ים של שלמה על קידושין מה

ראובן נשבע שבועה דאורייתא שלא היו אלא עשרי' כדין כל מודה מקצת והוא נשבע היסת ונפטר זהו כששלח ראובן ללות משמעון אותם המעות אבל אם לא שלח ראובן אלא לגבות חובו משמעון ישלם שמעון מביתו שהרי ראובן אומר וודאי לא פרעת שכיון שלא מניתיו שליח להביא אלא עשרי' מה שנתת לו יותר לא בשליחתי נתת לו וא"כ לא הוי כהגיע לידו וגם לא הביאם לי ושמעון אומר שמא עשיתו שליח להביא כל החוב וה"ל כאומ' שמא פרעתיך הלכך ישלם שמעון לראובן כל חובו אחר שישבע ראובן שלא קבל אלא עשרי' ולא חשש הרמב"ם לכתוב שישבע ראובן לפי שסמ' לו על מה שכתב באותו פרק דבשליח אומ' נתתי וב"ח אומ' לא לקחתי שישבע הבע"ח שלא לקח וישלם לו הלה חובו. כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם. ומ"ש הטור כיון ששלח שלוחו להביא שלו וכו' טעמו כיון שהמלוה עשאו שליח הרי הלוה ירד ברשות ליתן לשליח החוב ואם השליח הטעהו ותבע ממנו כל החוב איהו דאפסיד אנפשי' למנות שליח שאינו הגון ויש לדחות דס"ס ה"ל אומר אינו יודע אם פרעתיך ע"כ וטעות הוא הדחיי' כי גבי אינו יודע דפרעתיך היינו שזה טוען ברי לי שלא פרעתני אבל הכא המלו' גופי' טענת שמא הוא דדילמא פרע הוא לשליח הכל

ה פיסקא תנן התם בפרק המקבל נערה המאורסה הי' ואביה מקבלין גיטה א"ר יהודא אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה מקבל גיטה בלבד פרש"י דוקא נערה אבל קטנה דברי הכל אביה ולא הי' וכתב התוספות וז"ל ואע"ג דאמרינן בפ' המקבל ג' מידות בקטן וקאמר וכנגדו בקטנה מתגרשת בקידושי אביה פי' שמקבלת גיטה צריך לומר דאיירי ביתומה או בנשואה ואפי' יש לה אב אבל מן האירוסין אביה ולא היא. ומיהו קשה דלקמן קאמר בשמעתין קטנה שאמר' התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה משמע אבל כשהגיע גט לידה מגורשת ואע"ג דמוקי שאין לה אב היינו משום דקשי' ליה דיוקא דהא נערה ה"ז גט אבל מ"מ מתחלה הוה ס"ד דמיירי בשיש לה אב ואפ"ה משמע כשיגיע גט לידה מגורשת ש"מ קטנה יש לה יד לקבל גיטה לכך פי' ר"י ברבי מאיר דנקט נערה וה"ה קטנה להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' הכי אביה ולא היא ושוב חזר בו רש"י והגיה בפירושו דנקט נערה וה"ה קטנה ע"כ וכן הסכים הרא"ש. תו שנינו שם וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש פי' בקונטרס לא ע"י עצמה ולא ע"י אביה לפי שהיא נשואה ושוטה ממעטינן בפ' חרש מושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת ומביא ראי' מהירושלמי כו' וכבר כתבתי זו בפ' חרש סי' ד' אמר ריש לקיש כמחלוקת לגיטין כך מחלוקת לקידושין ור' יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקידושין ד"ה אביה ולא היא והלכתא כר' יוחנן בעי מיני' רבא מרב נחמן מהו שתעשה שלח לקבל גיטה מיד בעלה מי אלימא ידה כיד אביה לשווייה שליח או לא אמר לי' אין נערה שיש לה אב נעשה שליח וכן הלכתא. איתמר קטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון. אמר קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון אם מיאון למה גט שדרי' לקמי' דרב אמר להו האלקי' צריכה גט וצריכ' מיאון וטעמא מאי אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכ' גט שמא נתרצה האב בקידושיה. צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושיה ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה א"ר נחמן והוא ששידכו פי' כששידך בה לאביה קודם קידושין דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוי לי' קידושי' למפרע עולא אמר אפי' מיאון אינה צריכה אע"ג דשידכו. מאן דמתני הא לא מתני הא. א"ד אמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' מיאון אינ' צריכ' ופרש"י מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פירש דפריש בי' רב נחמן והוא ששידכו איכא דאמרי אמר עולא מילתא באנפי נפשי' הוא מתני לה ולא אדרב ושמואל וסתמא קאמר לה והתוס' כתבו וז"ל וקשה דאין זה סברא לומר שתהא חילוקה כל כך דהא לעיל פריך תלמודא דאע"ג ששידכו צריך מיאון והכא ללישנא דאיכ' דאמרי אמרינן דלא צריך לכך נראה לפרש דלעולא לא מיירי אלא דווקא בלא שידכו ויש חילוק בין איכ' דאמרי ללישנא קמא. דלישנא קמא פליג אדרב ושמואל כדפי' בקונטרס דמאן דמתני פלוגת' דעולא אדרב ושמואל וכו'. ולהך א"ד דכ"ע סביר' דלא פליג אדשמואל ומילת' באנפי' נפשי' איתמר בלא שידכו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליג ע"כ. ומ"מ התוס' כתבו לקמן דמאיכא דאמרי ואילך אפי' שידכו אינ' צריכ' לא גט ולא מיאון כדמסקינן אמר להו רב שימי בר אשי בפירוש אמר רבינא לא ס"ל להא דאמר רב ושמואל פי' שאין חוששין לשמא נתרצה האב וכ"ש לשמא עשאו שליח אלא א"כ שמענו בפירוש וכן כתב הקאר"ו וז"ל ונראה דהלכה כרבינא וכרב' בר רב שימי דבתראי נינהו ואפי' מיאון אינה צריכה דלא הצריכה רב ושמואל מיאון אלא משום דהצריכו גט דמחמת הגט חיישינן דשמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה וכן משמע בפר' קמא גבי בעיא דיעוד נישואי' עושה קאמר אלימא דקדשה איהי נפשה אלמנה קרית לה אלמא סוגיא דתלמודא ס"ל כרבינ' דאפי' מיאון לא בעי וכן כתב הרב אלפס ז"ל מדאשכחן לרבינא דהוא בתראה דלא סבר להא דרב ושמואל שמעינן דלית הלכתא כרב ושמואל וכולהו רבוותא קמאי ובתראי הכי פסקו כגון רב אשי משבחא ובעל הלכות פסוקו' ובעל הלכות גדולות ורב האי גאון בתשובותיו והני כולהו פסקו הלכת' כרבינא ודחו להא דרב ושמואל בין בקטנה בין בנער' אפי' בשידך והאריך וקצרתי והרי"ף הפריז על המידה וכתב והיכא דקדשה קטנה או נערה נפשה בלא דעתה דאביה לא הוי קידושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה וכתב עליו הרא"ש וז"ל ותימא הוא בעיני דכולהו סוגיא משמע דפליגי בחיישינן אם נתרצה האב אבל אי ברי לן דנתרצה מיד כששמע לכ"ע הוי קידושין וכן פרש"י דלא חיישינן אכן לא שמענו כן והא דאמרינן גבי חופה דאם לא מיחה האב דהוי חופה ם לחלק לפי דברי רב אלפס דשאני התם דנתקדשה לדעת הלכך הוי כאלו נתן לה רשות שתכנס לחופה אבל נתקדשה שלא לדעת אעפ"י שנתרצה האב לא חשבינן לי' כדאומר לבתו צאי וקבלי קידושין כיון דלא הוי גילוי דעת קודם קידושין ע"כ. והר"ן כתב י"ל לדע' הרב אלפסי ז"ל אלו הי' דעתו כשכתב ואפי' נתרצה לא מהני דהיינו דווקא כשנתרצה לסוף משום דאמרינן השתא הוא דנתרצה ולא מעיקרא. ומיהו מודה ז"ל דאלו נתרצה