ים של שלמה על קידושין נו

סי' י"ט ואילך מעניי' קדושין הבאים להוציא לע"ז על בנות ישראל בעדות שקרים או פסולים או באיזה ענין למצוא תחבולות כדי לבטלן

כ מתניתין המקד' אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אדם א' כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר להן הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלה א' מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ולקמן בסי' כ"ג אי"ה אפר' המשנה ומסיק איתמר קידושין שאין מסורין לביאה כגון שאמר לאב א' מבנותיך מקודשת לי אביי אמר הוי קידושין רבא אמר לא הוי קידושין והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם וזו א' מהן ופריך רבא לאביי ממתניתין דקתני מעשה בחמ' נשים ובהן ב' אחיות כו'. ואמר להן הרי כולכם מקודשת לי בכלכלה זו ואמרו חכמים אין אחיות מקודשת אחיות הוא דאינן מקודשת הא נכריות מקודשת ה"ד אי דאמר להו כולכם קני את, וחמור הוא פי' משל הוא שהרי החמור בוודאי אין בו צד קנין וא"כ קני את וחמור הוא פשיטא דליכא ממש בדבריו ה"נ הנותן מתנה לנולד ולעובר שבמעי אמו שאינו קנה כלום הנולד אינו קונה שהרי לא הקנה לזה בלא זה וה"נ איכא חדא דלא חזיא לי' כלל אלא דאמר להו אחת מכם וקתני אין אחיות מקודשת והיינו משום שאינה ראוי' לביאה ומשני לה אביי דאמ' אחת מכם הראויה לביאה מכם התקדשי לי דהשתא וודאי אין אחיות מקודשת דאין אחת מהן ראוי' לביאה וכתב הרא"ש וז"ל והרי"ף לא הביא כל זה משום דס"ל דהך פרכא דקני את וחמור לאו אליבא דהלכתא היא דקי"ל כרב נחמן בדיני ואיהו דאמ' בפ' מי שמת קני את וחמור קנה מחצה ומוקי אביי מתניתין בדאמ' כולכם אלא דאורחא דתלמוד' מהדר לאוקמי מתניתין ככולהו אמוראי אע"ג דלית הלכתא כוותייהו. ומיהו בעל הלכות מוקי מתני' דווקא בדאמר אחת מכם הראוי' לביאה תתקדשו לי ור"י פיר' דרבא דפריך מאת וחמור לא פליג ארב נחמן רבי' אלא אליבא דמאן דאמר לא קנה פריך דאיהו ע"כ מפר' מתניתין הכי ולא אשכחן אמוראי אחריני דפליג עלי' באוקימתא דמתניתין ויש מחלקין דהתם דמפיק להו בתרי ואמר את וחמור קאמר רב נחמן דקנה מחצה אבל הכא דבחדא לישנא מפיק להו דאמר כולכם מודה רב נחמן דלא קני ולי נראה שדבר האחרון שכתב לחלק בין את וחמור לכולכם הוא המחוור בעיני ובזה יתיישב הסוגיא כפשוטה. גם מסתב' לומר היכא דכולל תרווייהו בחדא שאחד לא יקנה והשני יקנה מחצה. ומ"מ נראה דוקא שאומר קני את וחמור שהוא חלקו אם אמר לא יקנה חלקו וכן הנולד והעובר אבל אם אמר יקנה החמור וכן העובר והילוד גרע מאלו אמר כולכם ושום א' לא קנה. והר"ן נמי כתב דברים של טעם על דברי הרי"ף דס"ל דסוגי' זו דלא כהלכתא הוא וז"ל אבל בעל הלכות והרמב"ם ז"ל מהלכות אישות העמידו משנתינו דווקא האומר הראוייה מכם לביאה מקודשת לי הא לאו הכי אין אחת מקודשת ויש לתמוה למה ונראה שהן סוברים דהכא אליבא דהלכתא אקשינן ואפי' לדידן דקי"ל קנה מחצה הכא לא מתקדשת חדא מינייהו