ים של שלמה על קידושין נב

וכתב ר"ח דווקא במוכר קרקע הוא דהוי האי דינא אבל לא במטלטלין אלא כיון שמשך קנה ושוב אין המוכר יכול לחזור ודווקא דלא איצטריכא לי' זוזי משום דבר שנתחדש אח"כ כההיא בצורצא דהוה בנהרדעי זבנינהו לאפרנייהו למזבן חיטי או שמוכר נכסים לקנות דבר ידוע ואח"כ חזר בו המוכר ולא רצה למוכרה לו. אבל אם הוא בעצמו חזר בו ולא רצה לקנות אותו הדבר שמכר נכסיו בשבילו כדי לקנותן המקח קיים ע"כ. ומי שמשכי' ביתו על ג' שנים כי קנה במקום אחר מן השר המכס והרחיים ושאר דברי' הדומים לו על ג' שנים ולא שהה לשם כי אם שנה ומחצה כי השר חזר ולקח ממנו בחזקה כל אותן הדברים והוצרך לחזור לעירו ורוצה מן השוכר לחזור לו ביתו ורוצה לדמות לההיא עובד' דהכא עיין בפ' השואל בסי' כ"ד. ומי שהי' בדעתו לילך מטבריא לציפורי ומכר ביתו לשמעון ובשעת המכירה אמר שאדעת' דהכי קמזבין ואח"כ כתב לו שטר מכירה כדרך שאנו כותבי' ואח"כ בא לו אונס וסיבה ידוע שאי אפשר לו לעקור מטברי' וביקש לחזור כו' כתבתי לעיל פ"ק סימן מ"ג

טז מתניתין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר הרי זו מקודשת דהרי היא במקום פלוני שם תמצאנה וליכ' קפיד'. המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים כו' כתבתי הכל בפ' המדיר סי' י"ד גרסינן בנזיר והרי"ף והרא"ש הביאו אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם דחזקה דשליח עושה שליחתו ובכל אחת איכא למיחש שמא היא קרובתו של אות' אשה שקידש השליח. אמר רבא ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת ולא אם שהן פנויות שמותרת. פשיטא לא צריכא אע"ג דאית לה השתא פנויות אלא בשעת שליחתי' לא הוו פנויות אלא נשואות ובתר דנישאו שליח איתגרשו ונעשו פנויות אפ"ה מותרת כי משוי שליח היכי דאיהו מצי לקדושי אבל היכי דאיהו לא מצי לקדושי לא משוי שליח וכתב הר"ן וז"ל ויש שדקדקו מכאן שהאדם יכול להיות שליח להוליך קידושין לקרובתו ולקדשה לאחר אעפ"י שאינו יכול לקדשה לעצמו דאי לא יאמרו שמותר בקרובות השליח פי' ולמה אסרו עליו כל הנשים שבעולם אלא וודאי רשאי כשם שהוא רשאי להיות שליח קבלת קידושין שלה כדאמ' לקמן בסמוך בגמר' הכא במאי עסקינן דשוותי' שליח כלומר שהבוגרות מנתה אביה שליח לקבל קידושיה ה"ה נמי להולכה. והריב"ש כתב בתשובה סי' פ"ב שמדין זה יש ללמוד שהעושה שליח לקדש לו אשה ידוע מיד נאסר בקרובותיה מטעם חזקה יש לספק שקדשה השליח עד שתאמר היא לא נתקדשתי ואם השליח אומר קידשתיה למשלח והיא אומרת לא נתקדשתי המשלח אסור בקרובותיה מפני שדברי השליח שהוא כמותו והיא מותרת בקרובי המשלח ע"כ. והיכא שבאו כל הקרובי' לפני ב"ד ואמרו שלא נתקדשה לזה השליח לדעת הרמב"ן שרי ולדעת התוספ' אסור והמגיד משנה הביא דעת שניהם והר"ן הכריע לאיסור וז"ל וכתבו בתוס' דהוא אסור בכל הנשים שבעולם אבל לכל אדם אין לאסור לקדש ולחוש שמא זו היא שקדשה השליח דאם אית' שנתקדשה לא הית' חוזרת ומתקדשת אבל האי אסור