ים של שלמה על קידושין כא

לאו מהכא נקטי' דברי ר"ע ברישא מסיק בעי רבה בר אבוה ייעוד נשואין עושה או אירוסין עושה למנ"מ ליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה מאי ת"ש אין מוכרה לקרובים משום ר"א אומר מוכרה לקרובי' ושווין שמוכרה אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט האי אלמנה ה"ד אילימא דקדיש נפשה אלמנה קרי לה. ואלא דקדשה אביה מי מצי מזבין לה והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות ואמר רב עמרם א"ר יצחק הכא בקידושי ייעוד ואליבא דרבי יוסי בר יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקדושין נתנו ופרש"י וכי מייעד לה בעבדות שיש לו עליה מייעד לה ואי קדושי' אלו ע"י האב גזירת הכתוב הוא שהיו קדושין הלכך הדר מצי לזבונ'. ואי אמרת נשואין עושה כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה. ואלא מאי אירוסין עושה ושווין שמוכרה. הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות. אלא מאי אית לך למימר שאני ארוסין דידה מאירוסין דאביה אפילו תימא נשואין עושה שאני נישואין דידה מנישואין דאביה. האי מאי בשלמא אירוסין מאירוסין שאני. אלא נשואין מנשואין מי שאני ע"כ הסוגיא. א"כ במסקנא נפשטא הבעייא דייעוד עושה אירוסין ולא נישואין. גם שמענו מהאי סוגיא לפי מה דקי"ל הלכת' כרבי יוסי ב"ר יהוד' דמעו' הראשונים לאו לקידושין ניתנו א"כ מוכר אדם את בתו אחר ייעוד כמו שמוכר אחר שפחות וז"ל הרמב"ם יש לאדם למכור בתו לפסולין כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שאעפ"י שהן בלאו קידושין תופסין בהם המקדש את בתו כשהיא קטנה ונתארמלה או נתגרשה אין יכול למוכרה שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות אבל מוכרה לשפחות אחר שפחות כיצד מכרה לשפחות תחלה ויעוד אותה האדון מת האדון או גירשה וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה הרי אב מוכרה פעם שנית אפילו לכ"ג וכן אם נפלה לפני היבום מן הייעו' וחלץ לה אע"פ שהיא חליצה פסולה מפני שהיא קטנה הרי האב מוכרה פעם שנית הואיל וקידושין תופסין בו כמו שנתבאר. המוכר את בתו ויצא' בשנים או ביובל או בגירעון כסף ועדיין היא קטנה יש לו לחזור ולמוכר' פעם שנית כמו שביארנו עכ"ל ולענין מכירת בתו לקרובים קי"ל כת"ק דר' יוסי אין מוכר' לקרובים וז"ל הרמב"ם אין אמה עבריי' נמכר' אלא למי שיש לה עליו או לבנו קידושין כדי שתהי' ראויי' לייעוד כיצד מוכר את בתו לאביו שאעפ"י שאין האדון יכול לייעדה לו ראוי' היא לבנו שהרי האמ' בת אחיו. אבל אינו יכול למכור את בתו לבנו מפני שאינה ראוייה לאדון שהרי היא אחותו ולא לבנו מפני שהיא אחות אביו. יש לאדם למכור בתו לפסולין כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שאעפ"י שהן בלאו קידושין תופסין בהן ע"כ. בעי ריש לקיש מהו שמייעד אדם לבנו קטן בנו אמר רחמנא בנו כל דהו א"ד בנו דומיא דידי' מה הוא גדול אף בנו גדול א"ר זירא ת"ש דאמר ר' אייבו א"ר ינאי אין ייעוד אלא בגדול אין ייעוד אלא מדעת ואיבעית אימא מאי מדעת מדעת דידה כדתנא אביי בריה דר' אבוה אשר לא יעדה מלמד שצריך לייעדה הוא תני לה הוא אמר לה בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו פי' ואין ייעוד אלא בפרוטה שעליה לפיכך אין דעת האב בהן תחלה ואם אינו מודיע שתקבל עליה אין כאן קידושין רב נחמן בר יצחק אמר אפילו תימא לקידושין נתנו שאני הכא דאמ' רחמנ' יעדה פי' למדרשי' ל' ידיע' ומסיק מאי ר' יוסי בר יהוד' דתניא והפדה צריך שיהא שהות ביום כדי פדייה מכאן אמר רב יוסי בר יהודא אם יש שהות ביום כדי לעשו' עמו שוה פרוט' מקודש' ואם לאו אינ' מקודשת אלמא קסבר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ור"נ בר יצחק אמר אפילו תימא לקדושין נתנו שאני הכא דאמר רחמנא והפדה. ולענין הלכה קי"ל כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי ב"ר יהודה דס"ל אפילו אין שהות ביום כו'. ומ"מ מודים שצריך ליודעת כדברי רב נחמן בר יצחק וכן פסק הרמב"ם להדי':

מסקינן אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלה קידושיך מדר"י ב"ר יהוד' לאו אמר רבי יוסי ב"ר יהודה מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו וכי משייר בה שוה פרוטה הוה קידושין ה"נ לא שנא. וכתב הרא"ש מדברי התוספות וז"ל וא"ת מאי קמ"ל פשיטא שהיא מקודשת דאפילו אם היה אומר תן מנה לפלוני ותתקדש בתו לך היתה מקודשת מדין ערב כ"ש כשהוא אומר תן לבתי וי"ל דהכא לא שייך להזכיר דין ערבות לפי שלא דבר למקדש אלא לבתו ועוד שנתן לה רשות להתקדש אפילו בשטר ולא שייך כאן דין ערב כיון שאין נהנה בקבלת השטר דערב משעבד עצמו בשביל הנאת הלוה אלא קי"ל כרב נחמן דאותו כח וזכות שזכתה לו תורה בקידושי בתו יכול הוא ליתנו להתקדש את עצמה מדעת מדרבי יוסי ב"ר יהודה דאמר מעות הראשונים לאו לקידושין נתנו וכשמכר האב את בתו נעשה כאילו אומר לה אם ירצה האדון ליעדך קבלי קדושין דהיינו שעור פרוטה שעליך אבל אין לפרש שבא ללמוד מדרבי יוסי בר' יהודה שמתקדשת אע"ג דקטנה לאו בת זכייה היא אי אפשר לומר כן דאם אינ' זוכה בקידושין היאך תתקדש בקבלת' ואי בת זכיי' היא מן התורה מה אנו צריכין לדרבי יוסי בר' יהודה לעניין זכיי' ואם בא ללמוד מדרבי יוסי ברבי יהודה לעניין זכיה סמוכה מן התורה כמו שהיא זוכה בשאר. א"כ אמאי נקט לבתו קטנה אפילו בקטנה אחרת יכול להשמיענו חידוש זה שיש לה זכייה מן התורה ועוד בקל הוא זוכה התם בשאר כיון שאינו אלא מחילת שעבוד בעלמא וא"ת היא גופא תקשי לך היאך היא מתקדש' בקבלתה הא קטן לית ליה זכייה מדאורייתא כדאמרי' בפרק קמא דבבא מציעא דקטנה אין לה יד לזכות בעצמה ומציאת חש"ו אפילו לרבי יוסי אין בו גזל גמור אלא מדבריהם. וי"ל דבדעת אחרת מקנה אותה יש לה זכייה מדאורייתא כדמשמע בגיטין בפרק התקבל והאריך כו' והר"ן כתב בשיט' אחרת וז"ל ואיכא למיד' למה ליה מדרבי יוסי בר' יהוד' תיפוק ליה דמקודשת מדין ערב דכי אמר לה צאי וקבלי קדושיך ה"ל כאלו אמר לה כל הנותן לך פרוטה הרי את מתקדשת ודמי לותן לפלוני מנה ואתקדש אני לך דמקודשת מדין ערב. י"ל דלא דמי דהערב מדבר עם המלוה וגמר ומשעבד לי' נפשי' אבל זה אין אדם ידוע והכא היינו טעמא דמהני משום דהו' לי' כתנם לפלוני שיקבלם לי' והכא נמי הך בת כי מקבלה קדושי זוכה לאביה וא"ת וכי זכיה לה והאמר שמואל בפ' התקבל דקטן זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרי' ורבא גופי' דאמר דג' מידו' בקטן ולית בהו אלא זוכה לעצמו בלחוד ואי איכא שום קטן