ים של שלמה על קידושין נא

עיר ונמצא בן כרך בעינא הוי מצנעא. רחוק ונמצא קרוב בעינא הוי מטרפסא ואזלא מטרפס' ואתיא ע"כ ופריך ולית לי' לר"ש יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם אלמא איכא דניחא לי' בחלא וכו'. פי' ואע"ג דחמרא עדיף פעמים שזה צריך לחומץ ה"נ איכא ניחא לה בכספא כו' פי' בתוספו' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה מסוגיא זו יראה דווקא שאומר סתם בדינר של כסף או של זהב דאפשר דינר של כסף שהוא גדול במשקל ושוה בערך של זהב ובכה"ג איכא למימר איכא דניחא לי' בכספא ואיכא בדהבא אבל אם אמר בדינר פלוני של כסף ששומתו ידועה ונתן לה דינר של זהב ששוה הרבה יותר בכה"ג נרא' דליכא למימר איכא דניחא לי' בכספא ואיכא בדהבא. אפי' אם צריך לכסף הלא יכולה למכור הזהב ולקנות כסף ולהרוויח בו ומ"ה השמיט הטור דין זה דדינר. דבעי' ליתן טעם ע"מ שאני עני ונמצא עשיר כו'. אלמא דבלא טעם לא הוי אמרינן קפידא וא"כ הכא ליכא טעמא גבי דינר של כסף ונמצא זהב. ומ"מ נראה בבגדים ותכשיטים השייכים לגופה אעפ"י ששינה לשבח הרב' איכא קפידא ואינ' מקודשת שיכולה לומר מסאני דרב מכרעי לא בעינא כי הוא חשוב יותר מדאי לפי ערכי ולמכור ג"כ אי אפשר מפני שבושה משכינתיה למכור תכשיטיה. כתב הטור מי שאמר התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ שאלו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה או דבש ונמצא יין בכולן אפי' אומרת בלבי היה להתקדש לו אפי' לא יתקיים התנאי אינה מקודש' ל"ש אם קבלה היא הקידושין ל"ש אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח ע"כ. וכתב עליו הקאר"ו כתב הרשב"א סי' קפ"ו אצל מי שקיד' בכוס או בגד ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו אם היא לא ידעה בו כגון שפשטה ידה ופניה מכוסות שורת הדין אינה מקודשת שטעות היא זו ואפי' הטעה לשבח ואפי' אמרה בלבה הי' להתקדש בכל מה שיתן אבל אם ראתה היא במה היא מקדשה אעפ"י שאמר בטבעת זו מסתברא לי שהיא מקודשת לפי שהרי ידעה היא שאין זה טבעת ואפ"ה פשטה ידו וקבלתו והביא ראיי' לדבר ומ"מ נכון הוא לחזו' ולקדש כדי לצאת ידי ספק שמא תפשוט ידה ותקבל קדושין מאחר ויבא ב"ד אחר ויקלקלנה מאחר שאין אתנו ראיי' מוכרחת שהיא מקודשת ודאית עכ"ל כתב הרא"ש וז"ל אמ' עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח קידושין דברי הכל אינה מקודשת מ"ט מסאני דרב מכרעיה לא בעינא וקי"ל כת"ק ע"כ ודבר תימה הוא א"כ למאי נפקא מיניה כתב בהא דעולא מאחר דקי"ל כת"ק מתנית' מיירי להדיא בשבח ממון ואפ"ה אם הטעה לשבח קי"ל דאינה מקודשת ונראה בעיני דכך הי' הצעת דעולא אמר מחלוקת כו' ומשמע מיניה דהלכה כר"ש דמ"ה איצטרכא לי' למימר דמודה בשבח יוחסין אפ"ה בזה דקי"ל כת"ק ואפי' הטעה בשבח ממון דאינ' מקודשת. תוספת' פרק שני על מנת שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון על מנת שאני בשם ונמצא בשם ובורסקי על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך ה"ז מקודשת. ע"מ שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון. ע"מ שאיני אלא בשם ונמצא בשם