ים של שלמה על קידושין ד

מקודשת. אבל האשה נתנה לו ואמרה לו הריני מקודשת לך הריני מאורסת לך הריני לך לאנתו אינה מקודשת ודייק מרישא טעמא דנתן הוא ואמר הוא. הא נתן הוא ואמר היא אינה מקודשת אימא סיפא אבל היא שנתנה לו ואמרה אינ' מקודשת טעמא דנתנה היא ואמרה היא אינ' מקודשת הא נתן הוא ואמר' היא מקודשת. ומתרץ ה"ק נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת. נתן הוא ואמרה היא ספיקא וחיישי' מדרבנן שאם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם שמא לא היו הראשונות קידושין וחלו קדושי שני או שמא של ראשון קידושין ולא של שני וכתב הר"ן ז"ל והאי לישנא דאמרינן ספיקא הוא דחיישינן מדרבנן מספקי לי טובא דכיון דספיקא הוא ה"ל ספיקא דאורייתא והיכי קאמר דחיישינן מדרבנן הא מדאורייתא נמי איכא למיחש. ורב אלפ"ס ז"ל כתב בלשון זה בהלכות ואם נתן הוא ואמרה היא חיישינן מדרבנן וצריכה גט ולא כתב וספיקא היא ונראה דס"ל דכי אמרינן ספיקא הוא לאו דווקא דמדינא פשיטה דלא הוו קידושין כיון דאמרה היא אלא שחכמים החמירו בדבר ועשאוהו כספק. ולישנא דספיקא לא אתי שפיר והרמב"ם ז"ל כתב בספר הנזכר נתן הוא ואמרה היא ה"ז מקודשת בספק ולא הזכיר מדרבנן כלל אלא ספק קידושין ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קידושין אם צריכה גט מדאורייתא או לא דאי אפשר לומר דמדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה דמ"ש מכל תיקו דממונא דאמרינן בי' העמד על חזקתו והסכימו בו כל גדולי אחרוני' ז"ל שאפי' תקפו תובע מוציאין אותו מידו ה"נ מדינא אית לן למימר הכי ותהא מותרת לינשא אלא מפני חומרא דא"א אסרוה מדרבנן ומ"ה אמרינן הכי דספיקא הוא וחיישינן מדרבנן אבל רב אלפס ז"ל כתב לקמן בפרקין בבעייא דרב מרי בכלב הרץ אחריה דסלקי בתיקו וה"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ וכן נראה עיקר בעיני דהכא ספיקא מדאורייתא וחיישינן מדרבנן לאו דוקא אלא כלומר מאחר שאין וודאי קידושין מדאורייתא אלא מספק ואזלינן לחומר' קאמר וחיישינן מדרבנן כלומר להצריך גט. לכן נראה בעיני עיקר שלא להקל אף כי הטור כתב סתמא ספק הוא וכתב הוא כדברי אביו הרא"ש שתפס לשון הרי"ף וחיישינן מדרבנן ונ"מ שאם קדשה השלישי קידושי דאורייתא אחר מיתת הראשון שצריכה גט מן השלישי דשמא קידושי הראשון הוו קידושי דאורייתא וקדושי השני לא חלו ונמצא שחלו קדושי השלישי משא"כ אי צריכה גט מן הראשון מדרבנן אף שאינו קדושין כלל א"כ קדושי השלישי לא חלו כלל. ועוד איכא נ"מ אי מת השני ויש לו אשה אחרת ואותה הספיקה היא ערוה ליבם דאינה פוטרת צרת' לגמרי אלא חולצת ולפי ענין זו איכא נ"מ אפי' גירשה השני ויש לו אח מן האם ואח"כ נשאה אחיו מן האב אותה אשה של אחיו מן האם ונפלה לפניו אותה אשה ועוד אשה אחרת דאם היה קידושי השני קידושי' גמורין א"כ הוי גרושת אחיו ופטור מן החליצה משא"כ בספק שאפי' היא צריכה חליצה:

(וכתב הרא"ש דאיירי שלא דיבר עמה מתחלה על עסקי קידושין דאלו דיבר עמה מתחלה על עסקי קידושין אפי' נתן לה בשתיקה מקודשת כדאית' לקמן ובשביל אמירתה בוודאי לא גרע):

