ים של שלמה על קידושין ג

א האשה מתני' האשה נקנית לבעלה בשלשה דרכים וקונה את עצמה להיות ברשותה להינשא לאחר בשתי דרכים נקנית בכסף ובשטר ובביאה בכסף ב"ש אומרים בדינר ובשוה דינר וב"ה אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה וכן הלכה וכמה היא פרוטה של נחושת אחד משמנה באיסר האיטלקי של כסף פי' כשהאיסרים אינם מתייקרים ולא מתייזלי' אלא הם בערכ' הפשוט. וקונה עצמה בגט ובמיתת הבעל. והיבמה נקנית בביאה וקונה עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

ומסיק בסוגי' ונתני האיש קונה. אי תנא האיש קונה. הוה אמינא אפי' בעל כרחך תנא האשה נקני' מדעתה אין בע"כ לא. תו מסיק מניינא דרישא למעוטי מאי למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה איקני' בחליפין אף אשה נמי איקניא בחליפין קמ"ל ואימא ה"נ. חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה כדאית' בפ' הזהב דקונין בכלי שאין בו ש"פ. ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקני' נפשה הלכך בטל לה לתורת חליפין בקידושין ואפי' בכלי שיש בו ב"פ אי יהיב לה בלשון חליפין לא מהני עד דיהיב לה בתורת לשון קנין או קיחה או קידושין ופירש"י לא מקניא נפשה בדידה תלי' מילתא כלומר משום דגנאי הוא לה. גם הר"ן פ' דאנן סהדי דאשה בפחות מש"פ לא מקני נפשה וליתא דא"כ אם פשטה ידיה לפחות מש"פ כגון בחליפין מי מקניא אלא עיקר כגירסת ר"ת אשה בפחות מש"פ לא מקניא דילפינן מכסף דעפרון דהוה שוה פרוט' וא"ה בטלה תורת חליפין לגבי אשה אפי' הוא ש"פ. ומסיק מניינא דסיפא וקונה את עצמה בשתי דרכים למעוטי חליצה סד"א דתיתי מק"ו מה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצא בחליצה זו שיוצאה בגט אינו דין שיוצאה בחליצה. ואימא ה"נ. אמר קרא וכתב לה ספר כריתות ספר כורתה ואין ד"א כורתה. תו מסיק בכסף מנלן א"ר יהודא אמר רב דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף באמה העבריה היוצאת מרשות אדון בסימ' נערות ומצי למכתב ויצאה חנם אין כסף למה לי אלא לדרוש אין כסף לאדון זה ביציאה ממנו אבל יש כסף לאדון אחר כשיוצאה כו' ומאי ניהו אב. ותנ' מייתי מהכא דכתיב כי יקח איש אשה אין קיחה אלא בכסף וכה"א כסף השדה נתתי קח ממני וילפינן קיחה קיחה בג"ש. ובעלה מלמד שנקני' בביא' ומניין שאף בשטר אמר קרא ויצאה והית' מקיש הוויי' ליציאה מה יציאה בשטר אף הוויי' בשטר ירושלמי והביאו הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל הדא דתימא בשטר בשטר שאין בו ש"פ אבל יש בו ש"פ כסף הוא ולפי הנראה שאין בזה צורך דאי ללמדינו דאפי' בפחות מש"פ הלא בברייתא בהדי' נאמר אפי' פחות משוה פרוטה כו'. וכן אמר רב א"ר נחמן כתב לה על הנייר כו' אפי' פחות מש"פ כו'. והביאו הרי"ף בהלכותיו וכן הרא"ש לכן נ"ל להשמיענו בא אפי' שטר פסול דאינה מקודשת מכח שטר כגון שלא לשמה או שאר עניינים כה"ג. מ"מ אי אית בי' ש"פ מקודשת דבקידושי שטר דעת' נמי אנייר וכן איתא בהדיא בטור וכן מוכח מסוגי' דפ' איש מקדש מדברי חכמים דשמין הנייר כו' כאשר הוכיח הר"ן ועיי' לקמן בפ' האיש מקדש סי' י"ג