ים של שלמה על קידושין יח

העבריי' יוצא בסימנין ואינה נמכרת ונשנית ומפדין אותה בעל כרחו משא"כ בעברי ופריך יתירה עליו אמה העבריי' שקונה את עצמה בסימנין אלמא כל הנך איתנהו בה. ומשני אמה רב ששת כגון שיעדה כו' ותו לא נפקי אלא בגט ופריך יעדה פשיטא גיטא בעי מהו דתימא לא ליבטל' הילכת' מינה פי' הלכות אמה העברי' ואם רצתה לצא' בא' מאלו בלא גט תצא קמ"ל. א"ה אמאי יוצאה בסימנין ה"ק אם לא יעדה יוצאה אף בסימנין תו פריך ואינה נמכרת ונשנת מכלל דע"ע נמכר ונשנ' והתני' בגניבתו ולא בכפילו פי' אם יש לשלם את הקרן ואין לו לשלם את הכפל אינו נמכר בשביל הכפל בגניבתו ולא בזמימו פי' אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו במה לשלם אינו נמכר בגניבתו כיון שנמכר פעם א' שוב אי אתה רשאי למוכרו ש"מ ונמכר פעם א' ולא שני פעמים ומשני אמר רבא ל"ק כאן בגניבה אחת פי' בגניבה א' פעם אחת כאן בשתי גניבות ובגנב פעם א' דאם אינו שוה כל גניבתו אינו נמכר בשביל חציי' ולכשיוצא ימכר משום חציי' שניי' וכאן בשתי גניבות פי' האי דקתני ונמכר ונשנה בב' גניבות ואפי' לא עמד בדין עד שיגנוב שניהם ואינו שוה אלא דמי האחת נמכר וחוזר ונמכר דכל חדא וחדא קרינן בי' ונמכר בגניבתו א"ל אביי בגניבתו טובא משמע פי' אם עמד על שתיהן בדין אחד כולן קרינן בי' בגניבתו כדכתי' ובהמה רבה כו' והדגה אשר ביאור ומשני אלא אמר אביי ל"ק כאן באדם א' פי' באדם אחד שיעמוד בדין בבת אחת אינו נמכר ונשנית אפי' בגניבות הרבה והוי דומי' דאחת והכתוב הוציאה בלשון יחיד כאן בשני בני אדם פי' שמעמידי' אותו שני פעמים בדין נמכר בשביל כל א' וא' וה"ה אם גנב ועמד בדין ונמכר וגנב משיצא חפשי חוזר ונמכר ע"כ שיט' רש"י תו מסיק תנו רבנן גניבו אלף ושוה חמש מאות נמכר וחזר ונמכר על ה' מאות השניי' גניבו חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר כלל ר' אליעזר אומר אם הי' גניבו כנגד ממכרו נמכר לא פחות ולא יותר אמר רבא בהא זכנהו ר' אליעזר לרבנן פי' יש לו פתחין פה ונצחון במחלוקת זה דמ"ש גניבו חמש מאות ושוה אלף דאין נמכר ונמכר כולו אמר רחמנא ולא חצייו ה"נ נמכר בגניבתו אמר רחמנא ולא נמכר בחצי גניבתו כי השתא ששוה שכר עבודת שש שנים פי שנים בגניבתו ואין עליו לעבוד אלא חציין והקשו עליו בתוספות וז"ל מה שפרש"י בגניבה אחת אין חוזר ונמכר דהא לא אתי' לא כרבנן ולא כרבי אליעזר דהא בסמוך קאמר ת"ר היו גניבו אלף ושוה ה' מאות נמכר וחוזר ונמכר וכר"א נמי לא אתי' דאיהו קאמר אם היו גניבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר כלל משמע אפי' פעם א' אינו נמכר לכך פי' ר"י כאן בגניבה א' נמכר וחוזר ונמכר עד שישלים כל הגניבות דנמכר בגניבתו משמע שנמכר כמה פעמים עד שישלים כל גניבתו אבל בב' גניבות לא ימכר אלא פעם א' ופריך בגניבתו טוב' משמע היכא דגנב וחזר וגנב לאותו אדון עצמו מקרי שפיר בגניבתו. אימא ונמכר עד שישלים הכל ומשני באדם א' דגנב וחזר וגנב לאותו האיש עצמו ימכר עד שישלם לו כל הגניבות והיינו שפיר בגניבתו אבל בב' בני אדם אינו נמכר ונשנה ע"כ והנה מה שהוקשה מן הבריית' דס"ל דחוזר ונמכר אבל אי