ים של שלמה על קידושין לד

דכופין אותו לפרוע מידי דהוה אשאר מצות עשה וכשם שהאב חייב בבנו למולו ולפדותו דכופין אותו לקיים ה"נ כייפינן לי' ללמדו תורה וכיון דהא מילת' חובה ה"ל כשאר בעל חוב ועבדינן בהא מילתא כמו שכתב רבינו האלפ"ס בפ' הכותב אבל וודאי אי מצינן לשדורי לי' ולאודועי משדרינן ומודעינן לי' כי ההיא דאמר הת' ההוא דיינא דאחתי' לי' למלוה בנכסי דלוה מקמי דלתבעי' ללוה סלקי' רב חנניא ברי' דרבינא כו'. עד נכסיה דבר אינש ערבין בי' וקי"ל לא יתבע מן הערב תחלה ואי לא אפש' לשדורי ולאודועי עבדינן כרב נחמן עכ"ל כל זה כתב מורי רבי ז"ל עכ"ל. תו מסיק א"ר ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מ"ד ושננתם לבנך א"ת ושננתם אלא ושלשתם ר"ל דהיינו ג' פעמים. לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי ידע כמה חיי לא צריכא ליומי ופי' רש"י יומי השבת כלומר שני ימים מקרא ושני ימים משנה ושני ימים תלמוד. ולא נהירא א"כ אכתי ה"מ למיפרך מי ידע כמה חיי ונראה לי לפרש בכל יום ויום עצמו ישלש על כן תיקון בסדר רב עמרם גאון כמו שאנו נוהגים בכל יום קודם פסוקי דזמרה לומ' מקרא ומשנה ותלמוד פי' דהיינו וידבר שהוא פ' התמיד היא תורה ומשנת איזהו מקומן היא משנה ובריית' דר' ישמעאל היא תלמוד. ורבינו תם פי' שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין בבל בלולה במקרא במשנה בתלמוד דתלמוד בבל בלול בכולם

נט פיסקא לימוד תורה לעצמו הוא כאשר אעתיק לך מדברי הרמב"ם והטור העתיקו וז"ל כל איש מישראל חייב בתלמוד ת' בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין שהי' זקן גדול שתשש כחו אפי' היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהם סומים ואע"פ כן היו עוסקים בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה עד אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנ' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכ"ז שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח וחייב לשלש את לימודו שליש בתורה שבכתב ושליש בתורה שבע"פ ושליש יבין וישכיל אחרית מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך הוא יוצא האיסור והיתר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה וענין זה הוא הנקרא תלמוד כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכה שלשה שעות ביום ובתורה תשע. אותן התשע קורא בג' מהן תורה שבכתב ובג' מהן בתורה שבע"פ והנקראים פרדס בכלל התלמוד הן בד"א בתחילת תלמודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהיה צריך לו ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק בתורה שבע"פ. יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה שלא ישכח דבר מדברי תורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוח שיש בלבו וישוב דעתו

ס פיסקא להשיאו אשה מנלן דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תתנו לאנשים בשלמא בנו בידינו אלא בתו מי הוי בידו. ה"ק ניתיב לה מדידי' כי היכי דניתבינהו. ללמד אומנות מנלן אמר חזקיה אמר קרא רא' חיים עם אשה אשר אהבת אם האשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אש' כך חייב ללמדו אומנו' אם תורה כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות ויש אומרים אף להשיטו בנהר מאי טעמא חיותא היא

סא תנו רבנן נאמ' כבד את אביך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה' אלהיך תירא השוה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר איש כי יקלל את אלהיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום אבל בהכאה ודאי אי אפשר שאין הכאה כלפי מעלה וכן בדין ששלשתן שותפין בו. ת"ר ג' שותפין יש באדם הקב"ה אביו ואמו בזמן שאדם מכבד אביו ואמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניה' וכבדוני. ירושלמי והתוספ' הביאו דורש מהונך כמו מחוננך משמע שהקפיד הקב"ה על כיבוד ואם יותר מכבודו שבכבודו הוא אומר כבד את השם מהונך דהיינו מחוננך דמשמע ממה שחוננך שאם יתן לך בית תקבע מזוזה ואם יתן לך טלית תקבע בו ציצית ואם יתן לך ממון עשה מהם צדקה כלומר אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין שיש לו ממון בין שאין לו ממון והיכא דלית ליה חייב לחזור על הפתחים לזון את אביו ואמו ע"כ וכל זו שאין לו לאב מידי אבל יש לו לאב פסקינן לקמ' דהלכת' משל אב ומה שהקפיד הקב"ה על כבוד הבריו' יותר משלו מצינו נמי במקרא שהקב"ה אמר לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור ואצל כבודו אמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ולא אמר לבוזי אבזה ע"כ האי דמסיק אריב"ל אסור לאדם שיהלך ד' אמו' בקומה זקופה שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי כל זאת ביארתי יפה בפ' כל כתבי סי' י"ט. כתב הרי"ף והרא"ש אחריו גרסינן בכתובות פרק הנושא תנא כבד את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול והני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא ע"כ. ועיקר דבר זו אבאר לקמן סי' ס"ח

