ים של שלמה על כתובות ריז

שכרו לכם בית אחר כדאיתא בברייתא לקמן בפרק הנושא משתמשות במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה כו' ויכולין היורשים לשכור לה לה בית אחר ורב צמח גאון פי' בס' מקצאות בביתי ולא בבית עקתי בית צר ומצוק דהיכא דלית ליה אלא חדא בית מצי יתמי למימר אלו הוה לו בית אחר הוה יהיבנא לך חד מנהון ואת יתבת בה עכשיו שאין לנו אלא בית אחד צר לנו המקום לדור עמך לכי לבית אביך וניתן לך מזונות ע"כ משמע מתוך דבריו שאינה דרה עמהם בבית אחד אפילו הבית גדול ומתניתין מיירי כשיש להם שני בתים ומה שאמר נמי משתמשות במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה במדור שני קאמר ע"כ במרדכי ולישנא דבביתי לא משמע אלא הבית תשאר כן ואם הבית גדול אין יכולין לדחותה לבית שני וקצת ראיה ממה שנהגו לומר בביטול חמץ כל חמירא דאיכא ברשותי כדי לכלול כל המקומות ולא לומר דאיכא בביתי אפילו לא אמר בהדין ביתי אלא משום דסתם בביתי משמע בית המיוחד לו לדירתו וכל שאר המחברים לא דיברו בזה וקאמר מר בר רב אשי אף מזוני לית לה פי' מזוני משלם אלא לפי ברכת הבית ברובה ולית הלכתא כמר בר רב אשי אלא נותן לה מזונות משלם ולא דמי למאי דאמרינן לקמן דיכולין היורשין לומר אם אתה אצלינו אית לך מזוני אם אין אתה אצלינו אין לך אלא לפי ברכת הבית ברובה שאני התם שהיורשין רוצין לזון אותה והיא רוצה לצאת אבל הכא שהיורשין מוציאין אותה ואומרים שהבית צר מלהכיל ואינם מבקשים אותה שתדור עמהם נותנים לה מזונות משלם והא דאמרינן בפרק הנושא מדור בית שנפל אין היורשין חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפילו היא אומרת הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה ה"ק אין שומעין לה שתבנה כדי שתדור בו כל ויי מיגר ארמלותה אלא אנו שוכרים לה בית אחר או נותן לה דירה אחרת ואולי לא תהא ניחא לה בדירה אחרת ותצא ותיקח כתובה וכן הוא בירושלמי להדיא שצריכים לשכור לה בית היכא דלא הוה שם בית ועוד נראה שאף תלמודא דידן איירי דוקא כמו שפי' דאי היורשין אין צריכין ליתן לה בית אחר מה ס"ד דמר בר רב אשי דאמר לית לה מזוני אטו משום שנתבטל תנאי זה בע"כ יתבטל כל שאר תנאים ואין לדחוק ולפרש טעמא דמר בר רב אשי מדכתב בכתובה בביתי תרי זימני את תהא יתבא בביתי כו' ועוד כל ימי מיגר ארמלותך בביתי משמע שהמזונות יהיו תלוים דוקא בדירה אינו נראה כלל חדא דאיך עלה על דעתו שתקנו חכמים לשון גרוע בתנאי ב"ד כדי להפטירה מזונות היכא שאין לה בית והיינו הוה חדא אי לאו כתוב בביתי תרי זימנא האי בביתי אינו מיותר דאי לאו לא הוינא דורש בביתי בבית עקתי כמו שפרש"י ועוד נראה בעיני שאף רב יוסף לא דריש מותר דביתי תרי זימני אלא דורש לשון הדיוט אבל אי לאו שחזר וכתב בביתי ה"א שהאלמנה תוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לי מדור או אמחול לו ויתנו לי מזונות בבית אבי מ"ה כתב בביתי לפי ברכת הבית ברובה וא"כ בע"כ צריכה לפרש דמר בר רב אשי לא קאמר אלא אמזונות משלם והשתא אי איירי בכה"ג שהיורשים דוחים אותה מהבית ואין שוכרין לה בית דירה כלל איך עלה על דעתו שלא יהיה לה מזונות משלם מה היא חייבת בדבר וכי לא די לה שנדחית מדירה תהא נידחית אף ממזונות הראויה לה בשלמא אי איירי בכה"ג שהיורשין ג"כ שוכרין לה