ים של שלמה על קידושין י

במנה סתם. השת' במנה סתם לא הוו קידושין במנה זו מיבעיא וקאמר אי משום הא לא אירי' תנא סיפ' לגלויי ריש' כו'. רב אשי אמר מונה והולך שאני דדעת' אכולה מנה כלומר לא תדחוק לאוקמי במנה זה דלעולם במנה סתם ואפ"ה לא הוי תיובת' דרבי אלעזר דאע"ג דאמר מנה סתם כיון דחזיתי' מונה והולך דעתה אכולה אבל כי לא נתן לה אלא דינר וקבלתי' הא וודאי לשם קידושי קבלתיה על מנת שישלים וכתב הר"ן זו היא סוגיות הגמרא והרב אלפסי ז"ל נראה שסמך אאוקימת' קמיית' ודחאה לאוקימת' דרב אשי משום דאוקימת' קמיית' הווי לישנ' דגמרא וכיוצ' בזה כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות בפר' ערבי פסחים וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק שבעה עשר מהלכות אישות. ומ"מ נראה דעת הרמב"ן בחידושיו דבמנה זה כל שנמצא חסר דינר לא בעי חזרה דממיל' בטלה קדושין וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב עליה דהא דאמרינן דהשת' במנה סתם לא הוי קידושין במנה זו מיבעיא כלשון הזה השת' במנה סתם תנא ליה דיכולין לחזור כל זמן שלא קבלה את כולה במנה זה ונמצ' חסר דינר דהשת' לא קבלה את כולה מיבעי' דמצי הדר' אלמא ס"ל ז"ל דאפי' במנה זו ונמצא חסר דינר בעי חזרה. ונראה דהזקיקו לומר כן דאם אית' דאפי' מן הסתם בטלי קידושי מאי קא פריך במנה זה מיבעי' הא וודאי צריך לדבר שנתחדשו בו דאלו במנה סתם בעי חזרה ואלו במנה זה כי נמצ' חסר דינר בטלי קדושי ממיל' ואעפ"י כן אין דבריו מחוורין דכיון דאמר לה במנה זה ומנה אין כאן ממיל' בטלי קדושי וכדאמרינן לעיל אי דאמר חמשין ולא שוה חמשין הא לא שוה חמשין אלא וודאי ממיל' בטלי קדושי והא דאמר במנה זה מיבעי' ה"ק השת' במנה סתם לא חיילי קידושין מהשת' דלא אמרינן כמאן דאמר לה ע"מ דמי. ומ"ה מצי הדר בי' כ"ש דבמנה זה ליכ' למימר דכמאן דאמר על מנת דמי וכיון שכן נהי דבמנה סתם צריכה חזרה במנה זה ונמצא חסר דינר פשיט' דבטלן ממיל' דתתקדשי לי במנה זה אמר לה ומנה אין כאן ע"כ. וכן פי' התוספו' ולעניין הלכת' כרב אשי או כאוקמי קמיית' נראה עיקר דברי הרא"ש שפסק כרב אשי דהא אוקימת' קמיית' שיכי' ע"י הדחק הוא והוא אמר שלא להצטר' לדחוקי ויפה חילק ובתראי הוא וגדול בחכמה ובמניין ולמה לא נפסוק כוותי', ומסקינן בסוגי' האי דינר של נחושת היכי דמי אילימ' דידעה בי' הא סברה וקבלה לא צריכא דיהיבת ניהלי' בלילה א"נ דאשתכח לי' ביני זוזי ופריך האי דינר רע ה"ד אי דלא נפיק היינו דינר של נחושת אמר רב פפא כגון דנפק ע"י הדחק פי' כיון דנפק הרי זו מקודשת דמסתמ' לא קפדי ע"ז שהחליפו ואפשר שאין הקידושין תליין בכך ואעפ"י שלא החליפו מקודשת אלא שיש לו להחליף מדין חוב בעלמ'. וכתב הטו' וז"ל ואם אמר לה הדינר החסר יהא עלי כמלוה מקודשת ע"כ ובוודאי שאמרה אין ונתרצה בדבר וצ"ל דהטור לא ס"ל שם כפי' רש"י דאיירי באומר לה שהדינר החסר יהא עלי במלוה דבכה"ג אמאי אינ' מקודשת דלא שייך לומר כסיפ' לה למתבעי אלא בדל' אמר מידי ובפרט מאחר שהוא דבר מועט אבל היכ' שזקפ' עליו במלוה לא כסיפ' לה למיתבע':

