ים של שלמה על קידושין לה

סד עד היכן כיבוד אביו ואמו אמר להם צאו וראו מה עשה גוי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם א' בקשו חכמים פרקמטיא בששים רבוא שכר והי' מפתח מונח מראשיותיו של אביו ולא ציערו אמר רב יהודא אמ' שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה גוי א' באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו חכמי' ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר ורב כהנא מתני בשמנים ריבוא והי' מפתח מונח מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה אחרת נתן לו הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמים אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו מעות שהפסדתי בשביל כבוד אבי ואמר ר' חנינא ומה שאינו מצווה כך מצווה ועושה עאכ"ו דאמר ר' חנינא גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אמר רב יוסף מריש ה"א מאן דאמר לי הלכה כר' יודא דאמר סומא פטור מן המצות עבדינן יומא טבא לרבנן דהא לא מפקדנא ועבידנא והשתא דשמעת להא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה אדרבה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יודא עבידנ' יומא טבא לרבנן. פסק ר"ת דנשים יכולין לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמ' דאע"ג דפטירי ואפי' מדרבנן לא מחייבי כדמוכח בברכות פרק מי שמתו גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ואין כאן משום לא תשא את שם לפי שהיא ברכה שאינ' צריכה דהך דרשא אסמכת' בעלמא דהא אמרי' בפ' מי שמתו ספק קרא ק"ש ספק לא קרא יחזיר ויקרא ולא אסרינן מספק משום בל תשא הלכך כיון שמתכוונת לברכה אין כאן משום בל תשא דאי לאו הכי במה היה שמח רב יוסף והלא היה כמה ברכות ציצית ותפילין וכל ברכת מצות עשה שהזמן גרמא ואמרינן בפר' המניח האי מאי דבעי למיהוי חסידי ליקיים מילי דברכות ועוד הביא ראיי' מדאמרינן פרק בתרא דערובין דמיכל בת שאול הית' מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים לר' יוסי דאמר נשי' סומכת רשות אבל רב יהוד' פליג עליה התם ואמר מיחו ומיסתבר למימר דמה שמיחו מפני שהיתה מברכ' ש"מ דלר' יוסי שרי לברוכי פי' והלכה כר"י והאריך בראיות כו' ואעפ"י שהרא"ש עומד בתימא שכת' וז"ל ותימא הוא היאך תאמר וצונו במילתא דלא מיחייב' לא מדאוריית' ולא מדרבנן גם נראה דמסומא אין כ"כ ראיי' דסומא אע"ג דפטור מדאוריית' מחייב מדרבנן כדמוכ' ההיא דפסחים דמשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצות בזמן הזה דרבנן ולכך היו יכולין להוציא אחרים ש"מ דאינהו מחייבי מדרבנן ומה שחייבו סומא מדרבנן ואשה פטורה לגמרי היינו טעמא משום דהוי ממין בר חיובא ועוד שלא יראה כגוי שאינו נוהג בתור' ישראל אי פטרית לי' מכל המצות אבל אשה מחייבי במצות עשה שלא הזמן גרמא ומצות לא תעשה ע"כ:

