ים של שלמה על קידושין לז

יצחק בר שמואל בר מרת' גדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שעשה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש עליהם אמר רב יצחק בר שילא אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על כבודו כבודו מחול וסוגיין כרב יוסף אלא מיהו אע"ג דכבודו מחול הדור בעי למעבד לי' כי הא דרבא הוי משקי בי' הלולא דברי' ודלי' ליה כסא לרב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע וקנו מקניי' לרב מרי ורב פנחס ברי' דרב חסדא ולא קמו מקמי' אקפיד ואמר הני רבנן רבנן והני רבנן לאו רבנן. והא דקאמר הדור בעי למיעבד פי' כאלו רוצה לעמוד לפניו תו מסיק נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתה' אימתו עליך

סח פסקא כתב הרמב"ם ממזר חייב בכיבוד אביו ואמו ומוראו אעפ"י שהוא פטור על מכתן וקללתן עד שיעשה תשובה אפי' היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו וכת' עליו הטור וז"ל ונ"ל כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן גבי הניח להן אביהן פרה של גזולה חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם ופריך והא לאו עושה מעשה עמך הוא פירש ואין חייבין בכבודו ומשני כשעשה תשובה אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אינן חייבין בכבודו ע"כ והנה מה שכתב הטור פרה של גזולה לפום ריהטא כתב כן כי איירי התם בנטל אביו ריבית כדאית' בפרק איזהו נשך וא"כ אין לו מקום כאן לסתור דברי הרמב"ם דהתם מדינ' [לא] אמר חייבי' בי' להחזיר דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידי' אזהר רחמנא לברי' לא אזהר רחמנא אלא משום דכבוד אביהם חייבין להחזיר ודווקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוי לה ההיא פרה כאלו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והיא דבר המסויים הלכך אע"ג דעדיין לא הוציאו מרשותו חייבי' להחזיר מפני כבוד אביה' אבל כי לא עבד תשובה בניו ירשוהו והתורה לא חייבתם להחזיר דלדידי' אזהר לבריה [לא[ אזהר הלכך הוה לגמרי ממונא דידם ואינ' חייבי' לכבד את האב בממונם דהא אפסקא הלכת' כמ"ד משל אב אבל בשאר כבוד דלית בי' חסרון כיס אפ"ה נראה דחייבים אעפ"י שהוא רשע כדמשמע מההיא דפרק הנחנקין פי' מדתנן חייב בכבוד אביו ומוראו וכו'. בפר' ו' מהלכות ממרים וטעמו מדתנן בפרק ב' דיבמות מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן היבום וחייב על מכתו וקללתו חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ובגמ' פריך מ"מ לאתויי מאי לאתויי ממזר ומקשה בגמ' אמאי חייב על מכתו ועל קללתו קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואוקמוה בשעשה תשוב' וכתב הרי"ף על זה ה"מ לעניין חיובא אבל לעניין איסורא אפי' לא עשה תשובה אסור לבן להכותו ולקללו דגרסינן בפ' הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לא להכות אביו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו וכ"כ הרא"ש ולאפוקי מתוספו' שכתבו דההוא דהנחנקין בשעשה הוא תשובה כך כתב הקאר"ו ויפה כתב אלא שמ"מ אין ראיי' ג"כ מהא דאסור להכותו או לקללו מ"מ משמעות שצריך