ים של שלמה על קידושין מט

קאמר לא מיבעי' מונחת דאי איכא שוה פרוטה אין אי לא לא. אבל אוכלת הואי' ומיסרב' הנייתא אימא גמרה ומקני נפשה קמ"ל. ר' אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא באחת מהן ש"פ עד שיהא באחרונה שוה פרוטה ומסיק אמר רבא ש"מ מדרבי אמי תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת וש"מ המקדש במלוה ופרוט' דעת' אפרוטה. פי' מדשניי' למתניתן הכי דכי יש באחרונ' ש"פ מקודשת ואע"ג דקמייתא מלוה הוי בהדה ובכולהו קדשה תהא כללא חשוב לי' גבי מנחת וקאמר דאם יש בכולן ש"פ מקודשת אלמא קידושי אכולהו קיימי אפ"ה גבי אוכלת דהוו להו מלוה ופרוטה מקודש' באחרונה. וש"מ מעות בעלמא חוזרים פי' אם אמר לה התקדשי בפרוטה זו ובזו ובזו ובעוד שלא נגמרו הקידושין חזר בו מלקדשה אמרי' דליהוי המעות שמסר לו קודם החזרה מתנ' אלא פיקדון היא אצל' וחוזרי' לו. וה"נ אמרי' כשאמר לה התקדשי בתמרה זו ובזו ובזו ובעוד שלא גמר דיבורו אכלה הראשונה ושנייה מה שאכלה מלוה הן אצלה ולא יחולו אלא על מה שהוא בעין ולכך צריך פרוטה אחרונה דאי אמרת מעות בעלמא מתנה והיכא דלא נגמרו הקידושין הוו המעות הראשונה מתנה אצלה ולא בעיא לאהדרונהי היכא דגמר דבר לשם קידושין כי הכא נימא דיחולו הקידושין אף על אותן תמרי' שאינ' בעולם וכי אכלה מדידה אכלה דבשלמא בעלמא לא הוי קידושין שהרי מתנה הן אצלה כי הדר בי' מקידושין. אבל הכא שלא חזר מלקדשה נהי נמי דכי אכלה הראשונ' עדיין לא גמר כל הקידושי' מקדשי נמ' אף בקמייתא אף בכולן מקודשת ע"כ: והיכא שקדש על תנאי ולא נתקיים התנאי או המקדש בקידושי טעות כתבתי בפ' המדיר סי' כ"ב שהמעות חוזרין: כת' הטור וז"ל. וכתב הרמ"ה ה"ה נמי כי אמר בזו ובזו אם גמר כל דבריו קוד' שקבלה אותן כולן מצטרפות אפי' אכלה הראשונה ראשונה. ור"י אמר אפי' גמר קודם שקבלה אותן אינן מצטרפות כיון שחלקו זו מזו ע"כ. ולפי דעתי שאין זה ר"י בעל תוספות כי אדרבה מדברי התוספו' משמע כמו שכתב הרמ"ה וכן עיקור. וכל הני תלת מילי הלכת' נינהו והלכה נמי כרב אמי מדמסיק רבא עלי' ש"מ מדר' אמי כו' וכן דעת כל המחברי' אכן תמה אני על מה שהרי"ף והרא"ש לא הביאו הני תלת מילי ונהי הני תרי מילי המקד' במלוה ומלוה ופרוט' כבר נפסקו במקומו' אחרי' אכן הך תלית' דמעו' חוזרי' לא מצינו בשום מקום כי אם פה ואפשר דפשוט הוא בעיני המחברים מאחר דקי"ל כרב אמי דדוקא נשתייר באחרונה שוה פרוטה מקודשת ולא בקמיית' ממילא המעות חוזרין כמו שפירשו התוספו' ורש"י. ומסיק אמר רבא ל"ש דאמר בזו ובזו אבל אם אמר התקדשי לי באלו אפי' אוכלת נמי מקודשת ומצטרפות כולן לשוה פרוטה וה"פ ל"ש היכא דאוכלת ראשונה אין מצטרפות לפרוטה אלא דאמר בזו ובזו דלא גמרו קידושין ולא נקנו עד נתינת אחרונה שהיא גמר דיבורו וכבר היו הראשונות מלוה אבל אמר לה באלו מקבלת ראשונות לא באתי לידה בתורת קדושין דמשנגמר הדיבור הקנה לו בתורת קידושין וכי אכלה מדידה קא אכלה ואפי' אוכלת ראשונה מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה

יא ת"ר המקדש במלוה מקודשת ושוין במכר שקנה ומוקי לה רב דאמר המקדש במלוה אינה מקודשת דלאו במקדש במלוה איירי דא"כ מאי קאמר ושוין במכ' שקנה ואי מלוה להוצאה ניתנ' ואינה מקודש' במכר אמאי קנה אלא בע"כ איירי כגון שאמר התקדשי לי במנ' ונמצ' מנה חס' דינ' פי' נשא' האי דינ' אצלו ובהאי קמפלגי מ"ס כסיפ' לה מילתא למתבעיה ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה. ושוין במכר שקנה דלא כסיפא ליה מילתא למיתבעי ופריך אלא הא דאמ' ר' אלעזר התקדש לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים לימא כתנאי אמרה לשמעתא אמרי מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למיתבעי' אבל מנה חסר צ"ט לא כסיפא וז"ל הר"ן בפ"ק דקידושין והרב אלפס ז"ל לא כתב זה בהלכות וכן הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון מהלכות אישות לא חלק. וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא דהלכת' כי"א דאמרי מקודשת מדתניא הכא בפרקין התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת דאלמא במנה סתם מקודשת אעפ"י דלא נשתייר אלא דינר ולא אמרינן כסיפא לה מילתא למיתבעי ולפיכך לא כתב הרב אלפ' ז"ל ולי נראה מיהו לא איריא דבמנה זה ודאי לא שייך למתני ליה חסר תשעים ותשעה דינר דאי הכא הא ידעי בזה המנה אין כאן ומיהו דחיק שמיה במנה וסברא וקבלה אבל חסר דינר שאין האשה מגורשת בו בהא הוא דאמר שאינה מגורשת בו בהא הוא דאמר דאינה מקודשת ורבותא קמ"ל כד"א דרך מנה להיות חסר לפעמים ממנו דינר וכיון דאמר' במנה זה כמות שהוא קאמ' קמ"ל דלא ולפיכך אין מכאן ראיי' לפסוק כי"א וכן הראב"ד ז"ל פוסק כת"ק אבל מה שהשמיטוהו הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם משום דס"ל שמלוה קונה במכר וכן נרא' מדברי רב אלפס בפ' הזהב וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מכירה כו'. ומעתה כיון דאוקי הך פלוגתא דת"ק וי"א כגון דא"ל התקדשי לי במנה כו'. היינו משום פרכא דאי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו ואנן קי"ל דבמכר קנאו ממיל' מיתוקמא פלוגתייהו דת"ק וי"א כפשטא במקדש במלוה ולא מפלגינן בין התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ובין התקדשי לי במנה ונתן לה תשעים וט' עכ"ל, והנה מה שכתב שנראה מדברי הרי"ף בפ' הזהב שמלוה קונה במכר לא מצאתי שום דבר אלא שהביא סוגי' דמים שהן כחליפין כו' כלומר שקונה בעד החוב שהי' לו עליו וזהו נמי מה שכתב הרמב"ם בפ"ז מהל' מכירה. וכל זו אינה ראייה דהתם בע"כ שקנה במחילת מלוה כמו שכתב הרא"ש לעיל בפרקין והבאתי בסי' ז' אם נאמר מאחר שהרמב"ם כתב שיכול לקנות בחוב שיש לו עליו. א"כ כפשוטו בלא הנאת מחילת מלוה ואמת שכך הבין אות' הראב"ד והשיגו וז"ל. אמר אברהם לא ידעתי למה זה שהרי השוו הגאונים כולם מלוה להוצאה ניתנה ואינה בנתינת מעות כלל והרי אמרינן בקידושי' ושוין במכר שזה קנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קנה ואולי הטעוהו הא דאמרינן מעמידין מלוה על הפירות והוא שיש לו וההיא לאו לענין קנה מיירי אלא לאסור ריבית ע"כ. וכתב המגיד משנה ובאמת שדבריו נכונים שאין מלוה קונה:

