ים של שלמה על כתובות ריט

בירושלמי דבגדי שבת שמין התם היינו טעמא דבגדי חול אמרינן האחין הוא דמקני להדדי דגנאי הוא שיפשיטו בגדי נשיהן ובניהם כדי לשומן מה שאין בבגדי שבת אבל היכא דמקנה לה כגון איש לאשתו אין חילוק בין בגדי חול לשבת כן כתב הרשב"א והרא"ש להדיא ואף שנמצא כתוב בתשובת ר' מנחם דקנאני' דדוקא מלבושים ובגדים שהן כלים אבל כלי זהב ובדולח המקדיש והמעריך גובה מהן נראה בעיני דאין לחלק דהא לישנא דמתניתין ולא בכלים שלקחן לשמן יראה להדיא בתכשיטין דאי בגדים כבר שנינהו ועוד ראייה ממכלתא דבי בר אלישב לקמן דלבישתינהו לכולהו מאני משמע להדיא מלבושין ותכשיטין דאי מלבושין לחוד לא שייך למימר כולהו מנא שמסתמא לא היתה לו כסת בגדי חול ושבת בחדא וכל זאת איירי דוקא בבגדים שהקנה לה בעל אבל לא הקנה לה בעל אלא הכנסה לו ויצאו מבית אביה עמה אינו בכלל דין זה דאי סך הנדוניא שכתוב בכתובה עולה יותר ממה שהכניסה מכל וכל כמו שאנו כותבין כל הכתובה בשוה בין עניים בין עשירים א"כ פשיטא ששמין דהא נכסי צאן ברזל מיקרי וממילא כשישלם כל הכתובה דהיינו עם הנדוניא א"כ כל הבגדים שלו ושם אותן בתשלום הכתובה עם הנדוניא ואם הכניסה לו ממון שיעלה בסך נדוניא הכתוב בכתובה מן הבגדים א"כ נכסי מלוג איקרי שהרי לא שמה לה בנדוניא והן שלה כמו שפי' רש"י בריש אלמנה לכ"ג ופשיטא שאין שמין לה ומה שכתב הרא"ש בתשובה והטור הביאו בסי' ע"ז דאשה שהכניסה לבעלה מלבושים לבוש עליה שאין אני קורא בהן נכסי צאן ברזל שאין דרך לשום המלבושים שעל הכלה ע"כ אפשר דאיירי דוקא באותם בגדים שעליה קודם כניסת לחופה בעת הטו"מ קודם שכותבים הכתובה אבל הבגדים מיוחדים לה לי"ט ובעת כניסת לחופה בודאי נכסי צאן ברזל הן שראוין לשום ועוד נראה שכל זאת איירי במקום שדרך לעשות מ"מ בתכשיטין ובמלבושים יקרים כה"ג אמרינן מסתמא הבגדים שהי' עליה לא הי' בכלל אותם שומא אבל במקומות הללו שאין דרך לשום כלל אלו המטלטלין וכותבין לכל הבתולות בשווה מסתמא אם לא העלו כל מה שהכניסה לו בסך נדוניות הכתוב בכתובה דהכל הוא בכלל צאן ברזל אפילו גלימא דעל כתפא דלמא לא נחשב לו באותו הסכום ניסה לו מאחר שבדין הוא הכל שלו שוב אמרתי בלבי דאעפ"כ שעם הבגדים שלה לא. עלו לסך הכתובה

נא פסק בע"ח שבא לגבות בגדים ותכשיטין נ"ל דאינו גובה מהן לא מיבעי אותן בגדים שהקנה לה בעת נשואין למתנה ולדורונות או שום שהכניסה היא משלו ויש בהן כלים ותכשיטין פשיטא דאינו גובה ולא יכול למכרן זולתה אלא אפילו בגדים ותכשיטין שקנה לה אח"כ אינו גובה מהן דלא עדיף בע"ח לענין זה ממקדיש ומעריך ואף שכתב הרמב"ם בד"א בכלי חול אבל בגדי שבת ומועד ב"ח גובה מהן ואין צריך לומר אם היה בהם טבעות וכלי זהב שהם לבע"ח ע"כ וכן פסק מהר"ם היינו לפי שהרמב"ם פי' המשנה דעירוכין שאין לו בכסות אשתו ובניו ולא בבגדי צבעונים כו' הכל בגדי חול כדמשמע להדיא בלשונו בפ"ק דהלכות מלוה ומדמה דין זה לאחין שחלקו כו' אבל לפי מה שחלקנו לעיל בין האחין לבין מה שמקנה איש לאשתו שמקנה לה הכל א"כ אין שום בע"ח גובה מהן ומ"ה חזר מהר"ם בתשובה אחרת שהביא ראיות ברורות שמתניתין דעירובין איירי אפילו בבגדי שבת וחול כדמשמע מכלתא דבי בר אלישיב דלבשתינהו לכולה