סב שאל בן אלמנה א' את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומר השקיני מים איזה מהן קודם א"ל הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך בא לפני רבי יהושע א"ל ג"כ כך אמר לו ר' נתגרשה מהו א"ל מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה את הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולים פי' מבין ריסי עיניך שערות שבשורה כיסוי העין אתה ניכר שיתום את ונשרו ריסי עיניך מבכי כדאמרינן במועד קטן והיה ר"ג שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו. שבן אלמנה את פי' ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד שניהם שווים עליך הטל להם מים בספל וקעקע פי' וקרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולי' ולפי שלא היה צריך לעשות והוא שאלו כמו שעליו לעשות אמר לי אבא כו' א"ל אימא כו' השיבו ליה בלשון שחוק ע"כ. וכתב הקאר"ו וז"ל והרי"ף השמיט האי סיפא דברייתא וגם הרמב"ם לא הזכי' דין זה והטעם משום דמדינ' דרישא משמע דיהיב טעמא מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו משמע הא לאו הכי כבוד שניהם שיוים ולאיזה מהם שירצה יקדים כנ"ל אבל רבינו ירוחם כתב אם נתגרשה מאביו שניהם שווים. ונותן מים בספל ואומר להם בואו לשתות ולא יקדים א' לחבירו עכ"ל ואין נראה כן מדברי רש"י אלא כמו שכתבתי עכ"ל. ואני לא אדע איך משמע מדברי רש"י שהוא כנגדו אי משום שמפרש שבלשון שחוק השיבו דמשמע הוא מן הדין אינו כך אלא יקדים לאיזה מהן שירצה לא נהירא פירש רש"י שבשחוק השיב אלא מה שאמר וקעקע להם וכן הטל מים בספל אבל עיקור הדין השיבו כראוי שצריך ליתן לשניהם כאחת ולא שיקדים לאחד ומה שפרש"י כבוד שניהם שווים אין פירושו שיכול להקדים דאדרבא משמע שניהן שווים ואסור לו להקדים לאחד ודברי ר' ירוחם נמי משמע כדברי הטור שכתב ואם נתגרשה אמו שאינה חייבת בכבודו אז שניהם שוים לכבדם זה כזה ע"כ וזה אי אפשר אם יקדים לא' ומה שאמרנו שכיבוד אב קודם לאם דווקא לעניין כבוד אבל לפדות מן התפיסה ואין ספק בידו לפדות שניהם האם קודמת עיין בפרק נערה סימן ל"ז

סג פיסקא כתב הטור מדברי הרמב"ם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין שאומר לו לעבור על מצות לא תעשה בין שאומר לו לבטל מצות עשה אפילו של דבריהם לא ישמע ע"כ. וכתב הקאר"ו וז"ל ונראה שהטעם משום דכיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור הרי הם בכלל דברי תורה א"נ דמשום כולכם חייבים בכבודי ילפינן לה ומצוות דרבנן ודאי הם כבודו של מקום אין לו לעבור עליה' בשביל כבוד אביו ע"כ ואינו צריך טעם לדבר מאחר שאמרינן להדיא בעירובין להזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה שבדברי תורה יש בו חיוב מיתה ולא תעשה ובדברי סופרים בכולם חיוב מיתה בידי שמים א"כ אין לך כבוד מקום גדול מזו. כתב הרא"ש בתשובה האב שצו' לבנו שלא ידבר עם פלוני שלא ימחול לו על מה שעש' לו עד זמן קצוב והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחשש לצוואת אביו אין לו לחוש לצוואתו שאסור לשנוא לשום יהודי אם לא שיראוהו עובר עבירה והאב שציווה לו לשנואו לאו כל כמיניה להעבירו על דברי תורה ע"כ מצאתי כתוב שאם האב מוחה בבנו שלא יאמר קדיש על אמו כי מקפיד עליו מאחר שהוא חי כבודו קודם. ולי נראה דאין לשמוע לו מאחר שנהגו מאבותינו הקדושים לומר קדיש יתום מעובדא דר' עקיבא שמורה ממנו שהוא זכות ונייח נפש לשוכני עפר לומר קדיש הוי כאלו אומר לו שלא יעשה דבר שהוא מדברי סופרים ובפרט מאחר שמצינו שתקנו לומר שמחוייב לומר תוך שנה ראשונה הריני כפרת משכבו כ"ש לומר קדיש ועוד אביו שמוחה בדבר עוב' על ואהבת לריעך כמוך ואסו' לו לשמוע בעניין זה. אכן מה שנהגו אבלים ללבוש שחורים לכבוד המת שאין זה כלל מן החיוב פשיטא שיכול למחות בו: