ים של שלמה על קידושין כג

יהיב להו ניהלי' ונפק כ' הרמב"ם בהך דאביי הא פשיטא לעיל דאינו נגאל לחצאין וראיתי בספר קריית שכתב על דברי הרמב"ם שכתב ויש לו ללות ולגאול עצמו מן הגוי וגואל לחצאין ואע"ג דמסיק רב ששת הת' דאינו גואל לחצאין כי היכי דאמרי' נמכר כולו ולא חציי' ה"נ נגאל כולו ולא חציי' וכתיב נמי הגיע ידו דמשמע דאינו לוה וגואל אפ"ה נ"ל דס"ל לרב ז"ל דכיון דאביי קאמר בתר הכי את"ל נגאל לחצאין וכו' משמע דהכי הוי הילכת' וכיון דגואל לחצאין לוה נמי וגואל ואפשר נמי לומר דהא דמסיק רב ששת דאינו נגאל לחצאין היינו ע"י אחרים דקרא ונגאל אאחרים קאי כדאמרי' לעיל אבל ע"י עצמו נגאל לחצאין והיינו דכתב הרב ז"ל וגואל לחצאין וכיון דגואל לחצאין משמע שהקפיד' תורה לחזר שלא יטמע בין הגוים ולהכי לוה נמי וגואל ודחקינן קרא לומר דהשיגה ידו ע"י הלוואה קאמר ודבריו אין מספיקין לי נהי דקי"ל מקבלת הגאונים כל אם ת"ל הלכה הוא היינו בדבר שעומד כבר בבעייא א"כ חשבינן האי ת"ל בפשיטות אבל לחלוק על הראשונ' משמע כלל לישנא דאת"ל גם מה שרצה לחלק בין אחרים לעצמו בגמר' לא מצינו שום ענין. ועוד א"כ ה"ל לאביי למימר אפי' את"ל אינו נגאל לחצאין ע"י עצמו נגאל לחצאין ומשכח' להו לקולא ולחומרא ומדלא אמר הכי ש"מ דדרך את"ל בעלמא קאמר ולפרושי נמי הך בעייא דרב הונא דבעי מרב ששת נגאל לחצאין כו'. לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן מהו קולא מהו חומרא. וע"כ נרא' לי דאין נגאל לחצאין ואם יבא צדק יורנו הדרך אשר נלך בו שאין דין עבד עברי נוהג עתה כי אינ' כו'

לב בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין או אין נגאל לחצאין פי' המוכר בית בבתי ערי חומה שהוא נגאל עד שנה ולא יותר נגאל לחצאין אם נתן חצי דמיו בתוך שנה מפריק פלגי או לא גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמרינן מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין אף האי נמי אינ' נגאל לחצאין או דלמא היכי דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי ומסיק דפליגי בתנאי דתניא חדא נגאל לחצאין ותני' חדא שאינ' נגאל לחצאין ומוקי הא דאינו נגאל לחצאין כרבנן ונגאל לחצאין כר"ש והלכה כרבנן וכן פסק הרמב"ם תו מסיק איתיבי' בכל גאולה תתנו לרבות בתים ועבד עברי מאי לאו בתי ערי חומה לא בתי חצרים בתי חצרים בהדי' כתיב בהו על שדה הארץ יחשב ההוא לקובעו חובה ואליבא דר' אליעזר דתניא וגאל את ממכר אחיו רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת"ל ואיש כי לא יהי' לו גואל וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר יגאל את ממכר אחיו חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל בכל גאולה תתנו הכתוב קבעו חובה אמרי לי' רבנן לרב אשי ואמרי לה רבינא לרב אשי בשלמא למ"ד לרבות בתי ערי חומה היינו דכתיב בכל אלא למ"ד לרבות בתי חצרים מאי בכל קשיא. ומ"מ לענין הלכה קי"ל כהך פשיטותא דרב ששת דאינו נגאל בקרובי' ולא חיישינן להאי קושי' כי מ"מ לא עלו דבריו בתיובת' אלא קושי' בעלמא והיא עומדת על פרקה בשינויי' וכמו שחילק ר"ח בפ"ה סי' קל"א וכן פסק נמי הרמב"ם דאינו