והיכא שנתנה היא ואמר הוא מחלקינן לקמן דבאדם חשוב מקודשת ובאינו חשוב שאינה מקודשת. וכתב הרא"ש וז"ל והא דפשיט' לי' לרבותינו ז"ל לפרש דבנתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת כלל משום דעיקר קיחה היינו נתינת כסף ובעינן כי יקח איש. אבל מלישנא דגמרא ליכא למידק מדלא הזכיר התלמוד נתנה היא ואמר הוא מקודשת אלמא ס"ל דלא הוו קידושין כלל דאיכא למימר משום דלא פסיק' לי' דהא באדם חשוב מקודשת וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט ע"כ. והר"ן בוזי כתב דאיכא לדקדק דמנ"ל דבנתנה היא ואמר הוא דפשיטא לן דבאינו אדם חשוב דלא הוו קידושין דלמא בדידי' נמי מספקא לן כי היכי דמספקא לן בנתן הוא ואמרה היא ואיכא למימר דלא דמי דבשלמא נתן הוא ואמרה היא כיון דבשעת נתינה אמרה היא והוא שתק הרי הוא כמסכים לדבריה כשם שהיו אומרים בנתן הוא ואמר הוא ושתקה היא דשתיקה דידה כהודאה. וכאן נמי כיון שהוא שותק בשעת נתינה י"ל שהוא מסכים לדבריה ואעפ"י שלא פירש הוה לי' כמדבר עמה על עסקי קידושיה ונתן לה קדושיה ולא פירש דקי"ל כר' יוסי דאמר דיו הלכך איכא למידק דה"ל כנתן הוא ואמר הוא אבל נתנה היא ואמר הוא כיון שאינו חשוב ליכא למימר דקרינן ביה כי יקח כלל ומשום הכי ליכא לספוקי דלהווי קידושין. והא דאמרינן נתן הוא ואמרה היא דספק קידושין הוא כתב הרא"ש דווקא בשלא דיבר עמה על עסקי קידושין. אבל דיבר עמה על עסקי קידושיה לא גרע מאלו נתן לה בשתיקה דבשביל אמירתה לא גרע וכ"כ הטור. וכתב עוד וז"ל וכתב הרמ"ה מכ"ש אם ענה הבעל הן בשעת נתינה דהוי וודאי קידושין אפי' אם אין עסוקין באותו ענין. והנה מה שכתב אפי' אם אין עסוקין באותו עניין לאו דווקא קאמר דה"ה אפי' לא דיבר עמה על עסקי קידושין והרמ"ה שהזכיר עסוקין באותו ענין העיקר תפס דלא מהני דיבר עמה על עסקי קדושין אלא עסוקין באותו ענין כדלקמן והיכא שאינן עסוקין באותו ענין דאינה מקודשת. נראה בעיני דאין כאן בית מיחש כלל להצריכה גט מספק ועיין בפרק האיש מקדש סימן י"ח גבי חיישינן לסבלונות אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב דנתנה היא ואמר הוא נמי ספיקא ולא נראין דבריו

ד אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתי הרי זו מקודשת הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש פי' אין כאן אפי' ספק קידושין דכי יקח כתיב ולא שיקח עצמו לה ואין חילוק דיבר עמה מתחלה על עסקי קדושיה משום דהני לישני גריעי. וכן בגירושין נתן לה ואמר לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ה"ז מגורשת איני אישך איני בעליך איני ארוסיך אין כאן בית מיחוש פי' אף לפסלה לכהונה. אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות פי' בית יד אחיזת הדבר אע"פ שאינו מוכיחות אחיזת לשון גמור כי הכא דקאמר הרי את מקודשת ולא קאמר למאן הוון ידים פירש ואמר דלדידה קדשה והתנן האומר אהא פי' אהי' הרי זה נזיר והווינן בה ודלמא אהא בתעני' קאמר ואמר שמואל והוא שהי' נזיר עובר לפניו פי' דודאי אהיה אני כזה קאמר טעמא דנזיר עובר לפניו הא לאו הכי לא אלמא בעינן הוכחה הכא במאי עסקינן דאמר לי. אי הכי מאי קמ"ל הני לישנא בתראי פי' לישנא בתראי דקא' בהו אין כאן