ים של שלמה על קידושין כט

ת"ש דקתני כל הני ולא קתני אגב לא מהני דאתני בהו עם מוכח אלא מעובדא דר"ג וזקנים אמימרא דרבה בר יצחק דמייתינ' להו נמי למיפשט בעינן דציבורין ולא קתני בהו לא עם ולא אגב ואסיקנא דאגב וקני בעינן ה"ה דסגי בעם ע"כ ולשון דכל הני לא משמ' כלל כדברי הרמ"ה. וכמו שפירש להדיא דקאי אעמו ומאה צאן וכתב עליהן וז"ל והר"ם כתב בפרק שלישי מהלכות מכירה וכל זמן שהמטלטלין צבורין בקרקע לא בעינן אגב נרא' שהוא מפרש דכי איבעי' לן בגמ' בעינן אגב היכי כשאין צבורין והיכי דכתב דאסיקנ' דלא בעינ' צבורין איבעי' לן אי בעינן אגב או לא הא בצבורין לא בעינ' אגב דהוה לי' קרקע זה בחצירו וחצירו של אדם קונה. ואין דבריו מחוורים שא"כ היה לו לפרש דדוק' בחצר המשתמרת דחצר שאינה משתמרת אינ' קונה כדמוכח בפרק קמא דב"מ ואף הוא ז"ל כתב כן בפרק ד' מהלכות זכיי' ומתנה וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ע"כ וכן הוא עיקור דסתמא דתלמודא ולא חילק מידי וכתב סתמא צבורין לא בעינ' ואגב וקני בעינ' ע"כ. תו מסיק איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מאי ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אלמא שדה במכר ומטלטלין במתנה קנה. תו איבעיא להו שדה לאחר ומטלטלין לאחר מהו ת"ש עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. מאי מושכר לו מושכר למעשר אב"א שאני ר' עקיבא דיד עניים הוה ולא אפשוט וכתב הטור וז"ל הקנה קרקע לא' ולשני מטלטלין אגביו מבעיא אם קונה אם לאו ולא אפשט' וכתב הרמב"ם לא קנה ואם תפס אחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו ע"כ ותפס לשון הרמב"ם שדרכו לפסוק כן בכל תיקו אם תפס לא מפקינן מיני' בענין זה, אבל דעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל בפ"ג מפקינן מיני' וכתב עוד הר"ן ומ"מ מדאמר שאני ר' עקיבא דיד עניים הוא משמע אי תפס לא מפקינן ואני כבר הכרעתי בפרק כיצד סי' ה' דבעיא דלא נפשטה אי תפס לא מפקינן מיני' ואינו כמו תיקו וכתב עוד הר"ן ומ"מ מדאמר שאני ר"ע דיד עניי' הוא משמע דשדה לאפטרופוס ומטלטלין ליתומים קנו כי היכא דיד עניים הוא אפטרופוס נמי יד יתומים אבל אחרים חולקים ואמ' דגבאי שאני לפי שעניים עליו לפרנסן וכל שאין מעות בכיס צריך לטרוח בשבילם ונמצא שיש לגבאי טובות הנאה במה שהעניים זוכין בו וה"ל כשדה ומטלטלין לאחד משא"כ באפטרפוס והראשון נראה עיקר וכן דעת הרשב"א ז"ל עכ"ל. וכן המגיד משנה הביא דעת הרשב"א לחוד. וכתב הקאר"ו ונ"ל דיתומים דנקני לאו דוקא דה"ה לאדם גדול שיש לו אפטרפוס אלא אורחא דמלת' נקיט דאפטרופא לדיקנני לא מוקמינן ע"כ ואני אומר דלא דמיא כלל ליתמי או לעניים דאין להן יד כלל בלא גבאי ובלא אפטרפוס משא"כ באדם גדול שאם ירצה הכל הוא בידו אם לא בנשתטה דהויא כמו קטן וכתב רבינו ירוחם דה"ה לקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או איפכא דקנה וכן מוכח בגמרא דר"ג הקנה מעשר לר' יהושע אגב שכירות קרקע ונראה דה"ה איפכא כלומ' קרקע במכר או מתנה