מאני א"ל הלכתא כוותיה דרב דשמין כל מה שעליהן ואי הוה מודה שמואל בבגדי שבת ורגל לא ה"ל למימר הלכתא כוותיה דרב דהא אפילו שמואל לא קאמר אלא בבגדי חול אבל בבגדי שבת מודה ומדקאמר אע"ג דתנאי כוותיה דשמואל אלמא מתניתין דעירוכין נמי איירי בכה"ג שהרי מסיק דרב נחמן אע"פ דלכאורה מתניתין כוותיה דשמואל כו' משמע להדיא דאיירי אפילו בבגדי שבת ורגל וכן יראה מדברי הרי"ף שהרי לא חילק הכא בין בגדי שבת לחול כמו שחילק בפ"ק דב"ק גבי האחין שחלקו כל זה מדברי מהר"ם בתשובה אחרת שחזר מן הראשונה ותמה אני על הטור שהביא הרמב"ם כאשר זכרתי ולא כתב מסקנותו ומסקנת אביו והרי אביו הרא"ש כתב דהכא איירי אפילו בבגדי שבת ורגל דאין שמין גבי גרושה וכ"ש במקדיש ומעריך וממילא אזלא וה"ה האידנא אלא שלא נשמ"ר בזה וכבר כתבתי שאין לחלק בין בגדי שבת לתכשיטין ובטור כתב יש מחלקים שאם היא מיוחסת אין בע"ח גובה מהן אפילו מבגדי שבת ויו"ט ולא מכל תכשיטה אפילו זהב ומרגליות מפני שהיא עולה עמו ואינה יורדות ע"כ והוא מתשובת הרי"ף שהביא הר"ן בפ' המקבל יראה בעיני דהכי טעמא משום שהיא מיוחסת כלומר וראוי לכך מבית אביה לפי שאין האשה אלא לתכשיטה אף שבעלה עני ואינו ראויה לכך מ"מ אינה יורדות עמו וסברא זו היינו לפי אותם דסברי ואמרו דאף באשתו יש לחלק בין בגדי שבת וי"ט אבל לפי מה שכתבנו, דבאשתו נעשה כמו שהקנה לה מעיקרא א"כ הקנה לה הכל בין בגדים ותכשיטין ואין חילוק בין ראויה לכך או אינו ראויה ומ"מ נ"ל היכא שהאשה אינה ממשפחה גדולה שתהא ראויה לאותן הדברים וגם מצידי הבעל לא היתה ראויה לכך אפילו בעת שקנאה צריך שיחקיר הדיין שלא תהא מרמה ועולה בדבר דשמא הבעל קנה אותן רק ללוות אח"כ מאחרים ולהיות אח"כ דוחה כל בע"ת בדברים ולאמר שאין זו בגדים ותכשיטין שלו אלא שהן של אשתו ומ"ה נראה היכא שמרגיש הדיין שאותן תכשיטין שקנה לה אינה לפי כבודה ואינו אלא כדי להבריח ממון וללות אח"כ מאחרים א"כ מתחילה לא היה קנין גמור לאשתו ובע"ח גובה מהן אבל צריך דרישה וחקירה היטב שהיה דעתו מתחילה לעשיקת ממון ומה שכתב הרא"ש בפ' אלמנה לכ"ג היכא שהיא מכנסת לו מטלטלים של כסף וזהב ושאר בגדים שאין יכול הבעל למוכרן וכ"ש שאין הבע"ח גובה מהן לא תימא הא מה שקנה לה בעל שבע"ח גובה מהן אלא היכא שהוא קונה לה יכול הוא למוכרה שלא בדעתה מה שאין כן בנכסים שהכניסה לו ואפילו הן צאן ברזל והיינו טעמא בשלמא מה שהיה שלה מעיקרא לית ליה רשות בגווה אע"פ שהן עליו באחריות מ"מ אמרינן דודאי סילק נפשו מהן והקנה לה בקנין ומ"ה אמרינן שאפילו מה שפסק לה החתן ג"כ אינו יכול למוכרה כאשר כתב הרא"ש לקמן בפ' מציאת האשה סי' ח' והיינו טעמא כדפי' דסליק נפשו לגמרי מאותן תכשיטין וה"ה מה שהכניס בשום משלו אבל מה שקנה לה אח"כ ומתפיסת הבית א"כ אומדנא דמילתא שלא הקנה לה אלא שהיה יכולת בידו ודעתו שתתקשט בהם אבל היכא שאין יכולת בידו ואין לו מה לאכול אדעתא דהכי לא אקני והוה כאלו התנה להדיא שתהא מתנה ע"מ להחזיר בשעת הצורך והדוחק ומה שכתב הא"ז בפרק הגוזל קמא שאין אדם יכול למכור בגדי אשתו שהקנה לה אפילו אין לו במה להתפרנס נראה בעיני לפרש דוקא לענין בגדים והדומה להם אמרינן הכי שאף זו מן האומדנא הוא דודאי אדעתא דהכי לא אקני לה בגדים שיחזיר וימכור ויפשוט מעליה מה שאין כן בתכשיטין דאיכא אומדנא הפך זה כדפי' וכן פסק מהרי"ק רק שאינו מחלק בין מכירת איש לבגדי אשתו בין אחרים ואני כתבתי לעיל דלענין שאין שמין גבי קדושה ולענין גביית בע"ת אין חילוק בין בגדי חול ושבת וי"ט וכן תכשיטין כסף וזהב ומרגליות ולעולם אינו גובה בע"ח בשום ענין א"ל שקנה אותן בגדים ותכשיטין קודם שלוה אבל קנאם אחר שלוה אפילו לבשם כבר בע"ח גובה מהם והוא שכתב לו שאקנה ושיעבוד לו מטלטלי אגב מקרקעי אבל אם חסר אחד מכל הדברים האילו אין גובה מהן ע"כ והיכא שבע"ח טוען שלקח אותם אחר שלוה נאמן הלוה בשבועה שלקחה לאשתו מקודם שלוה ומה שכתבתי שיכול הבעל למכור התכשיטין שקנה לה היינו בעת דחקו מטעמא דפי' דהלכה כראב"ע דאזלינן בתר אומדנא ואין לך אומדנא גדולה מזו שאדעתא דהכי לא אקני לה שתהא היא מקושטת והוא יחזיר על הפתחים לאפוקי מה שפסק לה דורונות שהוא מחמת חיבת ביאה ונשואין הקנה לה לחלוטין וסליק נפשיה מהם לגמרי כדפי' לעיל ומ"ה נראה בעיני היכא שמכר וחזר והרויח צריך לחזור ולקנות לה כפי מה שהיו שוין ואם גירשה צריך לשלם דמיהן והיכא דליכא עדים שהקנה לה לשמה והוא טען מעולם לא לקחתי לשמה נאמן בשבועה ודין מכירת שום שלה או שלו בקרקעות, כתבתי בפרק אלמנה לכ"ג סי' ב'

נב רב כהנא מתני וכן בלקיט פליגי ביה רב ושמואל ומתנח בה סימנא אליבא דרב יתמי וארמלתא שלח ופוק פי' הפשט בגדיו ויצא ופי' הרא"ש לקיט הוא עני המתלקט בביתו של בעל הבית ואוכל פת של עצמו ומסייעו לבע"ה במלאכתו ובע"ה מהנהו לפעמים במאכל ובמשתה ופעמים נותן לו מלבוש אבל אין לו שכר קצבה ואם יצא מעצמו מפשיט בגדיו מעליו אבל שכיר שנשכר אצל בע"ה לזמן ידוע וקנה לו בגדים אם יצאו תוך זמנו כההוא דאמרינן פועל חוזר ואפילו בחצי היום אדעתא דהכי לא יהיב ליה אבל אם יצא בזמנו כיון דידע בה דאורחא דשכיר למיפק בזמנו איבעי ליה לאתנויה ומדיהיב ליה בסתם גמיר ומקנה ליה ולהכי נקיט לקיט ולא נקיט שכיר כי ההוא דלקמן לקיט כהן בישראל לא ליכל ע"כ וכן יראה מלשון רש"י שפי' שכיר שגר אצל בע"ה משמע שאינו שכיר לגמרי ודוקא בגדי חול אבל אי יהיב ליה בגד של שבת לכ"ע לא אקני ליה אפילו לשכיר שיצא בזמנו

נג ההוא דאמר נדוניא לברת פרש"י שהיה בימיהן קצובים תכשיטין ולבושין הראוין לבת אל נדוניא שלה אמר רב אידי בר אבא פורנא ליתמי פי' הריוח שלהן אם הוזלו וכן אם יוקרו ההפסד שלהן וכתב הרא"ש שבספרים כתוב ארבע מאות זוזי נדוניא לברת ואותה גירסא נ"ל עיקר דאי לא הוזכר סכום המעות מה חידוש הוא זה דפורנא ליתמי אבל עתה שהזכיר סכום המעות שהיתה הנדוניא שוה באותו זמן השתא הוי חידוש אע"פ שהזכיר סכום המעות הריוח ליתומים כי לא היה דעתו אלא שיתנו לה הנדוניא ע"כ ואומר אני לפי גירסא זו אם הוקרו אין ליתומים לשלם משלהן שהרי לא הזכיר אלא סכום זה ומנין לנו לאזוקי ליתמי ולומר שלזולזולא כיון הנדוניא וה"ה אם יהיה הסך יתר דשמא לא היה דעתו אלא על נדוניא זו בסכום זה ולא יותר ואף השטר כתב אף על כה"ג שהזכיר סך דמים ונדוניא ומ"מ אמרינן ה"ה הוקרו נראה בעיני דוקא היכא שקצב הנדוניא וכן כתב הטור בהאי לישנא שאמר כך וכך תכשיטין לנדוניא בתי כת' זהובים כו' ומאחר