ים של שלמה על קידושין יט

כלים ומאי ניהו חליפין ופריך לרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין מאי איכא למימר. אלא לעולם דלית בהו ש"פ ודקאמר מאי אריא תבואה וכלים. לא מבעיא קאמר לא מבעיא כסף דאי אית בי' ש"פ אין ואי לא לא. אלא אפי' תבואה וכלים אימא מדקרבי הנאתייהו אימ' גמר ומקני ואפי' בפחות מש"פ נמי קמ"ל

כו תנו רבנן עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת:

אמה עבריה אינה עובדת לא את הבן ולא הבת הנרצע והנמכר לגוי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת מה"מ דתנו רבנן ועבדך שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים לך ולא ליורש. אמה העבריה אינ' עובדת לא את הבן ולא את הבת מה"מ אמר רב פדא דאמר קרא אף לאמתך תעשה כן הקישא הכתוב לנרצע מה נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את הבת אף אמה העברייה אינ' עובדת לא את הבן ולא את הבת הנרצע והנמכר לגוי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת נרצע דכתיב ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם ולא את הבן ולא הבת נמכר לגוי מניין אמר חזקיה ה אמר קרא וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו אמר רבא דבר תורה גוי יורש את אביו שנאמר וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית לי' יורשים גר לירש את הגוי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתניא גר וגוי שירשו את אביהם גוי יכול לומר לגוי טול אתה ע"ז ואני מעות טול אתה יין נסך ואני פירות ומשבאו לרשות גר אסור אי ס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי ע"ז הוא דקא שקל אלא מדרבנן דגזיר' הוא דעביד רבנן שמא יחזיר לסורו תניא נמי הכי בד"א כשירשו אבל כשנשתתפו אסור. גוי את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתני' לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו והתניא רוח חכמים נוחה הימני. לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה פרש"י כשלידתו בקדושה אז רוח חכמים נוחה הימנו וכתב הרא"ש מדברי התוספות. וקשיא מעובד' דאיסר גיורא שהי' לו פקדון ביד רבא ולא הי' רבא רוצה להחזירו לרב מרי בנו אלא היה רוצה לזכות בו מן ההפקר וכי לא הי' רבא רוצה שיהא רוח חכמים נוחה הימנו והי' אומר ר"ת ז"ל דגבי הלוואה דווקא שעשה לו המלוה טובה רוח חכמים נוחה הימנו אם יחזיר לבניו שלא ישלם רעה תחת טובה אבל פקדון הנפקד עושה טובה למפקיד שטרח לשמור פקדונו א"נ שאני רב מרי שרחל אמו ברתי' דשמואל נתעברה מאיסור בגיותו ולא חשיב גר. כלל דברינו אם היו שניהם חוזרין לסורן לא הי' יורש את אביו דאינו בכלל גר יורש את אביו דבר תורה דבתר אימיה שדינן לי' אבל כששניהם גרים גמורים שאם הי' אביו חוזר לסורו הי' גר יורש את אביו שייך התם רוח חכמים נוחה הימנו ע"כ והר"ן נמי הקשה קושי' זו מעובד' דרב מרי וכו'. וכת' וז"ל וליכא למימר שלא הי' מתכוון לזכות לעצמו והאי דאמר הכי היינו לפי שלא הי' רוצה להחזירם בתורת חיוב אלא מאליו כדי שתהא רוח חכמים נוחה הימנו דא"כ כי אמרינן התם נפק אודיתא