לכבדו או לירא מלפניו גם לא מסתבר לכבד הרשע ולירא מלפניו אם הוא רשע אפי' הוא אביו אלא שלא ינהוג בו מנהג בזיון עוד כתב הרמב"ם אעפ"י שאדם חייב לירא מפני אביו ואמו מאוד ולכבדן אסור לאדם להכביד עולו על בניו לדקדק בכבודו עמם שלא יביאן לידי מכשול אלא ימחול ויתעלם עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול והמכה לבנו הגדול מנדין אותו שהרי עבר על ולפני עור לא תתן מכשול כדאית' בפ' אלו מגלחין. וכתב הקאר"ו שמצא בקונטרסי"ן שלא אקרי גדול להאי עניינא אלא עד כ"ב שנין או כ"ד שנין כדאמרינן לעיל אידך על צווארי דבריך משיתסר ועד כ"ב שנין וא"ד עד כ"ד ואומר אני שאין לנדותו במכה בנו הגדול עד שיעבור כ"ד שנין אבל מ"מ אסור להכותו לכשיגיע לכ"ב שנים וכל זה בלא נשא אבל נשא נקרא גדול בעיני הבריות וכפי לשון בני אדם ולא דווקא המכה בנו גדול אלא כל הגורם מכשול לחבירו חייב נידוי ומנדין אותו כמו שכתב הרמב"ם בהלכו' נדוי עוד כתב הרמב"ם והטור הביאו חייב אדם לכבד אשת אביו אעפ"י שאינו אמו כ"ז שאביו קיים וחייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מות' אינו חייב בכבודם ומ"מ מצוה לכבדם אפי' לאחר מות' וחייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וחייב לכבד חמיו דכתיב אבי ראה גם ראה ע"כ. והנה מ"ש מצוה לכבדם כו' היינו מדאמרינן בפרק הנושא שרבינו הקדוש צוה את בניו שיזהרו בכבוד אשתו לאחר מותו אע"פ שלא הית' אמם ומה שכתב בענין כיבוד אחיו והגדול כתב הרא"ש בתשובה דל"ש אחיו הגדול מן האב או מן האם כתב עוד על אח גדול שביזה וחירף לאחיו שהוא ת"ח וקטן ממנו בשנים ונידה הקטן בשנים לגדול. ויפה עשה שנידהו דכיון דאינו נושא פני' לתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו ע"כ ויש להקשות מאחר שילפינן מריבוי את אביך ואת אמך א"כ נימא כי התם מה התם אפי' הוא רשע מ"מ אסור לקללו ולחרפו ונידוי הוא ארור וא"כ איך יכול להחרימו ונרא' דלא קשה מידי דהנך ריבויי אצל כיבוד כתיב ואצל אביו גופו אם אינו עושה מעשה עמך אינך צריך לכבדו כדפרישי'

סט תנו רבנן מפני שיבה תקום יכול אפי' מפני זקן אשמאי פי' בור כמו והאדמה לא תשם דמתרגמינן וארעא לא תבור וכמו פתחי שמאי דפרק התכלת כך פי' תוספת בשם ר"ת ולאפוקי פרש"י שפירש לשם רשע ועם הארץ דבהא לא מחייב איסי בן יהודא לכבדו דמותר להכותו ולקללו דאינו עושה מעשה עמך ומסיק ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם שנא' אספה לך שבעים איש מזקני ישראל ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנ' חכמה שנא' ה' קנני ראשית דרכו יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק ת"ל תקום והדרת לא אמרתי אלא קימה שיש בה הידור ואיזה היא קימה שיש בה הידור הוי אומר זה ארבע אמות יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בה חסרון כיס יכול יעמוד מפניו בבית הכסא ובית המרחץ תקום והדרת לא אמרתי קימ' אלא במקום שיש הידור יכול יעלים עיניו שלא יראנו ת"ל תקום ויראת כל דבר המסור ללב אמרינן בו ויראת ר"ש בן אליעזר אומר מניין זקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת איסי בן יהוד' אומר מפני שיבה תקום