ים של שלמה על קידושין מב

דמספקי להדדי וכן ספק לי ואף שרש"י המפרש בערלה קאי אין הכרע לפירושיו ואפש' שהרמב"ם נמי לקח סיוע לדבריו מתוספתא שהביא הרא"ש לקמן שהשו' ערלה לכלאים גבי גוי ולא חילק ביניהן. אכן הטור תפס כדעת הרמ"ה שהשיג על הרמב"ם שכתב גבי ערלה ובלבד שלא יראה וגבי כלאים ובלבד שלא ילקוט ולענין פירושא דהאי מילתא תפסי הטור האי פירושא של אחרים דלא שרינן אלא ספק אחד בגוף הכלאים שכתב וז"ל ספיקו בא"י אסור ח"ל מותר כיצד ירק העומד בין הגפנים ואין ידוע אם נזרע שם באיסו' אם לא פירוש אם נזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אפילו אם רואה שהגוי לוקט משם מות' לו לאכלו ובלבד שלא ילקוט הוא ויאכל. וגבי ערלה נמי כתב בזה הלשון דבח"ל ספיקו מותר כיצד כרם שיש בו נטיעות של ערלה וענבים נמכרים חוצה לו אפילו יודע שהביאו מאותו הכרם מותרים רק שלא יראה שנבצרו מנטיעות של ערל' ואין צריך לומר כרם שהוא ספק ערלה שהוא מות' ע"כ ולישנא דירק נמכר חוצה לו משמע דאיירי בספק א"כ כל העניין איירי בספק ולא בודאי ועוד דאי הוה איירי בוודאי גמור לא הוי הני אמוראי לספקי אהדדי אם לא שהוא וודאי מן הכרם ואינו בוודאי מן האיסור. ועל זה התירו לספק להם כאלו אין יודעין שהוא מן אותו הכר' ודלא כפרש"י והרמב"ם שהפריזו על המידה להקל על הודאי וא"כ מאחר דאיירי בספק לא מיסתבר לומר דשניהם שווין להחמיר אלא גבי ערלה ס"ל ובלבד שלא יראה דהיינו ספק לי וגבי כלאים ובלבד שלא ילקוט ביד מן הכרם כדפרשנ' וכן עיקר והקאר"ו בא ליישב הרמב"ם מאחר שההיא מתניתין דכלאים כרם הנטוע ירק איירי בוודאי כלאי' ושרי בח"ל ה"ה בערלה כו'. וחוץ לכבודו לא הבין כל עיקר אדרב' איירי הכל בספק וה"פ שיש וודאי כלאים ושרי בח"ל ה"ה בערלה וכו'. אבל שאר הירק הנמכר בגן הוא ספק כמו ירק הנמכר חוצה לו דאיירי וודאי בספק

עט מסקינן בסוגיא אמר רב אסי א"ר יוחנן לוקין על הכלאים אמר ר' אלעזר לרב אשי והא אנן תנן כלאים מד"ס לא קשיא כאן בכלאי כרם כאן בהרכבת האילן כדשמואל דאמר שמואל את חוקתי תשמרו חוקים שחקקתי לך כבר בהמתך לא תרביע כלאי' שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה. ומה בהמתך בין בארץ ובין בח"ל אף שדך בין בארץ בין בח"ל ואלא הא כתיב שדך ההוא למעוטי זרעים של ח"ל רב נחמן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא חזיוה לההוא גברא דהוה זרע זרעים בהדי הדדי אמר לי' ניתי מר ונשמתי'. א"ל לא חיוורתין כלומר לא נתחוור לך כי הדבר מותר הוא. תוב חזיי' לההוא גברא דהוי זרע חיטי ושערי בין גופני ניתי ונשמתי' א"ל לא צהריתו פי' אין הלכות כלאים צוהרות ומאירות לכם דקי"ל כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד. רב יוסף מערב ביזרני פי' זרעים בעלמא בלא כרם וזרע א"ל והא תנן כלאי' מד"ס א"ל לא קשיא כאן בכלאי כרם כאן בכלאי זרעים כלאי כרם שבארץ אסורין בהנאה בח"ל נמי גזרו בהו רבנן כלאי זרעי' דבארץ לא אסרו בהנאה בח"ל נמי לא גזרו בהו רבנן וכתב הרא"ש וז"ל נמצא דין