מבי איסור אמאי איקפד רבא ואמר קא גמרי טענתי' לאינשי ואפסדי' לי' כדאית' התם דמדקאמר קא מפסדי לי משמע שלא הי' רוצה להחזיר תירץ ר"ת ז"ל דלא אמרינן רוח חכמים נוחה הימנו אלא במלוה דגמל לו חסד אבל בפקדון לא והתם פקדון הוה ואין זה מחוור אבל י"ל דכי אמרינן רוח חכמים נוחה הימנו ה"מ בבן גר וגיורת. אבל רב מרי בן ישראלי' הוה ולא שדינן לי' בתר אבוה כלל דקי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר והרי כאלו אינו בנו כלל ומ"ה לא הוה לי' למיחש לרוח חכמים נוחה אבל יש מי שפירש בהיפך דבהורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו ובהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו וטעמ' משום דנפיק מיני' חורבה דכיון שלידתו בקדושה אמרי דמדינא ירית ובנו הוא לכל דבר ויאמרו שאם קידש אשת אביו לא תפסי בי' קידושי אבל בהורתו ולידתו שלא בקדושה מידע ידעי דמתקנתא בלחוד הוא דירית וכיון דליכא למיחש לחורבא יחזיר ולהאי פירושא אתי שפיר לישנא דמתניתן דשביעית דפרכינן מינה דמיירי בהורתו ולידתו שלא בקדושה והיינו דתנן שנתגיירו בניו עמו ואע"ג דבריית' נמי קתני שנתגיירו בניו עמו ואיירי בלידתו בקדושה טפי עדיף למהוי לישנא דמתניתין דווקא מלישנא דברייתא ומיהו להאי פי' מתרץ תלמודא ברישא ההיא דסליק מיני' ואע"ג דאורחא לפרוקי קמייתא ברישא אשכחן דוכתי דלא קפיד בהכי. והטור כתב וז"ל הלוה מגר שנתגיירו בניו עמו ומת או שהי' לו ממנו פקדון לא יחזיר לבניו ואם החזיר לבניו אין רוח חכמים נוחה הימנו היו הבנים הורתן ולידתן בקדושה יחזיר להם ע"כ. וא"כ בוודאי ס"ל כדעת ר"י בזה שאין חילו' לו בין מלוה לפקדון אבל לא ס"ל כר"י להפך הסברא דבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו. אבל הורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו שהרי כתב להדיא כשנתגייר הוא ובניו כו'. דאין רוח חכמים נוחה הימנו אלא ס"ל כפרש"י דדווקא בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוא דרוח חכמים נוחה הימנו. וא"כ ע"כ כדעת אביו הרא"ש לחלק בין גר שאמו ישראלית ונתעברה מגוי ואח"כ נתגייר לבין גר שנתגייר הוא ואשתו אחר שנתעבר' הימנו דהויא הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דאל"כ איך משני הך קושיא מעובדא דאיסור גיורא ולידתו בקדושה יחזיר להם לאו דווקא קאמר דה"ה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. והקרא"ו כתב וז"ל מה שאמר הטור הבנים הורתן ולידתן בקדושה יחזיר להם ט"ס הוא דמלתא דפשיטה היא ולא הי' צריך לכתבו ועוד דמשמע דכל שלא הית' הורתן ולידתן בקדושה בכל גוונא אין רוח חכמים נוחה הימנו והא ליתא דהא תלמודא מפליג בין הורתן ולידתן שלא בקדושה להורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לכך צריך להגיה. ואני אומר שאין צריך להגיה כלל דה"ק דהורתו ולידתו בקדושה בכל ענין יחזיר פי' אפי' אמו ישראלית לאפוקי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לאו בכל ענין יחזיר דגבי אמו מישראלית לית דינא הכי כדמוכח מעובדא דאיסור גיור' ובזה מתיישב ממה שלא כתב הטור הך חילוקא דאמו מישראלית