ים של שלמה על קידושין נ

שטר חוב דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו שטר חוב דידיה ובמקדש במלוה קמיפלגי לעולם שטר חוב דאחרים והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קמיפלגי במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגת' דר' ורבנן קמיפלגי דתניא אותיות נקנית במסירה פי' אין צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו דברי ר"מ וחכמי' אומרים בין שכתב ולא מסר פי' בין שכתב לו שטר מכירה ולא מסר לו שט"ח ובין שמס' לו שט"ח ולא כתב לו שטר מכירה עליו לא קנה עד שיכתוב וימסור מר אית לי' דר' ומר לי' לי' דר' ואב"ע דכ"ע לי' לי' דר' והכ' בדר' פפא קמיפלגי דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחברי' צריך למיכתב לי' קני לך הוא וכל שיעבודא מר אית לי' דר' פפא ומר לית לי' דרב פפא ואב"ע דכ"ע אית לי' דרב פפא והכ' בדשמואל קמיפלגי דאמ' שמוא' המוכ' שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחו' אפי' יור' מוחל דמר אי' לי' דשמואל ומר לי' ליה דשמואל ואב"ע דכ"ע אית לי' דשמואל והכא באשה קמיפלגי מ"ס אשה סמכה דעתה היא מימר אמרה לא שבק לי לדידי ומחל לי' לאחרים מ"ס אשה נמי לא סמכא דעתה במלוה ע"פ במאי קמפלגי בדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תניהו לפלוני במעמד שלשתן קנה מ"ס ה"מ בפיקדון אבל מלוה לא ומ"ס ל"ש מלוה ול"ש פיקדון. והנה לשינוייא קמא דפליגי באותיות נקנית במסירה כו' הלכה כחכמים דאינ' מקודשת דקי"ל אין אותיות נקנות במסירה כדברי ר' וכן מה שמסיק בדר' פפא פליגי ג"כ הלכה כחכמים דאינו מקודשת דקי"ל הלכה כרב פפא דכל היכא דלא כתיב קני לך הוא וכל שיעבודא דילי' דלא קנה ואי פליגי בדשמואל הלכה כחכמים דאינה מקודשת במקדש אותה בשטר דאירוסין דהא קי"ל כשמואל ואפי' ללישנא אחרינא דפליגי בסמכה נמי דעתה אינ' מקודשת דהלכה כחכמי' לגבי ר"מ וכן פסק הטור להדיא כל היכא דלא הקנה ע"י מעמד שלשתן אפי' הקנה לה השטר בכתיבה ומסיר' כראוי אינ' מקודשת וטעמא משום דלא סמכה דעתה וכן פסק הר"ן ומסתמא שכן דעת הרמב"ן וכן חוב שכתב סתמא שיש לו ביד אחרים שלא יכול לקדש בו אא"כ שאם יש לו משכון על אותו חוב שמקודשת משמע דבשטר לא מהני וכתב המגיד משנה שיש מחמירים בדבר ואיני יודע חומרא זו אם לא שנאמר מנלן דכה"ג לפלוגי דלמא כ"ע ס"ל סמכ' דעתה ופליגי בחד מהנך שינויי' קמא וזה לא קשה לי דבכל דוכתא קי"ל כלישנא בתרא ועוד דלישנא בתרא רוויח טפי דהשתא ברייתא דמקדש בשטר דפליגי בכל גוונא איירי דאינה מקודשת ובמלוה על פה דפליגי במעמד שלשתן אי שייך מעמד שלשתן במלוה ולפ"ז קי"ל כר"מ דס"ל מעמד שלשתן קונה בין במלוה בין בפקדון וכן פסק הרמב"ם דבמלוה ע"י מעמד שלשתן מקודשת דקי"ל נמי שאינו יכול למחול וכן דעת כל המחברים אלא שהמגי' משנה כתב שגם במעמ' שלשתן יש מי שאומרים שאינה מוקדשת וראוי להחמיר ע"כ ואני אומר שמקודשת קדושין גמורין ובוודאי החולק אומר נהי דמעמד שלשתן קונה הוא סביר מלוה הוא ולא קשה מידי כאשר פירשו התוס' וז"ל דוודאי מלוה דיד' שקנאתן כבר ואינו נותן לה שום דבר חדש שהרי אותו המעות הי' שלה קודם קידושין