גרסינן בדברי ת"ק ר' אליעזר ס"ל דלא נמכר כלל היינו לפי גרסת רש"י דגרס בדברי ת"ק דנמכר וחוזר. אבל אי גרסינן בדברי ת"ק הרי זה נמכר ל"ק מידי אפי' לפי גרסתו י"ל הא דקאמר רבא בהא זכנהו וזהו דעת הרמב"ם שכתב וז"ל היה קרן הגניבה שוה מאה ואין הגנב שוה אלא נ' ה"ז נמכר ונשאר הקרן עם הכפל עליו חוב עד שיצא בשביעית ויעשיר וישלם היה הגנב שוה מאה ואחד אינו נמכר שנאמ' ונמכר בגניבתו עד שיהיו דמיו כולן מובלעין בגניבתו ע"כ וכתב המגיד משנה וז"ל פסק כחכמים דבריית' לשם ואעפ"י דאמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן לא אמר שיהא הלכה כן ע"כ ש"מ דלא גרס בדברי ת"ק דחזר ונמכר אלא נמכר לחוד ועוד אומר אני אפי' לגרסתו י"ל הא דקאמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן לא קאי אמה שהוא נמכר אם גניבו שוה אלף והוא שוה ה' מאות. דא"כ הוי הלכה דאינו נמכר אלא כשהוא שוה לגניבו והיינו כר"א וכבר קי"ל דהלכה כרבנן בכל דוכתא ובפרט ר"א שהוא שמותי גם דוחק לומר דלא לפסוק הלכה קאמר דהלשון אינו משמע אלא זכנהו בהלכה דומי' דהא דר"א בן עזרי' לא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות כו'. ואינו דומה לרואה אני את דברי אדמון כו'. דלא לפסק הלכה אמר היינו משום שאדמון גופי' לא פליג להדי' אלא שתמה על דברי ר' גמליאל וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ועוד אינה דומה לשון רואה אני ללשון זכנהו שמשמע שנצחם בדין אלא בוודאי ה"ק זכנהו ר"א לרבנן בהא שהפריזו על המדה לאחר שהוא נמכר וחוזר ונמכר דכ"ז שאינ' נמכר וחוזר ונמכר ליכא למימר נמכר בגניבתו ולא בחצי גניבתו דאין שם חצי גניב' עליו שהרי נמכר בעד כולו ומה בכך שלא הגיע דמיו לסך הזה. אבל כשהוא נמכר וחזר ונמכר מוכח להדי' שהוא נמכר בחצי גניבה וזכנהו לב"ה בזה שאינו חוזר ונמכר וא"כ הכי קי"ל הת"ק בעיקור הדין שהוא נמכר ולאפוקי מר"א שאינו נמכר כלל א"כ שפיר פרש"י דבגניבה א' או שתי גניבות שאינו חוזר ונמכר אבל מ"מ מה שפי' כאן באדם א' וכאן בשני אדם ר"ל דהעמידו בדין פעמים אין הלשון משמע כלל כדבריו אלא נרא' כפשוטו כאן באדם א' אפי' גנב ממנו הרבה גניבות לעולם אינו חוזר ונמכר אבל גנב משני בני אדם חוזר ונמכר וכן דעת הרמב"ם שכתב וז"ל גנב ונמכר וחזר וגנב אם לשנים גנב הרי זה נמכר פעם שניי' ואפי' גנב למאה אנשים (אינו) נמכר מאה פעמים ואם לראשון גנב פעם שניי' אינו נמכר שניי' אלא נשאר עליו הכל חוב ע"כ והיינו ממש כמו שפרשתי עוד כתב הרמב"ם וז"ל גנב לזה וחזר וגנב לזה כולם שותפי' בו אם היה דמיו כנגד הקרן של שלשתן או פחות מן הקרן נמכר ומחלקין ביניהם ושאר הכפילות חוב עליו ואם היו דמיו יתר אינו נמכר והכל חוב עליו עד שיעשיר שותפין שגנבו כא' משלשין ביניהם וכל א' מהן נמכר בחלקו מן הקרן וכן מי שדמיו יתר על חלק הקרן שנתחייב בו אינו נמכר ע"כ דין מכירת הגנב כתב הרמב"ם וז"ל דין הגנב לשלם קרן והכפל או תשלומי ארבעה וחמשה מן המטלטלין שלו אם לא נמצאו לו מטלטלין ב"ד יורדין לנכסיו וגובין את הכל מן היפה שבנכסיו וכשאר הניזקין שנאמר בהם מיטב שדהו ואם אין לו לא קרקע ולא מטלטלין ב"ד מוכרין אותו ונותנין דמיו לניזק שנאמר אם אין לו ונמכר בגניבתו האיש נמכר בגניבתו אבל לא האשה ודבר זה מפי הקבלה אין הגנב נמכר אלא בקרן אבל בכפל או בתשלומי ד' וה' אינו נמכר אלא הרי זה יש עליו חוב עד שיעשיר