מ"מ נראה שלא בא לחלוק על דברי ר"ת שהרי בפרק בתרא דר"ה הביא דברי ר"ת וראייתו בלי מחלוקת ועוד ראייה של מיכל בת שאול אין להשיב ואע"ג דשאר ראיו' דחויות ובפרט שהרא"ש גופא פסק לשם דהלכתא כר' יוסי ותמיהתו איך תאמר וצונו אין זו קושיא שהרי אינו אומרת וציוני אלא וציונו שכוללת עצמה עם אנשים וכ"כ הר"ן אחר שהביא ראיות ר"ת כתב דאע"ג דאיכא לדחויה נקטינן דהא נוטלת עליהן שכר מדאמר ר' יוסי בר חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה דמדקאמר גדול אלמא מי שאינו מצווה ועושה נמי יש לו שכר הלכך בכלל מצות הן ומברכת ולא נאמר הואיל ואינו נצטווה היאך יאמר וצונו דכיון שהנשים נצטוו ואף הן נוטלת שכר שפיר יאמרו וציונו עכ"ל והמגיד משנה נמי כתב וז"ל כתב הרשב"א שעלו הראשונים שאעפ"י דנשי' פטורות לתקוע מ"מ יכול' לברך וכן נהגו ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ע"כ ומ"מ שמעינן דכל האחרונים פסקו כר"ת וכן המנהג. אכן האידנא ראוי למחות בנשים להניח תפילין אפי' בלא ברכה כאשר כתב הכלבו בשם הר"ם שאם רצו הנשים להניח תפילין אין שומעי' להן מפני שאינן יודעת לשמור עצמן בנקיות וכתב הקאר"ו וז"ל ובספר אורחת חיים הקשה עליו מדאמ' בר"פ המוציא תפילין דמיכל בת שאול הית' מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמי' ולא נהירא שטעם התם כמו שכתבו התוספו' ראיתי בפסיקתא שמיחו בה חכמים ופירשו הם דטעמ' משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות לזהר. והרמ"ה רצה ליחוש לדברי פסיקת' ע"כ ואני אומר שאין צריכין לכל זאת הא דלא מיחו במיכל לפי שהית' צדקת גמורה והית' אשת מלך גם לא הי' לה ולד והית' יכולה לשמור עצמת בנקיות מה שאין כן בשאר נשים. ומה שכתבו התוספות והרא"ש מה שחייבו סומא במצות דרבנן כדי שלא יהי' לגוי אין הכוונה שיהי' הלכה כר' יודא דסומ' פטור מן התורה במצות מדרבנן הלא כתבנו בפרק החובל סי' כ' דאין הלכה כר' יהודא אלא לפי מה שבקש ר' יוסף שיהי' הלכה כר"י וא"כ איך יעשה עם כל הברכות אלא מדרבנן כו'. נחזור לסוגיא כי אתא רב דימי אמר פעם א' היה לבוש סריקין של זהב וישב בין גדולי רומי ובאת' אמו וקרעתו ממנו וטפח' לו על ראשו ולא הכלימה וכתבו התוספו' יש במדרש שהית' מטורפת מדעתה וכן נראה לי עיקר דהא מייתי כל הני עובדא ללמוד ממנו עד היכן מגיע כיבוד אב ואם ובדינינו יכול למחות בה שלא תעשה לו נזק אף בממונו וכ"ש בגופו אם לא שכבר נעשה המעשה. אבל מ"מ יכול לתובעה בדין ואף יכול להשבי' אותה אם תהא חייבת לו שבוע' אלא שאין משביעין אות' באלה כאשר פסק הרמב"ם והטור בשמו אלא מטורפ' הית' ומ"ה לא הי' יכול למחות בה ומ"ה לא גער בה וכתב הא דאמרי' לקמן ר' טרפון הוה לי' ההיא אימ' דכל אימ' דהות בעית למיסק לפוריא גחין וסליק לה וכל אימת דהות נחית נחתא עילוי' וקא משתבח בי מדרשא אמר לי' עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמת ע"כ. וגם זו לפי מה שפירש בארנקי שלה. וז"ל הטור ועד היכן הוא כיבוד אפי' נטל כיס מלא מעות ומשליכהו לים בפניו אל יכלימהו. וכתב הרמב"ם אפי' זרק הכיס של הבן לים ור"י פירש למאי דפסקינן שאין צריך לכבדו משלו ודאי אם זרק כיס של הבן יכול למונעו אלא מיירי בכיסו של אביו אינו יכול להכלימו כדי למנעו אעפ"י שעתיד ליורשו כתב הרמ"ה הא דבארנקי של בן מצי לאכלומיה דווקא מקמי דשדיי' לים דאפשר דממנע ולא שדי לי' אבל בתר דשדיי' אסור לאכלומי דמה דהוי הוה והשתא כי שתיק כיבוד שאין בו חסרון כיס הוא ומחייב בגווי' ודוקא לאכלומי אבל למתבעי' לדינא שרי ע"כ. עוד כתב הטור וז"ל ועד