דין הוא דאינה מקודשת אבל כשנתן לה המלוה דאחרים נותן לה דבר חדש שלא היה בידה קודם אמר דמקודשת דנהי דאין המלוה בעין מ"מ זכות הוא לו כאלו היה בעין ע"כ ובע"כ צריך לחלק בכך דהא מתחלה דבעי למידק תנאי אמקדש בשטר וקאמר שטר דאחרים היינו מלוה ביד אחרים משמע המלוה ביד אחרי' לא הוי תנאי דלא דמי כלל למקדש במלוה ולא פליגי אלא באם יכול להקנות אבל פשיט' שאם יכול להקנות לה דמקודשת. תו מסיק נימא כתנאי התקדשי לי בשטר ר' מאיר אומ' אינ' מקודשת ור' אליעזר אומר מקודשת וחכמים אומרי' שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת האי שטר ה"ד אילימא שטר חוב דאחרים קשיא דר' מאיר דלעיל אדר' מאיר כו' אלא בשטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי אמר רב נחמן בר יצחק הב"ע כגון שקדש' בשטר שאין עליו עדים ור"מ לטעמי' דאמר עידי מסיר' כרתי ור' אליעזר לטעמי' דאמר עידי חתימה כרתי ורבנן מספקי להו אי כר"מ אי כר"א הלכך שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. ועוד איכא אוקימתי אמריתי בכותבה שלא מדעתה או שלא לשמה כו' וכתב הר"ן וז"ל נקטינן דמקדש במלוה דידה אינה מקודשת אפי' במלוה דאית' בעין משום דלהוצאה ניתנה מיהו יש מי שאומר שאם הית' מלוה בשטר והחזיר לה את השטר בשעת קידושין ויש בנייר שוה פרוטה דמקודשת דה"ל כמקדש במלוה ופרוטה דהא אמרינן בגמרא נימא כתנאי התקדשי לי בשטר ר"מ אומר אינו מקודשת ור' אליעזר אומר מקודשת וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובעינן לאוקמי מעיקרא בשטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמפלגי ואע"ג דדחינן לי' לאוקמי לדרב בכ"ע ואיירי בשטר אירוסין. מ"מ ילפינן מינ' דבשט"ח דידה אם יש בנייר ש"פ מקודשת. וכן איתא במגיד משנה וכן פסק הטור אלא שכתב בשם הרמ"ה דלא מהני ש"פ אלא א"כ יאמר התקדשי לי בשטר זה אבל אי לא אידכר לי' בעידן קדושין לקדושי בזה סתמא הוי כמקדש במלוה לחודיה ויפה כתב ולישנא דבריית' מסייע לי' התקדשי לי בשטר. ובאידך בריית' נמי תני התקדשי לי בשטר חוב זה. ונראה מ"מ שיש לחלק ביניהן היכא שאמר התקדשי לי בשטר זה א"כ משמעתו נמי משאמר שהוא מקדש בשטר עצמו אפ"ה אפי' הנייר אינו שוה פרוטה מקודשת מספק כאשר כתב הטור דחיישינן שמ' שוה הוא פרוטה במדי אבל אם אמר התקדשי לי בשטר חוב זה דעיקר משמעתו משמע בחוב עצמו אלא שמ"מ אי הוי שוה הנייר פרוטה א"כ נוכל לומר דעתי' נמי אנייר הוי כמקדש במלוה ופרוטה דמקודשת. אבל אי אינו שוה פרוטה מסתמא דעתי' אחוב היה ולא אנייר ואינ' מקודשת כלל ולא כדברי הטור וכל זאת להלכה כתבתי ולא למעשה. וכתב עוד הר"ן ובמלוה דאחרים בשטר אעפ"י שהקנו לה בכתיבה ובמסירה אינה מקודשת דכיון דיכול למחול לא סמכא דעתה במכר לא קני וליכא למימר בהא שמין את הנייר משום דהנייר של אחרים ואי מחיל לי' ע"כ מהדרא לי' ניירא ע"כ. ואמת שדברים של טעם הן אכן קשה לי על דבריו דהא מתחלה דייקי תלמודא אי בשטר דאחרי' קשה דר"א כו' דמשמע אי לאו האי קושי' הוה מיתוקמא שפיר בשטר דאחרים אלמא אף בשטר דאחרים אם יש בו ש"פ מקודשת ואפשר לומר שאיירי שהמלוה היה נותן שכר הסופר ומעכב לי' שטרא מפשיטא