בית בזה מתיישב דעת מר בר רב אשי שסבר מאחר שהיורשים ג"כ אינן חייבין ופושעים בה שהרי שוכרים לה בית דירה וא"כ למה נחוס עליה שיתנו מזונות משלם והם ילקו בשתים בשכירות הדירה ובהוצאת המרובה כשיתנו מזונות משלם כפי תנאי ב"ד מאחר שהיא אינה חייבת אף שרש"י פי' שיטה זו בע"א מ"מ נ"ל עיקר כמו שפי' מכח הירושלמי והראיות שהזכרתי וכן דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וכן נוטה אחריהם הרא"ש והטור והר"ן דחה ואמר דאפשר הירושלמי איירי במי שמת ולא היה לו בית וכיון שהיורשים צריכים לשכור בית דירה לעצמם אף לה צריכים לשכור וכל מקום שהיורשין דרין ביתו מקרי אבל מי שהניח בית שאינו ראוי לדירת כולם אינו בדין שידחו הם מפניה ולא שיהיו שוכרין לה בית ע"כ ומה מאוד סברה רעועה היא בעיני היכא דליכא בית כלל שצריכים לשכור והיכא דאיכא בית ודוחין אותה שאין צריכין לשכור ואם היה ראוי לחלק ביניהם מכח סברא הוה מסתבר איפכא וא"כ מאחר שהירושלמי סובר ששוכרים לה בית אפילו לא היה לו בית כ"ש היכא דאיכא בית והם רוצים לדחותה שצריכים לשכור לה בית ועוד מי הגיד לו שהיורשין צריכין לשכור בית שמא יש להם בתים משלהם בשכר, קודם מת אביהם שאין צריכין לשכור להם בית והיכא בירושלמי פסק בסתם לא היה שם בית שצריכין להשכיר אלא עיקר כמו שפירשתי

מו וזו לשון הירושלמי ר' זעירא שלח שאלה לרב נחמן בר יצחק ולר' אבימי בר פפי לא היה שם בית מאי א"ל היורשין שוכרין לה בית מכאן ואילך היא אומרת קרקע והם אומרים מעות הדין עם היתומים כהדא חדא איתתא הות פוריא עשרים דינרין והוה תמן חד ביתא טב בעשרה דינרין אתא עובדא לקמיה דר' חנינא ואמר או יהבין לה ביתא או יהבין לה עשרה דינרין א"ל ר' מנא כיון דלית ביתה טב אלא בעשרה דינרין כמאן דלית לה פורנא אלא בעשרה דינרין מכאן ואילך היא אומרת קרקע והם אומרים מעות הדין עם היתומים ע"כ הירושלמי וכתב עליו הרא"ש וזהו פרושו לא היה שם בית ראוי לדירת אלמנה והיתומים מהו א"ל היורשין שוכרין לה בית ואם היתה אומרת קרקע פי' בבית בעלה אני רוצה לדור והם אומרים מעות פי' נשכור לך בית במדור ונדור בביתינו הדין עם היורשים לפי שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא לדירה בעלמא הלכך יכולין לשכור לה בית אחר נידורו הם בביתם והא דאמרינן משתמשות במדור שנשתמשה בו בחי' בעלה היינו כשיש לכולן דירה והם רוצין ליתן דירה פחותה מבית בעלה כהדא איתתא וכו' שהיתה כתובתה עשרים דינרין ולא היה ליתומים קרקע אלא בית שוה עשרה דינרין ואמר רב חסדא שיתנו לה הבית או עשרים דינרין וא"ר מנא שלא תיטול הקרקע אלא שיתנו לה דמיו שאין גוף הקרקע קנוי לה אלא שיעבוד בעלמא יש לה עליו ה"נ כיון שאין לה בגוף הבית כלום אלא שיעבוד דירה יסלקוהו במעות וישכירו לה בית אחר עכ"ל וכתב הר"ן וז"ל אם כך פרושו תימא הוא היאך העלו הדין כך ולמה לא תוכל היא להעלותו עד כדי סך כתובתה אחר שהיא רוצה לקחת בכולה והרמב"ן ז"ל פי' בע"א מכאן ואילך היא אומרת קרקע כלומר שכרו לי קרקע שאיני רוצה לטרוח בשכירתו אין שומעין לה כהדא דההיא איתתא הות פורנא כו' כלומר שכתב לה הבעל בכתובתה שישכור לה מדור לפי כבודה עד עשרים דינרין והיה בית אחד נשכור לה לפי כבודה בעשרה דינרין ואמרה להם או תנו לי כ' או טרחו אתם ושכרו לי ודן ר' מנא שאין להם לטרוח אלא