שמקדש במחובר או בקרקע לא מצינו להדיא מפורש אי בכלל שוה כסף או לא אכן הר"ן כתב מיהו איכא מאן דאמר ואע"ג דשוה כסף ככסף לענין קידושין. הכי מילי מטלטלין אבל קרקעות לא דבגמרא אמרינן דמקשינן הוויה ליציאה. ומהך היקשא ילפינן קידושי שטר וכיון שמקשינן להדדי מקשינן נמי מה יציאה במחובר לא שאין כותבין הגט במחובר לקרקע כדאיתא בפרק המביא תנינא אף הוויי' נמי במחובר לא והביאו נמי ראי' ממה דאמרינן בפרק קמא דגיטין גבי האי דתניא התם בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים דפרכינן עלה והא איכא מחובר ומשנינן מילתא דאיתא בקידושין קתני מילתא דליתא בקידושין לא קתני אלמא דמחובר אף בקידושין פסולין וליתא דכי אמרינן התם דמחובר פסולין בקידושי שטר הוא דמקשינן ליציאה אבל נתן לה קרקע או מחובר בתורת כסף ודאי מהני דהויה דכסף לא בעינן דומיא דיציאה והכי מוכח לקמן בגמרא גבי בעיין דשטר אירוסין כתבו שלא לשמה מהו דאמרינן עליה מה הויה דכסף לא בעי לשמה אף הויה דשטר לא בעינן לשמה כלומר דלא בעינן שתהא צורת הדינר טבוע לשמה ואעפ"י שיש לדחות ראיי' זו ולומר דאפי' מקשינן הויה דכסף ליציאה אפ"ה אינן בדין דניבעי שיהא הדינר טבוע לשמה שהרי אינה מתקדשת מפני טבועו אלא מפני שווי' דאע"ג דמקשינן הוויות להדדי לגמרי מקשינן להו כדמוכח בהדיא. אפ"ה כיון דההיא דגיטין לא מוכחא ומדברי התוס' פ"ק דקידושין דף ה' ד"ה שכן פודין בו הקדשות כו'. שם איתא להדיא שמקדשין בקרקע או בכל דבר המחובר. ותמה אני על הגאון שלא הביא דברי התוספת ההם ובתוספו' דמכילתין מוכח בהדיא שאם קידש במחובר מקודשת מסתברא דהוי קידושין וכן דעת הרשב"א ז"ל

ב אמר רב הונא חופה קונה מק"ו פי' מה כסף שאין גומר להיות כאשתו ליורשה ולטמא לה אפ"ה קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה ומסיק מבניינ' משלשתן מכסף שטר וביאה ופריך תלמודא מה להצד השוה שבהן שהן בע"כ. ומשני רב הונא כסף מיהא באישות בע"כ לא אשכחן פירש על שלשתן מה להצד השוה שבהן שהן בע"כ ביאה ביבמה שטר בגט אשה כסף גבי אמה העבריי' שמוכר אותה האב בכסף בע"כ לאמה. משא"כ בחופה שלא מצינו שום בע"כ והשיב רב הונא כסף באישות לא אשכחן בע"כ פי' אעפ"י שמצינו בע"כ אצל כסף לענין מכירת בתו אבל לענין קידושין שהוא אישות לא מצינו שם בע"כ גבי שטר וביאה וא"כ אמרינן כסף יוכיח וכו'. ומסיק רבא שתי תשובו' בדבר חדא דשלש תנן וארבע לא תנן ועוד כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין כו' וגמרינן חופה שלא ע"י קידושין מחופה שע"י קידושין. א"ל אביי הא דקאמרת שלש תנן וארבע לא תנן תנא מילתא דכתיבי בהדיא קתני מלתא דלא כתיבי בהדי' לא קתני. ודקאמרת כלום חופה גומרת אלא ע"י קידושין רב הונא נמי הכי קאמר ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה וכתב הרא"ש וז"ל. וכתבו התוס' דלא כרב הונא מדפריך סתמא דתלמודא לעיל ולרב הונא דאמר חופה קונה משמע דרב הונא הוא דקאמר הכי ולא סבירא כוותי' ואע"ג דתלמודא אית לי' לעיל הך סברא דרב הונא דכסף מיהא בע"כ לא אשכחן באישות וה"מ כדבעי למיליף כסף משטר וביאה וכיון דלא