דיליף מכשיר ומכפר כו'. תימא דהכא משמע דילפינן ציפורי' אסורים בהנאה מעגלה ערופה ובכריתות משמע דילפינן עגלה ערופה מציפורים. וי"ל דמעיקרא צריך למיליף ציפורים מעגלה ערופה מה עגלה ערופה אסורה לכל הפחות משעה עריפה אף ציפור דמשולחת אסורה לכל הפחות איסור דשייך בה והיינו ע"כ מחיים קודם שנשתלחה וכיון דאשכחן איסור מחיים במשולח א"כ שפיר יליף התם עגלה ערופה דנאסר מחיים מציפור המשולח ואח"כ ילפינן ציפור השחוטה דנאסרת אף מחיים דהיינו משעת לקיחה מעגל' ערופה ע"כ וא"כ לפי זה דקי"ל כר' יוחנן דלא ילפינן מכשר ומכפר א"כ עגלה ערופה גופא לא נאסרה מחיים וזו היא עיקור דעיקור קרא דאסירנא עגלה ערופה הוא מוערפו שם שם תהא קבורתה והיינו לאחר עריפה וקרא דכפרה דכתיב בי' בקדשי' לא בא לאסור מחיים כי עיקור הקרא בא להוציא את