היכן הוא מורא אב ואם אפילו היה לובש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכהו על ראשו וירקו לפניו לא יכלימום אותם אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים הקב"ה שציוהו בכך שאלו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מכוער יותר מזה לא היה לו לפרכו' בדבר ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה ובוודאי איירי בענין שלא היה יכול למחות בו ומאחר שכבר נעשה המעשה לא יכלימנו ולא יגעור בו ומ"מ נראה שמידת חסידות שאינו מוחה בו ועושה נחת רוח להפק רצונו ומ"מ שעושה בענין תוכחה לבנו אפי' שגג בזו מ"מ דעתו הי' לתוכחה או להטיל עליו אימ' הא לאו הכי רשע שהרי עובר על בל תשחית וכ"כ התו' בענין זריקת ארנקי ואף שהתוספו' הפרי' על המדה וכתבו אפי' היכי דשוגג הוא ומשליכו בחמתו מ"מ בהשלכת ארנקי אין מכלימו ע"כ מ"מ אומר אני שלא כתבו התוספו' שבזה יצא מידי רשעתו היכא שעושה בחמתו אם לא ששגג בדבר וסבר שמותר לשכך חמתו וכדמשמע הלשון של תוספו' היכא ששגג אבל אם הוא חבר שיודע בוודאי שאסור לעשות כן וכמו שאמרו בפ' החובל שדרכו של יצה"ר לפתות האדם וללכדו ברשתו בכך שיאמר לו בחמתו קרע כזאת ושיבר כלים ואח"כ אומר לו לחבול בגופו עד שיאמר לו לך ועבוד ע"ז כו'. נחזור למה שכתבתי דההיא עובדא דהתם איירי במטורפת א"כ איך יתנהג עמהם אם ח"ו נטרפת דעת'. וכתב הרמב"ם וז"ל מי שנתרפא דעתו של אביו או של אמו הוי משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם מן השמים ואם א"א לו לבנו לעמוד מפני שנשתנו ביותר יניחם לו וילך ויצוה לאחרי' לנהוג כראוי וכת' הקאר"ו וז"ל דברי הרמב"ם וכת' הטו' וז"ל. וכתב הראב"ד אין זו הוראה אם הוא יניחם וילך לו אז למי יצוה לשומרם ע"כ ומשמע שהוא נוטה לדברי הראב"ד וכתב הקאר"ו וז"ל דברי הרמב"ם נכונים וברורים הן מדגרסינן בפ"ק דקידושין רב אסי הוה לי' אימא זקינה א"ל בעינא תכשיטין עבד לה. בעינא גברא נעיין לך בעינא גברא דשפיר כוותך שבקה ואזל לארעא דישראל וכן דעת הר"ן דהאי עובד' מוכרח כדברי הרמב"ם ז"ל ותמה על הראב"ד למה השיגו ע"כ וכ"כ הר"ן על השגת הראב"ד למה דהא עובד' דרב אסי הכי משמע אולי הוא סובר דוקא למיסק לארץ ישראל ואינו מחוור ע"כ ואני אומר שיפה השיגו אם יניחם וילך למי יצוה לשומרם כמו שכתב ואינו דומה לעובדא דאימא דרב אסי דשם לא הית' מטורפת בענין שצריכה לשמירה אלא שאלה שלא כהוגן מרוע הלב ע"כ חלף והלך לו למקום שלא תראה אותו

סה מסקינן בסוגיא א"ל ר' יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלה לי כסא ואמא מזגא לי היכי איעביד א"ל מאמך קבל ומאביך לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשא דעתי' פי' מתוך שהיה הוא ביותר אהוב לאביו ולאמו היו עושין לו געגוען הללו ואמר שלא יקבל מאביו וכתב הר"ן ומיהו אם היה אביו מקפיד בדבר הרבה יקבל מדגרסינן בירושלמי פ"ק דפיאה אמו של ר' ישמעאל באתה וקבלה עליו לרבותי' אמרה להם גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד באותו שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו אמרו אפשר לר' ישמעאל שאינו נוהג בכבוד אבותיו אמרי לה מה הוא עביד לך אמרה לן כד נפקא מבית ועדא אנא