ובורסקי. שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך אינה מקודשת. תו מסקינן ת"ר התקדשי לי בכוס זה תניא חדא בו ומה שבתוכו. ותניא בו ולא במה שבתוכו, ותניא אידך מה שבתוכו ולא ולא קשיא הא במיא והא בחמרא והא בציהר' ורש"י פי' במיא בו ולא במה שבתוכו דלא חשיבא ואין דעתו אלא בכלי במה שבתוכו ולא בו בחמרא דעביד למשתי' ומהדר כסא למריה בציהרא פי' בציר דגים שעשוי לימים רבי' לטבל בו או הוא מלשון יצהר והוא שמן שצריך כוס לשומרו בתוכו בו ומה שבתוכו וכתב וכן פי' ר"ח. וה"ר משה ז"ל פי' במיא בו ובמה שבתוכו משום דמיא בטילי' לגבי כלי בו ולא במה שבתוכו בחמרא משום דחשיבה דמסתמא דעתה אמנא עדיף אעילוייא חמרא וחמרא לא בטל לגבי כלי בציהרא במה שבתוכו ולא בו משום דעדיף ממנא ודעת' עילויי' ע"כ וכן פי' התו' בשם ר"ת והרמב"ם פי' עוד בסיגנון אחר וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי בכוס זה אם היה מלא מים ה"ז מקודשת בו ובמה שבתוכו. ואם היה מלא יין ה"ז מקודשת בו ולא במה שבתוכו. ואם היה מלא שמן הרי זו מקודשת במה שבתוכו ולא בו לפיכך אם לא היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת בספק משום דשמא ש"פ במדי ואם היה בשמן שוה פרוטה ה"ז מקודשת ודאי ואין משגיחין על הכוס ע"כ ואין בכאן מקום הכרע ויש לחוש לכל הפירושי' להחמיר

יד מסקינן על מנת שאני קורא כיון דקרא ג' פסוקים מקודשת דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם והלכה כר' יהוד' לגבי ר"מ תרגום דידן של אונקלס וכך הוא לשון הסוגיא דפריך יתרגם מדעתי' והתניא ר"י אומר המתרגם פסוק כצורתו ה"ז זו בדאי והמוסיף עליו ה"ז מחרף ומגדף אלא מאי תרגום אונקלס פי' בקונטרס שבא לומר הואיל וניתן להוסיף מוסיף אני בכל מקום שארצה הרי זה מחרף פי' מבזה את השם משנה את דבריו ואונקלס שהוסיף לא מדעתי' הוסיף שהרי בסיני ניתן התרגום שנשתכח וחזר ויסד כדאית' במגילה ור"ח פי' המתרגם פסוק כצורתו כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהי ישראל ה"ז בדאי דשכינה ממש לא ראו כדכתי' כי לא יראני האדם וחי והמוסף עליו דאמרי' וחזו ית מלאכא דאלהא ה"ז מחרף שתלה שבח המקום במלאך אלא הכי מתרגמין וחזו ית יקרא דאלהא ישראל ע"כ. מכאן יראה מה שאמרו צריך כל אדם לחזור הפרשה אם פי' של רש"י שהוא מנופה כסולת נקיה וכל דבריו מדברי רז"ל, ובכל מקום שנצטרך לדברי תרגום אונקלס הוא מביאו שאין תרגום ופי' מעולה בו ובפרט שרוב הפרשני' נתנו לו כתר המלוכה כי קטן וגדול שם הוא. וכן דעת הסמ"ג והטור אלא שר"י ורב עמרם ורב נטרואי כתבו דווקא תרגום אונקלס שזכה שניתן בסיני ואומר אני קצת סיוע לדברי' מאחר שהזהיר על השנים מקרא וא' תרגום ולא די במקרא ותרגום א"כ יש בו סוד א"כ כל ירא שמים ידחוק עצמו לקיים דבריה' ויקרא ג"כ פי' רש"י אולי יגיע להשיג סודם ע"ד סוד ה' ליראיו אבל מי שלא יכול לקיים הכל שאין השעה מספקת יקרא פרש"י שמועיל יותר מן התרגום. דאמר קרינא אבל אי אמר קראה אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובים בדיוקא ע"מ שאני שונה [חזקיה אמר הלכות רבי יוחנן אמר תורה מיתיבי איזהו משנה רמ"א] הלכות ר' יהוד' אומר מדרש מאי