ים של שלמה על קידושין לח

בן יהוד' בזקן ולא חכי' דא"כ היינו כאיסי ועוד כי קאמ' מאי איכא בין ר' יוסי הגלילי לת"ק יניק וחכים ה"מ למימר דאיכ' בינייהו זקן ולא חכי' וכתב עוד ומדפסק ר' יוחנן כאיסי דקאמר כל שיבה במשמע למדנו שגם הלכה כר"י הגלילי דאמר והדרת פני זקן זה שקנה חכמה אפי' יניק וחכי' ולא כת"ק דמצריך שיבה וחכמה ע"כ וצ"ל מה שאמר הסמ"ג דלא קי"ל כר"י הגלילי בהא דמזהיר קרא ליניק וחכים לכבד זקן וחכים אין הפיר' דלר"י הגלילי קרא אתא להכי לאזהורי ליניק וחכי' כו' דזה לא נאמר בקרא אלא שמשמע הכי פי' ר"י שכתב וז"ל התוספו' דוודאי יניק צריך שיהא מופלג ולכך איצטרך שיבה אע"ג שאינו מופלג כמו יניק וחכים אבל אם היו שווים בחכמה היניק והזקן צריך שיעמוד היניק מפני הזקן דגבי יניק צריך שיהא מופלג וגבי זקן אינו צריך ע"כ ונרא' לפרש דוקא אליבא דר"י הוא דאשמועינן הכי מאחר שראינו שאף בשיבה תלה המעלה בחכמה אלמא דשני המעלות בעינן לפעמים ביחד אלא שאינו צריך כ"כ חכמה כמו יניק ממילא אם הם שווין במעלה שצריך לעמוד היניק מפניו מחמת הזקנה אבל לאיסי שתלה בשיבה לחוד בלא חכמה וסבר נמי דאף בחכמה תלה כגון יניק וחכי' א"כ לקמן מ"מ לא שמעינן אם שווין הם בחכמה שצריך היניק לעמוד מפניו דשני מעלות הם זקנה וחכמה ועדיף זה כמו זה ואפי' יבאו שני המעלות יחד אינ' מכריע דלא תלה זה בזה ומ"ה קאמר שאין הלכה כר"י דאמר יניק וחכים ומזהיר ליניק כו'. פירש דווקא לר"י הוא דשמעינן הכי ולא לאיסי בן יהוד' וא"כ מאחר שאין הלכה כר"י אלא כאיסי לא אמרינן האי סברא ומ"מ נראה בעיני דאם שניהם שווין במעלות וא' זקן מחבירו בדבר המנכר כגון שבעי' ושמנים כו' צריך זה לעמוד מפני זה דהא במעלה דידי' עדיף מיני' וכן אם שניהם שוים בשנים והא' יניק וחכים והשני מופלג שצריך היניק לעמוד מפני המופלג. ועוד נראה דאפילו אינו מופלג אלא שחכם מיני' טפי הוא ענין חשוב במעלות חכמה וצריך לקום מפניו אף שבזקנה אינה כן אם לא שזקן ממנו עשר שנים במעלת הזקנה וז"ל הר"ן עומדים בפני יניק וחכים ומיהו ה"מ כשהוא גדול ממנו אבל אין גדול עומד מפני קטן מדאמרי' בגמרא דר' אילעי ור' יעקב בר זבדי הוה יתיבי חלף ואזל ר"ש בר אבא וקמו מקמיה אמר להו חדא דאתון חכימין ואנא חבר כלומ' ואינכם חייבי' לעמוד ואפשר שאפי' פטור נמי שאינו חייב לעמוד מפני חכם אלא בגדול הימנו ודאמרינן בפ' אלו מציאות בתלמידי חכמים שפטורין זה מפני זה אפי' כמלא עיניו בכה"ג אפי' גדול על קטן חייב כיון שהוא רבו ע"כ. והת"ח שבבבל נמי לומדין זה מזה כתב הרמב"ם וז"ל מי שהוא זקן מופלג בזקנה אעפ"י שאין חכם עומדי' לפניו ואפילו חכם כשהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה ואינו חייב לעמוד כדי קומתו אלא כדי להדרו ומזה אין סתירה לדברי משום דהפלגה קא גרם שצריך לעשות לו הידור אפי' בלי הפלגה אפי' הזקן הי' נמי חכם אין צריך היניק וחכים לעמוד מפניו אפי' לעשות לו הידור דדוקא לר' יוסי הגלילי הוא דבעינן הכי שיעמוד היניק כו' ולא לאיסי כדמוכא מדברי הסמ"ג כדפרי' וז"ל הטור מה שכתב על דברי הרמב"ם ואינו יודע למה כתב שאינו חייב לקום