ים של שלמה על קידושין נד

האשה הסבלונות בידים או שינתנו לתוך חיקה כדרך שאר קידושין ע"כ ולענין הכרעה בין פירש ר"ח ותוס' ולפירש"י דע שרוב אחרונים לא רצו להכריע ביניהם אף שלפי' ר"ח הסכימו הגאוני' והרי"ף והרמב"ם. אכן רוב גדולים דברו דברים וחלקו דמה שיש לחלק הכל לפירש רש"י. והרא"ש כתב להדיא שיש פנים לפי' ר"ח מן הסוגיא וכן לפי' רש"י ע"כ יש להחמיר בשניהם וכן כתב הטור. והיכא ששניהם לפנינו והודו שלא קדשו מעולם נכתוב לקמן אי"ה בסי' כ'

יח פסק"א העתיק א' מהגדולים מתשובת הר"ח א"ז וז"ל ונרא' דסבלונות יש לחוש אפי' קבלה אשה אחרת דדלמא שליח שוויתי' כיון שכבר קבל' קנין על הקנס וכ"ש אם קבל אביה דיש לחוש לפרש"י והא דאמרינן אין דבר ערוה פחות משנים ע"כ בשעת חיילת הקדושין לא בעיא שני' וראיי' מפרק האומר עכ"ל. והנה מה שכתב דלא בעי עדים בשעת חיילת הקידושין כבר כתבתי דאין לחוש לדבריו אף שמהרא"י בעי ליישבו אף מה שכתב שאין לחלק אפי' קבלה אשה אחר' יפה כתב וז"ל מהרא"י בת"ה נ"ל לפרש"י אף שלא קבלה המשודכת הסבלונות בידים אלא הניחם לקבלם קטנה אחת שאינ' ראוי' להיו' שליח כדאית' בהדי' פ' האומר בגיטין דאין קטנה נעשה שליח לזכות לאחרים אפ"ה חיישינן כיון דהטעם הוא משום דחיישינן שמא קדשה כבר דאפי' אם לא קבלתה היא נמי שלוח סבלינו' מגלה לן דקדשה כבר הואיל באתרא דקדשה והדר מסבלי הוא ואין לומר דגילתה היא דלא התקדשה מדלא קבילת' בעצמה איכא למימר מחמת כיסופא הוא דעבדא הכי כי כן דרך הנשים וליתא הכא גילוי מילת' מידי. אמנם מנהג בגבולינו שכלות מונעות מלקבל סבלונות בידיהם בזמן שמוליכין אותן להם ביום החתונ' קודם החופה או ביום שלפניו ואומרים שמשום חשש קידושין נמנעו. ובמה שכתבתי אינו מספיק דאין כאן גילוי מלתא שפיר אעפ"י שכולם נוהגין אין כאן הוכחה דאימור כולי מחמת כיסופא עבדי. ואע"ג דכתב לעיל בתשובה הר"ח א"ז דחוששין לסבלונות אפי' קבלת' אשה אחרת דדילמא שליח שויתה משמע דווקא משום דחיישינן דילמא שוית' שליח הא לאו הכי לא היינו כפרש"י דסבר דסבלונות גופין קידושין הן בעינן שתקבל היא או שלוחה אבל לפי' ר"ח דסבלונות מוכיחין דקדשה כבר לא בעינן ומ"מ קשה הלא מסקינן לעיל כל היכא דלא שמענו בפירוש שהאב נתרצה לבתו או האב לבנו ולא חזינן דארצויי קמי' לא אמרינן דשוי' שליח הוי בשידך אבל מאחר שקבלו קנין על כך א"כ עדיף מארצויי קמי' יש לחוש שמא שווי' שליח בעדים לקבל קדושיה. וז"ל מהרא"י בכתבי' סימ' ע"ד על הסבלונו' אני משיב לך כבר שמעת ממני שהצרכתי להקל ולהתי' על הסבלונו' משום דהוכחתי דסבלונו' אינו אלא חששא בעלמא ולא חזקה גמורה ולכן ניתן לצדד להקל. וכיון דמסיק תלמודא דבאתר' דמסבלי והדר מקדשה לא חיישינן. ובדורות שלנו אין לנו רגילות כלל וכלל לקדש רק בשעת נישואין החופה ולאחר נישואין לא שייך שליח בסבלונות. א"כ ברור לן דבכל המקומות והמדינות שלנו הן אתרי דמסבלי והדר מקדשי מקדשי לא רציתי בפשיטות לסמוך על זה להתיר אלא א"כ איכא נמי צד אחר להתיר וכאן נדחה נמי צד להתיר לפי דברי העד