וכן דעת ר"י בעל התו' כאשר כתבתי לעיל בפ"ק סי' ו'. ומ"מ לעניין דינא נראה שפסק כי"א שהרי כתב להדי' האומר לאשה הרי את מקודשת לי במאה דינרים ונתן לה אפי' דינר א' הרי זה מקודשת וישלים כו' ולא חילק היכא שנתן הכל חסר דינר א' שאינה מקודשת אלא אפי דינר א' קאמר והיינו דס"ל כי"א ולא צריכא להאי שינוייא לחלק בין מאה חסר דינר א' למאה חסר צ"ט ואוקימנא ר' אלעזר כי"א ותלמודא הוא דבעי לדחוקי ולשנויי דלא אתי' כתנאי בלא צורך וכ"כ המגיד משנה להדיא שזו היא דעת הרמב"ם שלא חלק וכתב ונתן לה אפי' דינר א' שפסק כי"א וזה שבהלכות לא הביאו בסוגיא. אבל מ"מ קשה מניין לנו לחלוק על הסוגיא שמחלק בין חסר דינר לחסר צ"ט וא"כ דברי ר"א מסייע לן דלא קאמר מקודשת אלא בחסר צ"ט דלא כסיפא לה למתבעי' אבל בחסר א' דכסיפא לה אינה מקודשת ובפרט מאחר דכל דוכתא קי"ל כת"ק מניין לנו לחלק הכא וכן הרא"ש פסק להדיא כת"ק וכן דעת הרשב"א. ומ"מ לא נהירא לומר דאיירי שאומר לה הדינר החסר יהא עלי בהלוואה כמו שפי' רש"י דכה"ג הוי מקודשת דהוי כאלו מקדש במנה בתנאי שיתן לה עוד דבוודאי כה"ג מקודשת וכן פסק הטור להדיא היכ' שאמר לה שהדינר יהא עליו בהלווא' דכה"ג בוודאי מקודשת ואף שהרא"ש פסק כתנא קמא קמא אלא שמע מיניה דבכי האי גוונא לא פליגי ועיין בפרק קמא סי' י"א

יב ת"ר עשה לי שירים ונזמים וטבעת ואקדש אני לך כיון שעשאן מקודשת דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה וכי היכי דלא תהוי מלתא דרב כתנאי מוקי להאי ברייתא דלא פליגי במקדש במלו' דכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת ובישנ' לשכירות מתחלה ועד סוף קמיפלגי מר סבר יש לשכירו' מתחלה ועד סוף וה"ל מלוה. ומר סבר אינה אלא לבסוף ולפי זה הלכ' כרבנן דקי"ל דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף כן פסקו התוס' והרא"ש והארכתי בזה בפ' הגוזל קמא סי' כ"א ומסיק דכ"ע ישנה לשכירו' מתחלה ועד סוף והכא באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי מ"ס אומן קונה בשבח כלי ולא הלוואה היא. ומר סבר אין אומן קונה בשבח כלי והלוואה היא ולפ"ז נמי הלכה כחכמים דאין אומן קונה בשבח כלי ס"ל ומה שכתב הטור בא"ע סימ' כ"ח וז"ל כתב הרמ"ה ל"ש אם הוא שכיר יום על המלאכ' ל"ש אם הוא קבלן דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי וה"ל כמלו' וכ"כ רב אלפס ז"ל אבל ר"י כתב דקי"ל אומן קונה בשבח כלי דאין כאן מלוה כשנותן לה הכלי מתקדשת בשבח שיש לו וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ע"כ נ"ל שטעה הטור בזה שהוא סבר שדעת אביו כר"י ור"ת מדהביא בתחלת דבריו דעת הרי"ף דאין אומן קונה כו'. ואח"כ כתב דעת ר"י ור"ת דאומן קונה משמע דס"ל הכי וליתא כאשר הארכתי לשם בפרק הגוזל קמא סימ' כ"א. תו מסיק דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי והב"ע כגון שהוסיף לה בעשיית השירי' ונזמים נופך משלו מר סבר מלו' ופרוטה דעתי' אמלוה. ומ"ס דעתי' אפרוט' ולפ"ז קי"ל כר"א דמקודש' כר' אמי דאמר לעיל ש"מ תלת כו' דמלוה ופרוטה דעת' אפרוטה ואף שאין לקדש באבן טוב לפי שאין שומתו ידוע כבר כתבתי הכל בביאור בפ"ק סימ' ה'. תו מסיק תניא התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם. ר' מאיר אומר מקודשת וחכמי' אומרים אינה מקודשת האי שטר חוב ה"ד אילימא