שזוכה לאחרים הוה מייתי ליה ואמר ארב' מידות לקטן י"ל דקטן ודאי אינו זוכה לאחרי' והכא נמי איהי לדידה היא דזכי אלא דאב נמי זכי ממילא דכיון דכל שבח נעוריה לאביה כל מה שהיא זוכה הרי היא של אב. ומיהו כי אמרינן דקטן אית ליה זכייה מדאורייתא לנפשיה ה"מ כי איכא דעת אחרת מקנה אבל במציאה וכיוצא בו לא דהא תנן מציאת חרש שוט' וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום ע"כ דבריו ובלשון דאומר אדם לבתו כו'. ובסוגיא לא משמע כלל שיהיו הקידושין שלו ולענין הלכה כתב הרא"ש וז"ל ואפי' לית הלכתא כר' יוסי בר' יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו מ"מ מייתי שפיר רב נחמן לדבריו סיוע דבהך סבר' דקאמר שהיא מתקדש בשיור פרוטה שעליה מדעת אביה לא אשכחן מאן דפליג עליה בהא דהא דקאמרי רבנן מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו. לאו מהאי טעמא קאמרי עכ"ל. אבל הרי"ף השמיטה ואפשר דטעמו משום דסבר דלא אמר רב נחמן אלא אליבא דר' יוסי בר' יהודה אבל רבנן פליגי עליה בהא נמי וקי"ל כוותייהו. וכ"כ המרדכי בשם ר"מ דהא רב נחמן דוקא לר"י אבל לרבנן לא ולא קי"ל כר' יוסי אלא כרבנן דפליגי עליה ולכך צריך האב לקבל קדושי בתו הקטנה לאפוקי נפשי' מפלוגתא וכתב ר"ב בספר החכמ' קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט שמא נתרצה האב ליכ' מאן דפליג דבשידע ונתרצה ושידך מתחלה וכ"ש הכא שא"ל צאי וקבלי קדושיך להדי' והלכך יש בני אדם כשמשדך האב לבתו ויניח לקבל קידושי' היא עצמה והמחמיר כדברי רבינו לא הפסיד. ור"י כתב דאפי' רבנן מודו בהא ע"כ במרדכי ומהרא"י כתב בת"ה שזה שכתוב במרדכי דלא קי"ל בהא דרבא א"ר נחמן במרדכי דבני אישטריי"ך ליתא אדרבה מצא בתשוב' מהר"ם וז"ל. אע"ג דאמרינן דאסור לקדש בתו קטנה כו'. ה"מ כשהוא בעצמו מקבל קידושין אבל נתן לה רשות לקבל קידושיה והיא מקבלתן מותר וכן עשיתי בבתי קטנה אמרתי לה בתי קבלי קידושיך אם את חפיצה עכ"ל. ודעת הרמב"ם נמי כדעת הרא"ש שהרי פסק גבי יעוד כרבנן דמעות הראשונות לקידושין ניתנו. ואין צריך שהות ביום כדי פדיי' אפי' הכי פסק בהלכות אישות כהא דרב נחמן אלמא דאפילו לרבנן דינא הכי וכל זאת איננו שוה לי מאחר דרב נחמן בר יצחק שהוא בתראי ס"ל לעיל דאפי' לר' יוסי בר' יהודא ס"ל מעות הראשונות לקידושין נתנו. והא דצריך שהיי' ביום כו'. גזירת הכתוב הוא. א"כ לא שמעינן להא דרב נחמן כלל ואין לו עיקר וע"כ נרא' כדעת המרדכי שאיסור האוסרי' לא אסרי אלא לתת רשות לבתו קטנה לקדש לפי דעתה ורצונה שלא בפניו אבל אם עומד על גבה ותופס ביד' לקבל הקידושין הוה כאלו הוא קיבל בעצמו ואע"ג דאין המקדש אומ' הרי בתך מקודשת אלא הרי את מקודשת אין קפיד' דרוצה לומר הרי את מקודשת לי ואפי' מכח אביך עכ"ל וכ"פ הרשב"א בתשובה וראייתו מדאמרינן כיצד מצות יעוד אומר לה הרי את מקודשת לי ואעפ"י שלא הזכיר כלל אביה:

כתב מהר"א בכתבי' וז"ל. ואשר שאלת אם צריך עדים באומר האב לבתו שתצא ותקבל קידושין לא ידענא מאי תיבעי לך הא פוסק מהר"ם בהדי' שצריך עדים בשליח קבלת קידושין כמו בגירושין שנתמנה שליח. ובסמ"ק מחמיר טובא בשליח לקבלה א"כ אמאי תסיק אדעתך להקל בקטנה כ"ש בגדולה דמחמרינן בה כרמב"ם משום חומרא דא"א אין מכניסי' ראש בפלוגתא דרבוותא.