דספרא. א"נ ס"ד דמקשה הא דפליגי בשטר דאחרים ולא פליגי בסמכ' דעתה ולא חיישינן למחילה אלא בהך שינוייא קמאי דלעיל אי אותיות נקנית במסירה כדרב פפא וא"כ אפי' אין נקנית לה גוף החוב מ"מ השטר נקנית לה עד שיתן הלוה דמי שויו והוי כאלו קדשה במשכון ולא גרע ממשכון בשעת הלוואתו שכתבתי בפ"ק דכמה גאונים סוברים דיש לחוש אבל מ"מ לפי האמת דס"ל כל שטר שיכול למחול לא סמכה דעתה א"כ אפי' איכא ש"פ בשטר אינ' מקודשת א"ל שנתן המלוה דמי הסופר וכן נראה עיקור ולאפוקי מדעת הטור שכתב בסתם דאף בשטר חוב דאחרים שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת. עוד שמעינן מהאי סוגיא היכא דקדשה בשטר אירוסין אפ"ה ס"ל לרבנן דשמין את הנייר אי הוי ש"פ מקודשת וכן כתב הטור בשם הרמ"ה וז"ל ואעפ"י שהשטר פסול לקדש בו שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ואם אין בו ש"פ ספק קידושין משום דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי וכתב הקאר"ו שר' ירוחם כתב כן בשמו והסתפק דבריו דכיון דלא קדשה בשטר לשם כסף אפי' שוה פרוטה אינ' מקודשת ולא להכשיר אלא כשרוצה לקדשה בו משום כסף וה"ק אעפ"י ששטר זה שכתבו שלא מדעתה פסול לקדש בו מתורת שטר אם בא לקדשה בו משום כסף. שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת כלומ' יכול לקדשה בו בתורת כסף ואם אין בו ש"פ וקדשה בו הוי ספק קידושין משום דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי ואפשר דאפי בתורת שטר קאמר דאם יש בו ש"פ מקודשת מתורת כסף וזה נרא' יותר מדקדוק הלשון ע"כ ואיני יודע על מה נדחוק הלא מוכח להדיא מן הסוגיא היכא דמקדש בשטר אירוסין וה"א פסול. אפ"ה אומרים חכמים שמין אותם אם יש ש"פ מקודשת

יג מתניתין התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש. דבש ונמצא יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב. של זהב ונמצא של כסף. ע"מ שאני עשיר ונמצא עני. עני ונמצא עשיר אינה מקודשת. ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקודש'. ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן. נתין ונמצא ממז'. ממזר ונמצא נתין. בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר. ע"מ שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. ע"מ שיש לי בת שפחה מגודלת ואין לו. אין לו ויש לו ע"מ שיש לו בנים ואין לו. אין לו ויש לו. על כולם אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"י כן פרש"י שאעפ"י שהדבר כן כמו שהוא עכשיו אינ' מקודשת והיינו טעמא דדברים בלב אינן דברים ועיין בפ' המדיר סי' י"ח. וכן האשה שהטעתו. וכתב הרמ"ה דווקא שאמר' בלבי היה ולא הוציאה בשפתה. אבל אם אומרת כן בשעת קידושין הוו קידושין כיון ששמע בעל ושתק נתבטל התנאי פי' בשעה שאמר המקדש על מנת כך וכך אמרה היא אפי' לא יהיה כך אני מתרצה להתקדש ושתק הוא ולא השיב לה לא אלא ע"מ כך וכך בה' מילתא ודאי שהסכים לדבריה וקידש בלא תנאי. אית' בירושלמי שיהא כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן מאי איכא למימר לא בעינן טרחא דכהונתא עני ונמצא עשיר לא בעינן דאיכא רווחא רבה עליה בן