ים של שלמה על קידושין נג

חיישינן אלא באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי מ"מ מי יכנוס ראשו לידע מנהג העיר ותו דר"ח גורס דחיישינ' למיעוטי ע"כ ורב אלפס והרמב"ם נמי סבירה דחיישינן למיעוט' ע"כ (וכן פסק הרי"ף והרמב"ם דחיישינן למיעוט' ע"כ) וכן דעת הרא"ש וכ' כן מהרא"י בת"ה וז"ל ונוכל לומר דהא דכתב מהר"ם ומחמיר טוב' דחיישינן למיעוט ולא רצה להכניס ראש ולידע מנהג מקום היינו דווקא בדר' דלהון דהוו רגילין שמקדשין לפעמים קודם הנישואין זמן מרובה כמו שרגילין בימי חכמי התלמוד והכי מוכח בכמה תשוב' בארי' דכתבו כמה עובדא בההיא דהא שהיה מקדשין קודם הנישואין ולכך אין לידע בבירור מנה' המקו' אי נהגו דמקדשי והדר מסבלי או איפכא אבל עתה בדורותינו בכל גבולינו וכמדומה לי שכן הוא בכל ארץ אשכנזי' שאין א' ממאה דמקדש מקודם אלא דווקא בשעת הנישואין והחופה. והיה גנאי לקד' מקוד' ולא עבדי הכי אלא הנהו דמקדשי ברמאות שלא בידיעת הקרוב או ע"י אונס או כה"ג וא"כ הואיל ולא מקדשי כלל אלא בשעת נישואין ולאחר נישואין לא שייך כלל שלחו הסבלונות דכל מאי דיהיב לה בתר נישואין לאו סבלונות איקרי תדע דבכל דוכתא תלמודא נקטיה לסבלונות בלשון שליח והיינו משום שעדיין היא אינו אצלו אינו ברשותו אבל לאחר נישואין שאצלו היא שייך לומר לשון מתנה ולפ"ז איתברר לן דהאידנא מסבלי והדר מקדשה דכל הסבלונות לא משדר להו אלא קודם הכנסת החופה וקודם הכנסת החופה לא מקדשו האידנא אפילו איכא א' או שנים דמיקדשו מקודם. מ"מ אפי' לפי' ר"ח דגרס חיישינן למיעוטי נוכל לומר דלמעוטי דלא שכיח בזה דלא חיישינן כדמחלק תלמו' בריש פ' בנות כותים לר' מאיר דסבר דחיישי' למעוטי בכל מקום למעוטי כזה דלא חיישינן. ומעתה נבאר נידון דידן והי' נרא' לומר דאע"ג דלא ברירה לי להקל בפשיטות מההוא טעמא דפרישית דבזמנינו דלא שכיח כלל לקדש מקודם שעת נישואין איתברר לן בכל מקומינו אתרי דמסבלי והדר מקדשי אינון. מ"מ היכא דכבר קבלו ק"ס ואח"כ שלח בו סבלונות הי' סברא לומר דאין כאן בית מיחוש לכ"ע אמרי' דסבר דק"ס מהני שתהא נקנית לו ע"י כך כדמהני לקנות בו בית או שדה ועל דעת אותו קידושין שלח סבלונות כדתנן בפ"ב במקדש בפחו' מש"פ דאייתינהו לעיל וקנין חליפין עדיף טפי מקנין פחות משוה פרוטה כדמוכח בריש קידושין דלא מפיק לי' בקנין חליפין באשה אלא משום דחליפין מייתינהו בפחות מש"פ ואשה בפחות משוה פרוט' לא מקנה נפש' אמנם יש לחלק שפיר דאף על גב דבתלמודא עדיף לי' קנין חליפין מקנין פחות מש"פ מ"מ לא כ"ע דינא גמירי ולרובה דעלמא פשוט טפי דלא מהני חליפין באשה מפחות מש"פ משום דרוב קידושי' ע"י כסף או ש"כ והעם לא ידעי בשיעורים דבעינן ש"פ אבל קנין חליפין לא טעו אינשי כלל וליכא דטעו בה כו' והאריך וכל זאת רוב ענותנותו גרם כל אלה דמאי אית לן למיחש האידנא הכל מסבלי והדר מקדשי בפרט בדבר שהכל חששות בעלמא הן ובפרט שגדול א' העתיק מתשובו' הרא"ש בארץ הזאת דמסבלי והדר מקדשי אין בסבלונות משום קידושין ואי שיצא קול שהיא ארוסה מחמת הסבלונות לאו קול הוא להצריכה גט כי כן דרך הנשים לומר עכ"ל. א"כ אית לן