ים של שלמה על קידושין לט

רבי ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים מיתיבי ר' שמעון בן אליעזר אומר מניין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת ואי אמרת שחרית וערבית בלבד אמאי לא נטרח חיובא הוא אלא לאו כולו יומי לא לעול' שחרית וערבי' בלבד ואפ"ה כמה דאפש' ליה לא נטרח וכתב הרא"ש וז"ל הרי"ף לא הביא הא דר' אייבו אמר ר' ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד אלא שחרית וערבית שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים משום דמשמע ליה כר"א דאמר כל ת"ח שאינו עומד כו'. פליג אדרבי ינאי וס"ל דהלכתא כרבי אליעזר שלא נתן קצבה וגם ר"ע השוה מורא החכם למורא שמים ואם אדם מקבל פני השכינ' כמה פעמים ביום צריך לעמוד באימה ובמורא ולכך סמך רב אשי דברי רבי אליעזר בתר מימרא דרבי ינאי לאשמעונין דפליג עליה והא דלא קאמר ורבי אליעזר אמר לפי שלא היה בדורו של רבי ינאי והמחוור בעיני מה שכתב ר"ב והמרדכי הביאו וז"ל כתב ר"ב נראה כפי' מורי קרובי דאין ת"ח העוסק בתורה לעמוד ולבטל מלימודו אלא שחרית וערבית כדאמרינן פ"ק דשבת כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה והשתא לא קשה מדרב יוסף דאמר לעיל כד הוה שמעא קל כל כרעא דאימיה הוי קאי וגם גחין כל אימת דהוה אימיה בעייא למיפק אפוריא משמע אפילו ק' פעמים ביו' וכבוד הרב עדיף מכיבוד אב ואם ע"כ ולישנא הכי מוכח דקאמר אין ת"ח רשאי לעמוד כו' ונא קאמר אין התלמיד רשאי לעמוד כו'. אלא כלומר ת"ח שעוסק בתורה קאמר ובזה מתיישב נמי מה שהקפידו רבא וכן רב פפא בסעודת ביניה' שלא היו תלמידיהם קמו בפניהם אעפ"י שהיו בוודאי קמים שחרית וערבית אלא בלא לימוד צריך לקום כל פעם ופעם והתוספ' תירצו בע"א הא דקפדי הני בסעודה לפי שדין זה אינו נוהג אלא אותן הדרים בבית הרב דמסתמא עמדו שחרית וערבית אבל בתלמידים אחרים חייבים לעמוד אפילו מאה פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם ואפילו אותן שדרים בבית הרב נמי אם באו פני' חדשות צריכין לעמוד ע"כ. ואפי' לפי מה דפירש ר"ב הוא העיקור מ"מ איכא נפקותא בהאי תירוצא של תוספות היכא דאמר הרב לתלמידו שאין צריך לעמוד מפניו מכל מקום בפנים חדשות או היכא דאיכא חשד ואיכא זילותא בדבר צריך לעמוד מפני הרואים