כלאי' עכשיו בח"ל נחלק לשלש פנים הרכבת האילן מדאוריית' כלאי הכרם מדרבנן כלאי זרעי' מותר בירושלמי דמסכת ערלה גרסינן אהך מתניתין חוץ מן הערלה וכלאי' ר' יונה בעי למה לא תנינן חלה א"ל רבי יוסי לא תנינן מתניתן אלא דברי' שנוהגין בישראל ובגוים. חלה בישראל נוהגת ולא בגוים מ"ט ראשית עריסותיכם ולא של גוים ומכאן דקדק ר"ת ז"ל דערלה וכלאי' וכרם רבעי נוהגין בשל גוים ועוד הביא ראיי' מההיא דשלהי יבמות. גוי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקתה הן של נטע רבעי הן אינו נאמן שלהשביחו מקחו אמר כן אלמא דערלה נוהגת בשל גוי. וא"ל דמיירי כשלקחו מישראל מדקתני בסיפא דהך מתניתן אבל אם אמר מאיש פלוני לקחתים נאמן להחמיר דברי ר' מכלל דרישא איירי שגדלו בשלו ותנן נמי בפרק קמא דערלה הנכרי שנטע והגזלן שנטע חייבין בערלה ותנן נמי בתוספתא גוי שהרכיב עץ מאכל מאימתי מונין לו משעת נטיעתן. ועוד הביא ה"ר פטר ז"ל ראיי' מדתנן בתוספת' דתרומות בפרק שני אבל ערלה וכלאי הכרם שוין בגוי בא"י ובסורי' ובח"ל. אלא שר' יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי בסורי' וחכמים אומרי' יש לו ועוד ראיי' מדאמרינן בשמעתין בח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ובגוי הלוקט איירי דאי בישראל כמו שאסור לאכול כך אסור למכור דערלה אסור בהנאה ועוד הביא ראיי' דאמרינן בפר' אין מעמידין דאסרו גבינות הגוים מפני שמעמידין אותו בשרף ערלה ומשמע דאיירי בכל מקום אפי' במקום שאין ישראל דרים שם ולפי מה שהוכחתי דערלה שייך בשל גוים צריך לדקדק היאך אנו מותרים לשתות יין לפי שרגילין בכל שנה להבריך הגפנים בארץ ואחר שהשריש ראש הגפן חותכין אותו ונעשו שני גפנים וכה"ג מקרי ערלה דתניא בפ"ק דר"ה אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ל' יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ולענין ערלה מיתניא והא דתניא בת"כ פרט למבריך מכאן אתה אומר ספוק גפנים וספוק ספוקן אעפ"י שהבריכן בארץ מותר איכא לשנויי כדמשני בסוטה פרק משוח מלחמה גבי אלו החוזרין ממערכי מלחמה דקתני התם לא חללו פרט למבריך ומרכיב והא תנן א' הנוטע ואחד המבריך וא' המרכיב ומשני ר' הא מני ר' אליעזר בן יעקב היא לאו א"ר אליעזר ב"י כרם כמשמעו ה"נ נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא וכי האי גוונא איכא לשנויי נמי גבי ערלה ומיהו גם לר' אליעזר ב"י נראה דלא מקרי הברכה כשנועץ ראש הגפן בארץ דחותכו באמצע ומבדילו מן השורש פיר' אלא נוטע ממש. ונ"ל דלא קשיא מההיא דת"כ לההיא דפ"ק דר"ה דבכה"ג נמי תנן בפ"ק דערלה הבריכה שנה אחר שנה מונה משעה שנפסקה סיפק גפנים סיפק אחר סיפק אעפ"י שהבריכה בארץ מותר ופי' רבינו שמשון שכך הוא מנהג עובדי אדמה שחופרין גומא ולוקחין יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא ראש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן וראש היחור נשאר מחובר באילן. ומאותו האילן החדש מבריכין עוד אחד וכן עוד אחר. שנה אחר שנה. ואין