ודווק' במנה סתם ואפי' מונה והולך. אבל במנה זו פשיט' שאינה מקודשת דהא מנה זו קאמר ואין כאן מנה. והיכ' דאמר מנה סתם ונמצ' חסר דינר לכאורה מקודשת מסוגי' דהכ' דאוקמי' הא בנמצ' חסר דווק' במנה זו אבל לא במנה סתם א"ל שמונה והולך שאז יכולין לחזור בהן אבל אם אינן חוזרין הוי קדושי' אלא שמ"מ צריך לומר שיהא הדינר עליו כמלוה וכדפרשית דאל"כ כסיפ' לה מלתא למתבעי' בעבור דינר א' כדאית' בפר' האיש מקדש סי' י"ד ששם פסקינן בשם הרא"ש והראב"ד כת"ק דס"ל אפי' במנה סתם אם חסר דינר א' אינ' מקודשת מטעמא דכסיפא לה למתבעיה נמצ' מה שמחלקינן בין מנה סתם למונה והולך היינו לעניין חזרה דבמנה סתם אין יכול לחזור אם נחסר הרבה מן המנה דלא כסיפ' לי' למתבע' וישלים ובמונה והולך חוזר אפי' בדינר האחרון וכ"ש אם נחסור. נמצא פסק של דברי' בג' חילוקי' במנה סתם ובמונה והולך ובמנה זו. ובמנה סתם יש ג"כ ג' חילוקים אם נחסר דינר אינ' מקודשת. ואם אמר לה שזהו דינר החסר יהא עליו כמלוה ואמרה אין מקודשת כדפרישי ואם נחסר הרבה דלא כסיפ' לה מילתא למתבעי' מקודשת ושניהם אין יכולין להחזיר וישלים ומקודשת מיד היה מונה והולך יש בו ג' חילוקי' לענין חזרה יכולין לחזור אפי' בדינר אחרון והיכא שאין חוזרין ונמצא דינר חסר אינה מקודשת. ואם אומר שזהו הדינר החסר יהא עליו כמלוה כדפרשי' מקודשת. ובדינר זו יש בו ב' חילוקי' לעניין חזרה יכולין לחזור בהן אפי' במנה אחרון ואם אינו חוזר' אלא שנמצא חסר בין הרבה בין מעט אפי' אומר שזה הדינר חסר יהא עליו כמלוה אינ' מקודשת אפי' חסר הרבה. תוספת'. והביאו הרי"ף והרא"ש היה מונה לתוך ידה ראשון ראשון יכולה היא שתחזיר בה עד שעה שיגמור זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה פי' וקדשה סתם אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתיים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה פי' ומשך את החפץ סתם אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר ואם המוכר תבע את הלוקח פי' שנתן לו החפץ סתם יעשו דברי הלוקח

יב אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליה אינ' מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן. כתב הרא"ש וז"ל יש מפרשי' דהיינו דווקא בקנין אשה ועבדי' די' כי ההוא עובדא דאמתא דבסמוך וכן בקרקע לפי שנקנין בכסף ואין כאן כסף שיוכל לקנות שאין המשכון קנוי שלא נתנה לה זכות בגופו אבל אם אדם ניתן מתנה לחבירו ונתן לו משכון בשביל המתנ' משיכת המשכון כאלו זכה במתנה. ומביאי' ראיה מהא דאמרינן בפר' השוכר את האומנין דקאמ' התם האומנין שחזרו בהן בדבר האבד ובאת חבילתן ליד בעל הבית דהיינו כלי אומני' של פועלי' שוכר עליהן עד כדי דמיהן אלמא במשיכת המשכון נתחייבו הפועלי' לקיים דיבור' ולית' דאין חילוק בין מתנה לקידושין וטעם א' לכולם לפי שאין המשכון משועבד לכלום משום דאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב בו אבל בדבר שלא נתחייב לא חל שיעבוד על נכסיו ובמתנה שאמר ליתן לו לא נתחייב בה ולא יתחייב בה לעולם לפי שיכול לחזור בו לפיכך לא נשתעבד לו המשכון. אבל התם שנתחייבו לו הפועלים לשלם לו הפסדו כשחוזרין בהם נשתעבד לו המשכון שלהם לשכור עלי' עד כדי דמיו הלכך כשעושין שידוכין ונותנין