אשכחן כסף בע"כ באישות כמו בשטר וביאה חשיב פרכא ולא ילפינן מינייהו דאין הלמד שוה למלמד אבל רב הונא דיליף חופה מכסף שטר וביאה ואיכא למפרך שכן ישנו בע"כ אעפ"י שאין בפרכא שוה בכולן דמקצתן הוי באישות ובמקצתן שלא באישות פרכינן שפיר דעל מה הצד פרכינן כל דהו ורב הונא סבר דאפי' פרכא כל דהו לא חשיב. ורבא דאמר ב' תשובת בדבר לאו משום דס"ל כרב הונא דהאי לא חשיב פרכא שכן ישנו בע"כ דכיון דכסף באישות לא אשכחן ולכך מהדר לפרוכי פרכא אחריתי אלא לפ"ד רב הונא קאמר וגם רב אלפס ז"ל לא הביא דברי רב הונא משום דס"ל דלאו הלכת' נינהו וכן פסק הרמב"ן דלא כרב הונא דהקשה רבא על דבריו אע"ג דשנינו אביי הלכתא כרבא ועוד דשנויי דאביי לאו אליבא דהלכתא סלקי האי דקאמרינן מילתא דלא כתיבי בהדי' לא קתני ליתא דהא קתני במתניתין במיתת היבם ואמרינן לקמן דאתי' לן בק"ו מאשת איש אע"ג דלא כתיב בהדיא קתני לה במתניתין והא דקאמר אליבא דרב הונא חופה שגומרת אחר (זמן) כסף אינו דין שתקנה איכא למיפרך דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה לגמור אינו גומרת אלא אחר כסף אף לקנות לא תקנה אלא אחר כסף. אבל לזה הסכימו כל הפוסקים כרבינו חננאל ז"ל שכתב והא דרב הונא ספק היא דהא פרקי כל מה שמקשי עליה. והר"ן נמי כתב שהרמב"ן גופא מספק בדבר וכו'. והאריך וכתב מאחר שר"ח מספק אותה אי אפשר להקל אבל מ"מ קשה בעיני איך עולה לנו לספק מאחר דקי"ל דאמרי' דיו אפי' היכי דמפריך ק"ו א"כ הלא אינו דיו כמ"ש הרמב"ם דאמרינן דיו אסוף דינא מה חופה גומר אחר כסף אף אינו קונה אלא אחר כסף. ולי נראה דאין זו דיו כלל דאין שייך קנין אחר קנין דאין קנין לחצאין אלא גומר נישואין אחר קנין והכי מיליף מה כסף שאין גומר כלל מ"מ קונה. חופה שגומרת אחר קנין מכ"ש שקונה ומ"מ אינו קונה וגומר דבהא איכא למפרך דיו אתחילת דינא מה כסף אינו אלא קונה ולא גומר אף חופה כן ולפי זה חופה בלא כסף אינו אלא קונה וצריכ' נישואין אחרים וא"ל מה יועיל חופה אחרת מה אולמי דהך מהאי כמ"ש בתוס' על כסף אחר כסף וה"ה כסף אחר שטר היינו משום שדין כסף ושטר אין דינו אלא שיקנה ולא שיגמור אבל חופה שדינו שגומר אלא שחופה בלא כסף אין גומר מכח דיו א"כ חופה שנייה גומר שפיר כדינו לרב הונא. אבל מ"מ לפי מה דלא קי"ל כרב הונא וא"כ שמא חופה לא קני' כלל וא"כ בלא קידושי' לא מהני כלל אכן קידושי' שנעשו בטעות והי' לשם חופה אין צריכה חופה ואף דא"ל עכשיו. מ"מ אין צריכ' חופה אחרת דהלכתא כרב הונא שקונה חופה א"כ אין חשש ואם חופה אין קונה א"כ ניליף ק"ו להיפך שכסף גומר אחר חופה ויקדש אותה אח"כ בכסף. ומה חופה שאינה קונה גומר אחר כסף. כסף שקונה ק"ו שגומר אחר חופה משום דאיכא למידי' דשפיר חופה קונה. אבל מ"מ אינו גומר כדפרישי' אבל מ"מ כתבתי בפ"ק דכתובות סי' ט"ו דאין צריכה לא אירוסין ולא חופה אחרת כלל. (אני מסתפק בכל ספק קידושין אם צריכה גט מדאורייתא או לא דאי אפשר לומר דמדאורייתא שרי משום דאיכא למידק העמד אשה על חזקתה דמ"ש מכל תיקו דממונא)

ג תנו רבנן בכסף נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאנתי הרי זה