בפני הזקן כדי קומתו דהא מהך קרא ילפינן זקן וחכם וכמו שצריך לקום מפני החכם מלא קומתו כך צריך מפני הזקן ואפשר שלא אמר שאין צריך לעמוד לפני הזקן מלא קומתו אלא ילד חכם שכיון שצריכין לנהוג בו ג"כ כבוד אין לו לקום מפני הזקן אלא יעשה לו הידור אבל כל אדם צריך לעמוד בפני הזקן מלא קומתו והכי מסתברא נמי בשני חכמים או בשני זקנים שאין אחד צריך לקום בפני חבירו אלא יעשה לו הידור ע"כ. והידור זו בשווים לא ידענ' ממה לקח והכי משמע מסוגי' דהכא דכיבוד של ת"ח אפי' אינו תלמידו צריך לכבדו מפני חכמתו אם אינו בשווים דוקא לענין כיבוד אבל לענין מורא פשיטא דלא שייך מורא אלא גבי רבו או מופלג בדורו שהוא כרבו וכן כתבו התוס' בפ' ד' וה' וכן יראה מלשון הרמב"ם

ע אמר מר מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הדר שאין בה חסרון כיס מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן ה"פ אם עוסקין במלאכה של אחרים אינן רשאי לבטל ממלאכתן ואם עוסקין במלאכת עצמן הכי פירש אין רשאין כו' אין חייבין כדתנן בערכין פרק המקדש שדהו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה לקרבו לעולה אעפ"כ שאינו רשאי פי' משאמר שור זה לעולה ואח"כ החרימו שחל החרם עליו וצריך ליתן דמי פדיונו לכהנים וקאמר שאין שמים אותה בכל שויה אלא אומדי' כמה היה אדם נותן בשור זה כדי להקריבו עולת נדבה אעפ"י שאינו חיי' קרבן שהרי זה נמי לא אמר עלי עולה אלא זו עולה וק"ל. יכול יעמוד מפניו בבית הכסא או בבית המרחץ ת"ל תקום והדרת ומסיק בסוגיא בבתי גוואי שהוא מקום שעומדים שם ערומים אבל בבתי בראי חייב לעמוד מפניו. אמר ואיזה קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ד' אמות אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק אבל ברבו מובהק כמלא עיניו אביי מכי חזי לאודנא דחמרא דרב יוסף קאים מקמי' דקי"ל רכוב כמהלך וחייב למיקם מקמיה כתבו הרי"ף והרא"ש גר' ביומא בפרק הביאו לו את הכף תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא יצדד פניו והולך כי הא דרבי אלעזר כי הוה מיפטר מיניה דרבי יוחנן הוה מסגי ואזל לאחוריה כי הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין וקאים רבי אלעזר מדוכתא עד דהוה מיכסי ר' יוחנן מיניה. תו מסיק אמר אביי נקטינן דאי מקיף חיי אביי מקיף ר' זירא מקיף פיר' מקיף דרך אחרת שלא לעבור בפני הצבור. חיי מאריך ימים. תו מסיק ר' יוחנן קאים מקמיה סבי ארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עליהו דהני הרפקתי פי' מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים שעברו עליהם. רבא מיקם לא קאים הידור עבד להו אביי יהיב ידיה לסבי דארמאי פי' פושט ידו לזקני' כל כמה שעוברי' אצלו ונשענין עליו רבא משדר שלוחי' פי' שלח שלוחיו לפשוט להם יד והוא עצמו לא והרי"ף והרא"ש לא הביאו אלא הא דר' יוחנן ורבא לחוד דעבד להו הידור משמע שכן הלכה דלא בעינן אלא הידור והטור כתב וז"ל ואפי' זקני גוים מצוה להדרם לקום קצת מפניהם ולסומכם בידו ובוודאי היינו פירושו דרבא עביד להו הידור היינו קימה קצת וגם היכא דבעי סמיכ' עבדינן להו כאביי ואביי ורבא לא פליגי. והרמב"ן כתב וז"ל בזה הלשון מצוה להדרן בדברים ונותנין להם יד לסומכם דהיינו מפרש הדור בדברים. והקאר"ו כתב הטור פסק כר' יוחנן ור' יוחנן קימה קצת קאמ' וממילא רבא הידור היינו דברי' ופסק כרבא וכאביי וטעות הוא בידו דא"כ איך שבק הטור דברי רבא דהוא בתראי ופסק כר' יוחנן ובפרט מאחר דפסק כאביי א"כ איך לא יפסוק כרבא אלא עיקר כדפרישית