משום דבשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הוא שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל מקדש זה קונה הוא אותן נשים בכלכלה של תאנים ולא נתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח לוקח רע ויפה כאחת משום יפה ומוכרי' יעשו פשרה ביניהן וכשם שלוקח ממוכר אחד יכול לומר כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו כדמוכח בפ' בית כור בשמעת' אחים שחלקו ובא להם אח ממדינת הים דקי"ל בטלה מחלוקת ומ"ה נמי אמרינן דכור בשלשים אני מוכר לך דיכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה כך ראוי שיהא הדין בלוקח אחד משני מוכרים וסברו ז"ל כך כדי שתהא שמועתינו עולה להלכה ע"כ וכתב עוד אעפ"כ אין הדבר מחוור להקל בכך כיון דאשכחן פירכא בתלמודא אליבא דהלכתא ע"כ ואני אומר אם היתה מעשה בא הייתי מתירה בלא גט ולסמוך על חילוקים אלו שחילק הרא"ש והוא כי מסתברות כ"ש שסוגיא דתלמודא משמע אליבא דהלכתא הוא ועוד מדמסיק בסוגיא לקמן דרב מספק' לי' אי נוקמא מתניתין כרבא או כאביי ומאי ספיקא מאחר דקי"ל קני את וחמור קנה א"כ לאביי מוקמינן מתנתין כפשטא ופשיטא דלא שבקינן לאוקמי מתניתין כפשטא מלתקוני מתניתין ולהגיה אות' אלא ש"מ דאף לאביי צריך אתה לפרש המשנה ולהוציא מפשטא

כא תו מסקינין בסוגיא ת"ש המקדש את בתו אין הבוגרת בכלל הא קטנות בכלל ואמאי הא קדושין שאין מסורין לביאה נינהו ומשני לה הכא בדליכא אלא בוגרת וקטנה וקמ"ל אע"ג דשויתיה בוגרת שליח אין הבוגרת בכלל דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה וכתב הרא"ש מדברי התוספו' מכאן דקדק ר"ת דאם שידך אדם אחת מבנותיו ואמ' המשדך בתך מקודשת לי אנן אומרי' המשודכת קידש משום דשארית ישראל לא יעשו עולה כדאמרי' לעיל ולא שביק אינש מידי דעבד בי' מצוה ועביד מידי דעבירה וכ"ש אם המשודכת במעמד החתן והאב דדעתייהו עילוה וגם נראה אם אמר לו בתך הגדולה ואין לו בנות כי אם מאשה אחת דליכא לספוקי מידי דגדולה שבכולן קאמר כדאמר לקמן בפר' האומר אמצעית שמא אית לה ועוד אומר ר"ת דאפשר להיות דלא חשיב אין מסורין לביאה אלא דוקא אחת מבנותיך כדקתני בסמוך אחת מבנותיך לאחד מבניי אבל בתך מקודשת משמע דווקא גדולה אפי' בלא שידוכין ולא להורות הלכה למעשה אמר כן ע"כ והר"ן כתב שבבית דינו של ר"ת הוצרך לתת גט לכולן. כתב הרשב"א בתשובה על שמואל שהיה משתדל עם יצחק לשדך שתי בנותיו לשני בניו והביא בידו טבעות לתת לבנות ויצחק לא נתרצה בכך לתת בנותיו לבניו וכשראה זה כן אמר שמואל לאשת יצחק אעפ"י שאין יצח' בעליך מתפייס בשידוכין הא לך טבעות לבנות' כי אנשים אחים אנחנו וקבלתן האשה ואח"כ טען דלשם קידושין נתנם אם הבנות קטנות או נערות אין להן יד לקבל קידושין שלא מדעת האב אפי' הם גדולות והיה שמואל ניתן ליד הבנות בפירו' לשם קידושין לא עשה כלום לפי שהמקד' את האשה משלו לצורך אחר אינה מקודשת אא"כ עשה אות' האחר שליח או