כו'. כי כלול בהך בבא דהורתו ולידתו בקדושה כו' כדפרישי' דליכא למימר איך מוכח מדבריו שמא דווקא קאמר זה אינו דהא מתחלת דבריו מוכח כן שהרי כתב שנתגייר הוא ובניו לא יחזיר דהיינו הורתי ולידתו שלא בקדושה דמשמע אבל לידתו בקדושה יחזיר ולעניין פסק הלכה נראה עיקר כדברי הטור דסבר' ר"י להפך הסברא סתמא דתלמוד' מסתמא משמע כפרש"י היכא דאיכא צד קדושה דחמור יותר מהיכא דליכא צד קדושה ולפירושו שמהפך הסברא אי אפשר דלא הוי מפרש תלמודא טעמא משום שלא יחלף בישראל גמור ומאחר דלית' לדברי ר"י ובין מלוה לפקדון ליכא לחלוקי א"כ בע"כ צריך לומר דלא קשא מעובדי דאיסור גיורא משום דהתם הוי אמו מישראל וכמו שפרשתי

כז מסקינן בסוגיא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גוי יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי ורבא יליף מוחשב עם קונהו ופריך אמאי לא יליף כר' חייא בר אבא ומשני ישראל משומד שאני וכתב הרא"ש וז"ל מכאן פוסקין דישראל משומד יורש את אביו דמדקאמר ודלמא ישראל משומד שאני אע"ג דעשו לא יירש מאביו אלא לבניו הוריש את הארץ שנתנה לו מ"מ כיון דיש לו דין ישראל להוריש לבניו אע"ג שאין הגוי מוריש לבניו לפי מאי דדחי ודלמא ישראל משומד שאני ה"ה נמי דיורש את אביו וכן מסתבר דאעפ"י שחטא ישראל הוא לקדש האשה ולגרש. מ"מ כיון דאם מפטר טוב לתתו ביד ב"ד דלא יהבינן לי' דאזל ואכיל בגיותיה כדאמרינן גבי קנס בכתובות ואם ישוב יתנו לו ירושתו וכן כתב המרדכי וז"ל פסק מר רב צבי גאון דמשומד אינו יורש אביו והא דפריך הכא לר' יוחנן דלמ' ישראל משומד שאני שנאמ' כי ירושה נתתי לעשו את הר שעיר אלא מהכא כי לבני לוט נתתי וגו' והוריש לבניו וכן פסק ר' חננאל ולראבי"ה נראה כמו שמוריש לבניו ה"נ יורש את אביו דאעפ"י שחטא ישראל הוא אך יש כח ביד חכמי' להפקיע ממונו דהפקר ב"ד הפקר כדאמרי' בפרק ב' דכתובות יהיבנא לה קנס דאזלה ואכלה בגיותי' מכאן הוכיח מורי ר' אבא ידידיה שאם נפלה ירושה לבני ישראל משומד ונתנו והקנהו לישראל אחר שזכה בו דהא אעפ"י שחטא ישראל הוא ויש כח ביד חכמים להפקיע ממון מטעם הפקר ב"ד הפקר דיהיבנ' קנס כו' וכי נתנו במתנה הא לא אבל בגיותו זכה בו המקבל. ולי אני הדיוט נראה שאם הגיע לשנים לכלל מצות ולא חזר בתשובה וקדמו היורשים והחזיקו בו ושוב כשהגיע לכלל שנים למכור בנכסי אביו ואז נתנו במתנה שלא זכה המקבל מאחר שנתרוקן מזכותו כבר ושוב כשיגיע לכלל מתנה אינו חוזר וניער להיות מתנה קיימת והכל תלוי בהקדמה והקודם בהם זכה היורש והמקבל ע"כ במרדכי ארוך אשר הועתק מן מרדכי ישן וכת' עוד וז"ל ונראה לראבי"ה דאפי' לדברי גאון נראה דהאב ישראל יור' את בנו משומד דאמאי קנסינן לאב. וכן בעל יורש אשתו המשומדת אפי' אם מת מוריש לאחר שנשתמדת זכה הבעל בירושתה ואעפ"י שאינ' ראוי' לקיימה והוי איסור דאורייתא משנבלע לגוי ואז היא לא נחבשה שאף הגוי במשמע ותדע שלא קנסו לבעל שהרי כל קנסות לבעל בפר' האשה רבה לגבי דיד' הן ולא לגבי דידי' ואע"ג דאיסור דאוריית' הוא ומקרי שארו בר מלגבי טומאה דגלי קרא אע"ג דהתם אמרינן יורשי כתובת' מאי עבידתייהו ומשני כתובה בנין דכרין מהו