ים של שלמה על קידושין לו

בעינא למסחי רגליו ואשת' מהן ולא שביק לי אמרין הואיל והיא רוצה רצונה כבודה ומכאן אתה למד כן אף לאביו ע"כ. ומסיק תניא אבדימי בריה דר' אבוה יש מאכיל את אביו פסיוני וטורדו מן העולם יש מטחינו ברחיים ומביאו לחיי עה"ב והא דקאמר וטורדו מן העולם פי' שנענש עליו שמראה לו צר עין באכילתו ויש מטחינ' ברחיים שהוא מלאכה קשה ומביאו לחיי עה"ב שמכבדו בדברים טובים וניחומים ובת"י גרסינן מעשה בשניהם. מעשה באחד שהי' מאכיל את אביו פסיוני פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל אלה אמר ליה סבא מאי איכפת לך טחין ואכול פי' לעוס ואכול כעין כלבים דמדשין ואוכלי' א"כ הראהו שקשה עליו ושוב מעשה באחד שהיה טוחן ברחיים ואב זקן הי' לו ואתא ציוו לטחוני פי' מצות המלך בשביל אביו לעבודת המלך א"ל בנו טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לו קצבה אם לביזות טב לי ואם מטת מלקי טב לי ע"כ תו מסיק ועוד שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיזרוק ארנקי לפניו לים ואינו מכלימו. ר' טרפון הוי לי' ההיא אימא זקינה כל אימת דהוי' בעי' למיסק לפוריא גחין וסלקא עלי' אתא וקא משתבח בבי מדרשא אמר' לי' עדיין לא הגעת' לחצי כיבוד כלום זרקה ארנקי לים ולא הכלמתה והך זריקה ארנקי כבר פי' בסי' שלפני זה. תנו רבנן מכבדו בחייו ומכבדו במותו בחייו כיצד השמר בדבר אביו למקום פירש אם מכיר באנשי מקום שמכבדין אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו ואפי' יודע שיכבדוהו באביו אלא יתלה הכבוד באביו אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו כדבר עצמו אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי לא יאמר שלחוני בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו בשביל אבא. במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו וה"מ תוך שנים עשר חודש מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי עולם הבא תו תניא חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו ופריך וכי תירגמון לאו בר חיובא אלא אמר רבא שם אביו של חכם ושם רבו של חכם כי הא דמר בר רב אשי כי הוה דריש יתיב בפרקיה איהו אמר אבי מורי ואמוריה פי' מתורגמיה אמר הכי אמר רב אשי וכתב הרמב"ם וז"ל לא יקראנו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבי מורי. היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו. אבל השמות שקורין בו כל העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ואין בכך כלום ע"כ וכתב עליו הטור וז"ל ותימא על מה שכתב שאפילו אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותן בשמם ע"כ ואמת שחומרא יתירה היא ואין לו הכרע כלל מן התלמוד וגבי תלמיד לרבו נמי כתב כן ותימא דמשמע דווקא לאחרים יכול לקרות בשם רבו אבל רבו בכל עניין אסור להזכיר בשמו אפי' בשם שאינו פלאי והא קרא כתיב אדוני משה כלאם ועוד באותו העת אפשר זה שם של משה שם פלאי שלא היה מצוי כי הוא היה נקרא משה על שם היאור כי מן המים משיתהו והי' צ"ל היכא דמשנה קצת לכבוד שרי להזכיר בשמו כי הוא היה אומר אדני משה כלאם ואפשר שהעולם היה קוראין אותו משה בן עמרם לחוד או משה רבינו והוא הי' אומר אדוני משה כלומר שהוא משרתו ותלמידו וא"ל למה לא א"ל אדוני לחוד אפשר לומר שהיו אצלו אהרן ואלעזר וכמה חשובים וא"כ מרוב ענוותו של משה לא ירגיש שאומר לו כי אם אחרים שקראן אדוני וכן נראה עיקר שהרא"ש הזכיר את רבו מהר"ם בשמו רבינו מאיר אלא מאחר שהיו לו אפשר שארי חכמים שהיו רבותיו א"כ הוצרך להזכירו ובמה שאמר רבינו מאיר הוה כאלו משנה שמו לכבוד ודוגמא זו מצינו להדיא בפ"ק גבי אמר רחבא אמר ר' יהוד' הר הבית סטיו כפול היה וכתבו התוספו' דמ"ה אמר ר' יהוד' ולא אמר רב יהודא וכמו שהוא מוזכר בכל התלמוד משום שהיה רבו מובהק קרי לי' רבי ע"כ וממילא שההרגל לקרות לכל חכם ר' ישנה אותו ויקראו אותו רבינו פלוני או ר' פלוני רבי ומורי ובאביו בכל ענין אסור להזכיר שמו לעולם אלא אבי מורי כדלעיל והטעם שאין לו אלא אב אחד ואין כאן מקום לטעות וי"מ על הטור שכתב וא"א הרא"ש למה הזכירו בשמו ולא כתב אבי מורי ורוצים לחלק. בין הזכרה בפיו לכתיבה בעלמה ואני אומר שאין ראיי' לדבריהם שהוא הזכירו בלשון צח במלת כבוד ושבח וא"א הרא"ש ר"ל ראש לכל ישראל ולא שכתב או שאומר וא"א ר' אשרי ז"ל. תניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו מקרא כתיב בתור' כך הוא ופרש"י מתוך שמזכירו יבין בעצמו ולא יתבייש וכן פי' הטור. אבל הרמב"ם כת' וז"ל יאמר לו אבא כתוב בתור' כך וכך כאלו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו ע"כ ולישני דגמרא דילן אבא מקרא כתיב בתורה דמשמע מלשון שאלה תו מסיק מתני ליה רב יחזקא' למריה בריה הנשרפין בנסקלין ר"ש אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה א"ל רב יהודא ברי' אבא לא תתני' הכי וכו'. ומסיק א"ל שמואל לרב יהודא שיננא לא תימא לאביך הכי דתניא הרי שהי' אביו עובר על דברי תורה אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה כו'. תנו רבנן איזהו מורא ואיז' כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא והא דאין עומד במקומו פרש"י מקום המיוחד לו לעמוד בסוד זקנים עם חביריו בעצה. והרמ"ה כתב דה"ה במקום המיוחד לו בביתו להיסב וכת' הקאר"ו על דברי הטור שהביא וז"ל ומדברי רבינו נראה שהוא סובר דרש"י פליג אהרמ"ה ושרי במקום המיוחד להסב בביתו ולי נראה דלרש"י נמי אסור ולא איצטרכא לי' לרש"י לאשמועינן דהיינו לא ישב במקומו דקתני בברייתא אלא דלא עומד במקו' הוא דאתא לפרושי דהא ודאי לא ומסתר לי' לעמוד מעומד במקום שאביו רגיל לישב בביתו דלית בי' זילותא כלל אבל במקום שדרך לאביו לעמוד שם בסוד זקנים אם עומד שם אפי' מעומד הוי זילות' שנרא' מחשב עצמו מכלל אנשי העצה ונמצא שהוא משוה עצמו לאביו א"נ דלא יעמוד נמי לא ישב הוא ומשום דקשה היינו לא ישב הוצרך לפרש דלא יעמוד במקומו היינו במקום המיוחד לישב שם בסוד זקנים ולא ישב במקומו ממילא משמא שהוא מקומו המיוחד לו לישב בביתו ולא זו אף זו קתני ע"כ. אכן הנרא' בעיני לפרש דברי הבריית' דלא ישב במקומו בכל מקום המיוחד לו בין בהסיב' בין בוועד חכמים ולא יעמוד במקומו בענין התפלה שלא יעמוד במקום שהוא רגיל לעמוד שם שם ולקבוע תפילתו וכן כתב ר' ירוחם בשם הרמ"ה דמקום המיוחד לאביו להתפלל שם הוי בכלל לא עומד במקומו והא דקאמר לא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופרש"י אם הי' חולק בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ"ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב ע"כ ויפה כתב ולשון ואין מכריע את דבריו אאביו קאמר בפ' ולא אפלוני שחולק עליו קאי