לקדש דשמא שלוחו קידש לו אחת מקרובותיה ואפי' באו כל הקרובות ואמרו לא נתקדשנו לא סמכא אדיבור' בעלמא ולפ"ז מותר המשלח לקדש אשה שכל קרובותיה נתקדשו לאחרי' דאם אית' שקידש השליח אחת מהן לא היו חוזרות ומתקדשות ואסור בכל הנשים שבעולם היינו נשים שיש להן קרובות פנויות והקשו על דבריהם יתומה קטנה תיתסר לכל אדם שמא קידשה שליח זה ע"י אביה לכך העלו דקנסא בעלמא הוא דקנסינן לי' שצוה לקדש סתם ולא חש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים שאין זו חזקה גמורה דאינה בידו להתקד' שמא לא תתרצה. ועוד דאזלי' בתר רובא ואפ"ה שפיר דייק דחזקה שליח עושה שליחתו דאי לא לא היה ראוי לקונסו כו'. והרמב"ן הקשה דאי הכי מאי מוכח מהא דחזקה שליח עושה שליחתו לעולם אימא לך דאין חזקה ואפ"ה קנסינן לי' דמ"מ הכניס עצמו לספק כזה ועוד מאי עשה בזה וכי היה לו לחו' שימות שליח. ועוד אי משום קנס היאך עלה בדעתם בגמרא לומר דאפי' לקולא נאמר כאן. לכך פי' דכל הנשים מותרות להינשא אפי' קטנות שמת אביהם לפי שבחזקת פנוי' הן ואין חזקת שליח עושה שליחותו מוציאן מחזקה ועוד חזקה על האב שאינו מקד' בתו ושותק לקלקל עליה שאלו קדשה היה מודיע לה ולנשים הרבה. אבל אסור בנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון בפנינו מועלת לו הא אלו באות קרובות ואמרי קיד' שליח וודאי מותר בהן דעד א' נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא איתחזק איסורא וחששא בעלמא היא שמתוך שנאמנות על עצמה ונישאת לאחרי' נאמנות הם לזה אלו דברי' וז"ל ולא איתבררו אצלי דמדאמרינן סתמא אסור בכל הנשים שבעולם ואי לאו משום קנסא בלחוד היאך היא מותר בעדות עד א' הוה לי' דבר שבערוה ודבר שבערוה אין פחות משנים אע"ג דלא אתחזק איסורא שהרי אפי' לאיסור אמרו כן בפ' האומר בקידושי' לפיכך נראה כדברי התוספו' דקנסא בעלמא הוא שאין אומר חזקה שליח עושה שליחתו אלא במה שבידו וכאן אין בידו ומה שהקשו אי משום קנס הוא היאך עלה בדעת' בגמר' כאן ובמסכת' חולין לומר דאפי' לקולא נאמר כך לא קשה מידי דאנן הכי קאמרי' בשלמ' אי אמרי' דחזקת שליח עושה שליחתו כלומ' דכל מה שבידו וודאי עושה אף כאן אעפ"י שאין בידו ראוי לקונסו דכיון שוודאי יעשה כל יכולתו היה לו לחוש שמא ימצא אלא אי אמרת אפי' מה שביד השליח לעשות אין חזקתו לעשות שליחתו כ"ש הכא שאין בידו שאין החשש כל כך מצוי שיהא ראוי לקונסו מפני שלא חשש בו דהא איכא ספיקא טובא שמא לא ישתדל שליח כלל לעשות שליחתו ואת"ל יעשה שמא לא ימצאו ואת"ל ימצא שמא יחזיר ויודיענו