מעיקרא מהני ואפ"ה לא חיישינן וה"נ ליכא למימר לשליח שווי' בין בבנו בין באחר וכלשון הזה כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י' מהל' אישות נתקדשה קודם שתבגר שלא לדעת אביה אינ' מתקדשת אפי' נתרצה האב אחר שנתקדש' וכן משמע דסבירא לי' ז"ל דאלו נתרצה מעיקרא הוי קידושי אבל תמהני במה שסיים ז"ל דבריו וכתב שם בין היא בין אביה יכולין לעכב שזה אין לו ענין אלא אם נאמר שאם נתרצה אח"כ מקודשת ובזה יש מקום לומר שאם מיחתי היא קודם שנתרצה שיכולה לעכב אבל כיון שהוא סובר אפי' נתרצה האב אח"כ אינ' מקודשת היכי שייך למימר שהיא יכולה לעכב וצ"ע ע"כ אני אומר שבטלה דעת הרי"ף נגד המשיגים. וכתב הרא"ש נראה כיון דקי"ל דהלכה כר' יוחנן דאמרינן בקידושין דברי הכל אביה ולא היא בנערה נמי איכא לאיסתפוקי שמא נתרצה או שמא לא נתרצה ולמ"ד לקמן אפי' מיאון אינה צריכה ה"ה בנערה ולא מסתבר לחלק לפי שהיא בת דעת שיש לחוש יותר שמא נתרצה האב והאי דנקט קטנה לפי שבנערה לא שייך למימר צריכה מיאון לפי שבגדולה לא תיקון מיאון כדאמרינן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ואם היתה נערה בגט לבד לא שייך לתקן בה מיאון וכן מצינו בכמה מקומות גט בגדולה מדרבנן ולא חששו שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותו ובקטנה דשייך בה מיאון תקינו שתמאן ואפשר דבנערה צריכ' הכרזה שלא היו קידושי דאורייתא ע"כ. ובר"ן נתן עוד טעם לדבר אע"ג דבנערה לא שייך מיאון ליכא למיחש לתקלה לשמא יאמרו וז"ל אבל בנערה דלא אפשר במיאון לא אסרינן לה משום חששא ועוד אפשר דבנערה ליכא למיגזר דבקטנה הוא דאיכא למיחש שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותו משום דמימר אמרי כיון דאצריכנהו רבנן גיטא קמו בהו בקידושיה דנתרצה האב דאי לא כיון דאין מעשה קטנה כלום אפי' בשאין לה אב לא הוי מצרכי לה רבנן גיטא אבל נערה כיון דמיחלפא בנערה דעלמא שאין לה אב דקידושיה קדושי תורה מימר אמרי דאעפ"י שלא נתרצה האב חשו רבנן בקידושיה משום חומרא בעלמא ולא אתו אמרינן דאין קידושין תופסין באחותו

ו כתב בעל הלכות גדולות קטנה שקדשה עצמה או השיאה עצמה בחיי אביה אין קידושיה קידושין ואין נישואיה נשואין וקטנ' שהלך אביה למדינ' הים והשיא' אמה נשואי' נשואין דתקינו רבנן נשואין לקטנה כי ליתי' לאב וכי גדלה גדלה נישואין דידה וכדאתי אב לא צריך לקידושה וכן כתב בשאלתות דרב אחאי דהלכת' כרבינא אפי' היכי דשדיך ועוד כתב בשאלתו' הא דאמרינן דיכולה אמה לקדושי או אחיה היינו היכא דשכיב אב. אבל אי אביה קיים לא יכלה ולכאורה משמע דחלוקות השאלתות על ה"ג דמשמע דוקא היכי דשכיב מצי אמה לקדושי' אבל הלך למדינת הים לא ומיהו מצינו למימר דה"ה הלך אביה למד"ה ובלא הלך איירי ומה שכת' בהלכות גדולות שתקנו רבנן נשואין היכא דהלך אביה למדינת הים כאלו מת על זה קשיא אמאי דחקינן לעיל בסוגי' כדפריך על עולא דאמרינן אפי' מיאון אינ' צריכה הא אשכחן כו' דבעי מיאון. ומשני כגון שנעשה בה מעשה יתומים בחיי האב ודחקינן נמי לשנויי בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר' יהוד' ה"ל למימר כגון שהלך אביה למ"ה אחיה ואמה הלכך נראה דאין לה נישואין ואפי'