נותנים לה עשר' דינרין שבית הראוי לה נשכר בכך והיא תשכיר לעצמ' ולפי זה שמעית מיניה מה שאמרו בפ' המפקיד דשומא הדרא לעולם ואפילו הוא או יורשין יכול לסלקו במעות היינו שמסלקו כדי חובו אבל לא יכול לסלקו בכדי דמיה הקרקע דהיינו אם היה חייב לו אלף זוז וקיבל ממנו קרקע במאה זוז יכול להעלות בדמיה ולומר אקבלנו בחוב שלי בעד כל האלף ואין היורש יכול לסלקו אלא באלף זוז אבל היכא ששמו לבע"ת במאה ובא בע"ת אחר וגבה מזה הבע"ח באלף זוז ואמר כזה אני מקבל לפי שרואה שאין לו ממון יותר ובא בעל הקרקע לסלקו שאין צריך לסלקו אלא לפי הדמים שהוא חייב ולא כפי מה שהוא קיבל מעצמו שהרי בא השני לא אתא אלא מראשון וכמו שיכול לסלק הראשון שהוא בע"ח שלו וה"ה שיכול לסלקו נמי השני ומה שכתב הרא"ש בשם הרמ"ה דאי שמו לבתראי טפי מקמאי דלא מהידר הבתראי אלא כפי הדמים שקיבל היינו שקבלה בתורת שומא אבל היכא שידע שוויה שאינו שוה כלל נגד חובו אלא שרוצה לקבל בסך מרובה ולהפסיד נראה הוא שצריך למיהדר ואינו מקבל אלא לפי דמים שקיבל הראשון הנראה בעיני כתבתי

מז אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות ואמר רב ענן לדידי מפרשי מיניה דמר שמוחל אפילו לא נתפייסה אין לה מזונות היכא דלא שבקה מחמת כבוד בעלה אלא שאמרה שאין הגון לה ואח"כ מסקינן רב חסדא אמר זינתה אין לה מזונות וכן כיתלה ופירכסה לרב יוסף ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאר"י אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות ופריך ולא והתניא מכרה כתובתה או משכנה או עשתה אפותקי אין לה מזונות הני אין תובעת בב"ד לא הני בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא וכתבו התוס' דהאי לית הלכתא דקאמר לא קאי אתבעה להנשא ונתפייסה דהא שמואל גופא קאמר וקשה שמואל אשמואל ותימא דודאי שמואל אית ליה אבל תלמודא משמע הכי כדמסיק אח"כ הני אין תובעת לא משמע דלא אשכח יותר שמפסדת כתובה חוץ מהני וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אבל היכא דנתארסה אפילו לא נשאת פשיטא דאין לה מזונות דהא כל ימיו מיגר ארמלותך כתב ובעבור שראיתי טועים שרוצים לפרש דתבעה להנשא איירי בנתארסה כתבתי זאת כאשר כתבתי בביאורי הסמ"ג ודוקא נתארסה הוא דלית לה מזונות כמו שנקט הרמב"ם והטור ומטעם שכתבתי ומ"מ דכיון שנתארסה אשת איש נקראת ולא אלמנה אבל אם רק שידכה עצמה לא הפסידה וכן דייק לשנא דהרמב"ם והטור שלא כתבו אלא נתארסה וכבר ידוע שמשודכת לא נקרא ארוסה וה"רי קאר"ו כתב אדברי הרמב"ם והטור ואפי' רק שידכה עצמה הפסידה מזונות ואע"ג דבדוכתא אחרינא לא קריא ארוסה אלא למקודשת הכא למשודכת קרי ארוסה דכיון ששידכה עצמה הפקיע כבוד בעלה הראשון ואיך יתכן שתהיו ניזונות מנכסיו כו' ואין דבריו נכונים כלל דלא שייך טעמא דהפקיע כבוד בעלה אלא לאותן דס"ל תבעה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות והיינו משום הפקעת כבוד בעלה כדמשמע בסוגיא אבל להרמב"ם והטור דס"ל תבעוה להנשא ונתפייסה יש לה מזונות [ה"ה] לשדכה וגם לא מסתבר כלל לומר דמשודכת יהיה נקראת ארוסה מאחר דבכל דוכתא לא קרי ארוסה אלא למקודשת לא הוי שתקי הרמב"ם והטור למינקט משודכת והא דתבעה כתובה מסיק בירושלמי ובלבד מן השופי אבל מן האונס לא כהדא ארמלתא דר' אבוה קימו בה ואמרי