נגאל לקרובי' ואף דדחי אליב' דרב ששת ומוק' האי בריית' שכל גאולה תתנו אליבא דר' אליעזר לקובעה חובה. מ"מ לא קי"ל הכי אלא כר' יהושע שאינו אלא רשות וכן פסק הרמב"ם ומ"מ מודה בע"ע הנמכר לגוי דהוי חובה כדאית' בסוגי' תו מסיק איתיבי' אביי מה ת"ל יגאלנה יגאלנ' יגאלנ' שלש פעמים לרבות כל הגאולות שנגאלות כסדר הזה מאי לאו בתי ערי חומה וע"ע לא בתי חצרים ושדה אחוזה בתי חצרי' ושדה אחוזה בהדי' כתיב על שדה הארץ יחשב כדאמר רב נחמן בר יצחק לקרוב קרוב קודם ה"נ לקרוב קרוב קודם

לג תנו רבנן מרצע אין לי אלא מרצע מניין לרבות הסול פרש"י בשבוע' חתיכות עץ חדודה. והסירה פי' קוץ והמחט והמקדח והמכתב פרש"י שחוקקין בפנקסיהן ת"ל ולקחת לרבות כל דבר הניקח ביד דברי ר' יוסי בר' יהודא. ר' אומר מה מרצע מיוחד של מתכות אף כל של מתכו' והלכה כר' מחבירו וכן פסק הרמב"ם ד"א המרצע להביא מרצע הגזול ומפרש בגמרא משום דכתיב המרצע מיוחד שבמרצעין א"ר אליעזר יודן ברבי פי' גדול בדורו הי' ודורש כשהן רצים אין רוצעין אלא במלתא פי' אלי' של אוזן בבשר ולא בתנוך' וחכמים אומרים אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום וקרא אמר ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו. וא"ת במילתא הם רצין היאך ע"ע כהן יעשה בעל מום והתנן גבי מומין נפגמה אוזן מן הסחוס אבל לא מן העור מסקינן בסוגיא הרי יש לך ללמד שאין נרצע אלא בגובה של אוזן וכן הלכה וכן פסק הרמב"ם. תו מסיק לקמן בסוגי' תנו רבנן אלו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר יקדור כנגד אזנו בדלת פי' ורצע אדוניו את אזנו במרצע ידקור כנגד אזנו בדלת אבל אוזן לא ירצענה. ואוזן לא והא כתיב ורצע אדוניו את אזנו במרצע אלא כו' אלא הייתי אומר ירצענה לאוזן מאבראי ויניחנה על הדלת ויקדור בתוך אזנו בדלת ת"ל באזנו ובדלת הא כיצד קודר והולך עד שמגיע אצל דלת שומע אני בין עקורה בין שאינו עקורה ת"ל מזוזה. מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד ר' יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר פרש"י צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצוואר לתכשיט מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף אמר הקב"ה אוזן ששמע קולי על הר סיני בשעה שאמר' כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדי' לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. ר' שמעון בר ר' היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתי מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם וכתבו התוספו' וז"ל מה נשתנה אוזן יש במדרש דמרצע בגימטרי' ד' מאות ולפי שהיו ישראל עבדים ד' מאות שנים וגאלם הקב"ה יהלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע במרצע העולים כך ע"כ ואני קבלתי בעבור שהקב"ה גזר עליה' ד' מאו' ומאהבתם דילג על הקץ כדי למהר לעבודתו והתחיל למנות הד' מאות משנולד יצחק