גדול למיתלי בי' אפי' במקום דאית בי קצת תיוה' כ"ש בענין דלית בי' שום חשש שלא נביא להחמיר בכדי ולהצריך גט ולפוסלה לכהונה גם מהרי"ק כתב בשורש קע"א וז"ל שדבר פשוט הוא שלא הית' כוונת הר"ם להחמיר אלא במקום דמיעוט' מיה' דמקדשה הדר מסבלי דבין מיעוט' לפלגא או לרובא עבידי אינשי דטעו אבל היכא שכולן מסבלי תחלה בזה לא דבר הר"ם וכתב עוד שם לכשתמצא לומר דאות' עובד' שעליה דיבר הר"ם היה באיש נכרי שבא מארץ אחרתה ונתן הסבלונות מדקאמר מי יכניס ראשו לידע המנה' שהו' יצא משם משמע שיצא מארצו ובא לכאן והתם דאיכא למיטעי אבל כשהוא במקומינו וידוע לנו מנהג אנשי מקומו על הברור נלע"ד שהי' מתיר לפי פי' רש"י דסביר' לי' דלא חיישינן למיעוט' וכ"ש שיתיר אפי' לדברי ר"ח היכא שהוא עומד במקומינו וקים לן בגווי' דהוא מאחרי דכולהו מסבלי ברישא וכ"ש לפי מ"ש הר"ן בשם הרשב"א דמאי דאמרי' דאפי' באתרא דמיעוט' מקדשא והדר מסבלי חיישינן מסתבר' דה"מ כשהן מקפידין בכך שאינה סומכי' לשלוח סבלונות אלא לאחר קידושין דכה"ג הסבלונות מוכיחין לפי מנהג המיעוט שקדמו לה הקידושין אבל היכא דלא קפדי משום סבלונות כלל אעפ"י שמיעיט' מיקדשי מפני חשש דברים אחרים ואח"כ מסבלי אין חוששי' לסבלונות שיהיו קידושין או שקדמו להן קידושין דכיון שאינ' מקדשין תחלה מפני הקפד' הסבלונו' אין סבלונות הוכחה על הקידושי' וכתב דמשום כך במקומות אלו אין חוששין לסבלונות כלל ומעשים בכל יום ואין חוששין להם עכ"ל. והו' בעצמו כ' בתשו' אין מוסרין אשה ע"י סבלונות אלא באתר' מיה' מקדשין הדר מסבלי בהקפד' גמורה כלו' שהן מקפידין שלא לשלו' סבלונו' אלא אם קדשו עכ"ל. והמגי' משנ' נמי כת' בשם הרשב"א הא דמיעטי מקדשי והד' מסבלי דחוששי' דווק' שיש שם מיעו' שעושין כך ברגילו' אבל היכ' דלעתי' מקדש' במקר' והד' מסבלין אפי מיעו' לא מקרי ובמקומ' שלנו שאין עושין שם אלא מחמת מקר' שמתחדש שם אין חוששי' לסבלונות כלל ומעשים כל יום ואין חוששי' להם עכ"ל. וכתב עוד הר"ן וכל היכא דחיישינן אפ' אמרו שניהם שלא נתכוונו לקידושין חיישינן ולדברי האומרים דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אם נתרצה אביה בפי' חיישי' וכמו שכתבתי למעלה אפי בקטנה נמי חיישינ' לסבלונות אם נתרצה בהן אביה ולא עוד אלא אפי' בקטנה שאין לה אב כל ששדכה בחיי האב אעפ"י שלא שלח סבלונות עד לאחר מיתת האב לפי' רב אלפס ז"ל חיישי' שמא קיבל מאביה קידושין אבל לדעת רש"י ז"ל שאינ' חושש אלא שמא הסבלונות בעצמן קידושי' הכא שאב אין לה במיאון סגי לה ע"כ, עוד איכא נפקות' בין פרש"י ור"ח היכא ששולח הסבלונות בלא עדים לפי' רש"י אין חוששי' להם אפי' שניה' מודי' בדבר דאין קידושי' בלא עדים ולפי' ר"ח חוששי'. ובתשובות א"ז הגדול כתב תשובה לרבינו שמחה אפי' לפי' רש"י לא בעי עדים בשולח סבלונות אי הוה באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי משום דהך סברא דשלוח סבלונות חששה ברורה כחזקה שאינה פוסק' שהיא באה מכח הרוב כמו החזקה אין עדי' חתומי' על השטר אלא א"כ עושה גדול וכן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו. וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דכל