ומטלטלין בשכירות דקנה דשכירות ליומי' ממכר הוא כדמוכח בהזהב וכתב עוד לשם וקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוספ' נראה דקנה ע"כ. ובתוספ' שלפנינו לא מצאתי שום דבר משאלה אלא בשכירות גבי גוברא היה בספינה כו' שאמר עישור זה נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכתבו וז"ל תימא למה לא נקנו לו המקום בחליפין. ושמ' שכירות אין נקנה בחליפין דאמר התם כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות קרק' נקנה בכסף ובחזקה ובחליפין לא קתני ע"כ. וכן ראיתי בפסקי התוספות וטעמא למילתי' דחליפין לא קנו אלא לחלוטין כעין חליפין דאורייתא. וה"ה לשאלה דכל דבר שהוא לזמן לא נקנה ל' בחליפין אבל אשאלה לא. וא"כ אפשר דבשאלה לא יכול להקנות באגב. אכן בתוס' דפ"ק דמציאה דמייתי נמי האי עובדא דר"ג וכו'. וכתבו וא"ת אמאי קיבלו שכר היה לו להשאיל להם או להשכיר בחליפין וי"ל דשאלה ושכירות אינה נקנית בחליפין דמשמע להדיא אבל היכא שמושאל שיכול לגבות אגבה מטלטלין ועיקור דין דאינן נקני' בחליפין ומה שהרא"ש השיג עליהן כתב' לשם בפרק קמא סי' מ"ב

מז מסקינן בסוגי' דהוה בעי למפשט מינה דלא בעינן צבורי' מעשה בא' שהיה בירושלים והי' לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנה ע"ג קרקע מה עשה הלך ולקח בית רובע סמך לירושלים ואמר טפח על טפח לפלו' ועמו מאה צאן ומאה חביות ומת וקיימו חכמים את דבריו וא"א בעינן צבורים טפח על טפח למאי חזי. הב"ע לדמי ה"נ מסתברא דאי ס"ד מאה צאן ומאה חביות ממש ניקנהו בחליפין וכתב הרא"ש מדברי התוספו' ה"ג ברוב ספרים אלא מאי לדמי ליקנינהו ניהלי' במשיכ' אלא מאי אית לך למימר דליתי' למקבל מתנה ה"נ דליתי' למקבל מתנה. וכתב הר' שמעי' ז"ל וכן כתב הריב"ן בריש אעפ"י דיש לדקדק משמועה זו דאין מועיל קנין סודר שלא בפני הקונה מדלא הקנה לו בחליפין ע"י אחר וכן כתב הריב"ן ז"ל ופליאה בעיני רש"י שהרי מעשה בכל יום שקונין בסודר שלא בפני המקבל מתנה ויש גירסא אחרת אלא מאי לדמי ונקנינהו ניהלי' במשיכה דלית' למקבל מתנה וניזבנינהו ניהלי' אגב אחר וכו'. וכן הגיה רש"י בפירושו כתב ידו וגירסא זו עיקר דקיימ' ה"נ מסתברא וגם לפי גירס' אחרת פי' רש"י דלכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא הי' שם אחר שהי' חפץ בהנאתו ליתן הסודר בשבילו וכן מוכח בכולא תלמודא דמועיל ק"ס מה שהעדים קונין מן המקנה בשביל הקונה כדאמרינן אקניי' וקנינא מיני' מוסיף על מתנת' דאמר כתובו וחתומו וקנו מיני' צריך לאמלוכי בי' וקנינ' מיני' במנא דכשר למקני' בי' ובכמה דוכתי אמרי' כשקנו מידו והוא דקנו מיני' כל הני לישנ' מוכח שהעדים רגילין לקנות מן המקנה לצורך הקונה ורוב קנינין נעשו כן כו'. ולכך הורגלו לעשות קנין בסודר של עדים שלא בפני הקונה לפי שרוב הקנינין הי' שלא בפני הקונה ועוד אם איתא שצריך שיהא הקניין בפני הקונה היה צריך לפרש בשטר שמעשה הקנין הי' שלא בפני הקונה. ועוד אם איתא שיהא הקנין בפני הקונה היה צריך לפרש בשטר שנעשה הקנין בפניו כמו