ים של שלמה על קידושין מח

אביה וחש רב להא דרב אסי אמר בוודאי הא אנן סהדי דלא נתרצה האב ואינה אוכלת בתרומה וכן יש לומר גבי מגילה ראה א' שרצה להקל ולהניח הקהל ולקרותה ביחיד והשיב לו רב אני על בני הכפרים האנוסים מלבוא אמרתי ולא על המזיד. תו מסיק אמר שמואל בר רב יצחק ומודה רב שאם מתה אינה יורשה דאוקי ממוני' בחזקת מרי' ואפי' הוא מוחזק בנכסים אינה חזקה דנכסי' קיימא בחזקת יורשי האב ואע"ג דשרי לה בתרומה היינו משום דדבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה כך פי' רש"י וכתב הרא"ש ולפ"ז הטעם אינו מטמא לה ואם היינו מפרשים לפי שרוב פעמים אין האב מוחה מסתמא דניחא לי' לאב בנישואיה כיון דכבר נתקדשה לדעת הלכך אוכלת בתרומ' דאזלינן בתר רובא ובממונא הוא דלא אזלינן בתר רובא ואז היה מותר אפי' ליטמא לה אבל אי אפשר לומר כן דהא רב הוא דאמר בריש המוכר פירות דהולכין בממון אחר הרוב ע"כ כתב במרדכי מעשה באחד שקבל קדושי בתו כשהית' קטנה ובעודה קטנה מת האב והבת הית' יחידה וראויה לירש נכסי' מרובים והית' חולנית ושאל הבעל ליכנס בעבור שאם תמות שירש הנכסים והקרובי' היו יראים פן תמות ותפקע ירושתם והארוס רוצה לכנוס בחזקה ומענה מקצת רבותי כי אמרו אפי' ישאנה בעודה קטנה כיון שקידושיה היו קדושין דאורייתא ונשואין דיתומה מדרבנן דליכא אב דלימסר לחופה הרי היא כמו בזנות אצלו ואם מתה לא יירשנה כי אם קרוביה ירשנה ושאל פי חכמים ורבינו אפרים בר יצחק מיחה בו וטעמא משום חופה במקום קנין עומדת ולא דמי לנישואין דיתומה קטנה דההיא תקנת' רבנן היא אבל הכא כיון דקידושין דבר תורה בעינן נמי חופה לדעת אביה ושלחו הדבר לפני ר"ת והשיב וז"ל על הקטנה שנתקדשה לדעת אביה ומת אביה ועברו עליה י"ב חדשים ועודה קטנה ותימא הוא איך יעלה על לב איש שלא יירשנה שהרי לא נחלקו פרק האיש מקדש שלא יבא אביה וימחה אבל הכא לא ימחה לעולם ועוד אפי' כשהאב קיים ובתוך י"ב חודש טעמא משום מציאת ומעשה ידיה דאהא אמרינן אוקי ממונא בחזקת' ואי ירושה נכסים נפלה לה לגבי' דאיהו גופא לאב ממונא הוא אבל לגבי אחי' אם מת אביה אינה ברשותן לא למלאכה ולא למציאה א"כ גבי ירושה שנפלה לאו בחזקת מריה קיימא וקרינא בי' דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו ולגביי' לא הוי ממונא בחזקת מריה ותו לאחר י"ב חודש אין אחיו יכולין לעכב כדאמר בפ' אעפ"י אי איהי ניחא לה. אביה מאי נפקא ליה מינה. סבר השתא לא ידעא למחות מלדדהו ונפקא ואתי' ונפלה עילואי אבל לגבי אחיו ליכא למימר עד שתגדיל ותאמר פלוני אני רוצה דכיון שקדשה אביה תו ליכא למיחש שתיפוק פוקא מיני' להשיאה היכן מצינו שתהא תלוי' באחיה ע"כ ודבריו אינן צריכין ראי' תו מסיק נתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה ואביה כאן רב הונא אמר אינה אוכלת ר' ירמיה בר אבא אומר אוכלת וכתב הרא"ש ואפי' למ"ד אוכלת מודה דאם מתה אינו יורשה כמו בהלך אביה למדינת הים דאמר רב אוכלת ומודה רב דאינו יורשה ולכך לא הביא רב אלפס הנהו תרי פלוגתייהו דרב הונא ורב ירמיה ע"כ. ה"פ דאין נפקותא האידנא במה שאוכלת בתרומה כי דין אכילת תרומה אין נוהג עתה ומה