עא גרסינן בפ' יש נוחלין והרא"ש הביאו וז"ל א"ר אמי בישב' הלך אחר החכמ' במסיב' הלך אחר הזקנה אמ' רב אסי והוא דמופלג בזקנ' מאד פי' רשב"ם בישיב' בין לדין בין לשאר ישיבו' של תורה מושיבין את החכם למעלה מן הזקן במסיבה למשתה וה"ה לנישואין כבנות צלפחד והוא דמופלג החכם בחכמה שחכם הוא מאוד אז הלך אחר חכמה ולא אחר זקנה אם הוא חכם קצת והזקן מופלג בזקנה שהוא זקן מאוד אז חלק כבוד בבית המשתה יותר מלחכם אם החכם מופלג בחכמה אעפ"י שהזקן חכם קצת אם אינו מופלג בזקנה החכם שהוא מופלג קודם לכבדו שמעינן מהכא דחכם מופלג וזקן מופלג שאינו חכם כל כך כבחור בישיבה הלך והושיב את החכם בראש ולדבר תחלה, ובמסיבה הלך אחר הזקנה. והיכא דחכם הוי מופלג בחכמה וזקן לא הוי מופלג בזקנה מכל מקום הולך אחר החכמה אפי' אפי' במסיבה. והיכא דזקן הוי מופלג בזקנה וחכם לא הוי מופלג בחכמ' בכל מקום הולך אחר הזקנה ואפי' בישיבה. והיכא שהזקן חכם קצת אפי' הבחור חכם יתר ממנו והיכא דלא מופלגין לא האי בחכמה ולא האי בזקנה נראה בעיני בכל מקום הלך אחר הזקנה מדאמר רב אשי היכי דתרווייהו מופלגין הולכין בישיבה אחר החכם ובמסיב' אחר הזקן מכלל היכא דלא מופלג לא האי ולא האי הולכין בכל מקום אחר הזקן דבשביל שהחכם חכם קצת ממנו אין לנו לבייש הזקן והחכם אינו בוש בכך מאחר שהוא זקן ממנו יודע הוא שבשביל זקנתו חולקין לו כבוד ע"כ וכן פסק הרמב"ם. והר"ן כתב בשם הרח"ה שחולק בדבריו וסובר היכא דאין א' מהן מופלג הוי ליה כאלו תרווייהו מופלגין ובישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחר הזקנה ע"כ וכן נראה בעיני עיקר בפרט לפי מה שכתבתי כבר מאחר דקי"ל כאיסי א"כ מעלת הזקנה ומעלת החכמה שקולין הם כל זמן שאין כאן הפלגה עוד איכ' גירסא לשם דמסקינן בהלכתא חולקין כבוד לתלמיד בפני הרב והלכתא אין חולקין ל"ק הא דפליג ליה רבו יקרא והא דלא פליג ליה יקריה וכ"כ המרדכי בשם התוס' אמר רבי אליעזר כל ת"ח שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר אינינו ירא מלפני האלקים מורא זה איני יודע מה היא כשהוא אומר תקום ויראת מאלקי' הוי אומר מורא זו קימה א"ר יהושע בן לוי כל מלאכה שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו כתבתי בפרק אלמנה ניזונית סימן ב' תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו כל אתין שבתורה שדרשת מה תהא עליהם אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרשה כך אקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ולמדו מעניין מורא של רבו את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח. בפרק חלק אמר רב אייבו אמר