שלא רצתה לקבל מכח החתן אלא מכח האם או מכח השליח הוי הוכחה שלא קבלה לשם קידושין וגם שלא נתקדש כבר. אע"ג דכתבתי בתשובתי שעל הסבלונות דאיכא למיחש שמא מחמת כיסופא עבדי דלא קבלה בעצמה היינו היכא דשתקה והניח' לקבל איש או אשה אחרת. אבל דהזקיקה לומר בפירוש שלא תקבל מכח החתן אלא מכח אח' כולי האי לא תלינן בכיסופ' אלא שבדעתה היה ליזהר בקידושין אלא כך תהא הבתולה נשאלת אם היא אומרת בעד הזה ומכחשת דברי העד השני שהעיד שקבלה הקרענצי"ל בעצמה בסתם מהימנה היא כדאית' בפרק האומר ותסברא אחד מי מהימן אפי' בקידושין גמורין כ"ש בחשש סבלונות ע"כ ואף שכבר אני כתבתי שכל זאת גרם עינותנותו היתירה שלא רצה להתיר בפשיטות כי אם בצירוף היתר אחר אבל אנו אין חוששין לסבלונות בצירוף רוב הטעמים שהבאתי ומכ"ש היכא שקנו כבר קנין דטפי מסתב' לומר שלא לשום קדושין שלח. מ"מ איכא נפקות' באתרא דכל הפחות מעות מקדשי והדר מסבלי ואנו חיישינן לחומרא. מ"מ היכא שאינו רוצה לקבלן להדי' אלא ע"י אחר דלא חוששין והיכא דלא הוי כקנין אפי' הוי באתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ולא אמרה מידי כל זמן שלא קבלה להדיא בידה לא חיישינן לקידושין כגון לפרש"י דמן הסתם לא אמרינן שליח שווי' אלא דאיכא למיחש חששא דפר"ת שמא כבר קדשה. והיכא דבטל חששא דר"ת כגון דאיכא עדים שלא קדשה כבר או שהית' קטנה נראה דאין כאן חששא כלל אם היא טוענת שמתנות חנם היו ולא לשם קידושין (כתב מהרא"י בכתבי' דאפי' היכא דחיישינן לסבלונות היינו בידעינן בוודאי בשליחות הסבלונות אבל לקלא דסבלונות פשיטא) נראה שהיא נאמנת כדין אשה שאמר' לבעלה גרשתני דנאמנת דחזקה דאינה מעיזה. ה"נ במשדך ע"כ. כתב מהרא"י בכתבים דאפי' היכא דחיישינן לסבלונות היינו בידעינן בוודאי בשליחות הסבלונות אבל לקלא דסבלונות פשיטא דלא מחמירי בי' כולי האי עכ"ל

יט פסק כתב מהרא"י בת"ה ז"ל נראה דכיון דפסקו רבנן למילת' דחיישינן באתרא דמקדשי והדר מסבלי שמא קדשה כבר לא מהימן נגד מאי דקים להו לרבנן וכה"ג כתב בא"ז במסכת יבמות גבי בועל שפחתו דכל מקום שהכריעו חכמים את דעתו שלכך נתכוון אינו נאמן לומר לא נתכוונתי לכך. ותו כיון דמנהג העיר דמקדשי והדר מסבלי א"כ אי מהימנינן לי' שלא קדשה כבר אפ"ה הוא מסבל והיינו תמורת המנהג. והטוען תמורת המנהג אפי' במיגו אינו נאמן הכי פסיק הא"ז בפ' השוכר את הפועלים ופר' המקבל בשם ר"ת בשערי' דרב האי גאון ועוד כתב היעתק לו תשוב' א"ש וכתב דלפי' ר"ח אם אומר שלא קידש כבר מהימן ולא חיישינן להנהו סבלונות. אבל לפרש"י אפי' אמר שלא שלחום לשם קידושין לא מהימן וה"ק לנפשי' מההי' דיבמות גבי בועל שפחתו דבכל מקום שהכריעו חכמים את דעתו שלכך נתכוונת אינו נאמן לומר לא נתכוונתי דלפרש"י י"ל הכי אבל לא לפירוש ר"ח ע"ש. ומהררי"ק כתב בתשובה וז"ל מאחר דכן הוא דאיכא בינייהו מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי דוודאי יש להחמיר כפר"ח ואעפ"י שיש להראות פנים ולומר דלא נאמרו הדברי' אלא כשאין הבעל עומד לפנינו שמת