דין ערלה נוהג בכולן מאחר שמחוברי' לאילן הישן אעפ"י שכל א' השריש וינק מן הקרקע בתר עיקר יניקה שיונקין מן הישן אזלינן ואין בהן דין ערלה ואם נפסקה בריכה ראשונה מן האילן הישן היו כל הבריכות שנברכו מן האילן כנטעו עתה ומונין להן שני ערלה משעה שנפסקו וסופק בגפכי' כמו בריכ' באילנות והיינו ההיא דת"כ אעפ"י שבריכה מותר כלומ' כל זמן שלא נפסקה וההיא דפ"ק דר"ה איירי אחר שנפסקו ולשכוייא דפרק משוח מלחמה דר' אליעזר ב"י לא הוה מבריך מרכיב בכלל נוטע א"כ אין ערלה נוהגת בח"ל אלא בנוטע אילן מעיקרו שהרי פסקו התוספו' שאין נטע רבעי נוהג בח"ל כמאן דתני כרם רבעי וקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל א"כ בח"ל נאמר נוטע אין מבריך ומרכיב לא כר' אלעזר ב"י. והתוס' כתבו דיש להתיר מטעם ספק ערלה כדאמרינן בשמעתין ספק לי ואנא איכול עכ"ל והא לך ווה שכתב הרא"ש בה"ק וז"ל התיר ר"י ז"ל לשתות יין מגפני הגוים משום דאמר בפ"ק דקידושין דספק ערלה מותר אבל בכרמים של ישראל בזו הארץ שישראל עובדין אותה מבריכין בכל שנה והוא יודע בכל שנה לא מצאתי היתר. ואני רואה שפשט היתר בכל הארצות ואין משגיח בדבר ותרתי אני בלבי אם אוכל למצא שום היתר להציל רבי' ממכשול ומצאתי און לי בגמרא דסוטה פרק משוח מלחמה גבי אלו חוזרין מערכי מלחמה דקתני התם ולא חיללו פרט למבריך ומרכיב והאנן תנן אחד הנוטע וא' המבריך ואחד המרכיב ומשני ר' יוחנן הא מני ר"א ב"י דאמר כרם כמשמעו ה"נ נטע אין מבניך ומרכיב לא וא"כ לר"א ב"י לעניין ערלה נמי לא הוי מבריך ומרכיב כלל ונטעתם דכתיב גבי ערלה ואין ערלה נוהג בהברכה ובהרכבה ואע"ג דלית הלכת' כר' אבוה לענין חוזרין נמערכי מלחמה אלא כסתמא דמתניתין דקתני א' המבריך וא' המרכיב. מ"מ לענין ערלה עבדינן כוותיה כי פסק ר"י דאין נטע רבעי נוהג בח"ל כמאן דתני כרם רבעי דקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וא"כ לענין ערלה כמי בח"ל נאמר ונטעתם אין מבריך ומכביב לא כר"א ב"י עכ"ל. ומ"מ בהאי דאין נטע רבעי נוהג בח"ל לא נהגו כמותו אף שכך כתבו הגאונים מ"ו כתב הרמב"ם שאין נטע רבעי נוהג בח"ל אלא מיד אחר ט"ו בשבט של רביעית מותרין בלא פדיון אבל בא"י נוהג בין בפני הבית בין שלא בזמן הבית והוא מקצת הגאונים שכתבו שאינו נוהג בח"ל אלא בכרם ולא בשאר אילנות ונראה להוראה זו עיקור

פ מתניתין העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו ונוחל את הארץ. וכל שאינו עוש' מצוה אי אין מטיבין לו ואין מאריכין לו את ימיו ואינו נוחל את הארץ ומפרש בגמרא בעושה מצוה א' יתירה דנוכרעת וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב וכל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק איר יוחנן מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארז פסול לעדות. ת"ר האוכל בשוק ה"ז דומה לכלב וי"א פסול לעדות אמר רב אידי הלכה כי"א ועיקר דין כתבתי באריכות בפ' זה בורר גבי אלו הפסולין להעיד. הזכות יש לה קרן ויש לה עירות שנאמר אמרו צדיק