ים של שלמה על קידושין מ

כסות שהוא מיוחד ללילה אפי' לובשו ביום פטור שאם לא תאמר כן חייבי' אסדין בציצית שהרי אדם מתכסה בהן ביום ומינה דכסות המיוחד ליום חייב אפי' בלילה:

ונמצא שהכסות שחייב בציצית לעולם מתחייב בו ואפי' בלילה ואין הזמן גרמא מצות זו כלל י"ל דאע"ג דכסות לילה ביום פטור אפ"ה כסות יום בלילה פטור דלעולם לא מחייב עד דאיכא תרתי כסות המיוחד לראיה ובזמן ראיה דקרא וראיתם אותו הכי משמע מה כסות לילה כיון שאינו מיוחד לראיה פטור אפי' ביום וכסות יום נמי בלילה דלאו שעת ראיה הוא פטור. מיהו אכתי קשה אפ"ה אמאי נשים פטורות דלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך אמר רחמנא כל שיש בו בלא תלבש איתנהו בגדילים והני נשי הואיל ואיתנהו בלא תלבש איתנהו בגדילי' דמהאי טעמ' חייבין נשים במצה דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשינן כל דאיתי בבל תאכל חמץ אית' בקום אכול מצה. י"ל כיון דאיצטרכא לן הך היקשא למשרי כלאים בציצית לא דרשינן בי' נמי הא לאפוקי מכללא דשאר מצות עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות ומשמע לן טפי היקשא למשרי כלאים בציצית מלחיובי נשים משום דלישנא דקרא משמע הכי לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך תעשה לך מהם. וכ"ת והא דאמרינן בריש ערובין הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים ופרכי פשיטא אי הני לא מיחייבי מאן קא מחייבי ומהדר כהנים אצטרכא לי' סד"א לא תלבש שעטנז גדילים אמר רחמנא מאן דאיתי' בלא תלבש שעטנז איתי' בגדילים תעשה לך והני כהנים הואיל ואשתרי לגבייהו כלאים אימא לא ליחייבו קמ"ל נהי דאישתרן בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אישתרו משמע דאלו אשתרן לגמרי הוי פטורין כהנים מהיקשא ואמאי נימא דלהתיר כלאים בציצית לחוד הוא דאתא כדאמרינן גבי נשים ולא קושי' היא כיון דע"כ היקשא הכתיב להתיר כלאי' בציצית וקרא הכי קאמר גדילים תעשה לך מהן א"כ בהדי' מאן דאיסתר להו כלאים משתעי קרא ואי כהנים לא מחייבי בכלאים כלל ממילא פטירא אבל הכא גבי נשים ליכא למימר הכי ע"כ ורוב המשא ומתן הוא מדברי התוס'. אכן מה שכתב שכסות יום פטור בלילה בתוספו' שלפנינו לא כתבו כן וז"ל ותימא היכי חשוב ציצית מ"ע שהזמן גרמא למ"ד ציצית חובת טלית הוא כיון דכלי קופס' חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום ובין בלילה חייבין ואפי' למ"ד ציצית חובת גבר' הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורין כשהוא לובשם ביום ה"נ כסות יום חייבת כשלובש בלילה דהכי אמרינן בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית וא"כ היכי חשיב לי' זמן גרמא כיון שחייב' בין ביום ובין בלילה. ואומר ר"י כיון שחיובו תלה במ' שהזמן גרמא לבישתה ביום יש לה ליחשב לה זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב ע"כ. והרא"ש כתב בה"ק וז"ל היה אומר ר"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפי' לובשו בלילה ודקדק זה מדאמר בפרק התכלת א"ר זירא אמר רב מתנה אמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים ואפי' בטלית פטורה ומסיק דהאי טליתו פטורה איירי בהטיל למוטלת פירש שהיו בה כבר ד' ציצית אחרים ולא היו בה כלאים ודקדק ר"ת ז"ל מהא דקאמר ואפילו ולא קאמר אפילו בלא וי"ו משמע דבלא טלית פטורה איצטריך לאשמועינן דתכלת אין בה משום כלאים כי ההיא דפרק טרף בקלפי. א"ר אליעזר משום בר קפרא אומר הי' ר"מ איברי עולות חול שנתותרו עושה להן מערכה וסודרן ואפי' בשבת ומוכח התם מדקאמר ואפי' בוי"ו דתרתי מילי אתא לאשמועינן וה"נ אתא לאשמועינן דאין בה משום כלאים אפי' בלילה ואע"ג דלאו זמן ציצית הוא דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואין בו משום כלאים כלל ואפי' ללובשו בלילה וכן משמע מהא דקאמר גבי סדין בציצית גזירה משום כסות לילה ולא קאמר גזירה שמא יתכסה בו בלילה וכן אמר בפ' התכלת דטלית שאולה חייב בציצית משלשים יום ואילך משום דנראית כשלו ומשתרי בה כלאים אע"ג דפטור מדאוריית' אצלו כיון דהותרה אצל בעל הבית הטלית ובספרי תניא אם הית' מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית. ועוד תניא התם ר' יהוד' בן בבא אומר ביחוד בטלו חכמים כסות אשה מן הציצית אלא פעמים שמתכסה בעלה בה הלכך נראה כלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום ובין בלילה וא"ה חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור ועוד דטלית של יום נמי אם נפסק בלילה שרי ולא מחייב עד ביום ונראה לי דתרי שינויי הני סתרי אהדדי דלשנויי' קמא מתעטף בלילה בכסות יום חייב לברך מדלא משכח דהוי מ"ע שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור משמע הא כסות יום חייב אף בלילה. ולאידך שינויי' משמע דכסות יום אין מברכין עליו בלילה מדקאמר שאם נפסק בלילה דלא מחייב לתקנו עד היום. וראיתי באשכנ"ז לפני ר"ה כשמשכימין סליחות שש"ץ מתעטף בטלית של אחר כדי להיפטר מהברכה משום טלית שאולה משום דמספקא להו בטלית שאינ' שלו אם צריך לברך או לא ונ"ל כשינויי' קמא כי היכי דכסות לילה פטור אפי' ביום ה"נ כסות יום חייב אפי' בלילה וכן כתב בספר המצות שריצב"א היה מברך בליל י"ה כשהו' מתעטף בטליתו וכן משמע בירושלמי בפ"ק דקידושין דקאמר אמר להם רבינו שמעון אי אתם מודים לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית אלמא תלי טעמא דהזמן גרמא בכסות לילה אלמא הא כסות יום חייב אף בלילה ע"כ והנה מה שכתב שנראה לו שינוייא קמא ע"ז אומר אני שעיקור שינויי' בתרא דעיקר דקדק מן היתר של וי"ו ואפי' בטלית פטור' דקדק קלוש הוא מאוד לבנות עליו יסוד חדא שמא הוא בלא וי"ו והסופר הוסיפו ואיך נוכל לסמוך על בנין ריעוע כזו בשלמא מה ש שהקשה לשם בתלמוד ביומא גבי איברי' כו'. הם ידעו בבירור ובקבלה שכך נשנה בוי"ו. ועוד מניין לנו לשנות שבא להשמי' לנו בכסות יום הלובשו בלילה וכי שערי תירוצי' ננעלו שלא יבא לרבות ע"א ועוד אף את"ל שאין בו כלאים בכסות יום אפי' ללובשו בלילה היינו טעמא מאחר שאותו מלבוש מחוייב בציצית ביום אבל לחייבו בלילה בציצית לא שמענו מזה:

ומה שדייק בספרי אם הית' מיוחד' ליום ולילה חייב בציצית פי' ביום קאמ' ולאפוקי מיוחד ללילה פטור מציצית אפילו ביום ומה שרוצה לדמות כי היכי דכסות לילה פטור אפי' ביום ה"נ כסות יום חייב אפילו בלילה אינו דמיון כלל דכסות לילה פטו' אפי' ביום הוא מן הדין דקר' ממעט לילה מן הציצית כסות לילה אין עליה דין ציצית כלל ולא נעשה לשם חיובא ומ"ה אפי' בכלאים יש בו אבל כסות יום שנעשה לשם חיוב ציצית נהי שאין בו משום כלאים אפי' בלילה אבל לחייבו בציצית ליכא מאן דפליג ואדר' דייק' לפי סברתו שבא להשמיע לנו דכסות יום אפי' לובשו בלילה דאין בו משום תכלת וא"כ ש"מ דכסות יום אינו חייב בציצית בלילה דאי חייב פשיטא דאין בו משום תכלת ושמא היא גופא אתא לאשמועינן דחייב בציצית א"כ לאשמועינן דחייב בציצית ואנא ידענא דאין בו משום תכלת אלא עיקר כדפרישית. ומצאתי במרדכי בהלכות תפילין וז"ל ת"ר היה משכים לצאת לדרך והיה לבוש תפילין בעוד לילה וירא שמא יאבדו מניח וכשיגי' זמנו יברך עליהם וממשמש בהן ומברך מכאן אומר הר"ן דמי שמשכי' לצאת לדרך והיה לבוש טליתו בעוד לילה כשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך רק שיתקן אות' קצת ואין צריך לפושטו ולחזור וללובשו כי הכא דסגי במשמוש דתפילין. אמר ר"י דלא דמי גבי תפילין איכא חיוב למשמשן וכיון דלא סגי בלאו הכי יוצא נמי גבי ברכה בהכי אבל גבי טלית דלבוש כבר נראה דצריך להפשיטו ולחזור וללובשו לברך עליו ומיהו נהגו כפירש ר"ן ופוק חזי מאי עמא דבר. ע"כ. משמ' להדיא שדעת הר"ן ור"י וכן המנהג שאין לברך על הטלית שמתעטף קודם שיאיר היום שהרי לא פליגי אלא אם צריך לחזור לפושטו וללובשו א"ד במשמו' ציצית לחוד סגי וכן דע' הרמב"ם שאין לברך עליו כלל בלילה כתוב בדרשות מהר"ן ז"ל אמר מהרא"ק כשמשכימין לסליחות מתחלת מתעטף ש"ץ בציצית אעפ"י שאין זמן ציצית כדאית' התם הקב"ה נתעטף בציצית כש"ץ. והראה למרע"ה י"ג מדות אלמא כשאומר י"ג מדות יתעטף ציצית ואמר מהרא"ה שיש לברך עליו כו'. אכן מהר"ם פסק להתעטף בלא ברכה וכשיגיע זמן ציצית ביום ימשמש בו ויברך וכן בליל י"כ יברך מבעוד יום וכן נהג מהרי"ל סג"ל ע"כ

עו פסקא חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים בשלמא בל תטמא למתים דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן דכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם לא תשחית את פאת זקנך ומדשני קרא בריבויי' וכתיב פאת ראשיכם בלשון רבים ופאת זקנך בלשון יחיד דרשינן מיני' זקנך ולא זקן אשתך ודרשינן נמי כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל וליתנהו בהשחת' ליתנהו בכלל הקפה איסי תני אף בבל תקרחו נשים פטורות ולית הלכתא כאיסי אלא אחד אנשים ואחד נשים חייבין רב המנונא מפקיד לחברי' פקדון נשייכו כי הוו קיימין על מתייא דלא יתלשון בשערהון שלא יבואו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים. ת"ר לא יקרחו יכול אפי' קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל קרחה לחייב על כל קרחה וקרחה בראשם מת"ל לפי שנאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם יכול לא יהא חייב אלא בין עיניכם מניין לרבות כל הראש ת"ל בראשם לחייב על הראש כבין עיניכם אין לי אלא כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות ישראלים מניין נאמ' כאן קרחה ונאמ' להלן קרחה מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על כל הראש כבין עיניכם אף כאן חייב על כל קרחה וקרחה