ששקל וטרי הרי"ף אי הלכה כרב או כרב אסי בהא דאוכלת בתרומה כו' היינו משום דאיכא נ"מ בכל דוכתא אי קי"ל כרב אסי נגד רב כל היכי דחש לרב ולא עביד כרב אסי. ואני כבר קבלתי עלי בפתיח' הספר שלא לדלג שום דבר ע"כ אביא כל הביאורי' ומאמרים בצורת' נתקדשה לדעת ונישאת שלא לדעת ואביה כאן רב הונא אמר אינה אוכלת רב ירמיה בר אבא אמר אוכלת רב הונא אמר אינ' אוכלת ואפי' למ"ד אוכלת התם הוא דלא איתיה לאב אבל הכא דאיתיה לאב האי דאישתיק מרתח רתח. רב ירמיה בר אבא אמר אוכלת ואפי' לרב אסי דאמר אינה אוכלת התם הוא דשמ' יבא אביה וימחה אבל הכא מדשתק אתנוחי איתנחא לי'. נתקדשה שלא לדעת אביה ונשאה שלא לדעת ואביה כאן רב הונא אמר אוכלת רב ירמיה בר אבא אמר אינה אוכלת. אמר עולא הא דרב הונא כחומץ לשניים וכעשן לעינים. השתא ומה התם דקדושי דאורייתא אמרת לא אכלה הכא לא כ"ש. נראים דברי תלמיד פי' דברי ר' ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא אמר רבא מ"ט דרב הונא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב. פי' מאחר דהיא קדשה והשיאה עצמה שלא לדעתו כאלו היא יתומה והוא ראה ושתק או הפקיר זכות שיש לו בה או שתיקתו הודאה דבשלמא נתקדשה לדעת ונישאת שלא לדעת איכא למימר בחדא שתיקה ארתח רתח אבל כולי האי לא שתיק. ולעניין הלכה בהך דמיצעי הלכה כרב הונא דהוא רבי' דר' ירמיה דהא עולא קאמר נראי' דברי התלמוד אף שרבא נתן טעם לדברי רב הונא לאו ס"ל כוותיה אלא שבא ליישבו דלא ליהוי מישתבי' וכן פסק הרמב"ם ועיקר

י מתניתין האומר לאשה התקדשי לי בתמרה התקדשי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודש' ואם לאו אינה מקודשת דכיון דאמר התקדשי התקדשי כל חדא וחדא הוו קדושין באנפי נפשייהו אבל אמר בזו בזו בזו אם יש שוה פרוטה בכולן מתקדשת ואם לאו אינה מקודשת. והרמב"ם כת' דהוי ספק קידושין ויפה כתב משום דס"ל גבי תמרה אפי' אינו שוה פרוטה מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי כדלעיל סי' י"ח ופריך מאן תנא התקדשי התקדשי הוא דהוה פרוטה. אבל בזו בזו בזו לאו פרוטה הוא אמר רבא ר' שמעון היא דס"ל גבי חמשה תובעין אות' ונשבע לכול' כאח' דאינו חייב על כל אחת ואחת אלא עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ונפקא לה מרב יהודא דאמר רב יהודא שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת פי' רש"י דווקא בלא וי"ו אבל ולא לך ולא לך ולא לך כללא הוי. ור"ת גורס איפכא דאדרבא כשאמר ולא לך ולא לך משמע שהוא נשבע לכל אחד אבל כשאומר לא לך לא לך אינו חייב אלא אחת זו פי' הרמב"ם דוי"ו הוי פרטא אם לא שיש כו'. ע"ש בהלכות שבועות וראיתי בפרק שבועו' הפקדון דלשם פרש"י והתוס' דלר' יהוד' דווקא בוי"ו הוי פרטא אבל בלא וי"ו הוי כללא אלא שהתוספו' כתבו לשם וז"ל ומסוגי' דשמעת' קשיא דמוכח בפ"ב דזבחי' דטפי הוי פרטא בלא וי"ו מבוי"ו לר' יהוד' דאמר התם או דלמא כזית וכזית לר' יהודא פרטא הוי וכ"ש כזי' כזי' ובס' ישן גרס הכא כל סוגיא איפכא ור' יוחנן אמר הכל מודים בלא לך שהוא פרט לא נחלקו אלא בלא לך וגרסי' תני' ולא לך תני פקדון ותשומתי' כו'. והיינו