או הלך למ"ה התם הוא דחיישינן לסבלונות. אבל כשהבעל לפנינו ועומד וצווח שלא נתכוון לשם קידושין הדעת מכרעת שאין לחוש לשום פוסק כדמשמע מתוך לשון המרדכי פרק האיש מקדש. מ"מ אעפ"י שאני מדמה בע"ז איני רוצה לעשות מעשה באיסור ערוה חמור כזה אעפ"י שאין להחמיר בו כ"כ א"כ על כל פחות הוא במסבלי והדר מקדשי חזינא דסמכא רבנן ארובא לעני' שאם נשאת לא תצא גבי מים שאין להם סוף. מ"מ אין להקל לכתחלה לע"ד ע"כ ונרא' בעיני שאין להקל אפי' בדיעבד שהרי ר' ניסו כתב להדיא לעיל בסי' י"ח כל היכא דאנו חוששין אפי' אמרו שניה' להדיא שלא נתכוונו לשם קידושין חיישינן בתשו' אורחות חיים אם הוא טוען שלשם קידושין נתן סבלונות והיא טוענת שמתנות חנם היו ולא לשם קידושין נראה שהיא נאמנת כדין אשה שאמר' לבעלה גרשתני דנאמנת דחזקה דאינה מעיזה ה"נ במשודך ע"כ וכתב עליו הקאר"ו וז"ל ואין דבריו מכרחת ואדרבה פשט דברי הגמר' והפוסקים מיירי כשהיא טוענת שלא קבלה הסבלונות לשם קידושין ומה שדימה זה לאומרה לבעלה גרשתני אינו דומה לו אלא לאומ' לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכיון ששלח סבלונות ומנהג המקום דמקדשי והדר מסבלי והוי כאלו יש עדים שקדשה שוב אינ' נאמנ' לומר לא קדשתני ע"כ ואני אומר דאף הוא מיירי באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא תימא מאחר שהוא טוען וודאי שיהא נאמן. אבל מ"מ לא היה צריך לטעמ' דאינ' מעיזה בפניו אלא משום שהוא טוען תמור' המנהג:

ונ"מ דאפי' שלא בפניו מהימנ'. וזו התשובה אשר כתבתי בימי חורפי הלכה למעשה על השאלה אשר עליה וזו נוסחא במיתב בי תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא ראובן ושמעון והעידו בג"ע באם לא יגיד ו"ע איך ששמענו ממשודך אחד שאמר שקידש למשודכתו בפני לוי ויהוד' ויששכר ושוב העיד לוי בעונש הנ"ל איך שראה שיששכר הנ"ל היה מליץ בין המשודך והמשודכת ודיבר עם המשודכת בלשון לע"ז והוא לא הבין ואח"כ אמר דברי המשודכת למשודך והוא לא יכול לשמוע כי דברו בלחש ואח"כ ראה שהלך המשודך הנ"ל לבית המשודכת ובידו ד' זהו' אדומים ורצה ליתנם אל משודכת ולא רצת' לקבלם ולא ראה הנתינה וגם לא שמע לשון קידושין ושוב העיד יודא הנ"ל בעונש הנ"ל איך שהלך הוא ולוי ויששכר עם המשודך לבית המשודכת והיה יששכר הנ"ל מליץ בינו ובין המשודכת ורא' איך שהמשודך הנ"ל היה בידו' ד' זהובי' אדומים ורצה ליתנם אל המשודכת ולא רצת' לקבלם אבל לסוף ראה שקיבלתם ואמר שכדומה לי שאמה צותה לה לקבלם אבל לא שמע לשון קידושין ולא לשון מתנות. ושוב העיד יששכר הנ"ל איך שהיה הוא ולוי ויהודא הנ"ל בבית המשודכת וראיתי איך שהמשודך הנ"ל לקח ד' זהובי' אדומים ורצה ליתנם אל יד משודכת ולא רצת' לקבלם ואמר לי שאדבר על לבה שתקבלתם כי כן הדרך בינינו שהמשוד' נותן אל משודכת ואז קבלם מידו לידה אבל לא שמעתי שום לשון קידושין מן המשודך עכ"ל תשובה יראה בדעתי דאותה הבתולה המשודכת להבחור בקניין ועתה עברה עליו רוח סערה ובא עליה בטענות סבלונות באמרו שהיו לשם קידושין אם