מדרש מדרש תורה. וכ' הרי"ף ומסתברא כחזקיה חדא דרבי' דר' יונתן הוא ועוד דהא מסקינן כוותיה דאמרי' ה"מ דאמר תנינא אבל אי אמר תנא אנא עד דתני הלכת' סיפרי וסיפרא ותוספת' פי' הלכות משנה ע"כ. וכתב עליו הרא"ש ויותר היה נראה דהלכה כר' יוחנן דסבר כר' יהודא וסיפרי וספרא הם מדרשי התורה והא דקאמר תנא אנא מוסיף הלכת' ותוספתא ע"כ ואני אומר שיש להחמיר ולהצריך גט בשניהם. ע"מ שאני חכם אין אומר כחכמי יבנה כר"ע וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומר'. על מנת שאני תלמיד אין אומר כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין דבר א' בתלמודו ואומרה ואפי' במסכת' כלה פי' רש"י לקולא דמסכת כלה אין עומק בה ובריית' היא שנויי' כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה והר"ן כתב וז"ל בספ' הערוך כתוב פר"ח ואפי' במסכת דכלה שמתעסקין בה תלמידי חכמים שרוצים לדרוש בכלה דאלול או בכלה דאדר. ובפ' אלו טריפות דף מ"ט ע"א אמר שמואל בריה דרב אבוהו אבא מרישי כלה דרפרם הוה. ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מהלכות אישות על מנת שאני גיבור אין אומר כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שבני עירו מתייראין ממנו מפני גבורתו על מנת שאני עשיר אין אומר כר' אליעזר בן חרסום וכר"א בן עזריה. אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עושרו. על מנת שאני צדיק אפי' הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בלבו לעשות תשובה. ע"מ שאני רשע אפי' הוא צדיק גמור מקודשת שמא הרהר בע"ז בלבו וכתיב בי' בע"ז למען תפוש חת בני ישראל בלבם. ובהני תרי בתראי הוי ספק קידושין ובכולן אעפ"י שאמרה בלבי היה כו'

טו פיסקא ובכולן אעפ"י שאמר' בלבי כך היה. ההוא גברא דזבנינהו לנכסי אדעת' למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין לא אמר מידי אמר רבא הוי דברי' שבלב ודברי' שבלב אינן דברים פרש"י לנכסי מקרקעי וכתב הרא"ש דמ"ה פי' הכי לפי שאין דרך אדם למכור קרקעותיו שהוא מתפרנס מהם אם לא היה בדעתו לעקור דירתו מכאן אבל אם מכר כל מטלטלין שלו אפי' אמר בשעת מכירה אדעתא למיסק המכר קיים אם לא שהתנה לפי שפעמים אדם מוכר מטלטלין אפי' דעתו לישאר בכאן. ועיין בפ' אלמנה ניזונית סי' י' ועוד מעניין דברי' שבלב כתב' בפר' המדיר סי' י"ח. תו מסיק ההוא גברא דזבנינהו לנכסי אדעתא למיסק לארץ ישראל סליק ולא איתדרי לי' אמר רבא כל דסליק אדעתא למיסק למיתדר והא לא איתדר לי' איכא דאמרי דאמר רבא אדעתא למיסק הוא דזבין והא סליק והלכת' כלישנא בתרא ההוא גברא דזבנינהו לנכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק אמר רב אסי אי בעי סליק. ואיכא דאמרי אי בעי לא סליק מאי בינייהו דאתלייד אונסא באורחא ללישנא קמא אי בעי סליק כשימצא חבורה ללישנא בתרא צריך שילך בלא עיכוב והלכתא כלישנא בתרא. והני תרי עובדא מיירי שגילה דעתו בשעת מכירה ע"כ. וכתב הטור וז"ל וכן הדין נמי במוכר חפץ לקנות בדמיו דבר ידוע ולא איצטריכא לי' זוזי אם אמר בשעת מכר שלו דעתו הוא למוכר בזול ולקנות דבר ידוע אעפ"י שלא התנה. ואם לא אמר הוי דברים שבלב והמקח קיים.