כרש"י דהכא ע"כ אין בידי להכריע עד שיבא מור' צדק במהרה בימינו ולענין הלכה נראה דהלכה כר' יהודה דפ' שבועו' הפקדון איתנא דברי ר' יהודא סתמא דת"ק כוותי' וכן נרא' עיקור. ותמה אני על הרי"ף והרא"ש שהביאו המשנה כצורתה ולא כתבו דהך מתנית' מתני' אליבא דר"ש ולית הלכת' כוותי' בזה דבעי התקדשי התקדשי כו'. ויותר להפליא על הרמב"ם שפסק גבי קידושין דהכא ממש כר"ש וכמתניתא דהכא ובפ' שבועות הפקדון פסק כר' דלא בעי שבועה על כל אחת ובפ' המשנה כתב להדיא שם דאין הלכה כר"מ דסבר אפי' בזו בזו הוי פרטא ואין הלכה כר"ש דבעי שבועה על כל אחת ואין הלכה כר"א דבעי לומר שבועה באחרונה ואין לישבו דשמא בקידושי' פסק כר"ש דסתם מתנית' אתיא כוותי' ובשבועו' פסק כר' יהודא דהוא ת"ק. וא"כ בע"כ צריך לחלק ביניהן ולומ' דבקידושין מסתבר לומר דבעי למימר התקדשי על כל א' לברר דבריו. א"כ אמאי מוקי תלמודא מתניתין כר"ש דא"כ שמא אף ר' יהוד' מודה הכי ואתי' ככ"ע. וראיתי בדברי הר"ן שכתב וז"ל וק"ל כר"ש כיון דסתם הכי כוותי'. ובפ' כותבין נמי תנן לזה קרבן ולזה קרבן צריכן פתח לכל אחד ואחד ומשמע דהכא אמר לזה ולזה קרבן כיון שהותר כללא הוי והת' נמי מוקמי רבא כר"ש דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ואע"ג דהתם בפרק הפקדון אפלוגו בהא ואיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת היא אפ"ה כיון דשקלו וטרי אמוראי בהך סוגי' דהכ' אליבא דר"ש קי"ל כוותיה וכן פסקו ר"ת והרמב"ם ז"ל ע"כ ולא אביא דבריהם דמאי חזית לומר מחלוקת ואח"כ סתם ולאפלוגי בין סתמא לסתמא דת"ק נמי סתמא נימא דתנא הכא אליב' דכ"ע דהתקדשי התקדשי דר"ש כ"ע מודים דפרטא הוי וסיפא בזו בזו בזו וכ"ע כללא הוי כגון לגירסת ר"ת דאף ר' יהוד' מודה בזה ואף שר"מ חולק. מ"מ הלכה כר' יהוד' ולפרש"י נגרס בזו ובזו ובזו דהויא כלל'. וס"ס אתניא מתניתין אליבא דהלכתא אפי' אתי' כר"ש. ובשבועות פסק סתם כר' יהודא דהלכה כוותי'. ומה שכתבו עוד דשקלי' אמוראי אליבא לא ידענא כי כמה שנחלקו רב שמואל ור' אמי בסיפא דאוכלת כו'. דהוי כללא הלא שפיר פליגי אף אליבא דר' יהודא כדפריש' דלר' יהוד' נמי הוי בזו בזו בזו כללא הוי לפי' ר"ת ולרש"י בזו ובזו ובזו ומ"מ חליל' לי לחלוק על כל אלו הגאונים שמא ירוצו גלגלתי אבל מ"מ גבי קידושין אם יבא מעשה לפני כעניין דאמר בזו בזו בזו או שאמר בזו ובזו אם יש שוה פרוט' בכולן ויקבל קידושיה מאחר דצריכא גט אף מן השני דשמא הלכה כר' יהודא דפרטא הוי ואינ' מקודשת לראשון ומכח ספק הגרסות אין חילוק בין בזו בזו בזו ובין ובזו ובזו ובזו ובזו נחזור למשנה הית' אוכלת ראשונה ראשונה אינ' מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה ופריך בגמ' אהיא אילימא ארישא כי אמר התקדשי התקדשי מאי איריא אוכלת אפי' מונחת נמי דהא התקדשי לי בזו קאמר אלא אסיפא דחשיבא לי' כללא קאמר דאם הית' אוכלת ראשונה ראשונה כו'. וכי איכא בחדא מיהא ש"פ מקודש' ואפי' בקמייתא והא מלוה היא כיון דקידושין לא גמרו עד שתקב' כולם והיא כבר אכלה הראשונה קודם שתקנה אותם בקידושין הוי זו הראשונ' מלוה גבי' ואמרי רב ושמואל לעולם ארישא ולא מיבעיא