בית מיחוש בין בקידושין בין בגירושין קמ"ל הכא כתי' כי יקח ולא שיקח את עצמו והכ' כתיב ושלח' ולא שישלח את עצמו. והקשו התוס' ותימא דהכא משמע דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוו ידים ובריש מסכ' נדרים אמר האומר לחבירו מודר אני ממך מופרש ממך מורחק אני ממך שאינו אוכל לך שאינו טועם לך אסור וקאמרי' עלה בגמר' אמר שמואל בכולן עד שיאמר איני אוכל לך שאיני טועם לך ומסיק מ"ט דלמא מודרינא ממך דלא משתעיינא בהדך משמע מופרש אני ממך דלא עבידנא משא ומתן בהדך משמע מורחק אני דלא קאמינא בד' אמות דילך משמע. ופריך לימא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוו ידים ומשני שמואל אוקי מתניתין כר' יהודה דאמר ידים שאין מוכיחות לאו ידים מדקאמר שמואל אוקי מתניתין כר' יהודא מכלל דהוא לא סביר' לי' כוותיה אלא ס"ל דהוון ידים ואין לפרש דשמואל מוקי מתניתין כר' יהודא וסבר לי' כוותיה מדאמר בתר הכי מאי דוחקי' לשמואל לאוקמי מתניתין כר' יהודא ומאי קשי' אמאי דחיק ומוקי מתני' כר' יהודא משום דס"ל כוותי' לכך מוקי כר' יהודא אלא ודאי קים ליה דהוו ידים ועוד דאמר בגטין גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודא אומר ודן די יהוו לך מינאי. הוא גופו של גט ופליגי רבנן עליה ושמואל סבר כרבנן תירצו די"ל דהרי את מקודשת ולא אמר לי לא משמע כלל דמקודשת לי קאמר דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו וידים שאין מוכיחות כלל כי הני וודאי קאמר שמואל לאו ידים. אבל בהאי דנדרים הוי מוכיחות וכן ההי' דגיטין דהרי את מותרת לכל אדם דהוי גופו של גט נמי הוי ידים מוכיחות דאין אדם עשוי לגרש אשת חבירו כו' והנה עיקר הקושי' שבנה עליו היסוד ליתי' לפי דברי הר"ן שכתב בפי' בנדרים וז"ל אין שמואל מוקי למתניתין כר' יהודא כלומ' אין וודאי הכי ס"ל לשמואל דמוקי למתניתין כר' יהודא וכו'. וכי תימא א"כ היכי מקשי ואמאי דחיק שמואל ומוקי למתניתין כר' יהודא נימא דמשום דהכי ס"ל לאו קושי' היא דאי לאו דדייק שמואל ממתניתין דאסיק כר' יהודה לא שביק רבנן ועביד כר' יהודא והכי מוכח בפ' קמא דקידושין דמוקי ליה לשמואל הרי את מקודשת דאמר לי אלמא שמואל גופיה כר' יהודא ס"ל דבעינן ידים מוכיחות גם תמי' בעיני דלפ"ד התוס' דשמואל מוקי מתניתין כר' יהודא ולי' לא סבירא לי' וא"כ הלכתא כשמואל וידים שאינן מוכיחות הוו ידים וזה הוא תימא דהא אסיק תלמוד' להדי' דפליגי אביי ורב' דאביי ס"ל ידים שאינן מוכיחו' הווין ידים ורבא ס"ל דלא הווין ידים ומסתמא הלכה כרבא ואינה קשה מהאי דפסק שמואל כרבנן דר' יהודא גבי גיטן משום דהוו ידים מוכיחות שפיר דאין אדם עשוי לגרש אשת חבירו כדמסיק התם להדיא דרבא אמר אנא דאמרי אפי' כרבנן דלא אמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט דאין אדם עשוי לגרש אשת חבירו. גם הרא"ש בפ' קמא דנדרים פסק כשמואל וכרבא דהתם ואין להקשות א"כ אמאי מוקי שמואל למתניתין כר' יהודא לוקמי כרבנן ושמא דאף רבנן מודו הכ' דבעינן ידים מוכיחות ולא פליגי אלא בגיטין משום דהוי ידים מוכיחות לפי שאין אדם עשוי לגרש אשת חבירו אין זו קושי' לפי שלא כדברי רבנן ס"ל דבעינן ידים