עב מסקינן בסוגיא איבעיא להו בנו והוא רבו מהו לעמוד מפניו כלומר שהבן רבו של אב מהו שיעמוד מפני אביו ת"ש דאמר ליה שמואל לרב יודא שיננא קום מקמי אביך כלומ' ואע"ג דרב יהודה רבי' דרב יחזקאל אבוה הוי כדמוכח בגמרא לעיל דאמר לי' אבל לא תתני הכי ודחינן שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפי' מר שמואל נמי קאי מקמיה ואלא מאי קאמר ליה כלומר אמאי צריך לאזהורי אי לאו למיליף מיניה הוראה בעלמא דאע"ג שהוא רבו חייב לעמוד מפניו ומפרקי' דה"ק ליה זימנין דאתי מאחוריה קים את מקמי ולא תיחוש ליקרא דידי שגם אני הייתי עומד אלו ראיתיו הא לא הכי לא הוי ליה למיקם מקמי' דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אלא היכא דפליג ליה רבי' יקרא כדאיתא בפרק יש נוחלין כן פירש הר"ן תו מסיק איבעיא להו בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו וכתב הר"ן כלומר אפי' את"ל דאביו חייב לעמוד מפניו קא מבעיא ליה דאפשר שכל אחד חייב לעמוד בפני הא' זה מפני שהוא אביו וזה מפני שהוא רבו ולא איפשטא וכתב רבינו חננאל ז"ל שאעפ"י שהוא רבו של אביו חייב לעמוד מפני אביו אבל אביו אינו חייב לעמוד מפניו ואף הר"ח ז"ל כ"כ בפירוש מהלכה ממרים וצ"ע למה ונראה לי דאע"ג דלא נפשט בגמרא דילן ילפי לה דמגרסינן בירושלמי אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת הלך ר"ט והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהם עד שהגיעו למטתה פעם א' חלה ר"ט נכנסו חכמים לבקרו אמרה להם יתפללו על ר"ט בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרו לה מה היה עביד לך יותר ותנייא להו עובדא אמרין אפילו הוא עושה כן אלפים עדיין לא הגיע לכבוד שאמרה תורה ע"כ בירושלמי. ובוודאי דקימה דרבו אינו אלא מדין חכם ואם איתא שאין הבן חייב לעמו' מפני אביו כשהבן רבו לא היתה רשאי אמו של ר"ט לקבל הימנו כך הלכך אע"ג דבגמרא דילן מספקא לן שבקינן ספיקין ונקטינהו פשטיהו ולא משמע דמשום בעלת מעשים הוה מדאמרי סתמא עדיין לא הגיע לכבו' שאמרה תורה ע"כ והרא"ש כתב מאחר דלא נפשטו הבעיות ספיקא דאורייתא לחומרא ויעמדו זה מפני זה וכתב עוד אמרו עליו על רבינו מאיר מורנטבורט מיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שיבא אביו אליו ע"כ ותמיהני מאחר שפסקנו לעיל שהאב והרב שמחלו כבודם כבוד' מחול. א"כ ה"ל למהר"ם למחול על כבודו ולקום מפני אביו ונרא' בעיני משום דמסקינן לעיל אפילו היכי שמחלו על כבודם מ"מ הידור בעי למיעבד וא"כ הי' חוכך להחמי' דשמא הלכה הוא שהאב צריך לעמו' מפני הבן ואף אם ימחול הבן מ"מ הוה בעי למיעבד ליה הידור והוא לא רצה שאביו יעשה לו הידור ונראה בעיני דוודאי למאן דאפשר ליה כמהר"ם שלא היו דרים יחד אבל למאן דלא אפשר מ"ה אין צריך לעקור מדירת אביו ובפרט היכי שאביו חשק בו ופרידתו קשה עליו כמות א"כ הוא יעמוד מפני אביו וימחול הבן על כבודו ואביו לא יעשה לו אלא הידור לחוד

עג איבעיא להו מהו לעמו' מפני ס"ת ר' חלקי' ור' אליעזר ור' שמעון אמרו ק"ו מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש. וכתב הר"ן וז"ל והא דאמרינן במס' מכות כמה טפשאי הני אינשי דקיימי קמי ס"ת ולא קמו קמיה גברא רבא לאו משום דעדיף גברא רבא מספר תורה דהא איפכא אמרינן הכא אלא לומר כיון שאלמל' הם היתה כרוכה ומונחת ואינהו מפרשי לה כדאמרינן התם דהא באורייתא כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי להו חדא כמה טפשאי נינהו דלא סבר דכשם שראוי לעמוד מפני כך ראוי לעמוד מפני לומדיה. ובתוספתא אמרו דהתם הכי קא אמרינן כמה טפשאי הני אינשי וכו'. דהא למיקם מקמי ס"ת לא ידעינן אלא מק"ו דגברא רבא. תו מסקינן ר' אליעזר ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי חלף ואזל ר"ש בר אבא וקמו מקמיא אמר להו חדא דאתון חכימי ואנא חבר ועוד כלום תורה עומדת בפני לומדיה פי' בתמי' לפי שעסוקין בדבר הלכה היו קרו להו לדידהו תורה עצמה לדידיה קרי לומדיה סבר לה כרבי אליעזר דאמר ר"א אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה לייט עליה אביי פירש אהך דרבי אליעזר כל מאן דציית לה אלא שצריך לעמוד אפי' בשע' לימודו אכן אין צריך אלא שחרית וערבית כדפרישית לעיל בסימן ע'

