ים של שלמה על קידושין נה

היה מעשה של סבלונות במקומי ובנחלתי נחלת ה' ותורתו הייתי מתיר להדיא אפי' היה צווח ואמר ברבים שהסבלונות היו לשם קידושין האידנ' דליכא אפי' מיעוט דמקדשין והדר מסבלי ולא שמענו פוצה פה ומצפצף דאל"כ אתה מוציא לעז על הראשונים וכ"כ להדיא מהררי"ק בשור' קע"א ואף שמדבריו נראה שלא כתב להתיר אלא היכא שלא טען החתן שקדשה אבל היכא שטען שמא חוששין לדבריו וכן מוכח מדבריו. אכן לא נראה בעיני כלל מאחר שדין פשוט כשהוא אומר ארסתיך כו'. דלא מהימן אלא לאיסור קרובותיה וה"נ דמהימן כה"ג לאסר' היינו היכא דמקדשי והדר מסבלי ואפי' איכא מיעוט' חיישינן לחומרא למיעוטא אבל היכא דליכא מיעוט פשיטא דלא מהימן וגרע מאלו אמר סתם קדשתיך בפני פלוני ופלוני וכו'. והלכו להם למ"ה ק"ו היכא שטען שהסבלונו' היו לשם קידושין שהוא תמו' המנהג שכל הסבלונו' היו לשם דורון וחיבה וא"ל שיהא מהימן [במגו] דקדשתיך בפני פלוני ופלוני כו'. חדא דאין זה מיגו טוב שסובר שהוא טענ' גרוע ואין במה לתלות הקידושין משא"כ בסבלונות שתולה קידושין בסבלונות ועוד הטוען תמורת המנהג אפי' במיגו אינו מהימן ועוד אפי' הוי טוען קדשתי' קודם ששלחתי הסבלונות ג"כ אינו לפי מה דאנו האידנא כולהו מסבלי והדר מקדשי אפי' כה"ג לא חיישינן כאשר מוכח לפי פי' ר"ח וא"כ כל הטוען בסבלונות בין שאומר קדשתיך באותו סבלונות או קדשתיך כבר ע"י עדים והלכו להם וע"י אותן הקידושין שלחתי לך הסבלונות לא מהימן האידנא כלל ואפי' לא הי' לי שום צד להצטרף לשרות' כאשר כתב מהרא"י בכתבי' שלא רצה להתיר בהאי טעמ' לחוד דכולהו האידנא מסבלי והדר מקדשי כי אפשר בימיו אף שלא היה מן המצוי כלל להיות מקדשי והדר מסבלי מ"מ גם בסבלונות לא היו מצוין כ"כ כ"א לפני החופה ואף ע"י שינוי שלא היתה מקבלת בעצמה ומ"ה אי אירע באחד ששלח סבלונות הי' חוכך קצת להחמיר וכ"ש היכא שטען בעצמו שקדשה. אבל האידנא שרבו הסבלונות ורובא דרובא ששולחין סבלונות אל הכלה טבעת וזהובים אדומים ושארי מיני קשוטים פעמים ושלש פשיטא שאין בהם ממש כ"ש לפי מה שכתב הרשב"א דלא אמרי' דחיישינן למיעוט מקדשי והדר מסבלי אלא שאותן המיעוט מקפידים שלא לשלוח סבלונות קודם הקידושין דכה"ג הסבלונות מוכיחים לפי מנהג המיעוט שקדמו להם הקידושין אבל אם אינ' מקפידין כו'. אין חוששין לסבלונות שיהיו לשם קידושין או שקדמו להן כו' וכ"ת שכך הוא מעשה בכל יום ומ"ה אין חוששין לסבלונות כו'. כ"ש בימינו דליכ' קפיד' וליכא אפי' מיעוט דלית בה חששא כלל. ומה שמקצת מן הרבנים בקרוב החמירו בענין הסבלונות שרו לי' מריה כי רדפו אחר חומרת' לשכר הנאתן להם ולסופריה' כאשר נתגלגל מסיבה זו מגל אל גל עד אשר נתמלאו אמתחתם בצר צורר כספם אף התנצלותם שאמרו אין זה נגד הדת מה שאנו מחמירין שקר והבל ורעות רוח דלמה להם למפסל בנות לישראל לזרע של אהרן והעזר' אם משרת' תצווח עליהם צווחה ודומה לזה כתב המרדכי בשם מהר"ם גבי המקד' בעד א' וכתב יצריך גט לחומר' נמצאת פסולה לכהונה כו'. ומן הדין לא הי' לי להאריך כלל בדבר זה אכן באתרא ההיא אשר שם