כה פסק דין גרעון כסף שיוצא בו עבד עברי וה"ה עברית כתב הרמב"ם וז"ל אחד המוכר עצמו בין לישראל בין לגוי ואחד שמכרהו ב"ד ה"ז מגרע פדיונו ויוצא כיצד הרי שמכרוהו בס' דינרין ועבד בד' שנים ומלא ידו ה"ז נותן עשרים דינרין לאדון ויצא לחירות וכן אם מכר עצמו בארבעי' דינרין לעשר שנים ה"ז מגרע ארבע דינרין לכל שנה שעבד ונותן הנשאר כסף או שוה כסף ויוצא. וכן הנמכר לגוי מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל כיצד מכר עצמו בק' ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים מחשב עשר לכל שנה שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף לא תבואה ולא כלים שנאמר מכסף ממכרו בכסף נגאל מיד הגוי ואינו נגאל בשוה כסף כל עבד עברי או עבריה שיצא בגרעון כסף והבריא והוסיפי דמיו או נשחף ופחתו דמיו מחשבין לו להקל עליו כיצד הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתיים אינו מחשב עם אדונו אלא לפי מאה נמכר בר' והרי הוא שוה מאה מחשב עמו עפ"י שנים הנותרות לפי מאה הנמכר לגוי הואיל ויש לגאול עצמו לחצאין כמו שבארנו פעמים יהי' להקל ופעמי' יהי' להחמיר כיצד להקל קנה אותו הגוי במאתיים ונשחף והרי הוא עתה שוה מאה ונתן לו נ' חצי דמיו והבריא והרי הוא שוה ר' נותן לו מאה שהן חצי דמי הנשאר ויצא. כיצד להחמיר קנה אותו במאתיים ונתן לו חצי דמיו שהן מאה ונשחף והרי הוא עתה שוה ק' נותן לו נ' שהן דמי חציו הנשאר ונמצא שנתן ק' וחמשים ואעפ"י שהוא עתה שוה מאה ע"כ ורוב דבריו מספרי ומפרק בתרא דערכין. והנה מה שכתב שאינו נגאל בשוה כסף תמה אני הלא בריית' סתמ' הבאתי לעיל שקונה עצמו בכסף ובשוה כסף. וא"ל דווקא בנמכר לישראל הוא דאמרינן שוה כסף ככסף ולא בנמכר לגוי. והוא בנמכר לגוי קאמר ומ"ה בתחלת דבריו דאיירי בנמכר לישראל כתב דשוה כסף הוא ככסף זה אינו דהא תלמוד ערוך הוא אפי' בנמכר לגוי אמרי' ישיב לרבות שוה כסף ככסף וכמו שנביא לקמן. ויראה דט"ס הוא וכך הוא ואינו נגאל בתבואה וכלים וכן כתב הסמ"ג שהעתיק לשון הרמב"ם. וכתב עוד וז"ל ומעמידה רבה שהלכה כמותו לגבי רב יוסף בדלית ביה שוה פרוטה והוצרך למעטם משום שהנאתם מזומנת והייתי סבר שיחשבוה כשוה פרוטה ע"כ וז"ל הסוגיא א"ר יוסף מנא אמינא לה הא דבעי' שומא דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה וכלים ה"ד אילמא דלא מקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ופרש"י דהאי קרא לעניין פדיון נאמר אלא כיון דמצינו דמפריק בה מקנויי נמי מיקני' בי' אבל לגרסת הרמב"ם לא קשה מידי דגרס בכסף ממכרו דאיירי הכל לענין פדיון ולא לעניין קניי' אבל מ"מ נרא' שאין לחלק בין קניי' לפדיון ודין אחד להם. ואי דלית בי' ש"פ מאי אריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי אלא לאו דאית בי' ש"פ וכיון דלא קייצי לא. לא ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבואה