ים של שלמה על כתובות רכ

שהזכיר להדיא סכום הנדוניא א"כ צריכין להשנים קצב הנדוניא אלא נדוניא בתי כת' זהובים אמרינן דקפיד אזוזי ולפי סכום המעות יהיה הנדוניא ולא יותר והיכא שהזכיר הנדוניא סתם אז בין הוקרו בין הוזלו ליתמי והאידנא אין לו קצב ואי אתרמי דאמר הכי הוה דנינא ליה שיתנו סך נדוניא בפחות שבעיר מאותם שהם בעירם

נד ההוא דאמר להן ארבע מאה זוזי מן חמרא לברת אייקר חמרא אמר רב יוסף רווחא ליתמי כתב הרא"ש וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל דווקא דאמר מדמי חמרא אבל אמר מחמרא רווחא לברת כדאיתא בפרק המקבל ולא דמי כלל להך דהכא דהתם לא קאמר אלא לעניין אם קנה אם לא קנה דר' אבא סבר לא קנה משום דחמרא לא קאמר דמי חמרא לא אמר מחמרא קאמר ומסיק דמחמרא לייפות כחו קאמר וקנה אבל הכא ל"ש אמר מדמי חמרא לא קנתה הבת לעניין זה שתהא הרווח שלה כן כתב הרא"ש והוא מדעת התוס'

נה קריבה דר' יוחנן הוי ליה איתת אבא דהות קמפסדי מזוני אתאי לקמיה דר' יוחנן אמר להו זילו ואמרו לאבוכן שהוא שכיב מרע דנייחד לה קרקע למזוני אתא לקמיה דריש לקיש א"ל כ"ש שריבה לה מזונות א"ל והא ר"י לא אמר הכי א"ל זילו הבו לה ואי לא מפקינא לכו ר' יוחנן מאודנייכו אתא לקמיה דר"י א"ל מה אעשה שכנגדי חולק עלי א"ר אבוה לדידי מפרשא מיניה דר' יוחנן למזונות אמר ריבה לה מזונות אמר במזונות קצץ לה מזונות פי' ואין לה מזונות אלא מאותו מקום לבד בין רב בין מעט ודוקא שהיתה שם ושתקה דאז קבלה עליה אבל אם לא היתה שם או שמיחת אין בכך כלום ואפילו אינו מספק למזונותיה חייב ליתן לה והיכא שאמרה במזונות נראה שאין חילוק בין לשון הקודש בין לשאר לשונות כי בכל לשון לועז משתנה הדין בכה"ג שאם אמר בלשון שמשמעתו אז הוא לרבות ואם אמר בלשון שמשמעו' במקום מזונות א"כ כן לה ממעות וא"כ אין לה מזונות אלא כפי דמי הקרקע שקצץ ואם הי' אח"כ טוענת שלא קבלה אלא בריבוי עוונות ואמרה שלא ידעה חילוק הלשון נראה דלאו כל כמינה למיטען הכי ואפי' רוצה לשבע על ככה אינה נשבעת ונוטלת אלא המע"ה והיכא דריבה לה מזונות כתב הרמב"ם והר"ן והטור אחריו דה"פ שאם הי' שכרו של אותה ארעא פחות ממזונות הראיות לה נוטלות השאר משאר נכסים ואם הי' שכרו יותר מן הראוי לה נוטלת הכל ע"כ ולא נהירא מאחר שיחד לה למזונות אין לה ממנו אלא מזונות לבד ועוד לישנא דתלמודא לא משמע הכי דה"ל למימר ריבה למזונות לה על מזונות ומדאמר ריבה למזונות משמע דוקא למזונות לחוד עכ"ל נ"ל פי' רש"י היכא שאמר קרקע זו למזונות אין זה אלא אם לא יתנו לה מזונות מרווחים אלא מצומצמים על קרקע זו להעדפה דאי לשעבד מזונותה הרי כל נכסיו משועבדים לכך והשתא אין צריכין לפרש דתגבה משכרן אלא מדמי הקרקע ממש קאמר וכן היכא שקצץ לה מזונות אין לה מזונות אלא כפי הדמים של הקרקע וכשכלו אותן דמים שוב אין לה מזונות אם לא שיחד לה להדיא שכירת הקרקע דאז אין לה אלא דמי השכירות לעולם וכן נראה עיקר והלכה כר"י לגבי דר"ל ואף ר"י לא הדריה לר"ל מדיניה לפי שקרוב הי' ונסתלק מהאי דינא ומהא שמעינן היכא שנסתלק האב"ד מן הדין שיכול דיין אחר לדון כפי סברתו ולא ישגיח כלל באותו הרב בעובדא דא רק שיהי' חכם כמותו כגון ר"ל שהי' תלמיד חבר לר"י ומה שכתבתי לעיל סי' ל"ח דאסור להשיאו עצה אפילו לקרובו שהרי נתחרט ר"י על מה שעשה כן תירצו בתוס' דהכא אין גנאי בדבר הואיל דבדעתה תלוי אם תרצה לקבל תקבל ואם לא תרצה למה שתקה ואינו מוחה כי אין כפייה בדבר ול"נ דאפ"ה אפשר דלא הוה משיאין עצה אי לאו דחזא דהוי מפסדת מזוני פי' שהיתה מרבה לאכול יותר מן השיעור והיה חס על היתומים וה"ה כל היכא דאתי הפסד לאדם מאיש אחר ע"י שינוי ומקרה ודומה לפשיעה שיכול להשיאו עצה להצילו מהיזיקו

הדרן עלך נערה שנתפתתה