ים של שלמה על קידושין יד

לה ולהפר נדריה אי אמרת אירוסין עושה אינו יורש' ואינו מטמא לה ואינה מפר נדריה ואי אמרת נשואין עושה יורשה ומטמא לה ומפר נדריה וכתב המגיד משנה ולא אמרו אם מותר לבא עליה דאפי' את"ל נישואי' עושה אסור לבא עליה פעם אחרת דהא מחסר' כניסת לחופה ולפ"ז נרא' מ"ש הרמב"ם שאם בא על ארוסתו לשם נישואין שזו היא חופתו דווקא ליורש'. אבל חופה צריכ' אמר אביי ת"ש האב זוכה בבתו בקידושיה בכסף ושטר וביאה וזוכה במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר' נדריה ואינו אוכל פירו' בחיי' נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירו' בחיי' קתני ביאה וקתני נישאת פי' ש"מ דביאה אינו עושה נישואי' ודחי' כי קתני נשאת אשארה כו'. וכסף ושטר. אמר רבא ת"ש בת ג' שנים ויום א' מתקדש' בביאה כו'. נשאת לכהן אוכלת בתרומה קתני ביאה וקתני נישאת ה"ק אי הני נישואי' דכהן נינהו פי' כגון שמתקדש בביאה לכהן אוכל בתרומה וזה נישאת לכהן דקתני וכתב הרשב"א והרמב"ן ז"ל דהלכה כאביי ורבא דבעו למיפשט מהאי מתנית' דאירוסי' עושה ואע"ג דדחי' להו תלמודא פשט' דמתניתין כוותייהו משמע. ותו מייתי בגמרא דר' יוחנן בן בג בג בעי למיפשט דנישואין עושה ודחו לה רב נחמן ורבינ' דלעול' ארוסין עושה והלכת' כוותייהו ע"כ דהיינו ביאה שהיא לשם קידושין אבל ביא' שאחר קידושין עושה נישואין כדברי הרמב"ם ז"ל ואיכא למיד' ביאה דקניא בתר קידושין היכי דמי אי דאיכא חופה ל"ל ואי דליכא חופה כיון שביאת איסור היא דהא קי"ל הבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה אינו בדין שתקנה דהא בפר' ד"א אמרי' דאפי' למ"ד מאמר קונה קנין גמור מאמר דהתירא קני מאמר דאיסור' לא קני י"ל דאה"נ דאם אפי' בא שלא לשם נישואין אלא לשם זנות דאינו קונה ולוקה אבל בא עליה לשם נישואין קונה ואינו לוקה דאע"ג דלא אשכחן בהדי' דקני אלא חופה סבר הוא דכיון דחופה לא קני' אלא מפני שהיא צורך ביאה מכ"ש ביאה עצמה שקונה. ועוד יש ללמוד כן מדין ק"ו ומה יבמה שאין כסף קונה בו ביאה גומרת בה זו שכסף קונה בה אינו דין שביאה גומרת בה וליכ' למיפרך כדפרכינן בגמר' מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת שאף זו זקוקה ועומד: ועוד נראה לי לסמוך זה מדבעיא לן בסמוך ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה ובשלמא אי פשיט' לן דביאה דלאחר קידושין נישואין עושה מספקא לן בביאה דקנו' אבל אי לא אשכחן ביאה דלאחר קידושין שתעשה נישואין מנא תיתי בביאה דקידושין וכן כתב הרמב"ם ז"ל שהבא על ארוסתי לשם נישואין זו היא חופתו

יח פיסקא ב"ה אומר בפרוטה כו'. תנא שש מעה כסף דינר מעה שתי פונדיון פונדיון ב' איסרין איסר ב' מסמסין פרש"י כולם מיני מטבעות הן זו קטן מזו מסמס ב' קונטריקון. קונטריקון ב' פרוטות נמצא פרוטה א' משמנה באיסר האיטלקי והיא משקל חצי שעורה כסף צרוף והוא מקבלת הגאוני' ומסיק אמר שמואל קדשה בתמרה אפי' עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישי' שמא שוה פרוטה במדי ופריך והא אנן תנן בפרוט' ובשוה פרוטה פי' משמע צריך שיעור ולדברי שמואל אין