שנתרצה בכך קודם הקידושין וכאן אין חוששין שמא עשאי הבנים את האב שליח דלא חציף אינש לשויי' שליח לאבוה כו'. כדאית' בפר' האיש מקד' ועוד אפי' עשאו הבנים שליח בעדים וקידשן בעדים אם לא פיר' פלונית לפלוני בנו הן אסורות לינשא בין להם בין לאחרי' ולפיכך כופין אותם לגר' וכתב עוד ואם נתנה לה האם בין לגדולה בין לקטנה אין אחת מהן מקודשת שאין הבת מתקדשת ע"י האם אלא א"כ גדולה ועשתה האם שליח לקבל לה קדושיה והקול שהוציא אין חוששין לו דכל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא ע"כל

ככ אמר רב ש"מ מתניתין ארבע ונקט רב בידו תלת פי' שלשה דינים הנזכרי' אמר בסדר גירסתו אבל דין הרביעי דאשמעינן מהאי מתניתין אי קידושין שלא נמסרו לביאה הוי קידושין או לא לא רצה לסדר כסדר הגמרא דמספקא לי' אי כאביי אי כרבא כו'. ש"מ המקד' בפירות שביעית מקודשת וש"מ קדשה בגזל אינה מקודשת ואפי' בגזל דידה ממאי מדקתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית היתה דהפקר נינהו הא בשאר שני שבוע לא וש"מ אשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה ופיר' רש"י ואעפ"י שבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרות נאמנת שליחות מיהא כיון דעבדא עבדא וכתב עליו הרא"ש וז"ל ואין זה שום חידו' כיון שעשאה שליח והיא נתרצית להיו' שלוחה למה לא תהי' שלוחה אעפ"י שנעשית לה צרה ור"י פיר' דאיצטרך לאשמועינן אפי' כשקבלה סתם נעשה שליח לחברתה ואני אומר דלא בעי למימר כשקבלה סתם שלא אמרה לה קבלי בשבילנו דפשיטא דלא מהני כלום דאטו אם אמר אדם לאשה התקדשי לי בחפץ זה וקבלה אשה אחרת את החפץ בלא ציוויה תהיה מקודשת וא"ל שאני הכא שהמקבלת גם עצמה מקודשת דכ"ש דגרוע טפי דאדרבה יש לנו לומר דדוקא לעצמה קבלה שהרי לא אמרו לה שמא לא הסכימה לעשות שליחותן להכניס ד' צרות לביתם אלא ה"פ כשקבלה סתם הכי אמרו לה קבלי בשביל כולנו והיא לא אמרה כן אקבל גם בשבילכם אלא שתקה וקבלה סתם וקמ"ל כיון שקבלה בסתם ולא אמרה בפירו' איני רוצה לעשות שליחתכם מסתמא בשביל כולם קבלה ואעפ"י שנעש' לה צרות עכ"ל. ומסקינן אהא דאמר רב דבגזל אינה מקודשת וכן אמר ר' יוחנן המקדש בגזל אינה מקודשת דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואותיבנא עלי' מהא דתניא קדשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקיד' בו מקודשת ופרקינן התם בגזל דידה ומקשינן והא מדקתני סיפא או שחטף סלע מידה מכלל דרישא בגזל דעלמ' ופרקינן פרושי קא מפר' קדשה בגזל ובחמס ובגניבה כיצד כגון שחטף סלע מידה וקדשה ואקשינן והא מתניתן דגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת ופרקינן לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו שמעינן מיני' דגזל דעלמא היכא דלא נתייאשו מהם בעלים אינ' מקודשת כלל בין שדיך ובין לא שדיך וגזל דידה בדשדיך הוי קידושין ובדלא שדיך לא הוו קידושין ודוק' בדשתקה אבל אמרה אין אפ' בלא שידך מקודשת