ערבונות זה לזה לשם קנס לא יאמר אם אחזיר בי אני נותן לך כך וכך והרי החפץ זה בידך ע"י ממון שאתחייב לך אם אחזיר בי דבכה"ג לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב לו כלום אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכת' פי' שלא יהי' כאסמכת' בב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזיר ואם יתן לו החפץ במשכון אז יחול השיעבוד על המשכון כיון שנתחייב לו הקנס אם יחזיר בו. אל יאמר לו אם אחזיר בי תזכה בכך וכך ממון בגוף החפץ הזה עכ"ד והוא מדברי תוספו'. ומ"מ אם נתן לו משכון וא"ל אל תחזירני לי עד שאתן לך המתנה יכול לעכב המשכון בידו עד שיתן לו וכן אית' בתוספות ומ"מ נראה אם קדשה במנה והניח משכון עלי' וא"ל אל תחזיר לי המשכון עד שאתן לך המנה נהי שיכול לעכב המשכון כדפרי'. מ"מ קידושין לא הוי דס"ס מנה אין כאן משכון אין כאן דאף גבי מתנה נמי לא קנה אלא שיכול לעכבו בוודאי ונ"מ שאם בא דרך סיבה שחזר המשכון לידו שוב לא יכול להוציא ממנו בדין שהרי גוף המשכון לא הי' קונה וזה יכול לחזור בו ואם הוא מתנה מרובה כדפרי' אבל מ"מ נרא' שאם קדשה בחפץ ואומר תהי' לי מקודשת בו לא תחזיר לי עד שאתן לך מנה מקודשת בקנין החפץ אלא שתנאי הוא שהתנה שאם יתן לה מנה שתחזירו לו והוי כאלו נתן לה מנה ואין זה דומה כלל למתנה ע"מ להחזיר וכן מצאתי להדי' בפסקי תוספות וקבלתי שיש לסמוך עליה אם לא שחולקי' עלי' גדולי המחברי' כי פסקי תוספו' נקראו ולא סימני תוספות:

ודווקא מתנה מרובה אבל מתנה מועטת צריך לקיים את דברו ואם לא מקיים הרי הוא ממחוסרי אמנה ודווקא בעשיר אבל בעני אפי' במתנה מרובה כופין אותו לקיים משום נדר ורוב הדברי' כתבתי באריכות בפרק אעפ"י סי' ה' ומה שכתב מערבונות שעושין בשעת שידוכין ביארתיו יפה בפרק זה בורר סי' ח' תו מסיק איתיבי' רבא לרב נחמן קדשה במשכון מקודשת התם במשכון של אחרים וכדר' יצחק דא"ר יצחק מנין לב"ח שקונה משכון שנאמר ולך תהי' צדקה אם אין קונה משכון צדקה מנין וכתב הרא"ש מדברי התוספות וז"ל מנין לב"ח שקונה משכון איכא לפרושי דמיירי אפי' במשכון שמשכון לו בשעת הלוואתו אע"ג דלא א"ר יצחק אלא שלא בשעת הלוואתו איכא למימר כיון דקני לי' ב"ח שלא בשעת הלוואתו קנין גמור א"כ בשעת הלוואתו נמי אלים שיעבודו ליחשב ממונא לקדש בו האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות וכה"ג אנו צריכין לומר בפרק השולח כההיא דאמרינן המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט כו'. וכן בפסחים פרק כל שעה בההיא דהמלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח כו'. מיהו צריך לדקדק בסוף האומנין ובסוף פרק שבועות הדיינין משמע דמשום ר' יצחק לא הוי אלא ש"ש ודלא כפרש"י שפי' בסוף האומנין דלר' יצחק קונה המשכון להתחייב באונסין דלא משמע התם הכא דכי מפרש התם טעמא דהלוהו על המשכון שומר שכר כדר' יצחק פריך לי' אימ' דא"ר יצחק שלא בשע' הלואה בשעת הלואה מי אמ' ולפרש"י ה"ל לאקשויי ותסברא אי אית לי' דר' יצחק אמאי לא הוי אלא שומר שכר באונסין נמי ליחייב מיהו יכול לדחות דחדא מתרי פרכא נקט ורבינו חננאל ז"ל פי' שם דלא להתחייב באונסין וצריך