סו איבעיא להו הא דמאכילו ומשקיהו לאב משל מי הוא אם משלו או משל אב ר' יודא אומר משל בן ר' נתן בר אושעיא אמר משל אב מורו לי' רבנן לר' ירמיה כמ"ד משל אב וכתב הרא"ש מדברי התוספו' וז"ל וכן הלכתא וכן פסק בשאלת דרב אחאי בפרשת וישמע והיכא דרוויחי לבן ולאב לית ליה כייפינן לי' לבן ושקלינן מיני' בתורת צדקה ויהיבנן לאבוה כי הא דרב פפא אכפייה לר' נתן בר אמי ואפיק מיני' ד' מאות זוז לצדקה וכן שדר' במתיבתא וכן הביא רבי' חננאל ז"ל ראיי' מן הירושלמי מעובד' דר' יונתן שכפה את הבן לזון את האב הלוואי ברירה לן כל שמעתתין כהדין שכופין את הבן לזון את האב אין כל כך ראיי' משם דהתם בכותב כל נכסיו לבניו איירי ואהכי מייתי לי' בפרק נערה שנתפתתה ועוד הביא ראייה מההוא דתניא דתני ר' שמעון בן יוחאי מצינו שהקפיד הקב"ה על כיבוד אביו ואמו יותר מכבודו בכבודו הוא אומר כבד את ה' מהונך אם יש לך ממון חייב ואם לאו פטור בכיבוד אב ואם נאמ' כבד את אביך ואת אמך בין שיש לו ממון בין שאין לו ממון אפי' הוא מחזיר על הפתחים והא דקאמר אמרי' אפי' הוא מחזיר על הפתחים לא שיכבדוהו משלו ויחזיר הוא על הפתחים דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ויבטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים ע"כ. וסוגיא דשמעת' לפי מה דפסקינן משל אב נמצא הא דקתני האב ובנו הרב ותלמידו פודין זה לזה מעשר שני ומאכילין זה לזה מעשר עני איירי כפשוטו ולא צריכא לאוקמי בהעדפה והארכתי בזה בפ"ק דב"ב סי' ס"ז

סז תניא ר' אליעזר בן מתיא אומר אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות מניח אני הכבוד אבא ועושה את המצוה שאני ואבא חייבין במצוה איסי בן יהודא אומר אם אפשר המצוה לעשות ע"י אחרים תעשה ע"י אחרים אמר רב אדא בר מתנא הלכה כאיסי בן יהוד' וכתב הר"ן ה"מ כששתיהן לפניו אבל כשהתחיל המצוה אעפ"י שאפשר לעשות' ע"י אחרים אם נזדמנה לו מצוה שאי אפשר לו לעשות' ע"י אחרים לא יניח את הראשונה דהא קי"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מפלגי בין מצוה למצוה והכי משמע מדברי רש"י שכת' ויש מצוה אחרת לפניו ע"כ עוד דקדק ר' ירוחם בשם הרא"ש מדברי רש"י קבורת המת או לויה דהיינו מצוה עוברת עסקינן דאם אינ' עוברת אעפ"י שאי אפשר לה לעשות' ע"י אחרים יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשנה. תו מסיק אמר רבא אמר רב