יז מתניתין המקדש שתי נשים בפרוטה א' ואשה א' בפחות משוה פרוטה אעפ"י ששלח סבלונת לאחר מכאן אינה מקודשת שמחמת קידושי' הראשוני' שלח וכן קטן שקידש. איתמר רב הונא אמר חוששין לסבלונות וכן אמר רבה חוששין לסבלונו' פירש רש"י היכא דשדיך ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא שלחם לשם קידושין והקשו התוספו' אהא דלעיל בפ"ק נתן לה סתם ולא פירש לא הוו קידושין אלא א"כ דיבר עמה תחלה על עסקי קידושין ועסקו באותה ענין בעינן ע"כ נראה לפרש דחוששין שמא קדשה בפני עדים והלכו להם. אבל הרא"ש כתב שיש חששא לרש"י דמ"מ אעפ"י שלא פירש חששא איכא ויראה מדבריו דנתן ולא פירש דאינו מקודשת קידושין ודאי קאמר אבל חששא איכא וצריכה גט מספק ולא מצאתי זו בשום מחבר ע"כ נראה דווקא בסבלונות הידועים לפי מנהג המקום לשלוח דורנות כאלו לרוב חיבת הכלה ואהבת הנשואין להראות שלבו חפץ בה ובהא איכא למיחש שמא לשם קידושין עצמו נתן משא"כ בנתן לה קידושין בשתיקה ומ"מ דווקא בשלח לה סבלונות סתם אבל אם פירש להדיא לשם סבלונות לית כאן חששא כלל לפי' רש"י לומ' שהן עצמן קדושין וכן כתב הר"ן ומ"מ נראה דווקא לסבלונות. אבל אם אומר שמשלח לה דרך אהבה וחיבה איכא למימר שיהו לשון קידוש כמ"ה הר"ן בתשובתו בסוף האי פרקא די"ל ע"מ שיהיה אהב' וחיבה בינינו ותהי' אהובתי דלא גרע האי לישנא ממיוחדת לי מיועדת לי עזרתי נגדי צלעתי סגורתי תחתי תפוסתי לקוחתי חרופתי וא"כ אהובתי נמי איכא לספוקי ע"כ כתב עוד הרא"ש הא דפריך ממתניתין אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת דמשמע כפי' רש"י דהך חששא הוא בקידושין עצמן ומ"מ הוי ס"ד לאקשויי ממתניתין אבל מ"מ כתב כמו פירש השני של התוספו' בשם ר"ח וכתב הא דמייתי בתר הכא הוחזק שטר כתיבה בשוק וחיישינן שמא קדש' משמע כפירושו של ר"ח ואסיקנ' באתרא דמקדשה והדר מסבלי חיישי' אפי' מיעוט' מסבלי והדר מקדש' אזלי בתר רובא. ור"ח גרס מקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשה ומיעוט' מקדש' והדר מסבלי מ"ד לא ניחש למיעוטא קמ"ל דחיישינן למיעוט' להחמיר. וכתב הרא"ש ואין לתמוה אמאי חיישינן למיעוט' דמצינן נמי בכה"ג דלענין איסור אשת איש זימנין דחיישינן למיעוט' כגון גוסס מגוייד דאין מעידין עליו כדמוכח בהאשה רבה שהלכה ואע"ג דרוב גוססין למיתה וכן מים שאין להם סוף דאשתו אסורה. והר"ן כתב טעם אחר וז"ל ולפי גירס' ר"ח והגאוני' לעולם חיישינן אלא באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי והיינו טעמא דנהי בעלמא לא חיישינן למיעוט' הכא חיישינן לפי שאין רוב זה קבוע ומחוייב דומיא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוטא מפילות שהוא קבוע מצד טבע העולם אבל רוב זה שאינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש עכ"ל ומסי' בעיא מיני' רב אחא בר רב הונא מרב הוחזק שטר כתובה בשוק מהו א"ל וכי מפני שהוחזק שטר כתובה בשוק מחזקינן לה בא"א מה הוי עליה אמר רב אשי באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן כתבי והדר מקדשה לא חיישינן מקדשה והדר כתבי פשיטא לא צריכא דלא שכיחא ספרא מ"ד ספרא מיתרמי לי' קמ"ל וכתב הר"ן וז"ל ובעיר חדשה שאין בה מנהג מסתברא דחיישינן דכיון שאין בה מנהג רואין אותה כמחצה על מחצה ועוד שהרי לגירסת הגאוני' ז"ל אפי' למיעוטי חיישינן. ובמרדכי נמי כתב דהאידנא חיישינ' לסבלונו' ואע"ג דמסקינן דלא