שמפרשים שאר דברים במנא דכשר למקני' בי' כו'. וכן הלכה דלא בעינן בפני הקונה כתב הר"ן וז"ל ושמעי' מהא עובדא דלעיל מיני' דהלך ולקח בית סלע סמוך לירושלים שאין מקני' אגב ארבע אמות של קבורה ולא אגב ד' של א"י שא"כ למה הוצרך ליקח בית סלע סמוך לירושלים וה"נ מוכח בפר' הזהב גבי ההיא דהוה עומד בגרן דאקשיה ולקנינהו ניהלי' אגב ארעא ומשני דלית לי' ארעא עוד כתב הרא"ה ז"ל דמי שיש לו אב אינו יכול לזכות אגב בית הכנסת לפי שאין לו זכות בה שאעפ"י שמתחלה זכו אותה לכל העולם אי אפשר לזכות אלא לנולדי' אבל לא למי שלא היה בעולם אלא שהבן זוכה בהן מכח ירושת אביו ונמצא שמי שיש לו אב אין לו זכות בבית הכנסת ע"כ. וכתב עוד מההיא עובדא דלעיל דקתני צפונו ודרומו לפלו' לאו למימר' דאגב צריך יחוד מקום אלא זה הי' מחלק גם הקרקע להם ונתן צפונו לפלו' במתנ' אגבו הקנ' לו מטלטלין וכן לכל אחד

מח אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן אמר רבא ל"ש אלא שנתן דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו והקשו בתוספו' וא"ת כיון שנתן דמי כולן בלא חזקה נמי קרקע נקנה בכסף וי"ל דמיירי במקום שכותבין את השטר דאז כסף לחוד לא קניא וכן כת' הרא"ש והתו' כתבו עוד תירץ אחר בשם ה"ר שמואל מאיבר"א פירש שנתן דמי כולן כגון שהמוכר היה חייב ללוקח מעות כבר. והשת' ניח' דבאותם מעות לא היה קונה כי היכי דלא מצי לקדושי בהן אתתא לפי שהוא מלוה ה"נ לא מצי למקני בהן קרקע ובהאי נמי איכא יפה כח דחזקה שקונה בלא כסף ע"כ וכתב הרא"ש ומשמע דווקא דעשר שדות בעשר מדינות לא קנה אלא כנגד מעותיו אבל בשדה אחת קנה בחזקה בלא מעות מכאן יש לדקדק אף במקום שכותבי' את השטר אע"ג דכסף לא קני' חזקה קנייה והיינו טעמא משום דאלים קניין חזקה משום שעשה מעשה בגוף הדבר מידי דהוה אמשיכה דקני' בלא כסף. תניא כוותיה דרבא מכר לו י' שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אפי' הן סמוכות זו לזו ומיהו כנגד מעותיו קנה אפי' במקום שנהגו לכתוב שטר שאין המעות לבד קונות אפ"ה חזקה קונה וכן אם היו בשכירות והחזיק באחת מהן קנה את כולן ע"כ והוא תוס' בפר' חזקת הבתים וז"ל שכר ממנו עשר שדות וכו' כיון שהחזי' באחד מהן החז' בכולן והביאה הרי"ף והרשב"א וכן כת' הרמב"ם בפ"א מהלכות מכירה ונרא' אע"ג דגבי מכר בעינן שנתן דמי כולן גבי שכירות כיון דאינ' משתלמת אלא לבסוף אפי' לא נתן דמים כיון שהחזי' בא' מהן החזי' בכולן וכן נרא' מדברי הרמב"ם שכתב וז"ל אחד המוכר לחבירו י' שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן ואפי' הית' א' מהן הר גבוה והשנית מצולה שהרי תשמיש של זו אינ' תשמיש של זו אעפ"י כן כיון שהחזי' בא' מהן קנה השאר בד"א שנתן דמי כולן אבל אם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו לפיכך אם היו הכל במתנ' קנה כולן וכן בשכירות כיון שהחזי' בא' מהן קנה כולן כל זמן השכירות ע"כ משמע להדיא דלא בעינ' נתינת דמים גבי שכירות כמו גבי מתנה ומה שהרא"ש חולק על מתנה וכתב דהוי כמו מכר ולא נתן מעות