אירע המעשה במקום פלוני החכמים מושכים ידיהם מן פסק הסבלונו' ואינם רוצים להתיר היכא שטוען שהם לשם קידושין עד אבא עם הספר כתוב וחתום. ואתחיל ואומר דלית ממש' בהאי קלא דמפיק האי משודך דמאחר שהודה בעצמו שלא קדשה כבר א"ל ע"י סבלונות א"כ אזל חששא דר"ח דפי' חיישינן לסבלונו' פשיטא לפי דעת המרדכי שפי' דאף לפי' ר"ח לא חיישינן לסבלונות א"ל שיאמר קדשתיך בפני פלוני ופלוני כו'. וא"כ הכא שהוא גופא אינו טוען בוודאי ליכא האי חששא אפי' לאותן דחיישינן מסתמ' מ"מ מודים היכא שהוא גופ' אומר שלא קיד' כבר קודם הסבלונות דאין חוששין כלום כמו שכתב הא"ז בשם ר' שמחה ואפי' לפי דעת האבן עזר שכתב דלא מהימן אלא איכא סהדי שלא קיד' כבר ולפי זה אפי' שניהם אומרים שלא קיד' חיישינן ומ"מ אין נרא' כלל לומר סברא זאת אלא באתר' דמקדשי והדר מסבלי ומשום דהוי כטוען תמורת המנהג כו'. כמו שכתב הגאון מהרא"י בת"ה ואפי' באתרי דמסבלי והדר מקדשי אפי' אי הוי מיעוט דמקדשי והדר מסבלי נהי דחיישינן למיעוט וחוששין שמא הוי מן המיעוט היינו מן הסתם אבל אי אמר להדיא דלא קיד' פשיט' דאין חוששין כלל ק"ו בנו של ק"ו האידנא דליכא אפי' מיעוט אי מודה שלא קדשה כבר דאין חוששין כלל ואף א"ת חוששין אפי' האידנא אפי' מודה שלא קדשה היינו היכא שאמר שלא קדשה דשמא לא ניחא לי' למתסר בקרובותיה מ"ה משקר אבל היכא דאוסר בלאו הכי קרובותיה עליו שהרי אומר שקדשה בסבלונות דבוודאי לא משקר ועוד בנדון זה דומה כאלו הוי סהדי שלא קדשה כבר דאי קדשה כבר בוודאי הוי טוען האמת ואף שכתבתי לעיל שהיה טענת גרוע מ"מ לא שביק אינ' מילתא קושטא דאית לי' טענת שקר מלבו א"ל שהכל שקר אז בדה זה מלבבו וסבר למצא עיל' בזה ועוד מאחר דבהאי נדון ליכא אלא חששא לפיר' רש"י דשמא קדשה בסבלונות האלו שהוא מן המיעוט דמיעוט וא"כ מאחר שאחד מן השני עדים שראו הנתינה העיד להדי' שלא רצתה לקבלה עד שהוא ציוה לומר לה בשבילו שתקבל ממנו מאחר שהוא הסדר שהחתן מתשיר אל הכלה אלמא שהעיד שלא נתן אלא דרך מתנה ולא דרך ד קידושי' כלל וגם אמר שזה הוא לפי סדר הנהוג וכבר ידוע שהסדר אינו כלל לשם קידושין אלא לשם חיבת דורון בעלמא וא"כ מאחר דאיכא עד דמסייע לה פשיטא דאין חוששין כלל. חדא מאחר שלוי לא ראה הנתינה א"כ לא נשארו רק שני עדים דהיינו יהוד' ויששכר הנ"ל וא' מהן מעיד להדיא שלא היה לשם קידושין א"כ לא נשאר אלא עד א' וכבר כתב מהררי"ק דפשיטא גבי סבלונות אין חוששין לעד א' כלל וא"ל מאחר ע"ש מ"מ ראה שקיבלה לא נראה דמהני אלא שראו תחילת ההכנה לסבלונו' דראתי השולח דאז הוי כאלו ראו כל המעשה אבל הכא שלוי לא ראה כלום ולא שמע שרצה אפי' להתשיר לה ומה שראה שלקח הזהובים בידו שמא לא היה בדעתו אלא להראות עושרו נגד הכלה או לשחק עמה א"כ הוא ברור לפניך שלא היה עדים אלא א' באותו סבלונות וכ"ע מודו דלא חיישינן לה כדפרשינן ועוד אפי' הוי כמה סהדי בהאי סבלונות. מ"מ האי עד א' נאמן באיסורי' היכא דלא אתחזק לא איסורא ולא היתרא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן כאשר כתב הרא"ש בפ' הניזקין והמרדכי בפ' האשה רבה כ"ש בהאי ספק דמסייע לנו חזקה דהיתרא שהרי בחזקת פנויה היא עומדת וא"ל דהכא ליכא חששא אלא חזק' שאינה פוסקת שבוודאי קידושין הם כמ"ש ר' שמחה. מ"מ כתב הרא"ש להדיא דלפירש"י חששא בעלמא הוא והיינו ספק ונתן זה נמי לית בי' חששא אלא לפרש"י שהסבלונות הן בעצמן קידושין ודעת הרא"ש עיקור לגבי ר' שמחה כמו שכתב מהרא"י ועוד נרא' לפרש דלא ליפלג ר' שמחה והרא"ש לומר מ"ש ר' שמחה שאינ' פוסקת היינו לפי' ר"ת דסבירא לי' בוודאי אין אדם שולח סבלונות אלא א"כ קדשה כבר אבל לומר שקדשה באלו הסבלונות אינו אלא חששא מכח ראיות שהביא ולסתור דברי ר' שמחה אבל בזה אין ספק שאף אם דברי ר' שמחה ישרות שהוא חזקה שאינה פוסקת לפי' ר"ח. מ"מ מודה דלפרש"י אין שייך לומ' חזקה שאינה פוסקת שהרי אדרבה באתרא דמקדשי והדר מסבלי שתבא חשש הקידושין ממנו אינן מקדשי בסבלונו' אלא שצריכים לומ' מאחר דמקדשי והדר מסבלי ולא מסבלי והדר מקדשי א"כ איכא למיח' דלמא קדשה ואינו אלא חששא וכן נראה מלשון התוספו' שכתבו בפי' אהא דקאמר תלמודא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישי' ופריך פשיטא דמקודשת ופי' התוס' וז"ל כלומ' היכא דשלח הסבלונות מקודם דמקודשת דדלמא לשם קידושין שלח. ויש מפרשי' פשיטא דמקודשת דאמרינן דקדשה כבר והוי כמו שפי' ע"כ ועתה פקח עיניך וראה שלפי' הראשון שהוא אליבא דפרש"י דלמא לשם קידושין שלח והיינו חששא ולפי' ר"ח כתבו פשיטא דאמרינן שקידשה כבר ולא הזכירו לשון דלמא וסמכו על הראשון מ"מ שמעינן דלפי' רש"י אינו אלא חששא ועוד אף אם נאמ' דהוי חזקה היינו באתרא דמקדשי והדר מסבלי אבל היכא דאיכא מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי נהי דקא"ל תלמודא דחיישינן למיעוטא משום דלאו חומרא מ"מ אינו אלא חששא וחומרא בעלמא דחיישינן לחומרא דאיסור אשת איש כמו שפי' התוס' להדיא וכ"ש האידנא דליכא אפי' מיעוט' דלא שייך לומ' כאן חזקה ועוד נראה לומ' דאפי' הוי חששא דקידושין דומה לחזקא שאינה פוסקת אפי' הכי הוי כאן עד א' מהימן דלא שייך לומר שאין עד א' מהימן היכא דאתחזק איסורא כגון גבי טבל וקונמות דפרק האשה רבה והעד בא לומ' שהוא מתוקן ולהוציא מאיסורא דאינו מהימן וכן בעדות אשה שהיא כבר בחזקת אשת איש אינו מהימן מדאורייתא לולי דחשו חכמים משום עיגון אשה והחמירו כו'. בכה"ג קרוי בחזקת איסור אבל הכא שמעיד העד דהאי חששא לית בה ולא היתה מעולם בחזקת א"א פשיטא דמהימן ונעמיד הבתולה בחזקת שהית' עד עתה ושריא להנסבא לכל גבר די תיצביין ומותרת אף לקרוביו אכן הוא אסור בקרובי' דשווי' אנפשי' חתיכא דאיסורא והרי הוא מכחי' העד. ומ"מ מותר לו לישא אשה אחרת ואין זה בכלל חרם ר"ג מ"ה שהרי הוא אומר שאין העכבה ממנו ולא תיקן ר"ג שיתבטל האדם מפרי' ורבי' וכבר יש בידי תשובות חבילות על זה דמותר לו לישא אשה אחרת ואם נראה ביד האלופים להחמיר עליו ולענשו בעבור שרצה להוציא לע"ז על בת ישראל ולפוגמה ולביישה כדי לנקום נקמתו הרשות בידם ויראו לדרוש על מי ובשל מי המעל ע"כ עיי' לקמן בפ' האומר