צריך שיעור דלעולם חיישינן שמא שוה פרוטה במקום אחר ומשני מתניתן איירי בקידושי וודאי אם ישנו שוה פרוטה במקומו הוי קידושי' וודאי ואם בא אחר וקדשה אח"כ מותרת לראשון ואינה צריכ' גט משני ואם אינו שוה פרוטה במקומ' קידושי וודאי לא הוי לבטל קידושי שני אבל קידושי ספק הוה דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי ושיעורא אהני לדעת אלו הן קידושין גמורין שמאחר שמקדש בפרוטה במקומ' אין גמגים אפי' קבלה קידושין מאחר אין צריך גט משני לכן צריך פרוטה:

ושמואל איירי בספק פירש אין מותרת לאחר בלא גט. וכתב הרא"ש וז"ל במדי חומרא דרבנן בעלמא הוא דמדאוריית' אין לקדש אלא מקומו ושעתו פי' וקידושין הוא כמו הקדש וכן למקח וממכר והא דקרי לי' בשמעתי' קידושי ספק לא שיהא בו משום ספק דאורייתא אלא קידושי דרבנן נינהו ועשאוהו כמו ספק שאינ' מותרת לאחר בלא גט וגם הראשון צריך לקדשה קידושין אחרים ודאין. והרמב"ם ז"ל כתב שאם קידש בתבשיל או בירק וכיוצא בהן כל דבר שאינו מתקיים אם לא הי' שוה פרוטה באותו מקום אינ' מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיפסיד ויאבד ואל יהא שוה כלום ומתוך דבריו משמע שאם היינו יודעי' שהוא שוה בשום מקום הית' מקודשת מדאוריית' כיון דאי אית אורחא להתם שווי' לה פרוט' והא דקרי להו קידושי ספק משום דקאמ' שמואל שמא שוה פרוטה במדי ואין ידוע לנו בוודאי ששוה פרוטה במקום אחר ומחמת זה כתב שאם הוא דבר שאינו מתקיים להגיעו למקום היוקר אינ' מקודשת כלל מדאוריית' ור"י פירש אפי' ידוע ששוה פרוטה במקום אחר דאין להקדש אלא מקומו ושעתו. והאי דנקט חיישינן שמא שמא שוה פרוט' במדי לרבותא נקט דאפילו בכה"ג אמרו רבנן דהוי קידושין גזירה אטו אותו מקום ששוה פרוטה א"כ אין חילוק בין דבר המתקיים ובין דבר שאינו מתקיים דכיון דמשום גזירה הוא ע"כ דבריו. והנה מה שכתב מתוך דבריו משמע שאם היינו יודעי' שהוא שוה פרוטה בשום מקום היית' מקודשת מדאוריית' וכו'. והנה דברי' תמוהים כי בעל המגיד משנה כתב וז"ל כתב הרשב"א שאפי' ידוע ששוה פרוטה בוודאי במדי מ"מ אינו אלא קידושי ספק דאין לכסף אלא מקומו וכן הורה לשון רבינו וכן נראה מדברי בעלי התוספות והרמב"ן עכ"ל. א"כ ממש להיפך כדברי הרא"ש גם יראה להדי' מדברי הרמב"ן כן שהרי כתב אם שוה פרוטה באות' מדינה הרי זו מקודשת בוודאי משמע במדי לא. אבל כי מעיינ' בי' משמע להיפך מדברי הרשב"א דס"ד דס"ל אם שוה פרוטה באותו מדינ' שהיא מקודשת בוודאי א"כ משמ' שאין צריך מקומו ושעתו דאם צריך מקומו ושעתו א"כ אפי' באות' מדינה לא יהי' קידושי' וודאי וצ"ל שמדינה דקאמר מקום. וכן דרך הרמב"ם על עיר גדולה מדינה בה' עירובי' בכמה מקומות וא"ל במה שכתב אח"כ גבי תבשיל או ירק אם אינו שוה פרוט' באות' מקום כו'. א"כ מדינה שכתב מדינה ממש אין זו קפידא ואדרבה נוכל לומר שזו מגל' על דבריו הראשוני' דבאותו מקום קאמר ועל הדין של תבשיל או ירק שכתב הרמב"ם כו'. כתב בעל מגיד משנה כתב הרמב"ן דברי' נראין ומקובלי' ויש חולקין עכ"ל. א"כ לפ"ד הרא"ש שסובר שצריך מקומו ושעתו. א"כ הטעם משום גזירה הוא ואין חילוק בין ירק כו'. א"כ יהי' דברי הרמב"ם והרמב"ן מבולבלי' אכן נרא' בעיני דברי הרשב"א שכתב שאפי' הרמב"ם סובר כמותו שצריך מקומו ושעתו א"כ יהי' הטעם משום גזירה פירש שהרואה שהוא שוה פרוטה במקום אחר וראוי להוליך לשם ורואה שאינו קידושין וסבר שאינו קידושי' בפרוטה. אבל הרא"ש שמדקדק מר"י שאין חילוק היינו משום שס"ל גזירה משום הרואים שאם יראה שבכאן לא יחושו לאותו קידושין לא ידע שהטעם הוא משום שאינו שוה פרוטה כי לא ירד לשומא אלא יאמר שאין מקדשין באותו דבר בשום ענין ויבא להתיר אפי' במקום ששוה פרוטה ומאחר שאין הכרע בסברתן א"כ אין להקיש מדברי התוספו' והרא"ש ובכל עניין חוששין לקידושין והר"ן כתב שיט' אחרת וז"ל וכתב הרמב"ן וז"ל וכן בתוספו' דהא דאמרינן דחיישי' לאו למימר דאי ידעינן בוודאי ליהוו קידושין גמורין אלא לומר דאפי' בסתמ' חיישינן שמא שוה פרוטה במדי אבל אה"נ דאפי' ידעי דשוה פרוטה במדי לא הוו קידושי' גמורין כיון דהכא לא שוה דהא לענין גזל אמרינן בפ' הגוזל קמא דבפחות מש"פ אפי בגזילה קימת אין צריך להוליך אחריו דאין חוששין שמא תייקר ולא חיישינן נמי שמא שוה פרוט' במדי ומביא אשם ומתכפר לו אלמא אין לממון אלא מקומו ושעתו כדאמרינן בערכין לגבי הקדש אלא חומרא דרבנן בעלמא באיסור אשת איש ולשון הא דבקידושי ספק לפ"ז לא אתי שפיר לפיכך נ"ל דאי שוה פרוטה במדי קידושי תורה הן דכיון שהיא נתרצתה בהן ושוין פרוטה באיזה מקום אילו יודעי' הערי' שדרכו לתת פרוטה באות' דבר הוי לי' כאלו אמרה לדידי שוה כדאמרי' לגבי חמש סלעים של פדיון בכור וכדאית' לעיל ע"כ. ודברי' של טעם הם ואע"פ שהוא נגד רוב הקדמוני' שקדמו לפניו מ"מ סברתו ישרה ולשון התלמוד נקט סתמא ספק הוא משמע כדבריו וכן נראה מפרש"י דספק ממש קאמר. והרי"ף ג"כ לא חילק ונקט לישנ' דתלמוד' ומ"מ נראה דווקא שידעה שאינו שוה פרוטה כאן ושוה פרוטה במקום אחר ודיבר עמה על עסקי קידושין וקבלה בתורת קידושין דאל"כ תוכל לומר מעולם לא קבלתי לשם קידושין ומשטה אני בך שהרי אינו שוה פרוטה:

ומ"מ דווקא ששוה פרוטה בשום מקום שבכה"ג תוכל לומר לדידי שוה לי ולפ"ז תבשיל או מאכל שנתקלקל אפי' שוה לשם בוודאי פרוט' אינ' מקודשת בוודאי אלא מדרבנן ודווקא בכה"ג בשוה פרוטה הוא דפליגי אבל בהני פרוטה שהוא בידוע לפי המשקל שעורה של כסף דבכל מקום הוא פחות מפרוטה אינ' מקודשת כלל לא מדאוריית' ולא מדרבנן הנרא' בעיני כתבתי כתב הטור וכת' הרמ"ה אי קדיש במילי דלא ידעינן אי הוי שוה פרוטה בעידן קידושין או לא אזלינן בתר השתא ואי אית בי' ש"פ השתא הוו קידושין וודאי עד דאיתברר בסהדי דלא הוו בעידן קידושין שוה פרוטה ואם אפשר להתברר ע"י עדים שהי' שוה פרוט' בשעת קידושין פי' והשתא אין בה ש"פ חיישינן להו ולא שרינן לה' אפי' העדים רחוקי' מכאן הרב' לא מבעיא אם יש עדים שיודעין אלא אפי' יצא קול שיש עדים שיודעים שהי' ש"פ חיישינן להו אבל לא אסרינן לה עפ"י אשה או עפ"י קרוב שאומר שהיו יודעים שהי' שוה פרוטה באותו שעה ע"כ תו מסיק ההוא גברא דאקדש בשוטי דאסא פירש בד של הדס בשוקא שלח רב אחא בר הונא לקמי' דרב יוסף שלח להו נגדיה כרב ואיצריכא גיטא מיני' כשמואל דשמא