עד אמר חזקיה א"ר חנינא ברי' דר' אבוה אמר ר' אבוה אמר רבי אבדימי דמן חיפ' חכם עובר עומד מפניו ארבע אמות וכיון שעבר מלפניו יושב נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו שנאמר והביטו אחר משה עד בא האהלה וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו גרסינן במסכת הוריות תנו רבנן כשהנשיא נכנס כל העם עומדין ואין יושבין עד שיאמר להם שבו כשאב ב"ד נכנס עושין לו שתי שורות מכאן ומכאן עד שיושב במקומו חכם שנכנ' אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שרבים צריכן להם מפסיעין על ראשי העם אעפ"י שאמרו אין שבח לת"ח שיכנס באחרונה יצא לצורך נכנס וישב במקומו בני חכמים שאבותיהם ממונים פרנסים על הציבור בזמן שיש להם דעת לשמוע נכנסים ויושבים אחר אביהם והופכין פניהם כלפי אביהם אין בהן דעת לשמוע הופכין פניהם כלפי העם יצא לצורך נכנס ויושב במקומו א"ר פפא לא אמרן אלא לקטני' אבל לגדולים לא דה"ל למבדק נפשי' מעיקרא דאמר ר' יהוד' לעולם ילמוד אדם עצמו שחרית וערבית כדי שלא יתרחק ר' אליעזר בר צדוק אומר בבית המשתה עושין להם סניפין אמר רבא ובחיי אביהם וכתב הרא"ש וז"ל האי סידורא דהוריות מיירי כשהיו יושבין שורות בבית המדרש וסידורא הכא ברשות הרבים כי ההיא דמשה רבינו

עה פיסקא כל מצות עשה שהזמן גרמא ת"ר איזהו מצות עשה שהזמן גרמא סוכה ולולב ושופר וציצית ואיזהו מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה ומעקה אבידה ושלוח הקן וכללא הוא והרי מצה ושמחה והקהל דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות והרי תלמוד תורה ופריה ורביה ופדיון הבן דמצות עשה שאין הזמן גרמא ונשים פטורות. ומשני אמר רבי יוחנן אין למדין מן הכללו' אפי' במקום שנאמר חוץ ע"כ וכתב הר"ן וז"ל איכא נוסחי דלא גרסי ציצית דלדיד' סבר האי תנא דלילה זמן ציצית ונוהגת הוא בנשים לפי שאין הזמן גרמא ואיכא דגרסי לה ואתיא כר"ש דפטורי' נשים מציצית כדאית' בפ' התכלת ומפרש טעמא התם מדכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה כלומר והוי' בכלל מצות עשה שהזמן גרמ' וקי"ל כר"ש משום דסגיון כוותי' בפרק במה מדליקין ובפרק התכלת גבי סדין דפטרינן מציצית אמרי גזירה משום כסות לילה וכיון דנקטינן האי טעמא ושבקינן טעמא אחרינהו דאיתנהו בפר' התכלת שמא יקרע סדינו בתוך שלש ש"מ דקושטא הוא ודאמרינן התם ובפר' קמא דסוכה דמר עמרם חסידא רמא תכלת לפרזומא דאינשי ביתי' משום מדות חסידות בעלמא הוא דעבד הכי והיינו דאיהו רמא ורבנן אחריני לא ומיהו קשה היכא הויא מצות עשה שהזמן גרמא דהא