הני חזקה באים מן הרו' כלומ' רוב בני אדם אין עושין אלא בעני' זה אפי' בדיני נפשות סמכינן אחזקה כה"ג וחזקה פוסקת כגון אשה זו בחזקת פנויה עומדת או בחזקת אשת איש עומדת והכי נמי אית לן למימר השולח סבלונו' לאחר שידוכין הואיל וכן דרך חתנים ודאי בתורת קידושין שלח ואנן סהדי כאלו קדשה בפנינו ולא בעי עדי' על הקידושי' ואע"ג דבעלמא אפי' פי' להדי' לשם קידושי' בלא עדי' לא מהני אפי' שניהם מודי' שאני התם דליכא דאנן סהדי אבל הכא איכא למימר אנן סהדי ומהני שפיר ותו מסיק בהאי תשובה דעובדא הוה באתרא דמסבלי והדר מקדשה ששלח אחד סבלונות והורו הגאונים הר"ר אברהם והר"י הלבן אם יש עדים ששלחן חוששין. והר"ר יצחק והר"ר אליעזר ממי"ץ הורו אע"ג דליכא עדים חוששין כדמסיק בכתובות רקדו בפניה הוי עדות ה"נ באותו מלכות היו רגילין לעשות קנין ונותנין טבעת ומוליכין מנעלים לה ולקרובה ואין לך עדות גדולה מזה על הסבלונות ע"כ וכל זה איננה שוה לי כי כל האחרונים כתבו להדיא דלפי' רש"י בעינן עדים ואף שכתב מהרא"י בתורת כהנים דאף לפי' רש"י לא בעי עדי' בקבלות הסבלונות אלא בשלוח הסבלונות. ובזה מתיישב שפיר דברי ר' שמחה שכתב אפי' לפי' רש"י לא בעי עדי' היינו ר"ל בקבלת הסבלונות אבל בשלוח בעי וכן יראה מלשון רש"י גופי' שכתב מי ששידך אשה ושלח לה סבלונות בעדים משמע דווקא דשלוח בעדים בעי והיינו טעמא דכיון דשולח בעדים אנן סהדי דלשם קידושין שלח ובוודאי השליח עשה שליחתו ונתנה לה כאשר צוה המשלח ובהכי סגי דהוי שפיר עדות של שנים בדבר ערוה כדאמרינן בפרק האומר דלבית הלל הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואע"ג דהביא' היה הקידושין והמקדש אשה בביאה והעדים אינן רואים הביאה הואיל ורואין דברים שמתוכו יבא ודאי לידי ביאה דחשיב עדות וה"ה שלח סבלונות כדמפרשינן ולזה כיון לעיל בתשוב' הר"ח א"ז דבשעת חיילת הקידושי' לא בעי שנים וראיי' מפרק האומ' כך היא לפרש"י אבל לפר"ח לא בעי עדים אפי' בשעת שלוח סבלונות אלא רק ששניה' מודים שנשתלחו סבלונות הוו כשנים מעידי' שקדשו שנים והלכו למדינת הים דהוו מקודשת וודאי כדאמרי' בפ' האומר ע"כ. מ"מ נראה חומר' יתירה הי' ולהוציא דברי רש"י מפשוטו ואדרבה לשונו משמע דשליחות לחוד הוו עדים ממש מדקאמר ושלח סבלונות בעדים ולא קאמר בפני עדים דהוי משמע דשליחות לחוד הוי כעדים. גם עיקר דברי ר' שמחה שבנה עליו היסוד הוא במה שאומר שאינ' חששא בעלמא אלא חזקה גמורה וזה אינו כמו שכתב הרא"ש לעיל דאינו אלא חששא בעלמא לרש"י ונ"מ היכא דאיכא עדי' שלא קדשה אחר ששדכה עד ששלח סבלונות שכתב הטור דליכא למיחש לפי' ר"ח מידי וכן קטנה שמת האב אחר ששדכה דליכא חששא אלא לפרש"י אי הוי שלא בעדים לא הייתי חושש להצריך גט אם מעשה בא לידי אלא באתרא דמקדשי והדר מסבלי. שוב מצאתי בשם הרשב"א שכתב בתשובה פי' רש"י חוששין שמא אותן סבלונות עצמן לשם קידושין נתנו ושלחם ע"י שני עדים כשרים או שנתנו לה השליח בפני עדים כו' והייני ממש כדברי שוב מצאתי בדברי הריב"ש דלפרש"י צריך שתהיו העדים רואים שתקבל