ואפי' כל שיבה במשמע ר' יוסי הגלילי היינו ת"ק איכא בנייהו יניק וחכים ת"ק סבר יניק וחכים לא ר' יוסי הגלילי אומר אפי' יניק וחכי' כתב הרא"ש וא"ת למאי איצטרכ' בין לרבנן בין לר' יוסי הגלילי שמעינן משיבה דצריך להקים מפני שיבה זקן שאינו אשמאי אע"פ שאינו מופלג בחכמה אלא רבנן דרשי הזקן מזקני העיר למעוטי יניק וחכים ואפי' הוא מופלג בחכמה ור' יוסי הגלילי דרש זקן זה קנה חכמה ואפי' הוא יניק וחכי' אם הוא מופלג בחכמה ע"כ, אף לפי זה אין אנו יודעין בהכרח אם יניק וחכים בעינן מופלג בחכמה נהי דת"ק מטעם יניק וחכי' אפשר קאיירי אפי' מופלג אבל מ"מ לר' יוסי הגלילי דמרבה יניק וחכים איירי אפי' בלא מופלג או דווק' במופלג איירי ונרא' לכאור' דלישנא דיניק וחכי' משמע חכם בעלמא אפי' בלא מופלג אכן מדברי התוספו' שהקשו לר' יוסי הגלילי דדריש יניק וחכים שיבה למה לי וכי הוא גרוע בעבור שהוא נמי שיבה בהדי חכמה הא אפי' ביניק וחכי' איירי קרא וכתבו וי"ל דאי לא כתב רחמנא שיבה ה"א דניבעי זקן ממש אבל יניק וחכי' לא להכי אתא סיפא לגלויי דלא בעינן זקן וחכים אלאו בחד לחוד סגי אפי' יניק וחכי' ומיהו קשה דא"כ מאי קאמר בדברי ר' יוסי הגלילי כדאמר ת"ק לכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום אדרב' לא לכתוב אלא זקן דהא נמי אמר זקן בלא שיבה זקן כמשמע זקן ממש משמע אלא ודאי זקן יניק וחכי' משמע והדרא קושי' לדוכתא ונראה לר"י דוודאי יניק וחכי' צריך שיהא מופלג ולכך איצטרך שיבה אעפ"י שאינו מופלג דכך לי זקן שאינו מופלג כיניק וחכי' שהוא מופלג אבל אם היו שווים בחכמה היניק והזקן צריך שיעמוד היניק מפני הזקן דגבי יניק צריך שיהי' מופלג בחכמה וגבי זקן אינו צריך ע"כ אבל אין הכרח לדבר דשמא בעי שיבה למעוטי יניק וחכי' לת"ק ומ"ה צריך לומר בדברי ר' יוסי הגלילי לת"ק לכתוב מפני שיב' תקום והדרת כו' ור' יוסי הגלילי ס"ל דאי לאו כתב שיבה ה"א זקן ממש כפי' הראשוני' של תוספו' או ה"א זקני שווים אבל זקני השוק כפי' הראשון שכתב הרא"ש אבל לא שבא לומר דצריך לקום מפני שיבה אפי' אינו מופלג וכ"ש לפי האמת דקי"ל כאיסי בן יהוד' דס"ל כל שיבה במשמע אפי' זקן אשמאי מסתבר נמי לומר יניק וחכי' לא גרע ומה שכתב בסמ"ק דיניק וחכי' בעינן מופלג אף לאיסי שכמו שמוכרחים אנו לפ' אליבא דר' יוסי הגלילי כדלעיל ג"כ נפ' כך אליבא דאיסי הלא כתבתי שאינו בהכרח לפרש כן אפי' לר"י הגלילי ואף א"ת שנפרש כן לר"י מ"מ לאיסי מנלן לפרש כן דלמא בהא נמי פליגי איסי אר' יוסי הגלילי. ומסיק א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהוד' וכתב הרא"ש ומבן שבעים נקרא שיבה וכתב עוד וכיון דס"ל לאיסי בן יהוד' כל שיבה במשמע בע"כ דריש זקן זה שקנה חכמה יניק וחכים כר"י הגלילי וכן הלכ' ע"כ ואף שמדבריו לא משמע הכי שלא הזכיר הלכה כאיסי בן יהוד' אלא לעניין כל שיבה ולא הזכיר יניק וחכי' מ"מ הדעת מכרעת דאף איסי ס"ל הכי וכן דעת כל המחברים וכן פסק הרמב"ם ולא כדברי הרמב"ן שבא לישבו כמו שכתב הר"ן וכתב הסמ"ג וז"ל א"ר יוחנן והלכה כאיסי בן יהודא ולא כת"ק דצריך שיבה וחכמה ודלא כר' יוסי הגלילי דאמר יניק וחכים ומזהיר ליניק לכבד לזקן וחכי' ואין לפרש דר' הגלילי מודה לאיסי