לד איבעיא להו ע"ע כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנעניות. חידוש הוא ל"ש כהנים ול"ש ישראל א"ד שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות. רב אמר מותר ושמואל אמר אסור ודייק רב נחמן לרב ענן כוותיה דרב דאי כשמואל מהו שאמרו חכמים אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ואם את אמרת אין רבו מוסר לו שפחה כנעניות תיפוק לי' דבעינן אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני ותו איבעיא להו כהן מהו ביפת תואר חידוש הוא ול"ש כהן ול"ש ישראל א"ד שאני כהנים הואיל וריבה בהן מצות יתירות. רב אמר מותר שמואל אמר אסור. בביאה ראשונה דכ"ע לא פליגי דשרי דלא דברה אלא כנגד יצה"ר כי פליגי בביאה שניי' רב אמר מותר ושמואל אמר אסור רב אמר מותר הואיל ואישתרי אישתרי ושמואל אמר אסור דהא הוי לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא א"ד בביאה שניי' דכולי עלמא לא פליגי דאסירי משום דהוי גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר מותר דהא לא דברה אלא כנגד יצה"ר. ושמואל אמר אסור כל היכי דקרינן בי' והבאת אל תוך ביתך קרינן בי' וראית בשביה כל היכא דלא קרינן בי' והבאת אל תוך ביתך לא קרינן בי' בשבי' וקי"ל כלישנ' בתרא שהיא עיקר וקי"ל כרב דהלכת' כוותי' באיסורי ומותר בביאה ראשונה וכן פסק הרמב"ם. תו תניא וראית בשביה בשעת שבייה מותרת ולא בע"א כלל אשת ואפי' אשת איש. יפת תואר ולא דבר' תורה אלא כנגד יצה"ר. מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות. וחשקת אעפ"י שאינה נאה בה ולא בה ובחברת' פי' ליקח שתים ולקחת ליקוחין יש לך בה לך לאשה שלא יקח שתי נשים אחת לו ואחת לאביו ואחת לו ואחת לבנו והבאת מלמד שלא ילחצנה במלחמה פי' לבא עליה. וז"ל התוספות ה"ג שלא ילקחנה לאביו ולא לבנו. ול"ג שנים אחת לו ואחת לאביו או אחת לו ואחת לבנו דמאי אירי' שתים אפי' אחת לאביו נמי הוי איסור דהא לך דרשינן עכ"ל וכן עיקר אף שהרמב"ם תופס גירסא שלנו וכתבו הריטב' וז"ל שלא יחלצנה במלחמה פ' בקונ' לבא עליה משמע מתוך פיר' דבמלחמה אסור לבא עליה כל עיקר ואפי' ביאה ראשונה אינה מותר עד לאחר כל המעשים. ותימא א"כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כיון דבמלחמה אסור עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך אכתי איכא יצה"ר במלחמה ובביתו עד ירח ימים כו'. ונראה לר"ת דאיכא למימר דבטלה כח יצה"ר כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים כו'. עד ומיהו אומר ר"י דבירושלמי מצינו מחלוק' דאמוראי נינהו בדבר זה והכא אית' רב אמר לא התירו אלא ביאה ראשונה ואני אומר לא ביאה שנייה ולא ראשונה הותרה אלא לאחר כל המעשים כדכתיב ואח"כ תבא עליה ובעלתה ע"כ וכעין זה פי' בפ' כ"ג ותימה ממאי לקחו סברא שרש"י פי' שאסור לבא עליה עד אחר כל המעשי' אלא שאסור לבא במלחמה ממש כלומר עד שיביאה לביתו או למקום פנוי וכן כתב הרמב"ם להדי' וז"ל ומניין שאל יחלצנה במלחמה שנאמ' והבאת לתוך ביתך יכניסנה למקום פנוי ואח"כ יבעול וכתב עוד וז"ל וכיצד דין ישראל ביפת תואר אחר שיבעלנה ביאה ראשונה והיא בגיותה אם קבלה עליה להכנס תחת כנפי השכינה מטבילה לשם גיורת מיד ואם לא קבלה תשב בביתו ל' יום שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וכן בוכה על דתה ואינה מונעה ומגדלה את צפרניה